מצודות על משלי יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על משלי · יג · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בן חכם" - אם נראה חכמה באדם, בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם; ואם נראה שהוא לץ, בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

(משלי יג ב): "מפרי" - מפירות דברי התורה ישבע טוב בעולם הזה, והקרן שמור לעולם הבא.

"ונפש בוגדים" תשבע גמול "החמס".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מפרי" - מפירות דברי התורה ישבע טוב בעולם הזה והקרן שמורה לעולם הבא; ונפש בוגדים תשבע גמול החמס.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נוצר פיו" - מלדבר דבר הנאסר.

"פושק" - המרחיב שפתיו לדבר כל העולה על לבו, היא לו למחתה.

מצודת ציון

"פושק" - ענין פתיחה והרחבה, כמו (יחזקאל טז כה): "ותפשקי את רגליך".

"מחתה" - ענין שבר.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נפשו עצל" - נפשו של עצל היא תתאוה לכל ואין לה, כי לרוב עצלותו לא ישיג דבר; אבל נפש הזריזים תדושן, כי ישיגו תאוותם ברוב הזריזות.

מצודת ציון

"חרוצים" - זריזים.

"תדשן" - ענין שומן.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ישנא" - הצדיק שונא לקבל דבר שקר ולשון הרע; אבל הרשע מקבל הוא מייד, וימאס את הנאמר עליו ויחפיר אותו.

מצודת ציון

"יבאיש" - ר"ל ימאס כדבר הנבאש.

"ויחפיר" - ענין בושה, כמו (ישעיהו כד): "וחפרה הלבנה".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צדקה" - הצדקה עצמה תלמד זכות ותצור את התם דרך, זה הנותן צדקה בתמימות לא להתיהר.

"ורשעה" - הרשעה עצמה תוליך את בעל החטאת בדרך מעוקל להכשל בה.

מצודת ציון

"תסלף" - ענינו מעוקל ומעוקם, כמו (משלי יא): "סלף בוגדים ישדם".

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יש" - ר"ל לפעמים ימצא המתעסק להתעשר ואין לו כל מאומה, והמתעסק להעני את עצמו ישיג בזה הון רב - כי המרבה הון בגזל יעני, והממעיט ההון בצדקה יעשיר.

מצודת ציון

"מתרושש" - מלשון רש ועני.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כופר" - מהעושר יוכל איש לפדות נפשו כאשר יתן ממנו לדל, וזהו כאשר הרש לא שמע גערה ולא הכלימו בעת הנתינה.

מצודת ציון

"כופר" - פדיון.

"גערה" - צעקת נזיפה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אור" - נשמת הצדיק תשמח בגן עדן, אבל נשמת הרשע תהיה כבויה ולא תאיר.

מצודת ציון

"ידעך" - ענין ניתור וקפיצה, וזהו כבוי הנר, כי השלהבת קופצת מהפתילה; וכן (משלי כ כ): "ידעך נרו".

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רק בזדון" - מי שמעשיו רק בזדון וברשע הוא יתן מריבה בין בני אדם; ועם אנשים העושים מעשיהם בעצה ובמתון, עמהם תמצא החכמה, כי לא תבוא מריבה על ידם.

מצודת ציון

"מצה" - ענין מריבה, כמו (ישעיהו נח): "הן לריב ומצה תצומו".

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הון מהבל" - הון הבא מהבל, ר"ל לא מיגיע כפים כי-אם מגזל וחמס, ההון ההוא ימעט בכל עת ולא תתקיים; אבל הקובץ הון על יד, ר"ל עם מלאכת היד, ההון ההוא יתרבה.

מצודת ציון

"על יד" - ביד, וכן (יחזקאל לג): "עמדתם על חרבכם" ומשפטו בחרבכם.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תוחלת" - המייחל לדבר מה, והיא נמשכת ומתאחרת לבוא, היא לו לכאב לב; וכאשר באה התאוה, היא לו לעץ המגדל חיים, וירופא מכאב הלב.

מצודת ציון

"מחלה" - מלשון חולי ומכאוב.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בז לדבר" - המבזה מה ממצוות ה' הוא חובל בעצמו; אבל הירא מן המצוה ומגדל מעלתה, ישולם לו שכר גם בעבור זה.

מצודת ציון

"יחבל" - מלשון חבלה ומכה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מקור" - הוא כמקור הנובע חיים, כי תלמדו לסור מהמוקשים המביאים את המיתה, והם העוונות.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שכל טוב" - השכל הטוב שיש לאדם הוא יתן אותו לחן בעיני כל; ועם-כל-זה, דרך הבוגדים הוא חזק מאד, ולא יועיל בעל השכל עם שכלו ורב חנו להסירם מדרך ההוא.

מצודת ציון

"איתן" - ענין חוזק, כמו (במדבר כד): "איתן מושבך".

משלי

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כל ערום" - מעשה הערום המה בדעת וכוונה מיוחדת, ואם כי לא יבינו כל; אבל הכסיל פורש אולתו למען יכירו הכל כי אולת הוא.

מצודת ציון

"יפרוש" - מלשון פרישה ושטיחה.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מלאך רשע" - שליח רשע, המשנה מדברי משלחו לרעה, הוא בעצמו יפול בהרעה ההיא; אבל ציר מאנשי אמונים ירפא עוד את דבר השליחות, אם יראה בדבר חולשה מצד מה ירפאנה במתק הלשון.

מצודת ציון

"מלאך" - ענין שליח, כמו (יחזקאל כג): "מלאך שלוח אליהם".

"וציר" - גם הוא ענין שליח, כמו (עובדיה א): "וציר בגוים שולח".

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ריש" - עניות ובזיון מעותדים לבוא על המבטל המוסר; אבל השומר בלבו דברי התוכחות, יכובד מן הבריות.

מצודת ציון

"פורע" - ענין ביטול.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תאוה נהיה" - כאשר נשברה תאות האדם בענייני הגוף, אז תערב לנפש המשכלת, כי אז תשכיל; אבל הרשעים, דבר תעוב הוא להם כאשר המה סרים מן הרע מחסרון התאוה, כי יותר יחפצו שיתאוו לעבירה ויעשוה.

מצודת ציון

"נהיה" - ענין שבירה, כמו (דניאל ח): "נהייתי ונחליתי".

"תערב" - ענין מתיקות, כמו (מלאכי ג): "וערבה לה' מנחת".

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ורועה" - המחבר עצמו לכסילים להיות לו לרעים ישובר וירוצץ עמהם, כי ילמוד מהם וגמולו ישיב לו.

"יחכם" - כי ילמד מהם.

מצודת ציון

"ירוע" - ענין שבירה ורציצה, כמו (תהלים ב): "תרועם בשבט ברזל".

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תרדף רעה" - הרעה שעושים החטאים היא תרדף אותם עד השמדם' כי תקטרג עליהם.

"ואת צדיקים" - הזכות שעם הצדיקים הוא ישלם להם שכר טוב, כי יליץ טובה עליהם.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"טוב" - איש טוב.

"ינחיל" - נחלתו אף לבני בניו; אבל עושר החוטא הוא צפון לצדיק, ואפילו לבניו לא ינחיל.

מצודת ציון

"וצפון" - ענין הסתרה.

"חיל" - עושר.

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רב אוכל" - הרבה מאכל בא לעולם ע"י חרישת העניים, החורשים בשדה תבואה, והנה העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום; וכמו-כן יש מי אשר נאסף מכל העולם בלא משפט מוות, כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו ונתפס הוא בעוון אחר.

מצודת ציון

"ניר" - ענין חרישה, כמו (ירמיהו ד): "נירו לכם ניר".

"ראשים" - מלשון רש ועני.

"נספה" - ענין מיתה, כמו (בראשית מט): "אני נאסף אל עמי".

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חושך" - המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעוונו.

"ואוהבו" - האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר, רוצה לומר: בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ.

מצודת ציון

"חושך" - מונע.

"שחרו" - ענינו ימי הילדות, שהוא בתחילת הימים, והושאל מלשון שחר הבקר; וכן (קהלת יא י): "הילדות והשחרות הבל".

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לשובע" - אינו חפץ במעדנים ורק בדבר המשביע את הנפש; אבל הרשעים יתענגו באכילת מעדנים מתוקים וערבים, ותמיד בטנו חסרה, כי רווחא לבסימא שכיחא ויוכל עוד למלאותה.