מדרש תנחומא בראשית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מדרש תנחומא · בראשית · >>


פיסקאות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

פרשת בראשית

מדרש תנחומא · בראשית · א · >>

א "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", זה שאמר הכתוב (משלי ג, יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ" וכשברא הקב"ה את עולמו, נתיעץ בתורה וברא את העולם, שנא' (משלי ח, יד): לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, והתורה במה היתה כתובה? על גבי אש לבנה באש שחורה שנא' (שיר השירים ה, יא): קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, מהו קוצותיו תלתלים? על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. כיצד? כתוב בה (ויקרא כב, יא): וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, אם אתה עושה חי"ת ה"א, אתה מחריב את העולם, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהלים קנ, ו), אם אתה עושה ה"א חי"ת, אתה מחריב את העולם. וכן (דברים ו, יד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, אם אתה עושה דל"ת רי"ש, אתה מחריב את העולם, שנאמר (שמות לד, יד): כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּחֲשׁוּ בַּה' (ירמיה ה, יב), אם אתה עושה בית כ"ף, תחריב את העולם, אֵין קָדוֹשׁ כַּה' (ש"א ב, ב), אם אתה עושה כ"ף בי"ת, תחריב את העולם, ואם אות אחת כך, כ"ש התיבה כולה, לכך נאמר: קוצותיו תלתלים, לפיכך דוד מקלס ואומר (תהלים קיט, צו): רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד, ואומר (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וגו', והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית, שנאמר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אל תקרי אמון אלא אומן, ובה נטה שמים ויסד ארץ, שנא' (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וגו', ובה חתם ים אוקיינוס, שלא יצא וישטף את העולם, שנאמר (ירמיה ה, כב): הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ וגו', ובה חתם את התהום, שלא יציף את העולם, שנא' (משלי ח, כז): בְּחֻקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם, ובה ברא חמה ולבנה, שנאמר (ירמיה לא, לד): כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה, והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל, שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה, שנא' (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, ואומר (תהלים א, ב): כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וגו', וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם וגו', שבשביל שומרי התורה, העולם עומד, שכן אמרה חנה (ש"א ב, ח): כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ, ומי הם מצוקי ארץ? אלו שומרי התורה, שבזכותם הושתת התורה, שנאמר: וישת עליהם תבל, ותניא: אר"ש בן לקיש: למה נאמר במעשה בראשית יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום הששי, ה"א יתירה למה, שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד, יום שני, וכן לכולם? מלמד: שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה, שיש בה ה' ספרים, מוטב, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, וכן בני קרח אמרו (תהלים עה, ד): נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי וגו', זו התורה, שפתח הקדוש ברוך הוא, וזכה משה רבינו וקבלה, לפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה, סוליתה ענוה שנאמר (משלי כב, ד): עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', וכתרה יראה שנא' (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', ושניהם במשה רבינו שנא' (במדבר יב, ג): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, יראה, דכתיב (שמות ג, ו): כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, ואמרו רבותינו: בשכר שלשה זכה לשלשה, בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא, וייראו מגשת אליו (שמות, לג), בשכר מהביט, זכה וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט (במדבר יב, ח), ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא, שנאמר (דברים ז, יא): אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, ולא לעולם הבא, היום לעשותם, ולא היום לטול שכרם, וכן אמר שלמה (משלי לא, כה): עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, בוא ולמד מפרעה: על שאמר ליוסף אני פרעה נגדל מאד שנאמר (בראשית, מא): ויסר פרעה וגו', הקב"ה על כל מצוה אני ה' על אחת כמה וכמה מה מזה נלמוד שאין קצבה על מתן שכרה, צפה דוד ואמר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וגו', בכל מעשה בראשית לא כתיב פעולה, ובמתן שכרה כתיב פעולה, דכתיב (תהלים לא, כ): פעלת לחוסים בך, אתה מוצא שהקדוש ברוך הוא מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן, מעשה בר' אבהו: כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקב"ה שלש עשרה נהרי אפרסמון, התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו: אשריכם עוסקי התורה, אמרו לו: רבינו! מה ראית? אמר להם: שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא בשכר תורתי התחיל לומר וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי (ישעיה מט, ד), וכן ישעיה אמר (ישעיה לב, כ): אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם, אלו עוסקי תורה שנמשלה למים שנא' (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, משלחי רגל השור, זה משיח בן יוסף, שנמשל לשור, וחמור, זה משיח בן דוד, שנא' (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, כשיבואו על אותה שעה הוא אומר (ישעיה סד, ג): וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ ולֹא הֶאֱזִינוּ, עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וגו', ואומר (תהלים קיט, א): אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה', כלומר אשרי מכבדי בעלי תורה, ואומר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר, וכך משה אמר (דברים יא, כב): כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן, אם שמרת בני תורה, תשמרון, וכן הוא אומר (ש"א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ, זה המכבד בני תורה, ותניא: את ה' אלהיך תירא, "את" לרבות בני תורה, לפי שאין מדה אחרת כיוצא בה, שנא' (משלי ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים, והתורה צווחת (משלי ח, לד): אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי וגו', כל השומע אל התורה, אינו ניזק, שנא' (משלי א, לג): וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן וגו', ואומר (משלי ו, כב): בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ וגו':

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ב · >>

ב שאילתא דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא ברכיה וקדשיה כמאן דבנא ביתא וגמר לעבידתיה ועביד יומא טבא כך אמרי אינשי כילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואומר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו', ואסור לישב בתענית ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה שנאמר (ישעיה נח, יג): אם תשיב משבת רגלך וגו', ואמרו: (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת עונג, שלא תהא אכילתך בשבת כבחול, אלא ענגהו, שבשכרו כתיב (ישעיה נח, יד): אז תתענג על ה', (ישעיה נח, יג) ולקדוש ה' מכובד, שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר, (ישעיה נח, יג) וכבדתו, בבגדים נאים ובכסות נקיה, שלא תעשהו כחול, כהא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותיה, ואמר רב הונא: מי שיש לו להחליף יחליף, ואם לאו, ישלשל בגדיו, (ישעיה נח, יג) מעשות דרכיך, שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול, (ישעיה נח, יג) ודבר דבר, כי האי דאמיה דר' שמעון ב"י הויא משתעיא מילי סגי בשבת, אמר לה: יומא שבתא היא, והיא שתקה. א"ר חנינא: מדוחק התירו שאלת שלום בשבת, ברם צריך למילף מאן דבעי למיזל לדבר מצוה או לתפלה או לבי מדרשא מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת? מצוה עדיף, או דלמא, כבוד שבת עדיף? תא שמע: דאמר רבי תנחום א"ר יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפי' בשבת, ואמר ר' זירא: מריש, כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת, אמינא: קא מחללי רבנן שבתא, כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום, אנא נמי רהיטנא. ומסיקנא בשמעתא אגרא דפרקא רהטא, אי נמי אמרי: (ישעיה נח, יג) ממצוא חפצך, חפצך אסורין, חפצי שמים אסורין או לא? ת"ש: דא"ר אלעזר: פוסקין צדקה לעניים בשבת, ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקוח על עסקי הרבים, ואמר רבי יוחנן: מפקחין פקוח נפש בשבת, ואמר רבי שמעון בר רב נחמן א"ר יוחנן: הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא ר' מנשה: משדכין על התנוקות לארס ועל התנוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת. ודבר דבר, דבור אסור, הרהור מותר, וכן אמרי: אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא, שפיר דמי, דאמר רבא בר מחסיא אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב יוסף: ובו ביום, ואמר רב חסדא: ואפילו בשבת, אי נמי ברם צריך למילף האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי? כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה, אסור, או דלמא, כיון דאשלומי תענית שבת הוא דקא עביד, ובשבת גופא לא מעני, שפיר דמי? תא שמע: דאמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן, איבעיא לן: הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה, או לא? לא הוה בידן. כי אתאן בבי רב יהודה, בעינן מיניה, ולא הוה בידיה. אמר רבא: נחזי אנן: תשעה באב שחל להיות בערב שבת, מביאין לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואכלה כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה, דברי רבי יהודא שאמר בשם רבי עקיבא, א"ר יהודה: מעשה היה, והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בט"ב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגולגלת, וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו, רבי יוסי אומר: מתענה ומשלים. ואמר עולא: הלכה: מתענה ומשלים:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ג · >>

ג ותשובת שאלה זו ממתיבתא שאלו הא דתנן מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, וא"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן אין קורין אותה אלא בזמנה והלכה כת"ק או הלכה כרבי יהודה, השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק מגילה אינה נקראת אלא בזמנה הכי קאמר ת"ק כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר כפרים ועירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, והא דתנן מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' ליושב בתענית שכבר פי' בסוף המשנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, ומאי יום הכניסה יום הקהל', דאמר מר שלשה עשר יום קהלה לכל היא דכתיב ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו' נקהלו היהודים בעריהם וגו' נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר אבל ארבעה עשר יו"ט הוא דכתיב ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה, ובשושן הבירה לא נחו אלא בחמשה עשר לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב זה ששנינו מגילה נקראת וכו', ליושב בתענית שאסור לישב בתענית בשבת שאם חל י"ד להיות באחד בשבת אסור להתענות בשבת ובערב שבת נמי אסור מפני טורח שבת אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר ואם חל ארבעה עשר בשבת אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב, ואם חל י"ד בע"ש מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר וכן פי' במשנה כיצד חל להיות בשני כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר, חל להיות בשבת או באחד בשבת כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו', אבל ט' באב שחל להיות בשבת מאחרין לאחר שבת מפנ' שהוא פורעניות לכך מאחרין ולא מקדימין ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות לא צבור ולא יחיד כלל וכן הלכתא:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ד · >>

ד בראשית ברא אלהים, ילמדנו רבינו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו ז"ל הבונה בית חדש מברך שהחיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו וכן אתה מוצא שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן אמר הקב"ה אתם ההנית עצמכם תהיו שונין לשנה הבאה שנא' ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות, יג) תהיו שונין מימים ימימה הוי אומר שכשם שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא כך ה' מברכו, א"ר חנינא יש לנו ללמוד ממקום אחר אלה תעשו לה' במועדיכם (במדבר, כט) אלה עשיתם לא נאמר אלא תעשו תעשו כן לשנה הבאה לפיכך הבונה בית חדש והקונה כלי חדשים צריך לברך שכשברא הקב"ה עולמו מה כתיב שם ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית, ב), וכן כשברה את החיות ואת העופות ויברך אותם אלהים (בראשית, א) וכן באדם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית, ה) וכן בשרצים וכן לענין מזון, אמר רבי חנינא בן גמליאל בנוהג שבעולם חיטין מלמטה ומים מלמעלן והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן אלא חיטין מלמעלה שנא' (שמות, טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ומים מלמטה שנאמר (במדבר, כא) עלי באר ענו לה אמר רבי ברכיה בנוהג שבעולם ספוג בידו עצרו ירדו המים פתח עמדו המים והקב"ה אינה כן עצר' עמדו המים שנא' הן יעצור במים ויבשן (איוב, יב) פתח ירדו מים שנא' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים, כח) א"ר יצחק בשר ודם בונה פלטין בונה התחתון ואח"כ בונה העליון והקדוש ברוך הוא בתחלה ברא עליונים ואחר כך ברא התחתונים שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואח"כ ואת הארץ:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ה · >>

ה בראשית ברא אלהים. זה שאמר הכתוב (משלי, י): ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס. למה פתח בברייתו של עולם בבי"ת ולא באל"ף והלא א' ראש לכל האותיות אלא לפי שהאל"ף לשון ארור וב' לשון ברוך אמר הקב"ה אברא את העולם בלשון ברוך ומה כשנברא בלשון ברוך בני אדם מכעיסין ליוצרם בלשון ארור עאכ"ו ועוד למה נברא בבי"ת ללמד לבריות שהן שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, מי שעסק בטובה בעה"ז טובה יאכל בזה ובבא, והצדוקין כופרין ואומרים כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (איוב, ז) אמר הקדוש ברוך הוא ופי רשעים יכסה חמס, שאל אדריאנוס לעקילס על מה העולם עומד א"ל על הרוח רצונך לידע הבא גמל והביא גמל ונתן משאו עליו א"ל עמוד ועמד שב וישב נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צוארו א"ל למשוך, משך זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל, א"ל אמור לגמל שיעמוד, א"ל אדריאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד, א"ל ומה הרגתי אותו או שמא חסר א' מאיבריו, א"ל הוצאת את רוחו, אמר לו ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, ממה"מ הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו, שתק אדריאנוס, ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא מן הארץ לשמים אדם בונה טרקלין כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו, גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע שנא' (איוב, כב): הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו, החמה הזו שעה אחת נכנסת לישוב ואין בריה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו ואינה נראית בשמים אלא מלא הזרת שהשמים גבוהים, וכשהחמה עולה היא רחבה וכן כשהיא שוקעת אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת מפני גובהו של שמים, ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב, כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו, עבר הכוכב בא חבירו ונותן הכל תחתיו, וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם, ואינו נראה אלא כנר, שנא' הלוא אלוה גובה שמים, ועביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים, מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ כמסמרים הקבועים בדלת אם נשמט מן הדלת תדע עובי הדלת כך הכוכב קבוע בשמים ויורד ועושה מלחמה בארץ ללמדך עביו של רקיע כמן הארץ לשמים, ואם בריותיו כך הוא הקב"ה עאכ"ו, וכן הוא אומר (תהלים, קמה): גדול ה' ומהולל מאד. גדול מבריותיו, מלך ב"ו יושב על כסא גבוה ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו, והקדוש ברוך הוא השמים כסאו והארץ הדום רגליו, מלך ב"ו יושב על ספסל אחרים יושבין מימינו ומשמאלו והקב"ה כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה והעולם כמוס תחת רגליו שנא' (ירמיה, כד): הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, מלך ב"ו יושבין מימינו ומשמאלו שכבודם כיוצא בו, והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו והכל עומדין לפניו שנא' (מלכים א, כב): ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו', וכן הוא אומר (דניאל, ז): ורבו רבון קדמוהי יקומון, וכן שרפים עומדים וגו' (ישעיה, ו), וכן קרבת על חד מן קאמיא (דניאל, ז), מלך ב"ו גבוה קומה ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה, והקב"ה (תהלים, קמה): גדול ה' ומהולל מאד, מלך ב"ו חכם ויש במשרתיו גבור וחכם כיוצא בו, והקדוש ברוך הוא (ירמיה י, ז): מאין כמוך ה' וגו', ואומר (ירמיה י, ז) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, גדולים מלאכיו אבל לא כיוצא בו, בוא וראה מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו שנאמר(יחזקאל, ח): וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי, משמע אחר הכתוב שאין מן הרקיע לארץ אלא מלא פיסת ידו של מלאך שנא' (דניאל, ה): באדין מן קדמוהי שלח פסא די ידא וכתבא דנא רשים, להודיעך שאין קצבה לשמשיו ואם לשמשיו כך הקב"ה עאכ"ו לכך נאמר: גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, ואומר (ישעיה, מח): אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו', מן ישיבתו של הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה הוא השמים האלו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את הכסא, מן שעלו אתה יודע מי הוא שנא' (ישעיה מ, יב): מי מדד בשעלו מים, ומן אצבעו אתה מבין מי הוא שנאמר (ישעיה מ, יב): וכל בשליש עפר הארץ, אוי לב"ו החוטא לפני מי הוא חוטא, ואשרי מי שהוא זוכה לפני מי הוא זוכה ווי לו למי שעתיד ליתן דין וחשבון, ואשרי למי שעתיד ליתן שכרו שנא' (ישעיה, סו): הנה ה' באש יבוא וגו':

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ו · >>

ו

» אלה תולדות השמים והארץ בהבראם «

אמר רבי ברכיה ורבי חלבו, בשם רבי שמואל בר נחמן: כל 'תולדות' שבתורה חסרי וא"ו – חוץ מזה, ואחרן "אלה תולדות פרץ" – ששניהם מלאין.
אמר רבי יודא הלוי בר שלום: וא"ו זו כנגד ששה דברים שחיסר הקב"ה מאדם הראשון לאחר שחטא, ואלו הן:

