ביאור:אינטליגנציה רגשית, סוג האיפוק - בראי הפסיכולוגיה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מושג האינטליגנציה הרגשית קיבל את תנופתו הגדולה עם פרסום רב המכר של דניאל גולמן "אינטליגנציה רגשית". עם זאת, אתייחס כאן בעיקר לספר של האוניברסיטה הפתוחה המתייחס לנושא. אראל סגל הביא הרבה מובאות מספרו של גולמן וקישרם לתנ"ך בספרו "סגולות משלי", הנמצא גם כמאמרים באתר, ואשתדל לא לחזור על דבריו ובמקרה שכן – להביא דבר בשם אומרו.

בספר "אינטליגנציה רגשית – מדריך למידה" של האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 9, ניתנת הגדרה כללית זו:

"אף כי אין הגדרה אחידה ומוסכמת למושג א"ר [אינטליגנציה רגשית], במובן הרחב הכוונה ליכולת של הפרט לזהות מגוון של רגשות אצלו ואצל האחר, להבין את הרגשות האלה, בכלל זה מקורותיהם והשלכותיהם, ולווסת אותם בהתאם למטרותיו, וזאת כדי להיטיב להסתגל לסביבתו".

עוד כותבים שם, שיש לשייכה לתחום הפסיכולוגיה החיובית.

בעמ' 23 מופיעה טבלה לפי גולמן ובה טור כישורים: הכרה וויסות, ושורת יעדים: העצמי (כישורים אישיים) והאחר (כישורים חברתיים), ובה הפירוט הבא:

בתיבת הכרה-העצמי: מודעות עצמית – מודעות עצמית רגשית, הערכה עצמית מדויקת, ביטחון עצמי.

בתיבת הכרה-האחר: מודעות חברתית – אמפתיה, תודעת שירות, מודעות ארגונית.

בתיבת ויסות-העצמי: ניהול עצמי – שליטה עצמית, אמינות, מצפוניות.

בתיבת ויסות-האחר: ניהול מערכות יחסים – תקשורת, ניהול סכסוכים, עבודת צוות ושיתוף פעולה.

נראה כי עיקר העניין בוויסות הוא האיפוק והשליטה העצמית.

בהקשר זה, אראל כותב ביחס לפסוק:

משלי כ יא: "גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו":

"התנכר = נעשה שונה ונבדל, כמו נכרי השונה מבני המקום, שאפשר להכיר ולזהות אותו בקלות... אם זך ואם ישר פעלו= מהתבוננות במעשיו של הילד, שהם ניכרים ושונים ממעשיהם של ילדים אחרים, אפשר לדעת אם יתנהג באופן זך וישר גם כשיגדל".

ומסמיך לכך דוגמא מפורסמת מספרו של גולמן:

"באחד הניסויים המפורסמים, שמו ילדים בני 4 בחדר שבו היה מרשמלו, ואמרו להם שאם לא יאכלו את המרשמלו עכשיו, יקבלו אחר-כך שני מרשמלו. חלק מהילדים הצליחו להתאפק וחלק לא. מתברר שהיו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות גם בהמשך החיים: אלה שהצליחו להתאפק היו, באופן מובהק, כשירים יותר מבחינה חברתית והשכלתית (גולמן, עמ' 100-102)".

http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-20-11.html

(עם זאת יש להדגיש, כי אין תוצאות חד משמעיות בנוגע לקשר שבין אינטליגנציה רגשית והצלחה בחיים וכי המתאם ביניהם נמוך, כפי שעולה ממדיך הלמידה שהובא לעיל).

ביחס לנושא זה, האיפוק, ישנם כמה פסוקים ברורים:

משלי טז לב: "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר".

רש"י: ומושל ברוחו. כובש את יצרו.

מסכת אבות ד, א - "בן זומא אומר... איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב)".

גם ר' יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" (ג, ה) משווה את המושל ברוחו למנהיג מדינה בהסתמכו על פסוק זה - בתרגום יהודה אבן תיבון:

"ה. אמר החבר: החסיד הוא מי שהוא מושל, נשמע בחושיו וכוחותיו הנפשיים והגופיים, ומנהיגם ההנהגה הגופיות, כמו שנאמר [משלי ט"ז ל"ב]: 'ומושל ברוחו מלוכד עיר'. והוא המוכן לממשלה, כי אלו היה מושל במדינה היה נוהג בה בצדק כאשר נהג בגופו ונפשו, וחסם הכוחות המתאווים, ומנע אותם מן הריבוי אחר אשר נתן להם חלקם. והספיק להם מה שימלא חסרונם, מהמאכל המספיק והמשתה המספיק על הדרך השווה, והרחיצה וכל צרכיה על הדרך השוה ג"כ, וחסם הכוחות הכעסנים המבקשים לניצוח, אחר אשר נתן להם חלקם בניצחון המועיל בדברי החכמות והדעות וגערת האנשים הרעים. ונתן לחושים חלקם במה שמועיל לו, ומשתמש בידיו ורגליו ולשונו בעניין הצורך ובחפצו המועיל, וכן השמע והראות וההרגשה המשתתפת הולכת אחריהם, ואחר כן היצר והרעיון והמחשב והזיכרון, ואחר כן הכוח החפצי המשתמש בכל אלה, והם משמשים עובדים לחפץ השכל".

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari3.htm

ובדומה לכך - קהלת ז ח: "טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח"

ובגמרא - "אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו) תולה ארץ על בלימה" (חולין פט ב).

וכן רוח האדם מדומה לעיר בפסוק - משלי כה כח: "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו".

ביתר פירוט, ישנם כמה פסוקים המלמדים איפוק וחכמה בדיבור:

משלי יב יח: "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא".

רש"י: יש בוטה - מדבר כמו לבטא בשפתים (ויקרא ה).

משלי טו א: "מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף".

מצודת דוד: מענה רך - הכועס על מי והוא משיב לו מענה רך בזה משיב חמתו מעליו אבל אם ישיב דבר המעציב תעלה את האף להתגבר יותר.

משלי טו כח: "לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות".

רש"י: לב צדיק יהגה לענות - יחשוב ויבין מה יענה קודם שישיב דבר.

ועוד –

משלי יז כז: "חושך אמריו יודע דעת וקר רוח איש תבונה" (יקר קרי).

משלי יח כא: "מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה".

משלי יט יא: "שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על פשע".

משלי כה ח: "אל תצא לרב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך".

ופעם כתבתי: בדיאלוג של אפלטון "אלקיביאדס א'" - כדי שהנשמה תכיר את עצמה עליה להסתכל בעצמה, כמו עין המביטה באותה העין.

את השתקפות הנשמה בעצמה נדמה שמזכיר הפסוק - משלי כז יט: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כלומר – האדם רואה את השתקפות עצמו דרך ליבו.

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2721_0.html

וראה עוד, להתאפק ואפיק:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t08a13_3.html

וולעומת זאת, התאפקות המן (בסוף שם):

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2634_0.html


תגובות[עריכה]

יפה :)

אגב, מאמר שלי בנושא "אינטלגנציה רגשית בספר משלי" התפרסם כאן: [1]

מכיוון שיש לך הרבה רעיונות חדשים על התנ"ך בראי הפסיכולוגיה, בוודאי תוכל (אם תרצה) לפרסם שם.

-- Erel Segal Halevi, 2012-12-18 06:53:03

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhagaihof @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-12-17.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2816_3