מדרש תנחומא הקדום בראשית יז
<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · יז · >>
יז. [ עריכה ]
["בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"].
ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראשית ב ד). בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ועשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה עם דמדומי חמה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, בכל יום היה הקב"ה בורא שלש בריות, ביום ראשון ברא שמים וארץ והאור, בשני ברא רקיע וגיהנם ומלאכי השרת, בשלישי אילנות ודשאים ונהרות, ברביעי חמה ולבנה וכוכבים, בחמישי דגים ולויתן ועופות, ובששי היו לבראות ששה של ערב שבת ושל שבת, ואלו הן, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואדם וחוה, נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה, ומשגמר את אלו ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו', ויכל אלהים, ויברך אלהים וגו', אשר ברא אלהים וגו' (בראשית ב א:ג). דבר אחר: אשר ברא ועשה אין כתיב כאן אלא "לעשות", שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן. ר' בנייא אמר: אלו המזיקין, שברא נפשותיהם עם שהוא בורא גופן קדש יום השבת והניחן ונשארו רוח בלא גוף, עד הנה פרים ורבים כבני אדם, ומתין כבני אדם, והבא על השידה הוויין ליה בנין שדין, וממי אתה למד, מאדם הראשון, שהיו לו בנים מרוחות, וכל מי שבא עליה אין עליו כלום, שהן דומין לאיש מקרה. ויש אומרים אשר ברא אלהים לעשות, זו בית המקדש העתיד להיות: