כתובות ח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כי תניא ההיא בברכת המזון כי קאמר רבי יוחנן בשורה ואלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכים ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין וברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכה בשורה מי איכא אלא כי קאמר רבי יוחנן ברחבה ואלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין וברכת אבלים בעשרה כל שבעה ואין אבלים מן המנין ברכת רחבה כל שבעה מי איכא משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בניה דריש לקיש הוה ואמרי לה מתני בריה דריש לקיש הוה שכיב ליה ינוקא יומא קמא לא אזל לגביה למחר דבריה ליהודה בר נחמני מתורגמניה אמר ליה קום אימא מלתא כל קביל ינוקא פתח ואמר (דברים לב, יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבות מנאצים להקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים ואיכא דאמרי בחור הוה והכי קאמר ליה (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנן בר רב הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה אתא לנחומי צעורי קמצער ליה הכי קאמר ליה חשיב את לאתפוסי אדרא אמר ליה קום אימא מלתא כנגד שבחו של הקב"ה פתח ואמר האל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק ברוב נוראות מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא"י מחיה המתים א"ל קום אימא מלתא כנגד אבלים פתח ואמר אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים אמר אביי רבים שתו לימא רבים ישתו לא לימא משתה ראשונים לימא משתה אחרונים לא לימא דאר"ש בן לקיש וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן:
אמר רב יוסף מאי קרא (ישעיהו א, ט) כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר ליה שמעו דבר ה' קציני סדום וגו' א"ל קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו (שנאמר (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו') אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך אתה משלם הגמול א"ל קום אימא מלתא כנגד כל ישראל פתח ואמר רבון העולמים פדה והצל מלט הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם טרם נקרא ואתה תענה ברוך אתה עוצר המגפה אמר עולא ואמרי לה במתניתא תנא עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל שלשה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו וארבעה לאחר אכילה אחד כנגד הזן ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה ירושלים ואחד כנגד הטוב והמטיב הוסיפו עליהם ארבעה אחד כנגד חזני העיר ואחד כנגד פרנסי העיר ואחד כנגד בית המקדש ואחד כנגד רבן גמליאל התחילו היו שותין ומשתכרין החזירו הדבר ליושנה מאי רבן גמליאל דתניא בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא:
אמר רבי אלעזר
רש"י
[עריכה]
בברכת המזון - להצטרף לג' לזמן עליו שהרי הוא חייב בכל המצות:
בשורה - כשהיו חוזרין מן הקבר היו עושין שורה סביב האבל לנחמו ומושיבין אותו והן עומדים סביב ואמרי' בסנהדרין (דף יט.) אין שורה פחות מי':
ברחבה - כשמברין את האבל סעודה ראשונה משל אחרים כדאמרינן במועד קטן (דף כז:) היו מברין אותו ברחבה ומברכין שם ברכת אבלים כדמפרש לקמיה ברוך מנחם אבלים:
אמר ליה - למתורגמניה:
כל קביל ינוקא - לנגד המאורע דברים ניחומים על מיתת הילד:
וירא ה' - מה עשו אבות:
וינאץ מכעס - שהכעיסוהו וגרמו לו לפקוד על בניהם ובנותיהם:
ואית דאמרי - לא תינוק היה המת אלא בחור היה והך קרא אמר על בחוריו וגו':
של ע' שנה - ועוד דריש כמו ועד עולמו של אדם נטויה נהפכת מטוב לרע:
אתא לנחומי צעורי מצער ליה - בתמיה מוכיח על פניו שבשביל עונו מת בנו:
חשיב את לאתפוסי אדרא - חשוב אתה למעלה לתופסך ואת בניך בעון הדור דקי"ל בזמן שצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור שנאמר וממקדשי תחלו (יחזקאל ט):
האל הגדול ברוב גודלו - בברוך פתח בה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל הגדול וכו':
אחינו המיוגעים כו' - ברכה הסמוכה לחברתה היא וכן סדורות על הסדר:
באבל הזה תנו לבבכם לחקור זאת שזאת עומדת לעד - שהכל מתים ולא תבכו יותר מדאי:
משתה הראשונים לימא - משתה ראשונים הוא:
בבריתו של אברהם - שגמל חסדים דכתיב (בראשית כא) ויטע אשל ר"ת אכילה שתיה לויה:
עשרה כוסות - להרבות לו בשתיה כדכתיב (משלי לא) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
קודם אכילה - שהיו רגילין להמשיך פרפראות לפני סעודה כגון כיסנין וסופגנין ואיסקריטין ובאותם פרפראות משקין לאבל ג' כוסות:
אחד כנגד הזן - על כל ברכה שותה הכוס ומוזגין לו אחר:
כנגד חזני העיר - תקנו להם ברכה עליו לפי שהיו שמשי העיר להתעסק במתים ובשאר צרכי ציבור:
פרנסי העיר - שהיו עשירים מבזבזים ממונם לקבורת עניים:
כנגד בהמ"ק - תקנו עליו ברכת ניחומים שינחמנו המקום בבניינו מאבלנו שאנו מתאבלים עליו כעל מת:
כנגד ר"ג - לקמן מפרש:
ליושנה - עשרה כוסות:
הוצאת המת - שהיו קוברים אותו בכלים יקרים כגון שיראין וסרקות:
בצרדא בר זוזא - בגד קנבוס שאינו שוה אלא דינר:
תוספות
[עריכה]
כי תניא ההיא בברכת המזון. פי' בקונטרס להצטרף עם ב' לזימון שהרי הוא חייב בכל המצות ואין נראה לר"י דא"כ לא אתא לאשמועינן אלא דחייב במצות והוה ליה למימר בהדיא דחייב במצות ועוד דא"כ מאי פריך ליה מברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין דקאמר ברכה בשורה מי איכא אלא ע"כ היינו ברכת המזון והדרן קושיא לדוכתין דקתני ואבלים מן המנין ואוקמינן בברכת המזון ולפירש הקונטרס לא קשיא מידי דכי קתני ואבלים מן המנין היינו להצטרף לזימון לומר נברך שאכלנו משלו אבל ברכת אבלים שמברכים בברכת המזון קאמר רבי יוחנן דאינו מן המנין לכך צריך לפרש כי תניא ההיא בברכת המזון היינו ברכת אבלים שבברכת המזון מכאן משמע שברכת אבלים שבברכת המזון לא הוי אלא בעשרה מדסליק אדעתיה דמקשן דאיירי בברכת אבלים שבברכת המזון וקאמר בעשרה והוה ניחא ליה בהכי אי לאו משום דקתני לעיל בברייתא ואבלים מן המנין אם כן צריך עשרה:
אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה. אי גרסינן אלא משמע דההיא דלעיל נמי מעמיד ברחבה ותימה למה הוצרכו תרי מילי דר' יוחנן ההיא דלעיל והך וצריך לומר דחדא מכלל חברתה אתמר ההיא דלעיל מכללא דהך אבל אי ל"ג אלא ניחא דלעיל איירי בשורה והכא ברחבה בלא פנים חדשות ומימרא שלישית של רבי יוחנן הוצרך להשמיענו דבפנים חדשות אין אבלים מן המנין ואי נקט ההיא ה"א איפכא דוקא מיום ראשון ואילך אבל ביום ראשון שייכי טפי ומברכים לה בלא י':
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א (עריכה)
מג א מיי' פ"ד מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ט סעיף ה':
מד ב מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה א', סמג עשין דרבנן ב:
מה ג מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה ח', סמג שם:
מו ד מיי' פ"ד מהל' אבל הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ב סעיף ב':
ראשונים נוספים