  1. זיו פניו
  2. וקומתו,
  3. וחייו,
  4. ופירות הארץ,
  5. ונטרד מגן עדן,
  6. וחמה ולבנה


זיו פניו מנין? דכתיב: "משנה פניו ותשלחהו(איוב יד, כ).
קומתו מנין? דכתיב: אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים, קלט).
חייו מנין? דאלו זכה – היה חי וקים לעולם,
פירות הארץ - דכתיב: ארורה האדמה בעבורך (בראשית, ג)
ונטרד מגן עדן - שנא': ויגרש את האדם (שם).
וחמה ולבנה מנין? דכתיב: חשך השמש בצאתו וגו' (ישעיה, יג).

ולעתיד, הקדוש ברוך הוא מחזירם.

זיו פניו מנין? דכתיב: כל רואיהם יכירום וגו' (שם סא),
קומתו מנין? דכתיב: ואולך אתכם קוממיות (ויקרא, כו) - שיהא כל אחד ואחד מישראל גבה קומה מאה אמות. רבי שמעון בן יוסי אומר: ר' אמה! כל קומה = מאה; קוממיות = מאתים.
וחייו מניין? דכתיב: כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה, סה),
ופירות הארץ מנין? דכתיב: ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר (יחזקאל, מז). מהו? - שכל חדש וחדש יבכר בכורים חדשים; לא כבכורי חודש זה בכורי חודש אחר אלא מחדש,
גן עדן מנין? שנא': (הושע, יד) ישובו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן,
חמה ולבנה מנין? דכתיב: (ישעיה, ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים,
וכתיב: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים, ה) ומתרגמינן: ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאנהרה כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמיפק שמשא בגבוריה.

ואימתי? - "ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא" (ישעיה, ל) - מחץ מכתו של עולם - ירפא!

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ז · >>

ז ויאמר ה' אלהים הן האדם זה שאמר הכתוב לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת, ז) לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית, ח) אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע, ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז"פ עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך עאכ"ו, וכן אתה מוצא בחירם מלך צור שבראתי אותו תם וישר שנאמר (יחזקאל, כח) תמים אתה בדרכך מיום הבראך, לסוף נמצא עולתה בו ונטרד, ובדור הפלגה כתיב בהן ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית, יא) ואחר כך בקשו לעלות לרקיע, שנאמר (שם) הבה נבנה לנו עיר, מה כתיב שם וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, הדין ערקא מן הדין משכא משל למלך שעשה צלם זהב בדמותו והעמידו בפתח פלטרין שלו שכן עליו עוף וניולו, אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר עמד יצר הרע ומנוולו, וכן הוא אומר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון (תהלים, פב) בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר אדני ה' יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי וגו' (יחזקאל, כח), זש"ה (קהלת, ה) אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו' וכן הוא אומר (משלי יז) אוהב פשע אוהב מצה וגו' לא היה צריך לומר אלא משפיל פתחו מבקש שכר שכל המשפיל פתחו בני אדם נכשלין בו ונשברין אלא מגביה פתחו מבקש שבר מהו, המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן הקב"ה משברו ולכך נאמר אל תבהל את פיך וגו', בוא וראה חלש שבחלשין מלמעלה נוצח גבור מלמטה שכן כתיב (שופטים ט, נג): "ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו" כ"ש כי האלהים בשמים, אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כולו הלך לו לרומי אמר לבני פלטרין שלו מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה שהרי כבשתי את כל העולם אמרו לו עדיין לא שלטת בעירו ובביתו, הלך והספיקו בידו והחריב ביה"מ והגלה את ישראל וחזר לרומי, אמר להם כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגלי עמו עשו אותי אלוה, א"ר ברכיה שלשה פילוסופין היו לו הראשון א"ל אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו אלא חוצה להן צא מפלטרין שלו ותעשה אלוה, השמים והארץ הוא בראן צא לך מהן ותעשה אלוה והשני אמר אין אתה יכול שכבר אמר לנביאיו כדנה תאמרון להון אלהיא די שמיא וארקא וגו', והשלישי א"ל בבקשה ממך עמוד לי בשעה זו א"ל מהו א"ל ספינה א' יש לי חוץ מג' מילין והיא מטורפת בים וכל אוריא שלי בתוכה א"ל אנדרינוס משלח אני לגיונותי וספינות לשם ויצילוה, א"ל מרי למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם, רוח קימעא שגר לשם ואתה מצילה א"ל ומנין יש לי רוח לשגר, א"ל לרוח אין אתה יכול לשגר והאיך תעשה אלוה וכתיב בו כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה, מב) נכנס לבית כשהוא זעוף א"ל אשתו הללו הטעו אותך שתוכל לעשות אלוה אתה מלך גדול וגבור והכל בידך אני אומרת לך דבר אחד תן לו פקדונו ותעשה אלוה, א"ל מהו פקדונו א"ל הנפש א"ל אם תצא נפשי מה אעשה, אמרה לו הנפש שבך אי אתה שולט בה וכתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת, ח), והאיך תעשה אלוה ואתם אדם ולא אל, אמר הקדוש ברוך הוא אני מחיה המתים ואליהו החיה מתים ולא אמר אל אני, אני מוריד הגשם ואליהו הוריד גשמים, אני עוצר גשמים ואליהו כן שנא' חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כ"א לפי דברי (מ"א יז) אני הורדתי אש וגפרית על סדום ואליהו הוריד כן שנא' אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים (שם כא) ולא אמר אל אני, ואתה אומר אל אני מושב אלהים ישבתי, ואם תאמר מפני שחיית הרבה הוא חיה ויחיה עד תחיית המתים כתיב ביה (דניאל, ז) כרסיה שביבין די נור, וכתיב באליהו הנה רכב אש וסוסי אש (מ"ב ב) כתיב ביה ה' בסופה ובשערה דרכו (נחום, א) ובאליהו כתיב (מ"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים ולסוף וישאל את נפשו למות (מ"א יט) ואתה אומר אל אני, יונה ירד לים דכתיב ותשליכני מצולה בלבב ימים (יונה, ב) ולבסוף שאל את נפשו למות וחזר ואמר ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, ואתה אומר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים בוא וראה כל מי שבקש לעשות עצמו אלוה בונה לו פלטרין בתוך המים פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים והמים מתגברין ותולין הפלטרין והגביהו אותו ונשאוהו למעלה שנא' (יחזקאל, כט) דבר ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול וגו', א"ל הקב"ה רשע נתגאית במים במים אתה מת דכתיב ונער פרעה וחילו וגו' (תהלים, קלו) סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין ולמעלה בין שני הרים גבוהים והיו מעינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה שנא' (יחזקאל, לא) הנה אשור ארז בלבנון וגו' מים גדלוהו תהום רממתהו וכה"א (שם) וייף בגדלו באורך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים וכה"א אני קרתי ושתיתי מים (ישעיה, לז) ומה היה סופו כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה וגו' (יחזקאל, לא) חירם בנה לו פלטרין במגנין בין אדריאס לאוקיאנוס שנא' ונשאו אליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים (שם כו) התחיל לומר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים (שם כח) א"ל הקדוש ברוך הוא כה אמר אדני ה' בתתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים (שם כו) כדי שתלך אצל חבריך שנא' (שם) והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות ארץ תחתיות זו גיהנום וכה"א (שם כח) את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קודש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכתי וגו', אבל ישראל כי תעבור במים אתך וגו' (ישעיה, מג):

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ח · >>

ח "ויאמר ה' אלהים". ילמדנו רבינו: המספר לשון הרע מה עונשו? כך שנו רבותינו: המספר לה"ר חמור מן העושה מעשה, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד, כב): "וינסו אותי זה עשר פעמים".

א"ר מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי: אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בעיקר שנאמר, (תהלים יב, ה): "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו".

רבנן אמרי: קשה לשון הרע שהביא מיתה על אדם הראשון, שעמד נחש ואמר לאדם וחוה (בראשית ג, ה): "כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם", שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אומן שונא בני אומנתו, (שם) "והייתם כאלהים", שמעו לו וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות, מנין? מן מה שקראו בענין: (שם, כב) "הן האדם", ואין הן אלא מיתה, שנאמר: (דברים לא, יד): "הן קרבו ימיך למות".

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ט · >>

ט ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו', יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים, כב) לא תלבש שעטנז וגו' ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי לפיכך נאסר. ויאמר קין אל הבל אחיו. מה א"ל? נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים, א"ל הבל איפשר, א"ל קין א"כ אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך, א"ל הבל לא תטול ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם שנאמר ויהי בהיותם בשדה ולהלן כתיב (ירמיה, כו) ציון שדה תחרש ויש אומרים שאמר קין להבל נחלק העולם, א"ל הן, נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו, וכשראה קין כך התחיל צווח הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו ועמד והרגו שנאמר ויקם קין מכלל שנפל, כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני שאין אחד בעולם אלא אני והוא מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא א"ל מפני אבותיך אתה יכול לברוח מפני אין אתה יכול לברוח שנאמר (שם כו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, א"ל אי הבל אחיך, א"ל ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו ואתה עמדת והרגת אותו והאיך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי, משל למה"ד לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער, א"ל למה גנבת את הכלים, א"ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אמונתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך, ואף קין כך אמר אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו. מיד השיבו מה עשית קול דמי אחיך צועקים מכאן אתה למד שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות. צועקים אלי צועקים עלי משל לשנים שעשו מריבה הרג אחד מהן את חבירו היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם, על מי הכל משיחין לא על השליש, לכך כתיב צועקים אלי צועקים עלי. א"ל קין רבש"ע לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת והשיבו מיד ארור אתה מן האדמה וגו' כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. אמר לפניו רבש"ע יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך, אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע. א"ל שוטה כל העולם כולו אני סובל שנאמר (ישעיה, מו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול גדול עוני מנשוא. א"ל הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעות מתחתיו והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות מהו זה. אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו גזר הקדוש ברוך הוא עליו נע ונד תהיה. והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר (תהלים, קלט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · י · >>

י הן גרשת אותי וגו' ויאמר לו ה' לכן כל הורג אין וגו' יש אומרים שבת נעל בפניו כמ"ש (שמות, לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין. וי"א קרן קבע במצחו בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל לפיכך זכו העופות לכסות את דמן:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · יא · >>

יא ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין א"ל ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות אלו הן חנוך עירד ומחויאל ומתושאל. וכיצד נהרג קין? נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה. למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו, כשהיה רואה אותו תינוק חיה היה אומר לו. א"ל כמין חיה אני רואה, מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו אמר לו ללמך אבי הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. א"ל למך ווי לי זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי נשארו שלשתן במקום אחד. קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא. לערב יצאו נשיו אחריו מצאו זקינם הרוג ותובל קין בנם הרוג ולמך. באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל ונעשה למך מלאך המות לקיים מה שנאמר כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה כיון שבאו לבית אמר להם למך לנשיו עלו למטה. א"ל הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו לא נעלה א"ל כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה. א"ל לא נשמע לך מה אנו מולידות למארה. א"ל נלך לב"ד. הלכו להם אצל אדם הראשון. א"ל עדה וצלה אדונינו למך זה בעלנו הרג את זקנינו. א"ל אי זקנינו לפי תומו הרגו. א"ל אדם נשי למך האזינה אמרתי למך אומר וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה? אמר להן לכו תשמעו לבעליכן. א"ל אסיא אסא חגרתך, אתה פרשת ממטתך מאה ושלשים שנה ואתה מלמד אותנו? מה כתיב אחריו? ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו.

ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן שממנו נברא העולם. ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו' וכי נביא היה, אר"ש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שא"ל הקדוש ברוך הוא לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך אמר אדם רבש"ע עד מתי, א"ל עד שיולד אדם מהול. כיון שנולד נח מהול מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו'. ומהו ממעשינו ומעצבון ידינו קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו. קצרו מה שזרעו זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים, ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · יב · >>

יב וירא ה' כי רבה רעת האדם. שנו רבותינו: בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים. ור' עזריא אומר: הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזימה. ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב? ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. מה כתיב אחריו? וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. וכן בסדומים (בראשית יט, ד): טרם ישכבו וכל אותו הענין. (בראשית יט, יב) ויאמר האנשים אל לוט וגו', (בראשית יט, יג) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה, למה ה' ה' ב' פעמים? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי. רש"א: יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בזמה קאמר לו (בראשית מא, מ): ועל פיך ישק כל עמי. צואר שלא הרכין לעבירה: (בראשית מא, מב) וישם רביד הזהב על צוארו. היד שלא נגעה בעבירה: (בראשית מא, מב) ויסר פרעה את טבעתו וגו'. הגוף שלא נדבק בעבירה: (בראשית מא, מב) וילבש אותו כגדי שש. רגל שלא עלה עליה: (בראשית מא, מג) וירכב אותו במרכבת המשנה. המחשבה שלא חשב: נקרא נבון וחכם. לב שלא הרהר: ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח. אבל הסדומיים, המטיר עליהן אש וגפרית שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדום וגו', (בראשית יט, כה) ויהפוך את הערים האל וגו'. נאמר כאן אמחה את האדם וגו', הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפי' עליהם הוא שאמר (איוב, כד): המה היו במורדי אור המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (איוב, כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אר"י למה היו מורדין שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה, א"ל הקב"ה וכך אתם עושים עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, ור' שמואל בר אבא אמר למה היו מורדין שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין, אמר הקדוש ברוך הוא וכך אתם מורדין מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין, וקר וחם שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג:

<< · מדרש תנחומא · בראשית · יג · >>

יג מעשה בתלמוד אחד מתלמידי רבי עקיבא שנאמר לו בחלום באדר אתה מת וניסן אינך רואה ומה שזרעת לא תקצור, והיה מיצר על החלום הרבה וספר חלומו לפני ר' עקיבא, א"ל באדר אתה מת בהידורה של תורה אתה מת, וניסן אין אתה רואה שוב אין אתה בא לידי נסיון ומה שזרעת אין אתה קוצר בניך אין אתה קובר, ותו ר' יונתן בן עכסאי ור"י בן גרים היו תנו פרשת נדרים קמיה רשב"י, אפטרו מיניה באורת', בצפרא אתו וקא מפטרו מיניה, אמר להו מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול, אמרו לו למדתנו רבינו תלמיד הנפטר מרבו ולן רבו באותו העיר צריכין להפטר ממנו, דכתיב (מלכים א, ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו' א"ל רשב"י לבריה הללו בני אדם של צורה זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך, אזל אשכחינהו דקא רמי קראי אהדדי, כתיב (משלי, ד) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, וכתיב (שם, ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, לא קשיא כאן במצות שאפשר לעשותם ע"י אחרים כאן במצות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים, הדר יתבי וקא מיבעיא להו כתיב (שם, ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכל חפציך חפצי שמים, לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים וכאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, א"ל מאי בעית הכא, אמר להו אמר לי אבא זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך, א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי, כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מיבעיא דברוכי לא מברכינן אלא צעורי קא מצערי לן, א"ל אבוה מאי אמרו לך, א"ל הכי והכי אמרו לי, א"ל ברכתא מעליתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותון, תעיל ולא תפיק תעיל כלתא ולא ימותו בנך, תפיק ולא תעיל תפיק בנתך ולא ימותון גברייהו, ליחרוב ביתך ביתא דהאי עלמא, וליתוב אושפיזך ביתא דהאי עלמא, דכתיב (תהלים, מט) קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור אל תקרי קרבם אלא קברם, לבלבל פתורך בבני ובבנתא, ולא תחזי שתא חדתי לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי, ר"ש בן חלפתא אפטר מיניה דרבי א"ל לבריה זיל לגביה כי היכי דליברכך אזל א"ל יהא רעוא דלא תבוש ולא תתבייש, אתא לגבי אבוה א"ל מלתא בעלמא הוא דא"ל, א"ל ברכך ברכתא דברכינהו קב"ה לישראל ושנה בה דכתיב (יואל, ב) ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' כן יהי רצון ונאמר אמן:

מדרש תנחומא · בראשית · >>