ביאור:האם הערמה טובה?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בראשית ג א: "והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים".

כאן הערמה מתפרשת כביכול לשלילה, אך הנה במשלי בכל המקומות היא מתפרשת לחיוב:

משלי יב טז: "אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון ערום"

משלי יב כג: "אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת"

משלי יג טז: "כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת"

משלי יד ח: "חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה"

משלי יד טו: "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשרו"

משלי כב ג: "ערום ראה רעה ויסתר ופתיים עברו ונענשו"

משלי כז יב: "ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו".

אם כך, האם ערום הוא מעלה חיובית או דבר שלילי?

העניין מופיע גם אצל אפלטון בדיאלוג "היפיאס זוטא", שם אומר היפיאס, שאכיליוס התמים והישר אצל הומרוב באיליאדה טוב מאודיסיוס הערום שבאודיסאה, כפי שמצוטט שם מפי אכיליוס בדברו לאודיסיוס:

"כי כשנאי את שערי-שחת אשנא את הגבר

שדבורו הוא אחד, ואחת מחשבתו שבסתר.

אך אנכי אדבר את-אשר יעשה גם-בפעל".

(כל כתבי אפלטון, כרך א', עמ' 92).

ואילו סוקראטס אומר להיפך והוא אף מוכיח בדרך הגיונית שעדיף הוא מי שמשקר ביודעין ובכוונה (אצלנו יאמר - במזיד) מאשר זה אשר עושה זאת בלא יודעין (בשוגג), כאכיליוס זה, כפי שהוכח.

ובאמת נראה שהשאלה הנשאלת היא מהו טוב? האם זה המוסרי או זה שביכולת? והדבר מזכיר ביותר את הגותו של מקיאוולי, שם השליט הטוב הוא זה הערום דווקא. ועדיין בימינו, כך נראה לי, הערמומיות מתפרשת לכאן ולכאן.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-04-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0103_5