ביאור:בבלי נדרים דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נדרים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

הנודר משובתי שבת ^[1] - אסור בישראל ואסור בכותים ^[2]; מאוכלי שום ^[3] - אסור בישראל ^[4] ואסור בכותים ^[5]; "מעולי ירושלים" אסור בישראל ומותר בכותים ^[6].

גמרא:

מאי שובתי שבת?: אילימא ממקיימי שבת - מאי איריא בכותים? אפילו עובדי כוכבים נמי ^[7]!

אלא ^[8] ממצווים ^[9] על השבת ^[10].

אי הכי אימא סיפא 'מעולי ירושלים - אסור בישראל ומותר בכותים' אמאי? והא מצווים נינהו [הכותים] ^[11]?!

^[12] אמר אביי: ^[13] 'מצווה ועושה' קתני: בתרתי בבי קמייתא ^[14] ישראל וכותים מצווין ועושין ^[15], עובדי כוכבים - ההוא דעבדי עושין ואינם מצווין ^[16]; ב'עולי ירושלים' ישראל מצווין ועושין כותים מצווין ואינם עושין ^[17]!

משנה:

"קונם שאיני נהנה לבני נח" ^[18] - מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים.

גמרא:

וישראל - מי נפיק מכלל 'בני נח'?

כיון דאיקדש אברהם ^[19] - איתקרו ^[20] על שמיה ^[21].

משנה:

שאיני נהנה לזרע אברהם - אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים.

גמרא:

והאיכא ישמעאל ^[22]?

(בראשית כא יב: ויאמר אלקים אל אברהם: 'אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך; כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה) כי ביצחק יקרא לך זרע' כתיב ^[23].

והאיכא עשו?

'ביצחק' - ולא כל יצחק ^[24].

משנה:

"שאיני נהנה מישראל" - לוקֵחַ ^[25] ביותר ומוכר ^[26] בפחות ^[27];

"שישראל נהנין לי" ^[28] - לוקֵחַ בפחות ומוכר ביותר ^[29], ואין שומעין לו ^[30]!

[וכן] "שאיני נהנה להן והן לי" - יהנה לעובדי כוכבים.

גמרא:

אמר שמואל: הלוקח כלי מן האומן לבקרו ^[31], ונאנס בידו ^[32] – חייב ^[33]; אלמא קסבר הנאת לוקח היא ^[34]!

תנן: '"שאיני נהנה מישראל מוכר בפחות" - אבל שוה בשוה לא ^[35]'; ואי ^[36] הנאת לוקח היא ^[37] - אפילו שוה בשוה ^[38]?

^[39] מתניתין ^[40] - בזבינא דרמי על אפיה ^[41] [ובמכירה רגילה יכול למכור שוה בשוה].

אם כן, אימא רישא ^[42]: לוקח ביותר' ^[43]; ועוד: אימא סיפא: '^[44] "שישראל נהנין לי ^[45]" - [לוקח בפחות] ומוכר ביותר ^[46], ואי בזבינא דרמי על אפיה - אפילו שוה בשוה ^[47]!?

סיפא בזבינא חריפא ^[48].

אי הכי לוקח בפחות? אפילו שוה בשוה ^[49]!

אלא

עמוד ב

מתניתין - בזבינא מיצעא ^[50], ודשמואל ^[51] - בזבינא חריפא ^[52].

תניא כותיה דשמואל: הלוקח כלים מן התגר לשגרן לבית חמיו, ואמר לו "אם מקבלין אותן ממני - אני נותן לך דמיהם, ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן": נאנסו: בהליכה - חייב ^[53], בחזרה פטור ^[54], מפני שהוא כנושא שכר.

ההוא ספסירא ^[55] דשקל חמרא לזבוני, ולא איזבן; בהדי דהדר איתניס חמרא. חייביה רב נחמן לשלומי. איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו: בהליכה – חייב, בחזרה - פטור ^[56]?

אמר ליה: חזרה דספסירא - הולכה היא, דאילו משכח לזבוני אפילו אבבא דביתיה - מי לא מזבין ליה? ^[57]

משנה:

"קונם שאני נהנה לערלים" - מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים ^[58];

"שאני נהנה למולים" - אסור בערלי ישראל ^[59] ומותר במולי עובדי כוכבים, שאין הערלה קרויה אלא לשם עובדי כוכבים, שנאמר (ירמיהו ט כה: על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה הישבים במדבר) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, ואומר (שמואל א יז לו: גם את הארי גם הדב, הכה עבדך) והיה הפלשתי הערל הזה [כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים] ואומר (שמואל ב א כ: אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצת אשקלון) פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה, שנתגנו בה רשעים שנאמר (ירמיהו שם) כי כל הגוים ערלים.

רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות.

רבי יוסי אומר: גדולה מילה, שדוחה את השבת חמורה ^[60].

רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה ^[61].

רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שדוחה את הנגעים ^[62].

רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר (בראשית יז א: ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים, וירא הי אל אברם, ויאמר אליו אני אל שדי) התהלך לפני והיה תמים ^[63]

דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא - לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר (ירמיהו לג כה) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

גמרא:

תניא: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר (שמות ד כד: ויהי בדרך במלון) ויפגשהו ה' ויבקש המיתו.

אמר רבי: חס וחלילה שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אמול ואצא? סכנה היא, שנאמר ^[64] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים [ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר]; אמול ואשהא שלשה ימים? הקב"ה אמר לי (שמות ד יט: ויאמר ה' אל משה במדין:) לך שוב מצרים [כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך]; אלא מפני מה נענש משה?

הערות

^ מאותן שמשמרין שבת
^ שהן כמו כן משמרין שבת
^ בלילי שבת
^ דישראל רגילין לאכול שום מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר 'אשר פריו יתן בעתו' - אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (בבא קמא פב א; כתובות סב,ב)
^ שהם נמי אוכלים שום בלילי שבת
^ שהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים
^ אי משמרין שבת יהא אסור בהן
^ מאי משובתי שבת?
^ אותן דמצווין
^ דהיינו ישראל, וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים, אבל עובדי כוכבים - אף על פי שמשמרין שבת - אינן מצווין
^ נמי לעלות לירושלים
^ אלא
^ מאי משובתי שבת
^ בשבת ושום
^ ואסור בהן
^ לפיכך מותר
^ להכי מותר בהן
^ שלא יהנה מכל בני נח שכל העולם יצאו מבני נח
^ בחלקו של הקב"ה
^ ישראל
^ דאברהם ולא על שם בני נח
^ דזרע אברהם הוא, והוא מן העובדי כוכבים
^ ובאותו זרע קנדר
^ ועשו אינו נקרא זרע יצחק, להכי מותר בעובדי כוכבים
^ מהן
^ להן
^ כלומר בזול ונמצא שאינו נהנה מהן
^ שישראל לא יהו נהנין ממנו
^ מוכר להן ביוקר דהשתא אין נהנין ממנו
^ שלא ימצא אדם שיהא שומע לו בדבר זה: שבשביל נדרו מוכר לו בזול ויקח ממנו ביוקר
^ אם יפה - יתן לו דמיו, ואם לאו - שיחזיר לו כליו כמו כלי זכוכית
^ שנשבר
^ לוקח לשלם לו
^ דהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר, הלכך חייב, דגמר ומקני נפשיה בההיא הנאה שמניחו לבקרו, והוי כנושא שכר, ונתחייב באונסין
^ אינו יכול [למכור]
^ סלקא דעתא
^ הקונה חפץ, ולא הנאת המוכר
^ נמי יהא יכול למכור, דלא הוי הנאת מוכר אלא הנאת לוקח
^ תריץ:
^ דמשמע שוה בשוה לא
^ עיסקא בישא, דלא קפיץ עליה זבינא, ודומה לו כמי שמונחת על פניו, ועכשיו - כשמוכרה שוה בשוה - הנאת מוכר היא, ולא הנאת לוקח; הלכך מוכר בפחות, אבל שוה בשוה לא
^ דההיא
^ ודייקינן מינה: הכי נמי, אבל שוה בשוה – לא, אינו לוקח, אלמא הנאת לוקח הוי! דאי הנאת מוכר - אפילו שוה בשוה נמי הנאת מוכר היא, ולא הנאת לוקח, ובהכי יכול ליקח מהן, דאכתי לית ליה הנאה בהנהו זביני
^ קונס
^ כלומר: שלא יהו ישראל נהנין ממני
^ אבל שוה בשוה לא
^ נמי יהא יכול למכור, דהא הנאת המוכר, ולא הנאת לוקח היא
^ בסחורה דקפיץ עלה זבינא, דשוה בשוה הוי הנאת לוקח ולא הנאת מוכר - הלכך מוכר ביוקר
^ נמי יהא לוקח המדיר, דהא הנאת לוקח היא, ולא הנאת מוכר, ולא יהא הך [המוכר] נהנה ממנו
^ דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה; לפיכך שוה בשוה לא, דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח
^ דאמר חייב
^ דודאי הוי הנאת לוקח; לפיכך - כי נאנס בידו – חייב, אפילו שוה בשוה, דהנאת לוקח היא
^ (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה
^ דלית ליה הנאה שלא נתקבלו
^ מי שלוקח בהמה על מנת למוכרה לאלתר
^ והכא נמי כי אתניס ,בחזרה אתניס, לפטור
^ ובחזירה נמי כנושא שכר הוי!
^ דבכלל ערלים הן
^ בכלל 'מולים' הן, כגון שמתו אחיו מחמת המילה
^ דכתיב (ויקרא יב ד) וביום השמיני ימול - ואפילו בשבת
^ שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד כד)
^ דכתיב וביום השמיני ימול; ואף על פי שיש שם בהרת - יקוץ
^ וכתיב בתריה [פסוק ב] ואתנה בריתי ביני ובינך
^ בראשית לד,כה

[1] מאותן שמשמרין שבת

[2] שהן כמו כן משמרין שבת

[3] בלילי שבת

[4] דישראל רגילין לאכול שום מפני עונה שמקיימין מערב שבת לערב שבת ומרבה להם הזרע כדאמר 'אשר פריו יתן בעתו' - אלו תלמידי חכמים המשמשין מטותיהן מערב שבת לערב שבת (בבא קמא פב א; כתובות סב,ב)

[5] שהם נמי אוכלים שום בלילי שבת

[6] שהן אינן עולין לירושלים אלא להר גריזים

[7] אי משמרין שבת יהא אסור בהן

[8] מאי משובתי שבת?

[9] אותן דמצווין

[10] דהיינו ישראל, וכותים הן מצווין על השבת מפני שהן גרים, אבל עובדי כוכבים - אף על פי שמשמרין שבת - אינן מצווין

[11] נמי לעלות לירושלים

[12] אלא

[13] מאי משובתי שבת

[14] בשבת ושום

[15] ואסור בהן

[16] לפיכך מותר

[17] להכי מותר בהן

[18] שלא יהנה מכל בני נח שכל העולם יצאו מבני נח

[19] בחלקו של הקב"ה

[20] ישראל

[21] דאברהם ולא על שם בני נח

[22] דזרע אברהם הוא, והוא מן העובדי כוכבים

[23] ובאותו זרע קנדר

[24] ועשו אינו נקרא זרע יצחק, להכי מותר בעובדי כוכבים

[25] מהן

[26] להן

[27] כלומר בזול ונמצא שאינו נהנה מהן

[28] שישראל לא יהו נהנין ממנו

[29] מוכר להן ביוקר דהשתא אין נהנין ממנו

[30] שלא ימצא אדם שיהא שומע לו בדבר זה: שבשביל נדרו מוכר לו בזול ויקח ממנו ביוקר

[31] אם יפה - יתן לו דמיו, ואם לאו - שיחזיר לו כליו כמו כלי זכוכית

[32] שנשבר

[33] לוקח לשלם לו

[34] דהנאה ללוקח במקחו יותר משל מוכר, הלכך חייב, דגמר ומקני נפשיה בההיא הנאה שמניחו לבקרו, והוי כנושא שכר, ונתחייב באונסין

[35] אינו יכול [למכור]

[36] סלקא דעתא

[37] הקונה חפץ, ולא הנאת המוכר

[38] נמי יהא יכול למכור, דלא הוי הנאת מוכר אלא הנאת לוקח

[39] תריץ:

[40] דמשמע שוה בשוה לא

[41] עיסקא בישא, דלא קפיץ עליה זבינא, ודומה לו כמי שמונחת על פניו, ועכשיו - כשמוכרה שוה בשוה - הנאת מוכר היא, ולא הנאת לוקח; הלכך מוכר בפחות, אבל שוה בשוה לא

[42] דההיא

[43] ודייקינן מינה: הכי נמי, אבל שוה בשוה – לא, אינו לוקח, אלמא הנאת לוקח הוי! דאי הנאת מוכר - אפילו שוה בשוה נמי הנאת מוכר היא, ולא הנאת לוקח, ובהכי יכול ליקח מהן, דאכתי לית ליה הנאה בהנהו זביני

[44] קונס

[45] כלומר: שלא יהו ישראל נהנין ממני

[46] אבל שוה בשוה לא

[47] נמי יהא יכול למכור, דהא הנאת המוכר, ולא הנאת לוקח היא

[48] בסחורה דקפיץ עלה זבינא, דשוה בשוה הוי הנאת לוקח ולא הנאת מוכר - הלכך מוכר ביוקר

[49] נמי יהא לוקח המדיר, דהא הנאת לוקח היא, ולא הנאת מוכר, ולא יהא הך [המוכר] נהנה ממנו

[50] דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה; לפיכך שוה בשוה לא, דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח

[51] דאמר חייב

[52] דודאי הוי הנאת לוקח; לפיכך - כי נאנס בידו – חייב, אפילו שוה בשוה, דהנאת לוקח היא

[53] (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה

[54] דלית ליה הנאה שלא נתקבלו

[55] מי שלוקח בהמה על מנת למוכרה לאלתר

[56] והכא נמי כי אתניס ,בחזרה אתניס, לפטור

[57] ובחזירה נמי כנושא שכר הוי!

[58] דבכלל ערלים הן

[59] בכלל 'מולים' הן, כגון שמתו אחיו מחמת המילה

[60] דכתיב (ויקרא יב ד) וביום השמיני ימול - ואפילו בשבת

[61] שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד כד)

[62] דכתיב וביום השמיני ימול; ואף על פי שיש שם בהרת - יקוץ

[63] וכתיב בתריה [פסוק ב] ואתנה בריתי ביני ובינך

[64] בראשית לד,כה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]