מדרש תנחומא בראשית ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תנחומא · בראשית · ב · >>

ב שאילתא דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא ברכיה וקדשיה כמאן דבנא ביתא וגמר לעבידתיה ועביד יומא טבא כך אמרי אינשי כילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואומר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו', ואסור לישב בתענית ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה שנאמר (ישעיה נח, יג): אם תשיב משבת רגלך וגו', ואמרו: (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת עונג, שלא תהא אכילתך בשבת כבחול, אלא ענגהו, שבשכרו כתיב (ישעיה נח, יד): אז תתענג על ה', (ישעיה נח, יג) ולקדוש ה' מכובד, שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר, (ישעיה נח, יג) וכבדתו, בבגדים נאים ובכסות נקיה, שלא תעשהו כחול, כהא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותיה, ואמר רב הונא: מי שיש לו להחליף יחליף, ואם לאו, ישלשל בגדיו, (ישעיה נח, יג) מעשות דרכיך, שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול, (ישעיה נח, יג) ודבר דבר, כי האי דאמיה דר' שמעון ב"י הויא משתעיא מילי סגי בשבת, אמר לה: יומא שבתא היא, והיא שתקה. א"ר חנינא: מדוחק התירו שאלת שלום בשבת, ברם צריך למילף מאן דבעי למיזל לדבר מצוה או לתפלה או לבי מדרשא מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת? מצוה עדיף, או דלמא, כבוד שבת עדיף? תא שמע: דאמר רבי תנחום א"ר יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפי' בשבת, ואמר ר' זירא: מריש, כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת, אמינא: קא מחללי רבנן שבתא, כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום, אנא נמי רהיטנא. ומסיקנא בשמעתא אגרא דפרקא רהטא, אי נמי אמרי: (ישעיה נח, יג) ממצוא חפצך, חפצך אסורין, חפצי שמים אסורין או לא? ת"ש: דא"ר אלעזר: פוסקין צדקה לעניים בשבת, ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקוח על עסקי הרבים, ואמר רבי יוחנן: מפקחין פקוח נפש בשבת, ואמר רבי שמעון בר רב נחמן א"ר יוחנן: הולכין לאסטרטיאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא ר' מנשה: משדכין על התנוקות לארס ועל התנוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת. ודבר דבר, דבור אסור, הרהור מותר, וכן אמרי: אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא, שפיר דמי, דאמר רבא בר מחסיא אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב יוסף: ובו ביום, ואמר רב חסדא: ואפילו בשבת, אי נמי ברם צריך למילף האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי? כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה, אסור, או דלמא, כיון דאשלומי תענית שבת הוא דקא עביד, ובשבת גופא לא מעני, שפיר דמי? תא שמע: דאמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן, איבעיא לן: הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא, מהו לאשלומי? מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה, או לא? לא הוה בידן. כי אתאן בבי רב יהודה, בעינן מיניה, ולא הוה בידיה. אמר רבא: נחזי אנן: תשעה באב שחל להיות בערב שבת, מביאין לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואכלה כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה, דברי רבי יהודא שאמר בשם רבי עקיבא, א"ר יהודה: מעשה היה, והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בט"ב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגולגלת, וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו, רבי יוסי אומר: מתענה ומשלים. ואמר עולא: הלכה: מתענה ומשלים: