התורה והמצוה על דברים כב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב ה:

נד.

לא יהיה כלי גבר על אשה .

לדעת תנא קמא, שם "כלי" נרדף עם שמלה. ופירש שהאיסור הוא, רק אם על-ידי-כך תוכל להתערב עם אנשים.

ולדעת ראב"י הם מובדלים –

1. שהאשה מוזהרת מלישא כלי זיין, ועל זה אמר לשון " כלי " ולשון " גבר ", כלי גבור מלחמה (שזה הבדל בין איש ואדם וגבר). ותפס לשון " לא יהיה ", לא לשון "ילבש".

2. והאיש מצווה שלא יתקשט בתכשיטי נשים, שעל זה אמר " שמלת אשה ". ששם "שמלה", מציין בגדים חשובים העשויים לתכשיט. כמו שאמר למעלה ( תצא ח ) על פסוק והסירה את שמלת שביה .

ובנזיר נט שמביא ברייתא זו, עמ"ש ר"י בלשנא בתרא, שמעביר בית השחי ובית הערוה לוקה. וסבירא ליה להרמב"ם וכל הפוסקים, דגם לראב"י אין לאו זה כולל מעביר בית השחי. (זולת הסמ"ג שלו שיטה אחרת, וכן לג' הגאונים שם).

ועי' בתוספות, יבמות מח, ד"ה "לא עשה רגליו", ובטוש"ע יורה דעה קפא.

וגם התרגום אונקלוס תרגם, " לא יהא תקון זין דגבר על אתתא ", כראב"י. וכן בתרגום יונתן (שופטים ה) בפסוק " ידה ליתד תשלחנה " - " קיימת יעל מה דכתיב באורייתא: ומנא דגבר לא יהיה על אתתא ". ברם, ידה ליתד תשלחנה". וכך הוא במדרש משלי, על פסוק " ידיה שלחה בכישור ", על יעל, כדברי התרגום. בתזי בכאן תרגם " לא יהיה גוליין דציצית ותפילין, דאינון תקוני גברא, על אתתא. ולא יספר גבר, בין שחייא וערייתיה ". וסבירא ליה דגם ציצית ותפילין הויין כלי המיוחד לאיש. ועיין במ"ל (יז סקט"ו). הבאתי כן בשם הלבוש והל"ת דאשה לובשת ציצית, עוברת על לא יהיה כלי גבר על אשה . ומ"ש "ולא יספר גבר", הוא כמאן דאמר דלוקה.

ומ"ש "קרוי חמישה שמות", כן נזכר בספרי בכל מקום שכתוב " חרם " או " תועבה ".

<< · התורה והמצוה על דברים · כב · ה · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-22-05