ביאור:למי עשה אברהם הכנסת אורחים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

אברהם רואה שלושה אנשים ומארח אותם באוהלו. בהמשך מתברר שמדובר במלאכים שתפקידם לפי רש"י הוא:

  • אחד מבשר לאברהם על הולדת יצחק
  • אחד (רש"י: רפאל) מרפא את אברהם (מכאבי ברית המילה) ומציל את לוט (רש"י: זה בעצם תפקיד אחד)
  • ואחד הופך את סדום

לפירוש זה יש קשיים רבים, והצעה מהפכנית של הרשב"ם פותרת את כולם. לפי שיטת הרשב"ם לא מדובר כאן בשלושה מלאכים אלא בקב"ה בכבודו ובעצמו, כאשר הוא מלווה, כמקובל, בשני אנשים-מלאכים.

Abraham and the Three Angels.png
איור מאת גוסטב דורה, 1866
  • הפסוק הראשון משמש ככותרת: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" ומיד לאחר מכן "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה..."

(לפי רש"י ה' ביקר את אברהם במקרה באותו רגע, למרות שלא כתוב מה הם דיברו ביניהם)

  • "אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" נאמר בלשון יחיד (אדנ-י בלשון רבים של כבוד אך מכוון ליחיד). ואכן הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ו, ט) פוסק שמילה זאת היא קדושה (אסור למוחקה מספר תורה) כמו כל שם ה'.

(רש"י מביא שני הסברים לפסוק זה - וכידוע זה בגלל ששני ההסברים לא מספיק טובים)

  • "וַיֹּאמֶר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" ואכן בהמשך "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר" (בראשית כא, א).

(רש"י: שלוחו של אדם כמותו)

  • ובפירוש: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה"

(רש"י לשיטתו כנראה גם כאן יסביר ששלוחו של אדם כמותו) הרשב"ם: "ויאמר ה' - המלאך, הגדול שבהם".

  • "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם, עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'". והאנשים הם שני המלאכים שהלכו לסדום: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה" (בראשית יט, א).

אין זה המקום היחיד בו יש יצוג של ה' על ידי מלאך. ראה למשל שמות ג ב ושמות כג כא.

בתחילה חשב אברהם את שלושת האנשים לבני אדם והזדרז לארח אותם. בהמשך ברור שהבין שמדובר בה'. מתי חלה התפנית? עושה רושם שלאברהם ניגלה הדבר ב"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה". שרה עדיין חשבה שמדובר באנשים (שלא מסוגלים לקרא מחשבות) ולכן כיחשה: "לֹא צָחַקְתִּי".

"לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (פסוק יט) - אברהם הוכיח שהוא גם עושה מעשי צדקה וחסד כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהכנסת האורחים, וגם איש של משפט שאף העז להתווכח לגבי סדום עם המלאך המייצג את ה' ולטעון: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?". בזכות השילוב בין שתי מידות אלו זכה אברהם להיות "לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

מקורות והפניות[עריכה]