ביאור:בבלי נדרים דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר ליה: כי משתבע - אדעתא דידן משתבע [1], ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני [2].

ועל דעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע? והתניא: כשהן משביעין אותו - אומרים לו "הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת בית דין" - לאפוקי מאי [3]?: לאו לאפוקי דאסיק להו לאיסקונדרי [4] ואסיק להון שמא "זוזי" [5]? ומדקאמר "על דעתינו" - מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתא דנפשיה [6]!?

לא [7], [8] לאפוקי מקניא דרבא: דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה ללוה: זיל פרע לי! אמר ליה: "פרעתיך"! אמר ליה רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה דפרעתיה; אזל ואייתי קניא, ויהיב זוזי בגויה, והוה מסתמיך ואזיל, ואתי עליה לבי דינא; אמר ליה למלוה: נקוט האי קניא בידך! נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה [9]!

ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא, ואישתפך הנהו זוזי לארעא - ואישתכח דקושטא אישתבע!

ואכתי לא עביד דמישתבע אדעתא דנפשיה? והתניא: 'וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם: הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר (דברים כט יג) ולא אתכם לבדכם [אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת][10]' [11]; - מאי אמר להו משה לישראל? לאו הכי קאמר להו: דלמא עבידתון מילי ואמריתון "על דעתינו" - משום הכי אמר להו "על דעתי" - לאפוקי מאי [12]? לאו לאפוקי דאסיקו שמא לעבודת כוכבים "אלוה" [13]? מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה?

לא [14] עבודת כוכבים איקרי "אלוה" [15], דכתיב (שמות יב יב: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה) ובכל אלהי מצרים [אעשה שפטים אני ה’] [16] - ולשבע יתהון דמקיימיתון מצות?

משמע 'מצות המלך'!

ולשבע יתהון דמקיימיתון כל מצות?

משמע מצות ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה!

ולשבע יתהון דמקיימיתון תורה?

משמע תורה אחת [17]!

ולשבע יתהון דמקיימיתון תורות?

משמע תורת מנחה, תורת חטאת, תורת אשם.

ולשבע יתהון דמקיימיתון [תורות] ומצות?

[תורות] - משמע תורת המנחה; 'מצות' - משמע מצות המלך [18]!

ולישבע יתהון דמקיימיתון תורה כולה?

'תורה כולה' - משמע עבודת כוכבים, דתניא: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כאילו מודה בתורה כולה!

ולישבע יתהון דמקיימיתון עבודת כוכבים ותורה כולה? אי נמי "שש מאות ושלש עשרה מצות" [19]?

אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט [20].

אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:

ולא? והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא, רמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא [21] ובלע יתהון [22]!

אמר שמואל: בטרוף [23]

[24] כולהו נחשי מיטרף טרפי [25]!?

אגבו טרוף [26] קאמרינן [27].

ולתני "טרוף" [28]?

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן: דקורת בית הבד גַבּוֹ טרוף [29].

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר [30], לומר לך: המוכר קורת בית הבד לחבירו - אי גבו טרוף - אין [31], ואי לא לא.


עמוד ב

משנה:

נדרי שגגות: [32] אם אכלתי", ו"אם שתיתי" - ונזכר שאכל ושתה [33]; "שאני אוכל" ו"שאני שותה"[34] - ושכח ואכל ושתה;

אמר "קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני" - ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה;

ראה אותן אוכלין תאנים, ואמר "הרי [35] עליכם קרבן" ונמצאו אביו [36] ואחיו [37] [38] והיו עמהן אחרים:

בית שמאי אומרים: הן [39] מותרים, ומה שעמהם אסורים [40];

ובית הלל אומרים: אלו ואלו מותרין [41].

גמרא:

תנא: כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות;

היכי דמי שבועות שגגות?

כגון רב כהנא ורב אסי: הדין אמר "שבועתא דהכי אמר רב" והדין אמר "שבועתא דהכי אמר רב": דכל חד וחד - אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע.

ראה אותן אוכלין וכו':

תנן התם [42]: 'פותחין בשבתות ובימים טובים [43]: [44] בראשונה היו אומרים [45]: אותן הימים [46] מותרים, ושאר כל הימים אסורים, עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כלו [47]'.

אמר רבה [48] : דכולי עלמא [49]: [50] כל היכא דאמר "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר 'כולכם אסורין חוץ מאבא'" - [51] דכולהון אסורין ואביו מותר [52]; לא נחלקו אלא באומר [53] [54] "אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר 'פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר'" [55][56].

הערות[עריכה]

  1. ^ כדרך שבני אדם נשבעין
  2. ^ ואין דרך בני אדם לקרוא לנמלים "עולי מצרים"
  3. ^ לאפוקי מאי אמרי ליה הכי: דשלא על דעתך אנו משביעין אותך
  4. ^ דיהיב ליה לבעל חובו אסקונדרי: פיספסים שמשחקים בהן
  5. ^ וקרא אותן "זוזי", ובכך רוצה לפטור עצמו מן השבועה
  6. ^ הכא נמי נימא הכי גבי שומשמני
  7. ^ שומשמני ואיסקונדרי - לאו מילתא היא, ובהכי לא מיפטר איניש נפשיה, ומשום האי טעמא לא היו אומרים לו "הוי יודע כו'"
  8. ^ אלא
  9. ^ דזוזי ממש יהב, ובעי למיפטר בהכי; ובשאר מילי לא עביד איניש דנשבע אדעתא דנפשיה
  10. ^ בפסוק קודם דובר על ברית ואלה: דברים כט,יא |align = "right"|לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו: אשר ה' אלקיך כרת עמך היום. – ולאלה הזאת מתיחס הדרוש כאן.
  11. ^ הכי פירושו: איני משביע אתכם על דעתכם לבדכם
  12. ^ קאמר להו הכי
  13. ^ דאי אסיקו לה שמא לעבודת כוכבים "אלוה", ופלחו לה, ובעו למיפטר נפשייהו דאמרי דפלחי לאלוה
  14. ^ לאו לאפוקי משום האי קאמר הכי, דאינהו לא מצו לאסוקי לעבודת כוכבים שמא "אלוה" ולמפטר נפשייהו, דהא
  15. ^ מעצמה
  16. ^ אם כן אמאי משבע יתהון הכי על דעת המקום ועל דעתי? לישבע יתהון דמקיימיתו תורה [– ניכר שלרש"י היתה גירסא קצת יותר קצרה מזו שלפנינו]
  17. ^ שבכתב בלבד
  18. ^ שבפרשה שום תשים עליך מלך (דברים יז טו) שיש שם מצות
  19. ^ ולא מצי למיטעי מידי
  20. ^ כשאמר "על דעת המקום ועל דעתי" - ששם נכלל הכל
  21. ^ איצטבלאות מלאות תבן
  22. ^ אלמא דהוה גדול מקורת בית הבד
  23. ^ נחש מנומר לא משתכח כקורת בית הבד.
  24. ^ והא
  25. ^ הוו מנומרין
  26. ^ בגבו טרוף
  27. ^ ולא הוי גדול כי האי גוונא
  28. ^ "אם לא ראיתי נחש גבו טרוף כקורת בית הבד"
  29. ^ דכי אמר "בית הבד" - אגבו טרוף קאמר: דומיא דקורת בית הבד דהוי טרוף: חדקים חדקים
  30. ^ למוכר קורת בית הבד לחבירו
  31. ^ ודאי הוי קורת בית הבד
  32. ^ אמר "קונם עלי ככר זה
  33. ^ פטור, דלבו אונסו, דסבר שבאמת נשבע
  34. ^ משנה זו מובאת במסכת שבועות דף כח,ב, ושם הגירסא: 'שאיני אוכל שאיני שותה'
  35. ^ הן
  36. ^ אותן האוכלים שהיה אביו
  37. ^ או אחיו - היינו נמי נדרי שגגות, שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן
  38. ^ או שהיה אוכל עמהן עם אביו ועם אחיו [אחרים – ב"ח מוחק מילה זו]
  39. ^ אביו ואחיו בלבד
  40. ^ דקסברי נדר שהותר מקצתו לא הותר כולו
  41. ^ ובית הלל סבריף נדר שהותר מקצתו - הותר כולו. ע"כ מפי' רבינו גרשום זצ"ל, שהתחילו בדף כב,ב, משום שרש"י לקטע הזה חסר
  42. ^ בפרק 'רבי אליעזר אומר'
  43. ^ שאם נדר שלא יאכל כל ימות השנה - פותחין לו חרטה כך: "כלום נדרת על דעת להתענות בשבתות וימים טובים"?
  44. ^ אם יאמר "לאו",
  45. ^ היו בית דין של ראשונים אומרים
  46. ^ שבתות וימים טובין
  47. ^ וכולן מותרין
  48. ^ אמתניתין קאי
  49. ^ הכל מודים -
  50. ^ שאם ראה אותם אוכלים תאנים וענבים ואמר "הרי הן עליכם קרבן" - כמו שאמר על כולם "כולכם אסורין", ושוב אמר [כאשר ראה שאביו ביניהם]
  51. ^ הואיל ומעיקרא כללן דאמר "כולכם"
  52. ^ כולן אסורים ואביו ואמו מותרין, דלא הוי 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו', הואיל ואכתי בדיבורו קמא קאי דאמר "כולכם"
  53. ^ תחלה בכלל: "הרי הם עליכם קרבן"
  54. ^ ושוב אמר
  55. ^ הואיל ולבסוף פרטן: "פלוני ופלוני" - קסברי בית הלל דהוה ליה 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו'; ובית שמאי סברי: כל עיקר לא אמר 'הותר מקצתו הותר כולו'
  56. ^ על פי הב"ח