ביאור:משלי יג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי יג ט: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ."

תרגום מצודות: אור (נשמת) הצדיק תשמח בגן עדן, אבל נר (נשמת) הרשע תהיה כבויה ולא תאיר (ידעך - ענין ניתור וקפיצה, וזהו כבוי הנר, כי השלהבת קופצת מהפתילה).

תרגום ויקיטקסט: המאיר את דרכם של צדיקים ומסייע להם, יזכה לסיפוק ושמחה כי יכירו לו תודה ויגמלו לו טובה תחת טובה; אולם המדליק נר המאיר את דרכם של רשעים ומסייע להם, יתאכזב וידעך כי לא יכירו לו תודה ויגמלו לו רעה תחת טובה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג ט.


דקויות[עריכה]

אור צדיקים[עריכה]

1. רוב המפרשים פירשו: אור השייך לצדיקים, והוא משל -

א. משל לנשמת הצדיקים, שהיא תמיד בשמחה, או שתהיה שמחה בעתיד: "נפש הצדיק דומה לאור, לפי שהיא קיימת לעולם כמו האור, ואין קיומה תלוי במקום אחר זולתי בה' יתברך; כאשר אור השמש אין הווייתו וזריחתו תלויים בסיבה אחרת זולתי בה' יתברך. נפש הצדיק תשמח לעולם, כי גם בעולם הזה תשמח במצוות, ואם יבואו על הגוף ייסורין, תשמח בייסורין; אף כי תשמח בעולם הבא שמחה שאין לה תכלית" (ר' יונה, וכן אבן עזרא, רלב"ג ומצודות).

- אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי להגיד "צדיקים ישמחו" או "נפש צדיק תשמח"; המילה "אור" אינה מילה מקובלת לנשמה.

ב. משל לישועה חומרית של הצדיקים, שהיא תשמח, כלומר תצמח ותזרח (אבן עזרא, דעת מקרא).

- אולם, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי להגיד "אור צדיקים יזרח", כמו ב(תהלים קיב ד): "זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים, חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק", ולא להשתמש במילה "ישמח" שמשמעותה העיקרית שונה.

ג. משל לעולם הבא, שהוא רוחני ומופשט כמו אור (הגר"א, מלבי"ם, רמ"ד ואלי); ולפי זה הפסוק בא ללמדנו, שיש להשקיע יותר באור המופשט והרוחני מאשר בנר המוחשי והחומרי, כלומר להשקיע יותר ברוחניות מאשר בחומריות: "וזה מוסב גם כן למה שנאמר (בפסוק הקודם) כופר נפש איש עושרו, שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל" (מלבי"ם), "ועוד, שהעושר של העולם הזה מיטפל בדאגה של כמה צרות המתרגשות לבוא לעולם, והאור של העולם הבא כולו טוב בלא רע, וכולו שמחה בלא דאגה... אבל הנר של רשעים אינה מאירה להם ואינה משמחתן כי אם בעולם הזה, ונכבית מייד אחרי מיתתן" (רמ"ד ואלי).

ד. משל ללימוד תורה: ""עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה", לכן הצדיקים, שעוסקים בתורה תמיד, יתוסף אורם. ואף שלפעמים עשו עבירה, "אין עבירה מכבה תורה", ולכן אור, שהיא התורה של צדיקים, ישמח... אבל הרשעים אינם עוסקים בתורה, ואף שלפעמים עושים מצוה, שהיא נקראת נר... עבירה מכבה מצוה, ורשעים מלאו רע, לכן ידעך נרם." (הגר"א)

- אולם, במציאות ישנם צדיקים שאינם לומדים תורה (ישנם סיפורים רבים במסורת היהודית, במיוחד סיפורי חסידים, על יהודים פשוטים ובורים שקנו את עולמם בזכות הקפדה על מצוות), וישנם גם רשעים שלומדים תורה (על-פי חכמי התלמוד, דואג האדומי ואחיתופל היו מגדולי התורה בדורם, והיו רשעים).

-

2. ולענ"ד, אור צדיקים הוא אור המשרת את הצדיקים. האור הזה ישמח על כך שזכה לשרת רק את הצדיקים ולא את הרשעים, והמסקנה - עדיף להשקיע בעזרה לצדיקים ולא לרשעים. פירוש זה מסתמך על דברי רבי אלעזר: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון... עמד וגנזו מהן... לצדיקים לעתיד לבא... כיון שראה אור שגנזו לצדיקים - שמח, שנאמר: אור צדיקים ישמח" (רבי אלעזר, בבלי חגיגה יב.).

וכך הסביר הרמח"ל: "העולם נברא לשימוש האדם... אם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים... ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו"" (מסילת ישרים א).

אור הוא משל לישועה והצלה, כמו (אסתר ח טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", (ישעיהו ט א): "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם" (אבן עזרא). צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו; אור צדיקים = אור שמשרת את הצדיקים, והוא משל לכל מי שעוזר לצדיקים; אור צדיקים ישמח = המאיר את חייהם של צדיקים יזכה לשמחה, כי הצדיקים יגמלו לו טובה תחת טובה, כדרכם לתת לכל אחד את המגיע לו.

נר גם הוא משל לישועה והצלה, כמו (שמואל ב כב כט): "כִּי אַתָּה נֵירִי ה', וה' יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי"; נר רשעים ידעך = מי שמאיר את חייהם של רשעים ידעך וייחלש. הרשעים לא יגמלו לו דבר במקרה הטוב, ויגמלו לו רעה תחת טובה במקרה הרע. הדבר יחליש את הרצון שלו לתת ולעזור ויגרום לו לדעוך ולכבות.

הקבלות[עריכה]

1. הביטוי "אור צדיקים ישמח" נרמז גם ב(תהלים צז יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"; הביטוי "נר רשעים ידעך" נזכר גם ב(משלי כד יט): "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ"*. בשני המקומות מדובר על הצלחה: הצלחת הצדיקים נמשלת לאור, כי היא אינה תלויה בגוף; לכן לצדיקים יש אור זרוע שיביא להם שמחה גם באחרית ימיהם, כשגופם כבר יזדקן. לעומת זאת, הצלחת הרשעים נמשלת לנר, המאיר רק כשגופו בריא וחזק; לכן אין לקנא ברשעים, כי הצלחתם תכבה ותאבד כשגופם ידעך וייחלש.

2. אור ונר נזכרו גם ב(משלי ו כג): "כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר"*. לפי ההקבלה ניתן לפרש את פסוקנו לא על עזרה חומרית אלא על עזרה רוחנית: אור צדיקים - אדם המלמד תורה לתלמידים צדיקים וכך מאיר את דרכם בחיים- ישמח - כי הצדיקים יתעמקו בתורה שלימד אותם, יגלו דברים חדשים וילמדו אותו בחזרה. ולעומת זאת, נר רשעים - אדם המנסה ללמד רשעים לקיים מצוות - עלול להיחלש ולהתאכזב, כי הם לא יתמידו בקיום המצוה, המצוה שלהם תדעך, וכך הרצון שלו ללמד ולקרב אחרים גם הוא ייחלש וידעך.

3. לפסוקים נוספים על דעיכת נרם של הרשעים, ראו משלי כד20.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/13-09