קטגוריה:משלי יג יט
תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ
וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְ/נָ֑פֶשׁ וְ/תוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵ/רָֽע׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"נהיה" - הוה. "תערב לנפש" - כשבאה תאותו לו לאדם, היא ערבה לנפשו, ולכך תועבת כסילים לסור מרע, לפי שערב להם למלא תאותם.
דבר אחר:
"תאוה נהיה" - הקב"ה מתאוה שיעשו ישראל רצונו, ובהיות תאותו באה - "ערבה" לו; "ותועבת" רשעים שיסורו מרעתם למלאות תאותם.רלב"ג (כל הפרק)
"תאוה נהיה". תאות האיש הנהיה ונחלה שלא נמשך אליה תערב לנפש המשכל' כשהיא גברה על הנפש המתאוה וזה בעינו הוא דבר נתעב אצל הכסילים ר"ל כי תועבת כסילים סור מרע:
מלבי"ם (כל הפרק)
"תאוה נהיה", מודיע שהכסיל אינו פתי כי הוא יודע חקי החכמה, ואם לא היתה התאוה שתאלצהו היה סר מרע ע"פ חקי החכמה, אבל מפני "שתאוה נהיה תערב לנפש", הגם שאין בתאוה טוב ומועיל יש בו ערבות לנפש הבהמיות, והוא אינו יכול לנצח תאותו מפני הערב, כי בוחר בערב על הטוב ומועיל ולכן "תועבת כסילים סור מרע", כי רוצה בערב:
ביאור המילות
"כסילים". באר פה שהכסיל אינו אויל או פתי רק נרדף מן התאוה, כמ"ש בכל הספר:
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"תאוה נהיה" - כאשר נשברה תאות האדם בענייני הגוף, אז תערב לנפש המשכלת, כי אז תשכיל; אבל הרשעים, דבר תעוב הוא להם כאשר המה סרים מן הרע מחסרון התאוה, כי יותר יחפצו שיתאוו לעבירה ויעשוה.
מצודת ציון
"נהיה" - ענין שבירה, כמו (דניאל ח): "נהייתי ונחליתי".
"תערב" - ענין מתיקות, כמו (מלאכי ג): "וערבה לה' מנחת".
תרגום מצודות: כאשר נהיה (נשברה) תאות האדם בענייני הגוף, אז תערב (תמתק) לנפש המשכלת, כי אז תשכיל; אבל הרשעים, דבר תעוב הוא להם כאשר המה סרים מן הרע מחסרון התאוה, כי יותר יחפצו שיתאוו לעבירה ויעשוה.
תרגום ויקיטקסט: תאוה שנהיית (מתממשת) נותנת תחושה ערבה (מתוקה ונעימה) לנפש; ולכן הכסילים מתעבים (שונאים) לסור ולהימנע ממעשים רעים שהם מתאוים להם.
/ כדי לשכנע כסילים להימנע ממעשים רעים, אפשר להסביר להם שתאוה שאדם מצליח להיות (לשבור) נותנת לו תחושה ערבה ומתוקה, ולכן, למרות שהם מתעבים לסור מרע כדאי להם לשבור את התאוה לשם הנאה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג יט.
דקויות
מה נהיה?
המפרשים פירשו את המילה בשתי דרכים מנוגדות:
1. נהיה = הווה, מתממשת (מהשורש היה); נפש = הצד החומרי של החיים; תאוה נהיה תערב לנפש = כשתאוותו של אדם הווה ומתממשת, הדבר ערב ונעים לנפשו החומרנית. ולכן הכסילים (השונאים ללמוד) מתעבים כל דבר שיכול לגרום להם לסור מרע, כל לימוד שעלול להביא למסקנה שהם צריכים לשנות את אורח החיים שהתרגלו אליו (ע"פ רש"י, מלבי"ם).
2. נהיה = נשברה (כמו ב(דניאל ח כז): "וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי", ודומה ל(ישעיהו מז יא): "וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ, וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ"); תאוה נהיה תערב לנפש = כשהאדם מצליח להוות ולשבור את תאוותו, הדבר ערב ונעים לנפשו, הוא נהנה מתחושת ההצלחה והעוצמה שבכיבוש היצר (ע"פ רלב"ג, מצודות, הגר"א).
הפירושים משלימים זה את זה באופן נפלא: הפירוש השני הוא התרופה והפתרון לבעיה החינוכית שמתאר הפירוש הראשון. הכסילים מתעבים לסור מרע, ולכן לא צריך לדרוש מהם ישירות שיפסיקו לעשות רע, אלא לעורר בהם את הרצון לשבור את תאוותם דווקא מתוך מניע אגואיסטי - מתוך הערבות והנעימות שבשליטה העצמית.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "משלי יג יט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.
