מדרש תנחומא הקדום בראשית כה
<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כה · >>
כה. [ עריכה ]
["וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם"].
[ויגרש את האדם] (בראשית ג כד). אמר ר' יהודה שעה ראשונה עלה במחשבה שניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית נפח בו נשמת חיים, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו, בעשירית חטא, באחד עשר נידון, בשתים עשר גרשו, שנאמר ויגרש את האדם, מהו ויגרש, שגירשו ביסורים. [ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] ויגרש, שבשבילו חרב בית המקדש, שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר (איכה ג טז).
וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג כד) לפיכך נקראו כרובים שהן רבים. אמר ריש לקיש לא יצא אדם מגן עדן עד שחרף וגידף, נאמר כאן כרובים, ונאמר בסנחריב ה' (צבאות) [אלהי ישראל] יושב הכרובים (מ"ב יט טו), מה כרובים האמור כאן חרופים וגידופים, אף כאן חרופים וגדופים.
ואת להט החרב המתהפכת (בראשית שם), זו גיהנם המתהפכת מחמין לצונן, ומצונן לחמין על הרשעים. חזקיה בריה דר' חייא אמר והיכן משלימין את נפשותיהן בצונן, שנאמר תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ומי ינצל מדינה של גיהנם, מי שעוסק בתורה. ואת להט החרב, אין חרב אלא תורה, שנא' וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט ו).
לשמר את דרך [עץ החיים (בראשית ג כד). אמר ר' שמואל בר נחמן לשמור את דרך] ואחר כך עץ חיים, א"ל הקב"ה אני הנחתיך בגן עדן, שתהא יגע בתורה, ותאכל מעץ החיים, ועכשיו שחטאת מה אתה עושה כאן, צא, ויגרש את האדם, א"ל הקב"ה היית צריך לומר לפני שירות על מה שבראתי אותך, ועל מה שעשיתי עמך, ולא אמרת, הרי אני אומר לעצמי, שנאמר אשירה נא לידידי וגו' (ישעיה ה א), מה עשה הקב"ה, טרדו מן העולם הזה, שנאמר תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). אמר ר' סימון אפילו אדם הראשון נמחה במים. אמר ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר' שמעון בן יוחי, לא נשתנה זיו פניו של אדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת, ועם שהוא דנו, קדש את השבת, לפיכך הוא אומר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א). אתה מוצא בשעה שהרג קין להבל, נגלה עליו הקב"ה, ואמר לו אי הבל אחיך (בראשית ד ט), בקש לגנוב דעת של מעלה, אמר הקב"ה מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי (שם שם י), כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא (שם שם יג), אמר לפניו רבונו של עולם אתה טוען העליונים והתחתונים, ואין אתה יכול לטעון עוני.
[ד"א דבר אחר - פירוש נוסף] אמר לפניו רבונו של עולם אתה נקראת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז יח), וגדול עוני מנשוא, א"ל הקב"ה עשית תשובה, חייך שאני מבטל ממך גזירה אחת, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד (בראשית ד טז) עד שהוא יוצא פגע בו אדם הראשון, א"ל מה נעשה בדינך, אמר אילולי שהודיתי כבר הייתי אבוד מן העולם, באותה שעה אמר אדם הראשון טוב להודות לה' (תהלים צב ב), בעולם הזה יחידים מודים להקב"ה, אבל לעולם הבא הכל מודים ואומרים לו הודאה, שנאמר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה יב א).: