התורה והמצוה על דברים כב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב ו:

נה.

כי יקרא קן צפור . פעל ק.ר.ה. ושם "מקרה", מציין דבר הבא מבלי הכנה, ומבלי סבת הרגילות. משא"כ דבר המזומן בביתו, אינו מקרה, שע"ז יפול לשון – "כי יהיה לך קן צפור".

ושם "קן" מציין מדור העוף, בין שימצאו שם ביצים, בין שיהיה ריקן, והוא רוצה להטיל שם ביצים ויכין לו קן. ומזה מבואר, שמ"ש אפרוחים או ביצים , אינו בדוקא, רק בא לדוגמא, שה"ה בביצה ואפרוח א'.

ולשון " יקרא לפניך ", כולל גם הנמצא קרוב לאהלו, כגון בפרדס שלו, כל שאינו מזומן עתה, כגון אווזים ונתרגולים שמרדו.

ולשון " בדרך " משמע שמצאום ברשות הרבים.

ומפרש - בין בכל עץ, ובין על הארץ, בבירות וטפיחים, שגם שם דרך עופות לעשות קניהם, כמ"ש (ירמיה מח) כיונה תקנן בעברי פי פחת . ועיין בחולין קלט, מובא ברייתא זו ומפרש לה.

נט.

והאם רובצת על האפרוחים כו' . היה לומר "רובצת עליהם"! וכבר בארתי ב אילת השחר קלו ו קלז , כל מקום שכפל השם, בא לדייק הדבר. שהאפרוחים והביצים יהיו כאלה, שהאם תרבץ עליהם להשלימם, ולעשות בהם פעולת האם. שזה כשהבצים אינם מוזרות, והאפרוחים אין יכולים לפרוח עדיין. ובזה כפל ג"כ, להשוות בזה שני השמות, כפי הכלל ב אילת השחר קס .

ס.

והאם רובצת . על העוף בא תמיד לשון "שכינה". ופעם א' נמצא (ירמיה נ) וישבו שם בנות יענה . ולשון רביצה לא נמצא בשום מקום, והוא לשון מושאל מן בהמות וחיות, הרובצות עם ילדיהם, ובא למעט מעופפת. אמנם אם כנפיה נוגעות בהם, נקרא "רובצת על", היינו מלמעלה. דהא לא אמר רובצת עם האפרוחים!

ויש הבדל בין לשונות אלה, ללשון ר.ח.ף., על גוזליו ירחף . שהוא בשמעופף מלמעלה, ואין נוגעת בהם. כמ"ש במדרש בבראשית רבה " "מרחפת", נוגעת ואינה נוגעת".

סא.

מ"ש "למעט עוף טמא רובץ על ביצי טהור", סותר להנאמר בש"ס, שלמד לה ממלת " צפור ", שהוא רק טהור! וצ"ל, דברייתא זאת אזלא כשטת הספרא, מצורע יא , שגם טמא אקרי "צפור". וע"כ ממעט לה ממה דכתיב והאם רובצת , ר"ל, דמין טמא לא ירבוץ על מין טהור. וממילא ממועט, גם עוף טהור על ביצי עוף טמא.

ומ"ש " תקח לך ", צריך למעט אם הבנים הם טריפה. עיין בחולין קמ.

סב.

לא תקח האם על הבנים . ס"ל להספרי שלא יקח לטהר את המצורע, מפני שיש בכאן עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ובגמ' (חולין קמא) אוסר ללמוד זה ממ"ש " שלח תשלח " בכפל.

והספרי ס"ל, שכפל " שלח תשלח " מורה אפי' כמה פעמים. ושלא יקח לטהר את המצורע, הוא מפני שאין עשה דוחה לאו ועשה. ונוכל להשוות שטת הספרי עם הגמ', דשם אומר שלשון " שלח ", משמע אפי' מאה פעמים. רק ר"ש סתמא דספרי לשטתו, דלדידיה אין לדרוש מכפל " שלח תשלח ", דס"ל "דברה תורה כלשון בני אדם", כמ"ש בב"מ לא.

וי"ל עוד, דהספרי סובר דמצורע מותר בתשמיש המטה. וא"כ לא שייך מה שכתב שם, "לא צריכא, דנטלה ע"מ לשלחה, דלאו עברין עשה הוא דאיכא. דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה!". ועל כרחך אין צריך מיעוט מיוחד, שלא יקח לטהר את המצורע.

ומ"ש "האווזים והתרנגולים וכו' ", מחקו הגר"א, שכבר נכלל במ"ש למעלה.

<< · התורה והמצוה על דברים · כב · ו · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-22-06