נדרים נג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מסתוניות מותר בחומץ סתוניות רבי יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו אסור ביוצא הימנו וחכמים מתירים:
גמ' [חכמים] היינו ת"ק איכא בינייהו הדא דתניא כלל זה אר"ש בן אלעזר כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור ביוצא ממנו נודר מיוצא ממנו אסור בו כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול נודר בו אין אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו:
מתני' הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין מן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סתוניות מן הכרישין מותר בקפלוטות מן הירק מותר בירקות השדה שהוא שם לוויי:
גמ' תניא הנודר מן השמן בארץ ישראל מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה פשיטא לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין מהו דתימא איזיל בתר רובא קא משמע לן ספק איסורא לחומרא הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]מתני' מן הסתוניות - היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ:
כל ששם תולדתו קרויה עליו - כגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם:
נדר ממנו אסור ביוצא וכו' - והכי נמי כי נדר בסתוניות אסור נמי בחומץ היוצא ממנו:
וחכמים מתירין - וקא פריך בגמרא היינו תנא קמא דקתני מותר בחומץ סתוניות:
גמ' נדר בו - בתמרים:
אסור ביוצא ממנו - בדבש תמרים:
כל שאין דרכו לאכול - כגון סתוניות דדרך היוצא ממנו לאכול והן עצמן אין דרכן לאכול. תנא קמא דמתניתין דאמר מותר בחומץ סתוניות לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר אלא קסבר נדר בו אין אסור אלא בו אע"ג שאין דרכו לאכול וחכמים תנא בתרא אית להו דרבי שמעון בן אלעזר ודקתני וחכמים מתירים בו בגופו אבל ביוצא ממנו לא דאין אסור אלא ביוצא ממנו והיינו כר' שמעון בן אלעזר דאמר לא נתכוון זה כו' ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו:
מתני' מן השמן - משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין: כרישין קטנית:
מותר בירקות השדה - דהיינו שם לוויי ירק השדה ולא ירק סתם:
גמ' מותר בשמן שומשמין - לפי שאין מצוי בא"י שמן שומשמין אלא שמן זית ובאותו שמן נדר:
מזה ומזה - משמן זית ומשמן שומשמין:
ספק איסורא לחומרא - ומשמן שמסתפקין בו נדר בין רב בין מעט:
אסור בירקות - הגינה. גרי"ס המור"ה במסכת"א ז"ו ומותר בירקות השדה. שעליהן סומכין בשביעית שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה:
ר"ן
[עריכה]כולי האי לדיוקא משמע דדעתיה אכל מאי דנפיק מינייהו וכי תימא תינח בשאני טועם כיון דלא צריך וקאמר אפושי איסורא הוא אבל שאני אוכל מאי איכא למימר דהא כיון דלא סגי ליה אם אמר קונם פירות האלו דאי הכי משמע בין באכילה בין בהנאה ואיהו לא בעי למסרינהו אלא באכילה הלכך כי אמר שאני אוכל ליכא שום הוכחה למיסר אפילו ביוצא מהן איכא למימר דכיון דהוה מצי למימר קונם פירות האלו באכילה עלי וקאמר שאני אוכל אף יוצא מהן משמע ואמרו לפי זה דבשבועה דלא מצי למימר באכילה עלי דלשון נדר הוא ועל כרחיה אית ליה למימר שאני אוכל לא מיתסר ביוצא מהן ואחרים אומרים זה הוא דעת הרמב"ם ז"ל דלא שנא נדר ולא שנא שבועה דלאו משום יתורא דלישנא הוא אלא שהלשון בעצמו מוכיח כן דלשון שאני אוכל ושאני טועם משמע שאוסר כל אכילה וטעימה הבאה מהם:
מתני' הנודר מן התמרים וכו' מסתוניות מותר בחומץ סתוניות. סתוניות ענבים שאינם מתבשלים ועומדים בימי החורף:
כל ששם תולדתו קרויה עליו. כגון דבש תמרים וחומץ סתוניות:
וחכמים מתירים. בגמרא פריך היינו ת"ק ואיכא למידק תנא קמא מני לא ר' יוסי ולא רבנן דהא אמרינן לעיל בפלוגתא דקום וחלב דכל היכא דקרו ליה קומא דחלבא אסור אפילו לרבנן ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מהאי טעמא [י"ל] דלא דמי דאילו גבי קום דחלב הקום לא נשתנה מצורה לצורה דמעיקרא נמי כשהיה מעורב בחלב באותה צורה עצמה היה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב"א ז"ל. ועוד דבקום כי קרי ליה קומא דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרו ליה ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה אבל הכא כי אמרו דבש תמרים וחומץ סתוניות לא שיהא עדיין תורת תמרים וסתוניות עליהן אלא להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר ובין חומץ סתוניות לחומץ אחר:
גמ' חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו הא דתניא כלל אר"ש [ב"א] כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור ביוצא ממנו [ביוצא ממנו] אסור בו וכל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול נדר בו אסור ביוצא ממנו. כך גרסינן בהלכות הרמב"ן ז"ל וה"פ דבהא פליגי ת"ק פליג אדרשב"א בתרווייהו דסבירא ליה לתנא קמא דבין דרכו לאכול בין אין דרכו לאכול אסור בו ולא ביוצא ממנו ורשב"א סבירא ליה דבשדרכו [לאכול] ודרך היוצא ממנו לאכול אסור בשניהם ובשאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול אסור ביוצא ממנו ולא בו ובהא מפיך ליה לת"ק לגמרי ור' יהודה בן בתירא סבר לה כר"ש בדרכו [לאכול] ודרך היוצא ממנו לאכול דאסור בשניהם ופליג עליה בשאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול דרבי יהודה בן בתירא לא שני ליה ומיתסר נמי בתרוייהו ולרשב"א שני ליה ולא מיתסר אלא ביוצא ממנו ורבנן בתראי דמתני' היינו ר' שמעון בן אלעזר ושריותא דידהו קאי אאין דרכו לאכול דשרי הוא גופיה ומשמע לי דמשום הכי משמע ממלתייהו דאהאי גוונא מדקתני סתמא וחכמים מתירים דמשמע דאתרווייהו פליגי ובמאי [דשוו] ת"ק ור' יהודה לאיסורא שרו אינהו ומש"ה פשיטא דאסתוניות קאי דאיכא טעמא להיתרא דמשום שאין דרכו לאכול איכא למימר דלא נתכוון אלא ליוצא מהן דאתמרים דשוו נמי תרווייהו לאיסורא ליכא למימר דשרו רבנן בתראי מן התמרים דלישרי בתמרים גופייהו ליכא טעמא להיתרא:
ולענין הלכה קיימא לן כתנא קמא דבין בתמרים בין בסתוניות אינו אסור אלא בהן אבל לא בדבש וחומץ שלהן:
מתני' הנודר מן היין מותר ביין תפוחים. דכיון שיש לו שם לויי לא מיקרי יין סתם:
מותר בקפלוטות. דלא הוי בכלל כרישין:
מותר בירקות השדה. דסתם ירק לא משמע אלא ירק גינה:
אספרגום. מין כרוב הוא:
אסור מן המקפה. תבשיל עב של גריסין ואסור משום דקרו ליה מקפה דגריסין:
ר' יוסי מתיר. דבאתריה קרו למקפה מקפה ולגריסין גריסין:
אסור בשום. משום דמקפה כולל כל דבר קפוי ועבה ושום נמי קרוי מקפה על שם שממחין אותו במעט מים ונאכל בכך:
מותר לכוס חיים. שהכוסס אינו כוסס אחת אחת בפני עצמה אבל פת כיון שהוא גוף אחד חיטה מיקרי והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם חטה ואת מר כן בתמיה אמר רבי יוסי ארחא דבר נשא מחמי פיתא נקטה ומימר בריך דברא הדא חיטתא:
גמ' מותר בשמן שומשמין. דבא"י אינן מסתפקין כלל אלא בשמן זית:
ספק איסורא לחומרא. וכיון דאיכא מיעוטא דמסתפקי מההוא מינא איכא לספוקי דלמא אפי' לאלו נתכוין:
אסור בירקות הגינה. דסתם ירק של גינה משמע ולא ירק שדה שיש לו שם לווי מיהו אפ"ה הנודר מן היין אסור בחמרא מבשלא וכן כתב הרמב"ן ז"ל ולא דמי לירקות השדה דהני מינא אחרינא נינהו אבל חמרא וחמרא מבשלא חד מינא נינהו ומפני שנתבשל לא הפסיד שמו:
בשביעית אסור בירקות השדה. אם נדר בשביעית א"א לומר שנתכוון לירק גינה דהא אין זורעין ולא נוטעין בשביעית אלא ודאי לירק השדה שעולה מאליו נתכוון:
תוספות
[עריכה]הנודר מן התמרים מותר בדבש. פירוש דאמר קונם תמרים עלי מותר בדבש היוצא מהם דדבש איקרי תמרים [לא איקרי] וקשה אמאי לא תנא הכא כדקתני בשאר בבי תמרים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם:
בסתוניות. ענבים קשים ורעים לאכול מותר בחומץ היוצא מהן:
כל ששם תולדתו עליו. פירוש שאינו מפסיד שמו הראשון כמו דבש תמרים ששם תמרים עליו נדר בתמרים אסור בדבש:
וחכמים מתירין. בגמ' פריך היינו תנא קמא:
מותר ביין תפוחים. דסתם יין דענבים קאמר:
מותר בשמן שומשמין. דסתם שמן הוא שמן זית:
מותר בדבש תמרים. דסתם דבש זהו דבש דבורים:
מותר בחומץ סתוניות. דסתם חומץ מיין טוב שהחמיץ:
מן הכרישין מותר בקפלוטות. אע"פ שממין כרישין הן באו שיש להן שם לווי:
מן הירק סתם מותר בירק שדה. דסתם ירק של גינה:
חכמים היינו ת"ק. דשרי בדבש תמרים איכא בינייהו דתניא כו' כל שדרכו לאכול כו' ומיירי ששם תולדתו עליו דאל"כ לית ליה [הנודר] בענבים מותר ביין וכל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות שאין דרכן לאכול וחומץ שלהם דרכו לאכול:
נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו. ת"ק לית ליה דרבי שמעון וחכמים אית ליה דרבי שמעון [ולאו לגמרי כר"ש סבירא להו] דודאי בדבש תמרים לא סברי כוותיה אלא בדינא דסתוניות וה"ק וחכמים מתירים בתמרים לאכול בדבש אבל בסתוניות לא שרינן בחומץ וקשה דהוה להו למיתני וחכמים אוסרין בסתוניות והר"ם פי' לפי מה שפירש דסתוניות אין דרכן ליאכל אלא היוצא מהם יש לפרש ת"ק ורבי יהודה בן בתירא לית להו דר"ש בן אלעזר דאסרו בסתוניות גופייהו ולא אסרי אלא ביוצא מהם וי"מ איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהם ראויין אסור בהם ומותר ביוצא מהם הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:
בשאר שני שבוע אסור בירקות גינה ומותר בירקות שדה. דסתמא מירקות גינה נדר דירקות שדה יש להם שם של לווי בכל שאר שני שבוע ומרישא שמעינן לה דקתני מותר בירקות שדה אלמא אסור בירקות גינה אבל סיפא איצטריך ליה:
בשביעית. פירוש שנדר בשביעית דירקות שדה מצויין בשביעית שבאות מאליהן אבל ירקות גינה אינם באין אלא על ידי זריעה הלכך סתם ירקות בשביעית ירקות שדה היא:
בארץ ישראל. דסתם שמן שלהן של זית:
מהו דתימא זיל בתר רובא. ולא נתכוין לאסור עצמו אלא באותו מין שמסתפק הרוב קמ"ל דגם מאותו שמסתפקים המיעוט אסר עצמו: לא שנו דבשביעית מותר בירקות גינה משום דלא שכיחי שיאכלו ירקות גינה אלא במקום שאין מביאין כו' אבל במקום שמביאין שכיח הוא ירקי גינה ונתכוין לאסור ירקי גינה בשביעית:
משום גוש. דדרך הירק להיות גוש תלוי בו וגזרו על גוש ארץ העמים: איספרגוס מין כרוב הוא ובכלל כרוב הוא:
מן האיספרגוס מותר בכרוב. דשאר כרוב אינם קרויין איספרגוס:
מן הגריסין אסור במקפה של גריסין. שנקראת גריסין אף כשהן בתבשיל אבל מן המקפה מותר בגריסין יבשין דלא תימא דכי נדר במקפה מן הראוי למקפה קאמר והיינו גריסין ולרבנן איצטריך דאע"ג דאסרי שום כשנדר במקפה הכא מודו:
מן השום מותר במקפה. דלא נתכוון אלא לשום יבש:
מן המקפה מותר בשום. אע"ג דלא נתכוון אלא לראוי למקפה ושום ראוי למקפה:
מן האשישים. פי' פסולת עדשים מותר בעדשים שאין העדשים נקראין אשישין מן העדשים אסור באשישים שהם נקראים על שם העדשים ור"י מתיר דסבר דאינם בכלל עדשים:
חטה חטין שאני טועם אסור בין בחטין בין בפת. דחיטה משמע לאפות ומיהו בברייתא בגמ' גרסינן איפכא ושמא טוב לפרש הכא חטה או חיטים גריס או גריסין אסור בין חיין בין מבושלין ורבי שמעין ורבי יהודה מחלקין בין חטה לחטין גריס גריסין כדמפרש גבי חטה חטין רבי יהודה אמר קונם גריס או חטה שאני טועם מותרין לכוס חיין דחטה וגריס משתמעי מבושלין:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ו (עריכה)
יג א מיי' פ"ט מהל' נדרים הלכה יד, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן ריז סעיף יג:
יד ב מיי' שם, טוש"ע שם בהג"ה:
טו ג מיי' שם, טוש"ע שם סעיף טו:
טז ד מיי' שם, טוש"ע שם סעיף יז:
יז ה מיי', טוש"ע שם סעיף יד:
יח ו מיי' שם, טוש"ע שם סעיף י:
יט ז ח ט מיי' שם הלכה ה, טוש"ע שם סעיף יז:
ראשונים נוספים
מתני' סתוניות. ענבים רעים ונשארים בגפנים עד ימות הסתיו ואינן ראויין ליין ועושין מהם חומץ ואית דגרסי ספוניות כמו סופי ענבים:
כל ששם תולדתו קרויה עליו. אף כי נשתנה מתכנה על שם עיקרו כמו דבש תמרים חומץ סתוניות:
וחכמים מתירין. בגמרא פריך היינו ת"ק:
גמ' כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול. כגון סתוניות ת"ק פליג אדר"ש בין בדבש תמרים בין בחומץ סתוניות דרבנן שרו תרוייהו ואסרי סתוניות גופייהו ור"ש אוסר בדבש תמרים ובחומץ סתוניות ומתיר הסתוניות ורבנן בתראי קיימי אהא דקאמר ת"ק מן הסתוניות מותר בחומץ סתוניות הא בסתוניות גופייהו אסור וחכמים מתירים סתוניות גופייהו:
מתני' מפני שהוא שם לווי. אכולה קאי:
גמ' ירקות שדה. אינן קרוין ירק סתם והרוצה לומר ירקות שדה צריך לחבר שם לירק ולומר ירקות שדה וכן כולם:
אבל בשביעית מתהפך הענין לפי שאין ירקות גינה מצויין שאין גדלים בלא עבודה ואוכלין ירקות שדה לפיכך בלשון העולם ירקות סתם הואי ירקות שדה:
חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו הא דתניא זה הכלל כו': דתנא קמא דלית ליה דרבי שמעון בן אלעזר כלל, לא באת שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל, ולא באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל ונדר ממנו, דרבי יהודה סבר דכיון דנזיר ממנו אסור בו כסתוניות דאסור ביוצא ממננו גם כן אם שם תולדתו עליו כחומץ סתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות גופייהו, אף על פי שנדר מהם, ואסור ביוצא ממנו משמע דבו פשיטא, אלא שחדש שאף ביוצא ממנו אסור, ועלה קא מהדרי ליה חכמים דבו אינו אור, דלא נתכוון זה אלא למה שדרכון ליאכל ממנו, וקיימא לן כתנא קמא דלעולם אינו אסור אלא במה שאסר על עצמו ואפילו יוצא ממנו דרכו ליאכל, וכן נמי אף על פי שנדר ממה שאין דרכו ליאכל כגון סתוניות אסור בהם ולא ביוצא מהם, ואף על פי ששם תולדתו עליו כחוץ סתוניות שעוד שם הסתוניות שאסר על עצמו קרוי על החומץ.
ואם תאמר מאי שנא מקום דאפיקנא לעיל דלכולי עלמא באתרא דקרי לה קומא דחלבא ונדר מן החלב אסור בקומא. ונראה לי דהתם הוא דלא נשתנה מצורה לצורה, אלא שהקום פסולת החלב וכמו אשישים שהוא פסולת העדשים, וכיון ששם העיקר עדיין קרוי עליו אסור דהא מעיקרא חלב יפה והשתא חלב גרוע, ומעיקרא עדשים יפים והשתא עדשים גרועים, אבל בתמרים ודבש תמרים וסתוניות וחומץ סתוניות שנשתנה מענין לענין, דמעיקרא תמרים והשתא דבש ומעיקרא סתוניות והשתא חומץ, אף על פי ששם תולדתו עליו מכל מקום אין זה המין שאוסר על עצמו הלכך שריא.
ירושלמי: תני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליאכל ודרך יוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור, ביוצא ממנו, נדר מיוצא ממנו אסור בו, מאי אית לך למימר כגון זתים וענבים וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביו"מ אסור בו, מאי אית לך למימר כגון אילין תותי וכל דבר שאין דרכו ליאכל, ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו לא נתכוון זה אלא ביוצא ממנון, מאי אית לך אמר רבי יוסי בר בון כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין.
ירושלמי [שם הלכה ז']: מאי טעמא דרבי יוסי בקום שם אביו קרוי עליו [שם הלכה ה']. על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל חמרא מבושלא קרו ליה. עד כאן. וכיון דאסיקנא בגמרא דאפילו רבנן מודו בקום באתרא דקרו ליה קומא דחלבא שמעינן מינה דהנודר מן היין אסור אפילו ביין מבושל ואפילו לרבנן, דהא חמרא מבושל קרו ליה.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ו (עריכה)
מתניתין הנודר מן התמרים שאמר סתם קונם תמרים עליו דוקא אבל אמר אלו אסור בדבש היוצא מהן וכן אם נדר מסתווניות שהם הענבים שאין יכולות להתבשל לעולם והן נכנסות בחורף שהוא סתווא בעודן בוסר על כן נקראו סתוניות. כל ששם תולדתו קרויה עליו כגון דבש תמרים שאין קורין אותן בני אדם דבש סתם אלא דבש תמרים. ומיהו דבש סתם האמור בתורה הוא דבש תמרים. וחומץ סתוניות אין קורין לו חומץ סתם אלא חומץ סתוניות על כן נדר הימנו אסור ביוצא ממנו מאחר שאותו היוצא ממנו נקרא על שם העיקר. אבל ברישא דיין ושמן מודה רבי יהודה לפי שעל דרך הרוב היין נקרא יין סתם והשמן שמן סתם. הרי"ץ ז"ל.