[מתורת האדם:] אמר ר' יצחק א"ר יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין. ואקשינן עלה והא תני' חתני' ואבלי' מן המנין ופריק כי תניא ההיא בברכת המזון. כי קאמר ר"י בשורה והוינן בה אלא הא דאמר ר' יצחק א"ר יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ברכה בשורה מי איכא. והדרינן ופרקינן אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה. ומקשינן אלא הא דא"ר יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין. ברכת אבלים בעשרה כל שבעה ואין אבלים מן המנין. ברכת רחבה כל שבעה מי איכא. ומפרקינן אין משכחת לה בפנים חדשות. כי הא דרב חייא מקרי בניה דריש לקיש הוה שכב ליה ינוקא. יומא קמא לא אזיל לגביה. למחר דבריה לר' יהודה בר נחמני מתורגמיניה ואזל לגביה. אמר ליה קום ואימא כל קבל ינוקא. פתח ואמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבות מנאצין בו הקב"ה כועס על בניהם ומתים כשהם קטנים. ואת חשיבת לאתפוסי אדרא. א"ל קום ואימא מילתא כנגד שבחו של מקום. פתח ואמר האל הגדול ברוב גודלו אדיר וחזק ברוב מוראו. מחיה מתים במאמרו. עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר. ברוך מתיה המתים. א"ל קום ואימא מלתא כנגד אבלים פתח ואמר אחינו המנוגעים המדוכאים באבל הזה. תנו לבבכם לחקור את זאת. היא עומדת לעד. נתיב הוא מששת ימי בראשית. אתינו בעל הנחמות ינחם אתכם. ברוך מנחם אבלים. א"ל קום ואימא מלתא כנגד מנחמי אבלים. פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים. המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו. דכתיב ביה כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר. אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך משלם גמול. א"ל קום ואימא מילתא כנגד כל ישראל. פתח ואמר רבון העולמים פדה והצל עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הבזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני משחית ומכל מיני פרעניות המתרגשות בעולם. טרם נקרא ואתה תענה ברוך עוצר המגפה.
ויש אומרים שברכת הרחבה הזו טעונה כוס. דאמרינן בפרק אין בין המודר (דל"ח ע"ב) אמר ר' ירמיה א"ר יוחנן המודר הנאה מחבירו מותר להשקותו כוס של שלום. מה היא. כוס של בית האבל. ופירשו חכמי הצרפתים ז"ל שברכות הללו ראשונה פותח בה בברוך בא"י אמ"ה האל הגדול ברוב גודלו. והאחרות כלן סמוכות לה. ואינן פותחות כסדר כל הברכות כלן ואיני נסכם לדעתם בזה. מפני שהם שנויות בלשון הגמרא בלא פתיחה ושם נשנו ברכת חתנים בפתיחות שלהם. ועוד אני רואה מתורגמיניה של ריש לקיש שלא היה עושה אותן כסומך אלא בכל אחת ואחת היה ריש לקיש מצוה אותו בה. נראה מזה שהן ברכות מפזרות וריש לקיש מכנסן. ומצינו בברכות של שבת תחלת ברכה בלא פתיחה. כגון צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה כו' וכן מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו. וכל הברכות הללו שבח ובקשת רחמים הן. ולא הקפידו בהן בפתיחה.
ובתשובות מצינו שנהגו לפני הגאוני' במקומנו כשחוזרין עם האבל מן הקבר מברכין על הכוס. בא"י אמ"ה דיין הרחמים שופט אמונות. שדינו דין אמת כדכתיב הצור תמים פעלו. בא"י מנחם אבלים. ושותין אבלים. ואמר רב פלטוי וברכת אבלים שאתם אומרים על הכוס ברוך מנחם אבלים. אנו אין מנהגנו בישיבה כל עיקר. ולא בבבל כלל. אבל אותם שתקנו לכם חכמים הראשונים אמרו אותה. מיהו אין צריכה עשרה שלא מצינו י' אלא בברכת רחבה בלבד. סובר הגאון הזה שאין ברכה זו של כוס ברכת רחבה. לפי שראה זו בברכת האבל. וברכת הרבה ברחבה כשמה. ובלשון אחר נמי שנאוה בגמרא כמו שכתבנו למעלה. ובירושלמי (פסחים ח,ח) מצינו עוד אלו הן ברכת אבלים מה שהן אומרים בבית הכנסת. אלו הן תנחומי אבלים מה שאומרים בשורה. וגם זה חולק עם הגמרא שלנו בפשוטן של דברים שבגמרא שלנו פירשו ברכת אבלים ברכת רחבה ולפנינו [בתוה"א שם] נסדר הענין כתיקון הכל.
ירושלמי בפרק בתולה נשאת (א,א) תניא ר"מ אומר ברכת חתנים כל שבעה. רבי ירמיה סבר מימר מפקין כלתא כל שבעה. א"ל ר' זעירא והתני ר' יוסי ומר ברכת אבלים כל שבעה. אית לך מימר מפקין מיתא כל שבעה. מאי כדין מה כאן משמחין עמו אף כאן מנחמין עמו. מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין. פירוש מזכירין עמו ומנחמין עמו פנים חדשות לנחם ולהזכיר האבל. ומברכין עמהם כל שבעה. אית תניי תני אבלים מן המנין ואית תניי תני אין אבלים מן המנין. אמר ר' אבינא מאן דמר אין אבלים מן המנין באבלי אותו המת. ומאן דמר אבלים מן המנין באבלי מת אחר:
בברכת המזון: פירש רש"י ז"ל: להצטרף לשלשה לזמן עליו, ואינו מחוור, דמאי קמ"ל, פשיטא הרי אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה. ויש לפרש לפי שמוסיפין בהטוב והמטיב אל אמת דין אמת. ומפני תוספת זו היית סובר לומר שלא יהא מן המנין, קמ"ל.
החזירו הדבר ליושנו: פירש רש"י ז"ל: בעשרה. והנכון שהחזירוהו ליושנו ממש, דבטלים כולן ואין שותין אלא כדי סיפוקן, דבעשרה נמי איכא שכרות.
כי תניא ההיא בברכת המזון: ומדלא פרקינן כדפרקינן לרב שמעי' דרב תנא הוא ופליג ור' יוחנן לאו תנא הוא והא קי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן משום דר' יוחנן אלים טפי אלא דלא אסתייע ליה מלתא לאסכום כדתנא ורב נמי לא הוא תנא דחשיב והיינו טעמא דמשום דוכתא דאיכא לשום אמורא פרכא ממתניתן אף על פי דאית ליה סייעתא ולא אמרי' איהו דאמר כהאי תנא. תוספות והא אוקמינן מתניתין בברכת המזון פירש"י ז"ל להצטרף לג' בברכת המזון והקשו עליו בתוס' מאי קמ"ל פשיטא שהרי אבל חייב בכל המצות ועוד דלא שייך בה כלל ענין אבילות לכך פי' דהיינו שופט בצדק דין אמת וכו' שמוסיף בה בהטוב ומטיב דס"ד אכיון דאבל היא לא מצטרפו וליבעי שיעור מן המנחמים קמ"ל דאבילים מן המנין וקשה לר"י שהרי התוספות הזה אין צריך מנין שהרי אפי' ביחיד חייב האבל לאומרה וכל דאפ"ה היינו סוברים כשאומרים אותה בזמנו מברך והשאר יוצאין ולא לצרף אבל במנין הזמון כיון שהוא מן המנחמים ולרש"י ז"ל יש ליישב משום דרגיל להוסיף בברכת המזון של אבילות ברוך מנחם אבילות כמו שאנו נוהגים היום היינו סוברים שלא יצטרף האבל בזמון קמ"ל שמצטרף שאין כאן אלא ברכה להקב"ה שמנחם לכל האבלים ומ"מ לא מצינו סמך אחר למנהגיו זה אבל מכאן יש לסמוך אותי לפירש"י ז"ל. כי אמר ר' יוחנן ברחבה פי' כשהיה חוזרין מבית הקברות והיו מגיעין לרחוב סמוך לעיר היו מברים שם את האבילים והיו אומרים שם ברכת רחבה האמורים לקמן וסדר הדברים ההם הנם כתובים בספר תורת האדם להרמב"ן ז"ל. וא"ת אמאי לא משני לעיל איפכא ר"י בברכה וברייתא בשורה וי"ל משום דקתני לה דומיא דחתן דליכא שורה ואיכא מזון:
ברכת רחבה כל שבעה מי איכא אבל לגבי ברכת המזון ליכא למיפרך הכי דהא ודאי איכא כל שבעה אפי' בלא פנים חדשות:
מאי ועוד ידו נטויה אמר רבא הכל יודעים כלה וכו': פירש"י ז"ל דדריש ועוד כמו לעד כלומר עולמו שלו שהוא שבעים שנה:
א' נגד הזן וכו': פי' כל אלו הברכות שייכים בתנחומי אבילות הזן כדאמרינן במס' תענית ליבעי רחמי על שובע דלחיי יהיב וברכת הארץ כדכתיב למען יאריכון ימיך על האדמה ובונה ירושלים כדכתיב בבלע המות לנצח ח' פסוקים זה כענין בונה ירושלים.
