דברים כב כג: "כִּי יִהְיֶה נער[נַעֲרָה] בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הנער[הַנַּעֲרָה] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"

יש אנשים, שכאשר הם קוראים את הפרשה הזאת, הם רואים לנגד עיניהם אונס אכזרי של בתולה תמימה, ושופטים אכזריים לא-פחות, שאומרים לאנוסה "לא צעקת - את אשמה - דינך מוות!", והם תמהים על כך שהתורה מאשימה את הקרבן.

אנשים כאלה לוקים, לדעתי, בתפיסה שוביניסטית, שלפיה כל הנשים הן חלשות וחסרות-אונים, שיכולות רק להינזק ולא להזיק, רק להיגרר למצבים ולא ליזום אותם. על-פי התורה (ועל-פי המציאות), לא תמיד האישה היא הקרבן - לפעמים האישה היא שותפה לחטא. בפרשה שקראנו עכשיו, בכלל לא מתואר אונס אכזרי, אלא מעשה ניאוף שנעשה בהסכמת הנערה. לא נאמר שהאיש החזיק בנערה או תפש בה, אלא רק ש"עינה" אותה, ולמושג העינוי יכולות להיות משמעויות שונות :

1. גרימת כאב - מתאים למעשה שבו הנערה מאבדת את בתוליה, גם אם זה נעשה בהסכמתה [ניסן אררט];

2. השפלה ועוני - מתאים למעשה שבו כבודה של הנערה נפגע, וגם אם בסופו של דבר לא יוציאו אותה להורג - היא כבר לא תוכל להינשא לארוסה [ספורנו]; 

3. בנוסף לכך, גם אם משמעות המושג "עינה" כאן היא "אנס", לא כתוב כאן שהנערה נאנסה, אלא שהאיש אנס, כלומר, הוא התכוון בכל מקרה לשכב עמה, בין אם היא תסכים ובין אם לא; אך היא הסכימה, כפי שמעשיה מוכיחים [ רמב"ן: "נדון האשה כמתרצה, בעבור שהיתה יכולה להושע ממנו, ונחשב האיש כמענה אותה, כי לא פתה ולא דבר על לבה להשמע אליו"].

מצאנו דין דומה גם בדיני שומרים - ראו רמב"ם, הלכות שאלה ופקדון ה ד: "המפקיד אצל חברו כלים או פירות, ובאו גנבים וגנבום בפניו, ואילו היה צווח, היו באין בני אדם ומצילין אותן--הואיל ולא צווח--הרי זה פושע, וחייב לשלם" - אם השומר אינו צועק לעזרה, הוא נחשב שותף לפשע.

רק בפרשה הבאה מתואר אונס - האיש מחזיק בנערה ושוכב עמה בכוח, דברים כב כה: " "וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הנער[הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ" ". [וְלַנַּעֲרָה] לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין [לַנַּעֲרָה] חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַּשָּׂדֶה מְצָאָהּ; צָעֲקָה [הַנַּעֲרָה] המאורשה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" ". הביטוי והחזיק בה, שנזכר בפרשה זו ולא בפרשה הקודמת, מוכיח שרק מכאן והלאה מדובר על אונס ממש.

--

על-פי התורה, שני מקרים אפשריים - ניאוף מרצון, ואונס. אך הנערה, כמובן, לא תודה שנאפה מרצון, אלא תטען שהיתה אנוסה, ולכן יש לקבוע קריטריון שיאפשר להבחין בין המקרים.

הקריטריון שהתורה קובעת הוא הצעקה, וכדי להבין את הקריטריון הזה, יש לשים לב שכל הפרשה מדברת על נערה בתולה. מכיוון שהנערה בתולה, המעשה גורם לה לכאבים עזים, והתגובה הטבעית שלה היא לצעוק. כדי שלא לצעוק, היא צריכה להתאמץ. אם היא לא צועקת, סימן שהיא מתאמצת להסתיר את המעשה, כלומר היא משתפת פעולה עם הנואף.

דבר דומה כתב ר' יעקב בעל הטורים: אישה לא בתולה יכולה לטעון שהיא לא צעקה כי פחדה מהאנס; אך אם היא בתולה, האנס בכל מקרה מצפה שהיא תצעק מכאב, ולכן אין היא יכולה לטעון שפחדה, אלא, אם היא לא צעקה, זוהי הוכחה שהיא שיתפה פעולה.

הקריטריון הזה בתוקף רק אם אכן ברור שהנערה לא צעקה - אם המעשה היה בעיר, במקום שאם הנערה היתה צועקת היו שומעים אותה. אך אם המעשה היה בשדה, אי-אפשר לדעת אם הנערה צעקה או לא: ייתכן שהיא צעקה ואף אחד לא שמע ("כי בשדה מצאה; צעקה הנערה המאורשה, ואין מושיע לה"), ולכן, מספק, מניחים שהנערה נאנסה ולא מענישים אותה, כפי שכתב רמב"ן: "ואם יראו אותה בשדה שיחזיק בה וישכבנה, הרי זו בחזקת אנוסה ופטורה. וטעם 'צעקה' - יתכן שצעקה. או טעמו - אם צעקה אין מושיע לה, כי אפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה. והכלל: אם יש לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה, חייבת; אין לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה, פטורה; שלא דבר הכתוב אלא בהווה:".

קריטריון הצעקה הוא, כמובן, רק דוגמה, כפי שכתב רמב"ן בהמשך דבריו: "אם ראינו נערה שהחזיק בה האיש והיא נלחמת בו בכל כחה ובוכה ואוחזת בבגדיו או בשערותיו להמלט ממנו ולא ידעה לצעוק - למה תסקל? אלא גם הצעקה בהווה, לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה".

המסר העיקרי שהתורה מלמדת בפרשה זו הוא, שבכל מעשה של ניאוף יש שתי אפשרויות - ניאוף באונס או ניאוף מרצון. לא תמיד האישה היא הקרבן, ולא תמיד האישה משתפת פעולה; שני המצבים אפשריים, ויש להבחין ביניהם לפי העובדות בשטח.

לעיון נוסף: האם תמר אהבה את אמנון? .

מאת: שרית דבורקין

פעם תעמוד מול אדם הגדול ממך בעשרים קילו וחצי מטר, הנועץ בך בעיניים מטורפות מאיים עליך שיהרוג אותך אם רק תפתח את הפה וידו סוגרת סביב גרונך, ותצעק- אז אתה יכול להגיד לנו מה לעשות. בינתיים הנח לי להכנע בשלום אם כך נראה לי מתאים במצב, לא מספיק לך שאני נאנסת, אני צריכה גם לספוג מכות?

מאת: