מ"ג דברים כב ו
<< · מ"ג דברים כב · ו · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב: כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים
מנוקד: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.
עם טעמים: כִּ֣י יִקָּרֵ֣א [1]קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃
תרגום
| אונקלוס: | אֲרֵי תְעָרַע קִנָּא דְּצִפְּרָא קֳדָמָךְ בְּאוֹרְחָא בְּכָל אִילָן אוֹ עַל אַרְעָא אֶפְרוֹחִין אוֹ בֵיעִין וְאִמָּא רְבִיעָא עַל אֶפְרוֹחִין אוֹ עַל בֵּיעִין לָא תִּסַּב אִמָּא עַל בְּנַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם אִין אִזְדַמָּן שַׁרְכְּפָא דְּצִיפַּר דְּכֵי קַמָּךְ בְּאִסְרְטָא בְּכָל אִילָן אוֹ עַל אַרְעָא גּוֹזְלִין אוֹ בַּעֲיַין וְאִימָא רְבִיעָא עַל אֶפְרוֹחִין אוֹ עִילוֹי בַּעֲיַין לָא תִסַּב אִימָא מֵעַל בְּנַיָא: |
רש"י (כל הפרק)
"כי יקרא" - פרט למזומן
"לא תקח האם" - (חולין קמ) בעודה על בניהרמב"ן (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
נה.
כי יקרא . (חולין קלט) פרט למזומן.
מיעוט אפרוחים – שנים, מיעוט ביצים - שנים. מנין [אפילו] אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח? תלמוד לומר " קן " " קן ", מכל מקום.
(מכלל שנאמר, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים ,) יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים, שקננו בפרדס? תלמוד לומר לפניך .
אין לי אלא ברשות היחיד, ברשות הרבים מנין? תלמוד לומר בדרך .
על האילנות מנין? תלמוד לומר בכל עץ .
על הארץ מנין? תלמוד לומר או על הארץ .
נט.
והאם רובצת על האפרוחים . מה אפרוחים בני קיימא (יצאו מתים), אף ביצים בני קיימא; יצאו מוזרות. מה ביצים צריכים לאמם, אף אפרוחים צריכים לאמם; יצאו מפריחים, שאין צריכים לאמם.
ס.
והאם רובצת . כשהיא רובצת עליהם, פרט למעופפת. יכול אף על פי שכנפיה נוגעים בהם? תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים , אף על פי שאינה עמהם.
סא.
יכול עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא, יהא חייב לשלח? תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים , עד שיהיו כולם מין אחד.
סב.
לא תקח האם על הבנים . מכלל שנאמר (ויקרא יד) ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות , יכול יקחנה לטהר בה את המצורע? תלמוד לומר לא תקח .
לא תקח האם , זו מצות לא תעשה. שלח תשלח את האם זו מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח .
(האווזים ותרנגולים שמרדו ושקננו בפרדס - חייב לשלח, בבית - פטור מלשלח.
אפרוחים או ביצים . מיעוט אפרוחים - שנים, מיעוט ביצים – שנים. מה אפרוחים שיש בהם צורך, יצאו מתים שאין בהם צורך; אף בצים שיש בהם צורך, יצאו בצים מוזרות שאין בהם צורך. ואם אין שם אלא ביצה אחת או אפרוח אחד - חייב לשלח. )
ד"א, כי יקרא קן צפור לפניך , מכל מקום. בדרך בכל עץ או על הארץ , מה דרך ר"ה, יצאו מקושרות שהם ברשות אחר.
[ד"א, שלח , בטהורה הכתוב מדבר. או אף בטמאה הכתוב מדבר? תלמוד לומר (דברים יד) כל צפור טהורה תאכלו . זה בנין אב, כל מקום שנאמר " צפור ", בטהורה הכתוב מדבר, כדברי רבי יאשיה. הא אם שילחה, והחזיר בדרך את פניו - פטור מלשלח].מלבי"ם - התורה והמצוה
נה.
כי יקרא קן צפור . פעל ק.ר.ה. ושם "מקרה", מציין דבר הבא מבלי הכנה, ומבלי סבת הרגילות. משא"כ דבר המזומן בביתו, אינו מקרה, שע"ז יפול לשון – "כי יהיה לך קן צפור".
ושם "קן" מציין מדור העוף, בין שימצאו שם ביצים, בין שיהיה ריקן, והוא רוצה להטיל שם ביצים ויכין לו קן. ומזה מבואר, שמ"ש אפרוחים או ביצים , אינו בדוקא, רק בא לדוגמא, שה"ה בביצה ואפרוח א'.
ולשון " יקרא לפניך ", כולל גם הנמצא קרוב לאהלו, כגון בפרדס שלו, כל שאינו מזומן עתה, כגון אווזים ונתרגולים שמרדו.
ולשון " בדרך " משמע שמצאום ברשות הרבים.
ומפרש - בין בכל עץ, ובין על הארץ, בבירות וטפיחים, שגם שם דרך עופות לעשות קניהם, כמ"ש (ירמיה מח) כיונה תקנן בעברי פי פחת . ועיין בחולין קלט, מובא ברייתא זו ומפרש לה.
נט.
והאם רובצת על האפרוחים כו' . היה לומר "רובצת עליהם"! וכבר בארתי ב אילת השחר קלו ו קלז , כל מקום שכפל השם, בא לדייק הדבר. שהאפרוחים והביצים יהיו כאלה, שהאם תרבץ עליהם להשלימם, ולעשות בהם פעולת האם. שזה כשהבצים אינם מוזרות, והאפרוחים אין יכולים לפרוח עדיין. ובזה כפל ג"כ, להשוות בזה שני השמות, כפי הכלל ב אילת השחר קס .
ס.
והאם רובצת . על העוף בא תמיד לשון "שכינה". ופעם א' נמצא (ירמיה נ) וישבו שם בנות יענה . ולשון רביצה לא נמצא בשום מקום, והוא לשון מושאל מן בהמות וחיות, הרובצות עם ילדיהם, ובא למעט מעופפת. אמנם אם כנפיה נוגעות בהם, נקרא "רובצת על", היינו מלמעלה. דהא לא אמר רובצת עם האפרוחים!
ויש הבדל בין לשונות אלה, ללשון ר.ח.ף., על גוזליו ירחף . שהוא בשמעופף מלמעלה, ואין נוגעת בהם. כמ"ש במדרש בבראשית רבה " "מרחפת", נוגעת ואינה נוגעת".
סא.
מ"ש "למעט עוף טמא רובץ על ביצי טהור", סותר להנאמר בש"ס, שלמד לה ממלת " צפור ", שהוא רק טהור! וצ"ל, דברייתא זאת אזלא כשטת הספרא, מצורע יא , שגם טמא אקרי "צפור". וע"כ ממעט לה ממה דכתיב והאם רובצת , ר"ל, דמין טמא לא ירבוץ על מין טהור. וממילא ממועט, גם עוף טהור על ביצי עוף טמא.
ומ"ש " תקח לך ", צריך למעט אם הבנים הם טריפה. עיין בחולין קמ.
סב.
לא תקח האם על הבנים . ס"ל להספרי שלא יקח לטהר את המצורע, מפני שיש בכאן עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ובגמ' (חולין קמא) אוסר ללמוד זה ממ"ש " שלח תשלח " בכפל.
והספרי ס"ל, שכפל " שלח תשלח " מורה אפי' כמה פעמים. ושלא יקח לטהר את המצורע, הוא מפני שאין עשה דוחה לאו ועשה. ונוכל להשוות שטת הספרי עם הגמ', דשם אומר שלשון " שלח ", משמע אפי' מאה פעמים. רק ר"ש סתמא דספרי לשטתו, דלדידיה אין לדרוש מכפל " שלח תשלח ", דס"ל "דברה תורה כלשון בני אדם", כמ"ש בב"מ לא.
וי"ל עוד, דהספרי סובר דמצורע מותר בתשמיש המטה. וא"כ לא שייך מה שכתב שם, "לא צריכא, דנטלה ע"מ לשלחה, דלאו עברין עשה הוא דאיכא. דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה!". ועל כרחך אין צריך מיעוט מיוחד, שלא יקח לטהר את המצורע.
ומ"ש "האווזים והתרנגולים וכו' ", מחקו הגר"א, שכבר נכלל במ"ש למעלה.
- ^ בספרי תימן קַן בקו"ף גדולה