החזירו הדבר ליושנה : פירש"י ז"ל עשרה כוסות והנכון כמו שפירשו בתוספות שהחזירו הדבר ליושנה ממש שמבטלים כולם ואין שותים אלא בתוך הסעודה כדי סיפוקה דבסעודה נמי איכא שכרות וכן המנהג ותו לא מידי:
כי תניא ההיא בברכת המזון — פירש רש"י, להצטרף לג' ולזמן עליו, שהרי חייב בכל המצות, עד כאן. והקשו עליו בתוס', דאם כן לא אתא לאשמועינן אלא דחייב במצוות, והוה ליה למימר בהדיא דחייב במצוות. ויש לומר, דהא אתא לאשמועינן, דלא נימא דכיון שהוא אבֵל, אין אחרים רוצים להצטרף עמו. והכין דייק לשון רש"י, שכתב: "להצטרף לג'", ולא קיצר כדרכו וכתב: "בברכת המזון. לזמן עליו" וכו'. ואם מפני שהיו אומרים בברכת "הטוב והמטיב": "אל אמת" וכו', ניחא טפי, וכמו שכתב הרא"ה ז"ל וכדכתיבנא לעיל:
וזה לשון הרמב"ן ז"ל: בברכת המזון — פירש רש"י ז"ל: להצטרף לג' לזמן עליו. ויש לתמוה, מאי קא משמע לן? וכי כל השנה נמי אינו חייב לברך כן? וראיתי למקצת גאונים ז"ל, שאומרים: "נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו"; ולפי שהוא מתנחם, הייתי אומר שצריך ג' חוץ ממנו. ובמקצת תשובות אמרו שהוא טעות, וכן נמי משמע בברכות, שאין מוסיפין בה כלום, אלא ב"הטוב והמטיב", שאומר: "אל אמת דיין אמת" כו'. ושמא מפני תוספת זה הייתי סבור שאין אבל מן המנין, עד כאן.
עוד הקשו בתוס' על פירוש רש"י ז"ל, דאם כן, מאי פריך ליה מברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין, ברכה בשורה מי איכא? אלא על כרחך היינו בברכת המזון, והדרא קושייא לדוכתיה, דקתני: "ואבלים מן המנין", ומוקמת ליה בברכת המזון. ולפירוש רש"י ז"ל לא קשיא מידי, דכי קתני ברייתא: "אבלים מן המנין", היינו להצטרף לזימון, לומר: "נברך שאכלנו משלו"; אבל גבי ברכת אבלים שמברכים בברכת המזון, קאמר ר' יוחנן שאינו מן המנין. ולמאי דכתב רש"י ז"ל לעיל, אין כאן קושיא כלל, שהוא כתב ז"ל: ואין אבלים מן המנין. לקמן מפרש למאי הלכתא, עד כאן. פירוש, דהך דשקיל וטרי תלמודא: "ואלא הא דאמר" וכו', לאו היינו כדי לאקשויי ולמימר דהדרא קושיא לדוכתיה, אלא בעי לפרושי למאי הלכתא קאמר: ואין אבלים מן המנין, ופריש לה בדרך שקלא וטריא, והכין אורחא דתלמודא בכמה דוכתין. והיינו דקאמר: כי תניא ההיא בברכת המזון, כי קאמר ר' יוחנן בשורה, אלמא דלא סגי ליה לתרוצי לחוד, אלא לפרושי נמי לר' יוחנן במאי דקאמר דאין אבלים מן המנין, כן נראה לי:
וזה לשון הריטב"א ז"ל: והא דאוקימנא מתניתא בברכת המזון, פירש רש"י ז"ל, להצטרף עם אחרים לזמן עליו. והקשו עליו בתוס', דאם כן מאי קא משמע לן? פשיטא, דהרי האבל חייב בכל המצוות. ועוד, דלא שייך בה כלל עניין אבלות. לכך פירשו, דהיינו "שופט בצדק דיין אמת" וכו' שמוסיפין בהטוב והמיטיב, דסלקא דעתך אמינא דכיון דאבל הוא לא יצטרף, וליבעי שיעור מן המנחמים, קא משמע לן דאבלים מן המנין. וקשה לר"י, שהרי התוספת הזה אין צריך מנין, ואפילו ביחיד חייב האבל לאומרו. ונראה לי, דאפילו הכי היינו סבורים, כשאומרים אותה בזימון, שהאחד מברך והשאר יוצאין, אין לצרף האבל במנין הזימון, כיון שהוא מן המתנחמים. ולפירוש רש"י ז"ל יש ליישב, דמשום דרגילי להוסיף בברכת זימון של אבלות: "ברוך מנחם אבלים", כמו שאנו נוהגים היום, דהיינו סבורים שלא יצטרף האבל בזימון, קמשמע לן שמצטרף, שאין כאן אלא ברכה להקב"ה שמנחם לכל האבלים. ומכל מקום לא מצינו בשום מקום אחר סמך למנהג זה, אבל מכאן יש לסמוך אותו לפירוש רש"י ז"ל. עד כאן:
והקשה הריטב"א ז"ל, אמאי לא משני איפכא, דר' יוחנן בברכת המזון וברייתא בשורה? ותירץ, משום דקתני לה דומיא דחתן, דליכא שורה ואיכא מזון. פירוש, דווקא ברייתא דקתני: "חתנים ואבלים מן המניין" בעינן דלהוי דומיא דחתן; אבל ר' יוחנן דלא משוי להו, דקאמר: "חתנים מן המניין ואין אבלים מן המניין", לא איכפת לן במאי דלא הוייא דומיא דחתן, וקל להבין.
ועיקר קושיא ליתא, דהא תנן בהדיא: "מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר" וכו' עד "אין מזמנין עליו", משמע טעמא דמתו מוטל לפניו, הא לאחר שקבר את מתו מזמנין עליו. והא כתב ה"ר יהוסף הלוי ז"ל, וכדבעינן למכתב לקמן בסייעתא דשמיא.
אלא כי קאמר רבי יוחנן ברחבה — כתבו בתוס': אי גרסינן "אלא", משמע דההיא דלעיל מעמיד ברחבה. ואפשר דמדברי המקשה הוא, וכבר כתבו התוס' פרק "במה אשה" דכשהמקשה בעצמו הוא מתרץ, שייך למימר "אלא" אף על פי שלא קדם לו תירוץ אחר. ומיהו כיון דהכא קדם לו תירוץ אחר וקאמר "אלא", משמע דמהדר לגמרי מתירוצא קמא.
והקשו בתוספות, למה הוצרכו תרי מילי דר' יוחנן? ותירצו דחדא מכלל חברתה איתמר. פירוש, ההיא דלעיל שמקצרת, מכללא דהך שמארכת, ולעולם רבי יוחנן לא אמר אלא חדא, הך שמארכת, "מברכין ברכת חתנים בעשרה" כו'. ולהכי הוצרך רבי יצחק לכיולי בלשון קצר, "חתנים מן המניין ואין אבלים מן המניין", לאשמעינן דכי היכי דאמר ר' יוחנן "אין אבלים מן המניין" לעניין ברכת רחבה, הכי נמי לכל הדברים דבעי עשרה כגון שורה, אין אבלים מן המניין. ומיהו ר' יוחנן לא אמרה אלא בברכת רחבה, אלא דאנן ילפינן מינה לעניין שורה, ולגבי עיקר מימרא דר' יוחנן קאמר "אלא", והכין דייק לישנא דגמרא דקאמר: "אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה"; פירוש, ר' יוחנן גופיה לא אמרה אלא ברחבה. וקשה קצת, דאם כן מי הזקיקנו לומר "אלא" ולמהדר ממאי דמשני לעיל? יניח שינויא קמא בדוכתא ולימא דר' יוחנן אמרה לתרוייהו, ולעיל איירי בשורה והכא ברחבה. ושמא משמע ליה במימרא קמייתא הוה סגי, דבמאי דקאמר "חתנים מן המניין ואין אבלים מן המניין" הכל בכלל, ולמה ליה תו למימר אידך מימרא? ומיהו אי לא גרסינן "אלא" ניחא טפי, דלעיל איירי בשורה ואידך ברחבה. ומימרא שלישית של ר' יוחנן הוצרכו להשמיענו דבפנים חדשות נמי אין אבלים מן המניין; דלא נימא דווקא בברכה ראשונה דהויא עיקר האבלות וליבו מר עליו הוא דלא הוי מן המניין, אבל בשאר הימים היכא דבאו פנים חדשות אבלים נמי מן המניין. ואי נקט ההוא הוה אמינא איפכא, דווקא מיום ראשון ואילך, אבל ביום ראשון שייכא טפי ומברכין לה בלא י', כן כתבו התוס' ז"ל. כן נראה לי.
ברחבה — פירוש, כשהיו חוזרים מבית הקברות והיו מגיעים לרחוב הסמוך לעיר, היו מברין שם את האבלים והיו אומרים שם ברכת רחבה האמורים לקמן. וסדר הדברים ההם הנם כתובים בספר תורת האדם לרבינו הרמב"ן ז"ל. הריטב"א ז"ל.
וזה לשון הרא"ה ז"ל: ומאי ניהו ברכת אבלים? הני דאיתמרן בגמרא, דקמייתא "האל הגדול ברוב גדלו" וכו' "ברוך מחיה המתים". תנייתא, "אחינו המנוגעים" וכו', "ברוך מנחם אבלים". תליתאה, "אחינו גומלי חסדים" וכו', "ברוך משלם הגמול". בתרייתא, "ריבון העולמים פדה והצל" וכו', "ברוך עוצר מגפה". והראשונה פותחת בברוך, ואידך כל חדא סמוכה לחברתה, וכן פירש רש"י ז"ל. והא דאמרינן: "קום אימא מילתא", סידורא בעלמא אמר ליה, אבל הני ברכות מעיקרא איתקון, עד כאן.
ובליקוטי פירושי הראשונים כתוב וזה לשונם: פירש רש"י ז"ל, ברכת רחבה, מפרש בגמרא, שהוא מילתא דמתאמרא על המת ועל האבלים ועל המנחמים, וכל אחד מהם מסיים בה בברכה. ואותם הברכות אומרים אותם ברחבה של עיר במקום שמברין אותו שם משל אחרים, ובמקום שיש שם פנים חדשות כל ז', ומחזירים אותם לפניהם.
וה"ר יוסי ז"ל כתב: ברכת רחבה הויא ברכות שאומרים ברכה עצמה בשעה שמניחים שם את המטה קודם שיקבר המת, כגון הני ברכות דאמר יהודה בר נחתום: "כל קבל מותנא", שהוא הצדקת דינו של הקב"ה, וכל קבל שבחו של הקב"ה שמתגלגל בו, כגון תחיית המתים, וכל קבל האבלים, שיש בו דברי כבושים ודברים שמדכאין ושוברים את הלב, וכל קבל מנחמי האבלים. אלו הן ברכת אבלים שנהגו לאומרן ברחבה של עיר, ומברכים אותן בבית האבלים בי' כל ז' ימי האבלות היכא דאיכא פנים חדשות, ואין אבלים מן המניין. אבל לעניין ברכת המזון אבל מן המניין, והיינו דתניא: "אבלים וחתנים מן המניין". ופרק מי שמתו נמי גרסינן: מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר כו', עד "ואין מזמנין עליו", דשמעינן מינה דטעמא דמתו מוטל לפניו, הא אחר שקברו את המת שאינו מוטל לפניו מזמנין עליו. והני ברכות אבלים צריכים כוס, דגרסינן בפרק אין בין המודר הנאה: מאי כוס שלם? כוס בית האבל, עד כאן.
ור' האיי ורבי שרירא כתבו וזה לשונם: מנהגא דברכת רחבה הכי הוה. אחר שקוברין את המת, נקבצין ועומדין ברחבה, והיא שדה שמפטירין בה המתים, ועומדין מעמד ומושב אחרי קבורה, יש להן מקום ידוע מוכן ברחבה, ומכריזים ואומרים: שבו יקרים שבו, ויושבים וממתינין במעט ומכריזין ואומרים: עמדו יקרים עמודו, ועומדים למקום אחר ומכריזין: שבו יקרים שבו, ויושבים. ובאותה עמידה וישיבה מנחמים את האבלים, בין שאבלים עוברים והעם עומדין ובין שאבלים עומדין וכל העם עוברים, במקום שרגילין לעמוד בשורה, ובין שיושבין ואין מנחמים בעמידה אלא בישיבה, כמנהגו של עכשיו בשאר העם, אבל בראשונה היה המנהג לעמוד בשורה ואבלים עוברין. ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי קבורה לאלתר מברכים ברכת רחבה, קודם עטיפת ראש האבל, ולאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלתה עליו האבלות. ויש לומר בה כמה שערים בצידוק הדין, וכל אחד מוסיף בה כחכמתו. ובכל מה ששמענו לא שמענו שהיה ברכת רחבה בבבל. עד כאן מליקוטי הראשונים ז"ל.
ברכה כל ז' מי איכא — אבל לגבי ברכת המזון ליכא למיפרך, דהא ודאי איכא כל ז' אפילו בלא פנים חדשות. הריטב"א ז"ל.
כי הא דרבי חייא בר אבא וכו' — פירוש, דבפנים חדשות מברכין אותה, דהא לא אתא עד יומא דלמחר ובריך להו.
וירא ה' וינאץ מכעס בניו — פירוש, שהקב"ה ינאץ על מה שעושין האבות, וגם על מה שגורמים לפקוד על בניהם ועל בנותיהם, פירוש, שהורג נפשות נקיים, וכן פירש רש"י ז"ל. כן נראה לי.
והרא"ה ז"ל כתב: וירא ה' וכו' — דור שאבות מנאצין בו, הקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים, עד כאן.
מאי ועוד כמו ועד — כלומר, עולמו של אדם שהוא ע' שנה. אחת כנגד הזן כו' — פירוש, שכל אלו הברכות שייכי בתנחומי אבלים. "הזן" כדאמרינן במסכת תענית, ובעי רחמי על שובע, דלחיי יהיב. וברכת הארץ, כדכתיב: "למען יאריכון ימיך על האדמה". ו"בונה ירושלים", דכתיב: "בלע המות לנצח" כו', שנאמר פסוק זה בעניין בניין ירושלים. הריטב"א ז"ל.
החזירו הדבר ליושנו — פירש רש"י ז"ל, לעשרה. ויש לפרש, ביטלום לכולם, דבעשרה נמי איכא שכרות. וכן נהגו, שלא לשתות אלא בתוך הסעודה כדי צרכם, אלמא ביטלו כל התקנות. הרמב"ן ז"ל, וכן פירשו הרא"ה והריטב"א והרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה