התורה והמצוה על דברים כב כד
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק כ"ב • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵ֒תוּ֒ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֗ עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב כד:
קד.
אל שער העיר ההוא, וסקלתם . מבואר שנערה המאורסה נסקלת בשער העיר שעשתה העבירה, ולא על פתח בית אביה, כאמור לעיל בפ' מוש"ר (=מוציא שם רע). דאיתא בכתובות, (מד ע"ב) "תנא שילא כו' ", וס"ל שלא צותה התורה לסקלה על פתח בית אביה, רק כשבאו העדים אחר שכבר נשאת, והיא בבית בעלה; להורות שהעבירה היתה ברשות אביה, וראו גידולים שגדלתם. אבל אם באו העדים כשהיא בבית אביה, לא צותה התורה לסקלה על פתח בית אביה, כי בלא זה ידוע שנעשה שם, אחרי שלא יצאה מרשותו. (ואם נמצאו (=והאם יש) חולקים על שילא, יש אריכות גדול.)
ולהסוברים דאין חילוק בין אם באו העדים כשהיא בבית אביה, ובין אם באו אחר שנשאת; יפרשו כאן הכתוב, דמיירי ביתומה שאין לה אב.
ומה שאמר בספרי כאן "שער שנמצאו בו", ר"ל שעשו העבירה.
" באבנים ". ע' בהתוה"מ לעיל ( תצא ק ) .
" על דבר ". הוא מיותר. ודריש מלשון "דבור", ופי' שצריך לזה עוד דבור, והוא התראת עדים.
<< · התורה והמצוה על דברים · כב · כד · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-22-24