גמרא איכא ביניהו דרבי שמעון בן אלעזר כל שאין דרכו ליאכל כגון ענבים סתוניות שרעים לאכול ודרך היוצאין הימנו לאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא הימנו (כלומר) שלא נתכון זה אלא ביוצא הימנו כלומר שלא נתכוין אלא בשדרכו לאכול דהיינו יוצא הימנו. ת"ק דרבי יהודה לית דרבי שמעון בן אלעזר דהכי משמע מתניתין בחומץ סתוניות מותר אף בחומץ וכו' דבענבים נמי מותר דכי נדר מן הסתווניות לא נתכון אלא ביוצא (המינ') הימנה הואיל ולא פירש הדבר מותר בזה ובזה. ותנא בתרא דרבי יהודה אית ליה דקאסר רבי יהודה אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירים בענבים סתוניות אף על פי ששם תולדתו קרויה עליו ולא ביוצא הימנו דהיינו כרבי שמעון בן אלעזר. פירוש.
אבל הרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: כל שדרכו לאכול כגון תותים ואין דרך היוצא ממנו כגון מי תותין כל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות וכיוצא בהן ודרך היוצא ממנו לאכול דחומץ סתוניות ראוי הוא. והשתא פליגי חכמים על ת"ק בתמרים וכיוצא מהן דלת"ק נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו וחכמים דמתניתין סבירא להו כרבי שמעון ואם נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו. והוא הדין דאיכא ביניהו כל דבר הדומה לזה. ובין חכמים ורבי יהודה איכא ביניהו תותים וסתוניות ויוצא מהן והוא הדין כל הדומה להן. דלרבי יהודה מאחר שנקרא על שם תולדתו אסור (אם) ביוצא בו אם נדר בו. וחכמים סבירא להו בתותים דאם נדר בו מותר ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו ובסתוניות אם נדר בו דאינו אסור אלא ביוצא ממנו אבל בו לא דאינו ראוי לאכילה. ולענין פסק הלכה כחכמים דמתניתין ורבי שמעון דברייתא קיימא לן. עד כאן.
וזה לשון הרנב"י ז"ל: חכמים היינו ת"ק פירוש דאיהו נמי סבירא ליה דהנודר בתמרים מותר בדבש שלהם. איכא ביניהו הא דתניא כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו פירוש שהנודר מדבש תמרים אסור בתמרים והך סתמא דלא כת"ק דסבירא ליה שהנודר מדבש תמרים מותר בתמרים כדמשמע במתניתין. וכל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון סתוניות שהן עצמן אינם נאכלות והיוצא ממנו נאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכון זה אלא ליוצא ממנו. פירוש והא נמי דלא כת"ק דת"ק סבר שהנודר מן הסתוניות אסור בהם ולא ביוצא מהם.
