ביאור:בבלי נדרים דף ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"[(דברים כג, כב): כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך] מעמך [והיה בך חטא]" - זה לקט שכחה ופאה. [כנראה מדרש זה הוא גזירה שוה על הפסוק: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך (שמות כב, כד)]

יש יד לצדקה או אין יד לצדקה?

היכי דמי?

אילימא דאמר "הדין זוזא לצדקה, והדין נמי" - ההוא צדקה עצמה היא! אלא כגון דאמר "הדין" ולא אמר "נמי" – מאי? "הדין נמי צדקה" קאמר? או דלמא [מאי] "והדין" - לנפקותא בעלמא קאמר [1], ודבורא הוא דלא אסקיה [2]?: מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות, דכתיב [(דברים כג, כד): מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת] "בפיך" – זו צדקה [3]; מה קרבנות יש להן יד אף צדקה יש לה יד? או דלמא לבל תאחר הוא דאיתקש?

יש יד להפקר או דלמא אין יד להפקר?

היינו צדקה?!

'אם תמצא לומר' קאמר: אם תמצא לומר יש יד לצדקה, דאין היקש למחצה - הפקר מי אמרינן היינו צדקה? או דלמא שאני צדקה [4]: דצדקה לא חזיא אלא לעניים, אבל הפקר בין לעניים בין לעשירים [5]?

בעי רבינא: יש יד לבית הכסא [6] או לא?

היכי דמי?

אילימא דאמר "הדין ביתא ליהוי בית הכסא, והדין נמי" - ההוא בית הכסא נמי הוה! אלא כגון דאמר "והדין" ולא אמר "נמי" – מאי? "הדין" דאמר, והדין נמי בית הכסא? או דלמא מאי "והדין"? לתשמישא בעלמא קאמר?

מכלל דפשיטא ליה לרבינא דיש זימון לבית הכסא? והא - מיבעיא ליה לרבינא: הזמינו לבית הכסא מהו? הזמינו לבית המרחץ מהו? זימון מועיל או אין זימון מועיל?

רבינא - חדא מגו חדא קמיבעיא ליה [7]: זימון מועיל או אין זימון מועיל? אם תמצי לומר יש זימון - יש יד או אין יד תיבעי ליה.

מנודה אני לך [8] [רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר. [9]]:

אמר אביי: מודה רבי עקיבא לענין מלקות [10] שאינו לוקה [11], דאם כן ניתני 'רבי עקיבא מחמיר'!?

אמר רב פפא: ב"נדינא מינך" [12] - [13] דכולי עלמא לא פליגי דאסור; "משמתנא מינך" - לכולי עלמא שרי [14]; במאי פליגי?


עמוד ב

ב"מנודה אני לך": דרבי עקיבא סבר לישנא דנידויא הוא, ורבנן סברי לישנא דמשמתנא הוא;

ופליגא [אביי] דרב חסדא: דההוא גברא דאמר "משמתנא בנכסיה דבריה דרב ירמיה בר אבא" אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: 'לית דחש לה להא דרבי עקיבא' - קסבר ב"משמתנא" פליגי [15].

אמר רבי אילא אמר רב: נדהו בפניו [16] - אין מתירין לו [17] אלא בפניו; נדהו שלא בפניו - מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו.

אמר רב חנין אמר רב: השומע הזכרת השם [18] מפי חבירו - צריך לנדותו, ואם לא נידהו - הוא עצמו יהא בנידוי, שכל מקום שהזכרת השם מצויה - שם עניות מצויה, ועניות כמיתה, שנאמר (שמות ד יט: ויאמר ה' אל משה במדין: לך שב מצרים) כי מתו כל האנשים [המבקשים את נפשך] [19]. ותניא: 'כל מקום שנתנו חכמים עיניהם [20] - או מיתה או עוני [21].

אמר רבי אבא: הוה קאימנא קמיה דרב הונא; שמעה להך איתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה - שמתה ושרא לה לאלתר באפה. שמע מינה תלת: שמע מינה [22] השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו; ושמע מינה [23] נידהו בפניו - אין מתירין לו אלא בפניו; ושמע מינה [24] אין בין נידוי להפרה ולא כלום [25].

אמר רבי גידל אמר רב: תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו.

פשיטא?

מהו דתימא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין - קא משמע לן.

היכי דמי [26]?

כי הא דמר זוטרא חסידא: כי מחייב בר בי רב שמתא - משמית נפשיה ברישא והדר משמת בר בי רב; וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה [27].

ואמר רב גידל אמר רב:

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר "והדין זוז אחר ליהוי לי להוצאה"
  2. ^ דלא גמר דיבורו דאמר "עלי לנפקותא"
  3. ^ כאשר דברת בפיך; יצא מפי צדקה [(ישעיהו מה, כג): בי נשבעתי - [דבר] ולא ישוב: כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון]
  4. ^ להכי אית לה יד
  5. ^ דהא נמי אפילו לעשירים חזי - מי אמרת דיש להן יד
  6. ^ היכא דלא אמר בפירוש דלהוי בית הכסא - מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו
  7. ^ מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל - בעי נמי אי אית ליה יד או לא
  8. ^ כלומר: כמנודה שאסור לההנותו, כך אהא אסור ליהנות ממך
  9. ^ כאדם שמתחכך אילך ואילך - כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור
  10. ^ שאם עבר
  11. ^ כל כך ודאי לא היה מחמיר
  12. ^ דמשמע בפירוש "אהא מנודה לך"
  13. ^ דהיינו ודאי
  14. ^ שמתא אינו כל כך כנידוי
  15. ^ דהכא "משמתנא" קאמר, וקאמר ליה רב חסדא 'לית דחש לה להא דרבי עקיבא' דהוה אוסר ב"מנודה אני לך", דהיינו משמתנא
  16. ^ חכם שנידה את האדם בפניו
  17. ^ אין יכול להתיר לו
  18. ^ שמוציא שם שמים לבטלה
  19. ^ ואמרינן: היינו דתן ואבירם שנפלו בעניות
  20. ^ לאדם שנידו
  21. ^ או מת או נופל בעניות, ואהכי צריך לנדותו: כדי שיפול בעניות, דהיינו כמיתה
  22. ^ 1
  23. ^ 2
  24. ^ 3
  25. ^ דלא צריך להיות יום או יומים בנידוי, דהא לאלתר שרא לה
  26. ^ דמנדה לעצמו
  27. ^ שלא נידהו בפניו