ביאור:משלי יג כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי יג כג: "רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים, וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט."

תרגום מצודות: הרבה מאכל בא לעולם ע"י ניר (חרישת) העניים, החורשים בשדה תבואה, והנה העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום; וכמו-כן יש מי אשר נספה (נאסף ומת) מכל העולם בלא משפט מוות, כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו ונתפס הוא בעוון אחר.

תרגום ויקיטקסט: רוב האוכל בעולם מיוצר בזכות הניר (העבודה הקשה) של הפועלים הרשים (העניים), ויש מהם שנספים (מתים בעבודתם) בלא משפט וצדק -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג כג.


דקויות[עריכה]

לפי רוב המפרשים, ניר הוא ניקוי השדה מקוצים והכנתו לחרישה. זוהי עבודה קשה שנעשתה, בדרך-כלל, על-ידי פועלים ראשים = רשים, עניים. רב אוכל ניר ראשים = רב האוכל שאנחנו אוכלים נובע מעבודתם הקשה של פועלים עניים (למשל רש"י, מלבי"ם, מצודות).

לענ"ד (ובניגוד לדעת רוב המפרשים), גם החצי השני מתייחס לאותם פועלים עניים: יש לפעמים פועל אשר נספה ומת בעבודתו באופן לא צודק - בלא משפט!

הפסוק בא למחות על מצבם הקשה של העניים. הם עובדים קשה כדי לספק לנו אוכל, וחלק מהם נספים ומתים בלא משפט צדק; אם בגלל שהמעבידים מתעללים בהם, או בגלל שהשכר שלהם אינו מספיק כדי לפרנס אותם.

המסקנה המעשית נמצאת, כנראה, שני פסוקים קדימה, בפסוק כה, שגם הוא מדבר על אוכל ועל צדק, (משלי יג כה): "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר"*: הצדיק אינו רוצה ליהנות מאוכל שיצירתו כרוכה באי-צדק, ולכן הוא אוכל רק כמה שהוא צריך ולא יותר - צדיק אוכל לשובע נפשו; אבל לרשעים לא אכפת מצדק, ולכן הם אוכלים בלי הגבלה, עד שחסר להם מקום בבטן - ובטן רשעים תחסר*.

גם בימינו ישנם מאכלים מסויימים שיצירתם כרוכה באי-צדק, והצדיק מודע לכך ומשתדל שלא לאכול מאכלים אלו.

פירושים נוספים:

1. לפי חכמי התלמוד וחלק מהמפרשים, הפסוק יש נספה בלא משפט מתאר אנשים שמתים כתוצאה מטעות של מלאך המוות, שמחליף שם בשם (רב יוסף בתלמוד בבלי, חגיגה ד). איך זה מסתדר עם שאר הפסוקים בספר משלי, שמהם עולה שיש צדק, ואנשים חיים או מתים רק ע"פ מעשיהם וצדקתם? כמה הסברים:

- שאר הפסוקים מתייחסים למצב הרגיל, והפסוק הזה מתייחס למצב מיוחד - "יש נספה בלא משפט"; יש = מעט (ע"פ הרב דוד קליר).

- הפסוק מוסבר ע"י פסוק אחר שבו מופיע הפועל נספה, (שמואל א כו י): "וַיֹּאמֶר דָּוִד: חַי ה', כִּי אִם ה' יִגָּפֶנּוּ, אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת, אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה"; כשאדם מכניס את עצמו, מרצונו החופשי, למצב של סכנה, כמו במלחמה - הוא עלול להיספות בלא עתו; אך לא כאשר הוא שומר על עצמו כראוי (ע"פ פרופ' יהודה אייזנברג).

- "אמנם אין זה משפט של שכר ועונש, אבל זה לפי סדר ההנהגה האלוהית. אין זה משפט, אך זה צדק, אומר הגאון מוילנא" .

ומה הקשר בין זה לבין החצי הראשון של הפסוק?

- החצי הראשון של הפסוק, המתאר את העניים העובדים קשה ואינם נהני מעבודתם, הוא משל לחצי השני של הפסוק, המתאר אדם שמת שלא בצדק (מצודות). אך עדיין לא ברור מדוע נבחר דווקא משל זה, ובמה הוא תורם להבנת הנמשל?

- "רוב" "אוכל בא ע"י ניר ראשים, שדלת העם הרשים נרים את האדמה להסיר משם הקוצים והדרדרים, שזה עבודה קשה יעשו אותה הרשים ועל ידם בא אוכל רב, ובכל-זאת יש מן הרשים שנספה בלא משפט, שימות ברעב ואין אוכל למו, הגם שכל האוכל בא על-ידי עבודתם; וכן, הגם שרוב אוכל בא על-ידי הצדיקים וזכותם, שמסירים את הקוצים המעכבים את השפע, בכל-זאת ימצא ביניהם שנספה ברעב, ודי לו בקב חרובין, וזה מפני שה' יודע שאם יהיה לו עושר לא תספיק זכותו כל-כך להוריד השפע, כמו שאם הרשים יהיה להם לחם לא ישכירו את עצמם לחרוש ולנור ניר, וזה מפלאי ההנהגה..." (מלבי"ם) - אך פירוש זה אינו מתאים למילה נספה שמשמעה כלה ואובד. אם העני כלה - איך יעבוד את האדמה?! ואם הצדיק כלה - איך יוריד את השפע?!

2. הכתיב המיוחד של המילה רָאשִׁים מאפשר לפרש אותה בכפל משמעות: "הרשים - הדלים והעניים, יהפכו לראשים - מנהיגים, בוסים, בעלי רכוש, כאשר הם יעמלו לפרנסתם בעבודת האדמה החל מה"נִיר", שהוא התלם בחרישה הראשונה, המכשירה את הקרקע לזריעה. התוצאה: אוכל רב - פרנסה בשפע. לעומת זאת, מי שאינו מיישם את משפט האדמה - דרך עבודת האדמה ביגיע כפיו, הוא נספה - אבוד" (אברהם גוטליב).

3. ולענ"ד, מכיוון שכולם מסכימים שהחצי הראשון של הפסוק מתייחס לעניים, העובדים בעבודות קשות ואינם נהנים מפרי עמלם, מסתבר שגם החצי השני מתייחס לאותם עניים, כפי שהסברתי למעלה. לפי זה, הפסוק אינו בא לתאר את דרכי הצדק הא-להי, אלא למחות על אי-צדק בחברה האנושית.

הקבלות[עריכה]

לפי תרגום יונתן, משמעות הצלע הראשונה היא: אדם רב (גדול, עשיר) אוֹכֵל את הניר (האדמה) של הראשים (העניים): "רבא אכיל ארע למסכנא". כך גם במדרש: "בעולם הזה, העשיר אוכל את העני, אבל לעולם הבא, הקב"ה תובע ממנו" (ר' שמעון בר יוחאי, מדרש משלי).

"לפי זה, נראה לי שלפנינו רמיזה למעשה כרם נבות במלכים א כא: רב אוכל - זה אחאב; ניר רשים - זה נחלת נבות; ויש נספה בלא משפט - מה שקרה לנבות, אשר נהרג על פי עדי שקר. אף ייתכן שבגלל זה נסמכו הפסוקים כב-כג, ששניהם עוסקים בנושא נחלה" (מרדכי זר-כבוד, "חידות בספר משלי", בית מקרא סד, ה'תשל"ו).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-23