וכתב רבינו ז"ל: ת"ק לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר לא באת שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל פירוש כדפרישנא דלת"ק הנודר בתמרים מותר בדבש שלהם ואלו לרבי שמעון בן אלעזר אסור. ולא באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל דהיינו סתוניות פירוש דלת"ק אינו אסור אלא במה שנדר ממנו ולרבי שמעון בן אלעזר אסור בחומץ שלהם ולא בהם. ורבנן בתראי אית להו דרבי שמעון בן אלעזר באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא מהן ליאכל דהא דקתני וחכמים מתירין בו ולא ביוצא ממנו קתני כלומר אהא דרבי יהודה בן בתירה דאמר אסור אף ביוצא ממנו קאי דמדקתני אף שמע מינה בו ובתולדתו קאסר ואף על גב שאין דרכו ליאכל ועלה קאי הא דרבנן מתירין ואמרי דבו מותר. והלכתא כת"ק פירוש דלא אסר אלא במה שנדר בין דרכו ליאכל בין אין דרכו ליאכל. ובגמרא דבני מערבא גרסי איפכא הך סיפא דרבי שמעון בן אלעזר. וכך היא בירושלמי תני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו מאי אית לך למימר כלומר ומאי ניהו כגון זיתים וענבים וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו מאי אית לן למימר כגון אילין תותיא פירוש שאין דרכו ליאכל אלא לשתות דרובן של תותין לאכילה קיימי. וכל דבר שאין דרכן ליאכל והיוצא ממנו דרכו ליאכל נדר בו ולא נתכוון אלא ליוצא ממנו מאי אית לן למימר א"ר יוסי ברבי בון כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין פירוש כגון זרע החציר והבצלים וכיוצא בהן שאין דרכן ליאכל והיוצא מהן דרכן ליאכל. ולמדנו לנודר מזרעוני גינה שאסור בפירות היוצאין מהן. עד כאן.
וז"ל הרא"ם ז"ל: ת"ק לית ליה דרבי שמעון דהא מתיר בדבש תמרים ותנא בתרא דקאמר וחכמים מתירין סתמא קאמר ולא פירש במה מתירין ואיכא למימר דהא אחומץ סתוניות קאי דאין דרכו לאכול כמו סתוניות ואף על פי ששם תולדתו עליו דנקרא חומץ סתוניות מתיר אבל דבש תמרים לא כרבי שמעון דהוא דרכו לאכל כמו תמרים עצמן. עד כאן.
מתניתין מותר ביין תפוחים. לפי שברוב המקומות נקרא יין סתם היוצא מן הענבים ולא היוצא מן התפוחים. ומיהו במקום שאין שם יין ענבים ויינן הוא יין תפוחים אסור ביין תפוחים וחכמים לא דברו אלא על רוב המקומות. וכן גבי שמן כדקאמר בגמרא. מן הדבש מותר בדבש תמרים. שאין דרך רוב העולם עתה לקרוא דבש סתם אלא ליוצא מן הדבורים וחומץ סתם אינן קוראין אלא ליין שנתקלקל. מן הכרישין מותר בקפליטאות. קפליטאות מין כרישין שיש להם ראש שמן ובלשון יון קורין לראש קפ"ל ולהכי מותר בהן מפני שיש לו שם בפני עצמו. הרי"ץ ז"ל.
גמרא ספק איסור כי האי לחומרא דבכל מילתא דתליא בשמא לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימר האי גברא לישניה בתר מיעוטא. והכי אמרינן בבבא קמא פרק המניח את הכד לא צריכא דרובא קרו לכדא כדא כו' מהו דתימא זיל בתר רובא קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב כי האי דתליא בשמא ובלישנא. והכי נמי אמרינן בהמוכר את הבית בבבא בתרא דרובא קרו לבירא בירא ולבית בית. שיטה.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: קא משמע לן דספק איסורא לחומרא וכל שכן הכא דהוי מילתא דתליא בשמא דאיכא למימר דלישני דנודר בתר מיעוטא וכי האי גונא אשכחן וכו'. ככתוב לעיל. עד כאן.
פשיטא לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין מהו דתימא איזיל בתר רובה קא משמע לן ספק איסורא לחומרא. פירוש וחיישינן למיעוטא ודילמא למיעוט השמן המצוי שם נתכוון מיהו אי פריש ואמר לא נדרתי אלא בשמן זית נאמן כדתנן לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכן לענין דיני ממונות דהא קיימא לן אין הולכין בממון אחר הרוב. הרנב"י ז"ל.
אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא שאנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ אבל במקום שמביאין מחוצה לארץ לארץ אסור. מיסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר והוא הדין בירקות השדה לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהו צריכין לירקות השדה והרי זה במקום שמסתפקין מזה ומזה ואפילו מסתפקין רובא מירקות הגנה וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין. אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה