ביאור:משלי יג יב

משלי יג יב: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב, וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה."

תרגום מצודות: המייחל לדבר מה, והיא נמשכת ומתאחרת לבוא, היא לו למחלה וכאב לב; וכאשר באה התאוה, היא לו לעץ המגדל חיים, וירופא מכאב הלב.

תרגום ויקיטקסט: כשחושבים על התוחלת (ההמתנה) הממושכת, שצריך עוד להמתין עד שנשיג את המטרה, הדבר מחלה את הלב, מדכא ומייאש; אבל כשחושבים על התאווה שכבר באה, על כל מטרות-הביניים שכבר הצלחנו להשיג, הדבר משמח ומחיה את הנפש כמו עץ חיים.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג יב.

דקויות

מהו עץ החיים?

הצלע הראשונה מתארת מחלה: תוחלת (המתנה) שמתמשכת יותר מדי.

הצלע השניה מתארת את התרופה: עץ חיים = עץ שהמחזיק בו ניצל ממוות, ובהשאלה - דבר המציל ממחלה וייאוש. מהי תרופה זו?

1. מקובל לפרש: כשהדבר שהאדם מתאווה לו בא ומתגשם - הדבר מחיה אותו, מציל אותו מייאוש ומכאב לב (ראו מצודת דוד, דעת מקרא).

- אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מהו המסר המעשי של הפסוק: האם הפסוק בא לחנך את האדם "לחיות את הרגע" ולממש את כל תאוותיו מייד?! והרי זה מנוגד לרעיון של הפסוק הקודם, (משלי יג יא): "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה", כלומר, האדם צריך לחסוך ולצבור רכוש בהדרגה, קצת ועוד קצת, ולחכות בסבלנות עד שיהיה לו הרבה!

- בנוסף לכך, בתורה (במדבר יא) מסופר שבני ישראל התאוו לאכול בשר, והתאוה שלהם באה - ה' הביא להם שלו שהשביע את תאוותם, אבל הדבר לא היה להם לעץ חיים אלא דווקא למוות - הם מתו (כנראה מזלילה מוגזמת) ונקברו בקברות התאווה; אז איך שלמה יכול להגיד ש"תאוה באה" היא "עץ חיים"?!

2. ב"דעת מקרא" פירשו שהפסוק אכן לא בא להעביר מסר מעשי, אלא רק לתאר את המניע להתנהגותם של ההוללים - שאינם מוכנים להתאפק ולוותר על תאוותיהם, כי הדבר גורם להם לכאב לב.

- אולם, בפסוק אין רמז לכך שהוא מתאר דווקא אוכלוסיה מסויימת; הוא נראה כהמלצה לכל אדם.

3. חלק מהמפרשים פירשו שהכוונה לתאווה מסויימת, למשל - תאוה להתחתן (חז"ל למדו מפסוק זה שצריך להתחתן זמן קצר אחרי האירוסין - לא לחכות יותר מדי) או תאוה לעשות את רצון ה' (ראו רש"י); תאוה כזאת היא חיובית, ואכן ראוי לממש אותה בהקדם.

- אולם, בפסוק מדובר על "תאוה" באופן כללי - לא דווקא על תאווה מסויימת.

4. חכמי התלמוד (בבלי ברכות לב:) פירשו ש"עץ חיים" הוא משל לתורה, (משלי ג יח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ"*, ומשמעות הפסוק היא "כשאדם עוסק בתורה שהיא עץ חיים - הדברים שהוא מתאוה להם באים ומתגשמים";

- אולם, על-פי הפשט (וכפי שפירשו כל המפרשים), הנושא של הצלע השניה של הפסוק הוא התאוה ולא העץ, כלומר, הפסוק אומר שתאוה באה היא עץ חיים, ולא שעץ חיים גורם לתאוה שתבוא.

- בנוסף לכך, אילו המסר של הפסוק היה שצריך לעסוק בתורה, היה ראוי להגיד מסר זה בפירוש, ולא להשתמש במושג "עץ חיים" שיכול לקבל כמה משמעויות שונות.

5. לכן נראה לי, שהפסוק מדבר לא על המעשים אלא על המחשבה (לב = מקום המחשבות): ה"עץ חיים" בפסוק זה הוא המחשבה על התאוה שבאה כבר בעבר - המחשבה על כל הדברים שהאדם התאוה להם והתגשמו. כאשר האדם חושב על כל הדברים שהתאווה להם וכבר באו והגיעו אליו - על כל ההישגים הקטנים שכבר הצליח להשיג - הדבר מציל את נפשו כמו עץ חיים.

לפי פירוש זה, הפסוק ממשיך את הרעיון של הפסוק הקודם, המלמד להתקדם בצעדים הדרגתיים, (משלי יג יא): "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה"*, ודומה לרעיון של (משלי יח יד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ, וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה"*.

הקבלות

ספר משלי לא רק מתאר את המחלה אלא גם מציע תרופות:

- (משלי י כח): "תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה"*;

- (משלי יח יד): "רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ"*;

ראו פירושינו שם.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-12