קטגוריה:משלי יג טז

הדעת היא תשומת לב והיכרות קרובה, והיא ניגודה של האיוולת - השטחיות.

רוב המפרשים פירשו את הפסוק באופן כללי - הערום (הפיקח) יודע מה הוא עושה, והכסיל נוהג בשטחיות: "כל ערום יעשה בדעת - לזה ישיג המבוקש, ואולם הכסיל יפרוש אולתו על כל דרך אשר""ילך בה, בא" "ופן שלא ילך בשום חלק מהדרך לפי הראוי, ולזה ימנעו ממנו מבוקשיו" (רלב"ג).

אולם רש"י פירש את הפסוק על דוד לעומת אחשורוש: "כל ערום יעשה בדעת - מעשהו, כגון דוד: 'יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה...' (מלכים א א): וכסיל יפרוש אולת - זה אחשורוש: 'ויפקד המלך...' (אסתר ב); יודעים היו שלא ישא לכולם, ומי שהיה לו בת הטמינה".

עבדי דוד ועבדי אחשורוש רצו להשיג אותה מטרה - למצוא אישה חדשה עבור המלך שלהם; אבל עבדי דוד ייעצו לו לעשות את החיפוש בצורה ממוקדת - לעבור בשקט ובצנעה בארץ ישראל ולחפש אישה מתאימה; בעוד שעבדי אחשורוש ייעצו לו "לפרוש רשת" - להזמין את כל הנשים היפות בממלכה ל"מבחנים" בארמון (ומעניין שהפועל "פרש" מזכיר את שם הממלכה "פרס").

במושגים של ימינו היינו אומרים, שעבדי דוד נקטו ב"פרסום ממוקד", ועבדי אחשורוש השתמשו ב"פרסום המוני". מכאן, שספר משלי מתנגד ל-spam...