קטגוריה:דברים י יג

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וביאר שכל זה אינו לתועלת הגבוה. כ"א לטוב להם ולתועלתם והוכיח היות כל זה לטובתם ולא לצורך הבורא ית'. אמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. שזהו המורה שאיננו צריך דבר מכם.

ואם תאמרו: "ולמה יבקש הוא תועלתנו"? דע, שזה הוא לפי ש(דברים י טו): "באבותיך חשק ה' לאהבה אותם".

וכבר פירשתי למעלה, בפרשת ואתחנן, שעניין החשק דבר עצום, יאמר שבאבותיך חשק ה' להקריב אותם אליו בדבקות גדול, בעבור שאהב אותם מפני שלמותם בעצמם, וזהו "לאהבה אותם", שהיו ראויים אליו, לא לצורך דבר מה, ולכן בחר בזרעם אחריהם, כי עם שאינם שלמים כהם, הנה, להיותם זרעם, בחר בהם "כיום הזה", שאתם נבחרים לפניו ונדבקים בו.

ועוד כלל באמרו הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. להעיר על טענה אחת והיא שראוי שייראו מהשם יתעלה וילכו בדרכיו ויאהבו אותו ויעבדוהו לפי שהשמים והארץ וכל אשר בהם הם מעשה ידיו והם שומרים תמיד סדורו ומצותו. ואיך לא יעשו כן בני האדם וכמאמר המשורר (תהלים ל"ג ח') ייראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. ואם טבע המציאות הכולל שומר מצותו אף כי לבות בני האדם. והטענה הזאת עצמה עשה הנביא ג"כ באמרו (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ואין זה לאיים בעונש שיכסה הים את היבשה כמו שפירשו בו. כ"א לראיה שראוי לירא מלפניו ולשמור משמרתו כמו שהים שאינו בעל נפש שומר החק אשר שם עליו היכול על הטבעים והבורא אותם. לירא מלפניו ולאהבה אותו.

וכיון שזה כלו כן שלו השמים ושמי השמים ואותם ברא לתועלתכם לא לצרכו. והשמים מספרים כבוד אל ואינם זזים ממצותו. ראוי לכן ג"כ שתמולו ערלת לבבכם ותדקדקו שכלכם בהתבוננות כל זה וערפכם לא תקשו עוד כמו שעשיתם עד כה במדבר בכל אשר חטאתם לפניו.

ודעו וראו לפני מי אתם עומדים ועתידים ליתן דין וחשבון על כל מעשיכם, שהוא מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, ואיך לא תיראו מלפניו? וזהו אמרו (דברים י יז): "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים", אשר פירושו, כמו שדרשו במכילתא, סיבה ראשונה לכל השכלים הנבדלים ושרי מעלה הנקראים "אלהים", ואדון וסיבה לכל הגרמים השמימיים, שהם אדוני הארץ ופועלים בה בתנועותיהם.

והוא "האל הגדול הגיבור והנורא", רוצה לומר:

• שהוא השליט והאדיר שייקרא גדול בעולם ההויה וההפסד, כמו שאמר (תהלים מח ב): "גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו", שייחס הגדולה אל ענייני העולם השפל,
• והוא הגיבור בעולם השמיימי, כמו שנאמר (תהלים קג כ): "גיבורי כוח עושי דברו",
• והוא הנורא בעולם השפל, וכמו שנאמר (תהלים פט ח): "אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו".

ולפי שבעוון העגל נשא השם יתברך פני משה בתפילתו, ולקה מן העם במגפה כשלושת אלפי איש, אמר, שאם יוסיפו לחטוא בחטא הזה, לא יחשבו שיהיה כן תמיד, כי הוא "לא ישא פני" המתפללים לפניו בעדם, להיות חטא עבודת גילולים חמור מאד, גם "לא יקח" מהם "שוחד", והוא דיבור המשליי לאותם שמתו במגפה תמורת העם כולו, כי אלהי משפט הוא, והנפש החוטאת היא תמות.

והנפש החוטאת היא תמות כי כן יעשה ג"כ משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. וזכר היתום והאלמנה והגר לפי שאלו תשש כחם ואין להם עוזרי' והוא ית' חומל עליהם ולא יחמול על הפושעים. כי במקום גבורתו מצינו ענותנותו כבשלהי פרק בני העיר (מגילה דף ל"ב). וכוונו עוד לומר בזה שלא יסמכו על זכות אבותיהם ולא על היותם עם ה' כי יותר יחמול על היתום שאין לו אב ועל הגר שאינו מכלל עמו. משיחמול על הפושעים מעמו ומזרע האבות עד שלהיות זה דרכו ואתם מחוייבים ללכת בדרכיו לכן צוה אתכם לאהוב את הגר כמו שבאר המצוה באלה המשפטים. כי גם אתם בעצמכם הייתם כזה בהיותכם במצרי'. והוא אמרו כי גר ' היית' וגו'

הנה, זה כולו הביא להזהירם על שייראו מלפניו ויאהבו ויעבדו אותו, מפאת היותו בורא העולם ומיטיב להם, שאין ראוי בעבור זה להקציפו, ולכן חתם דבריו באמרו (דברים י כ): "את ה' אלהיך תירא", רוצה לומר, אם כן, ראוי לך, כמו שהזהרתיך, ש"את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד", כי העבודה היא פרי האהבה, כמו שנזכר.

והנה אמר עוד: "ובו תדבק", "ובשמו תישבע", שהם כנגד "ללכת בדרכיו" ו"לשמור את מצוות ה'",

כי

• ההולך בדרכי השם יתברך הוא הדבק עמו, לא יסור מאחריו,
• והשומר מצוותיו הוא החרוץ על עשיית רצונו, כאדם הנשבע בחיי המלך, שהוא הרוצה בחייו ולעשות רצונו בכל הדברים.

ורבי אברהם פירש: "את ה' אלהיך תירא" במצוות לא תעשה, "ואותו תעבוד" במצוות עשה, "ובו תדבק" בלב, "ובשמו תישבע" בפה.

ולפי זה, כלל בזה כל מיני העבודה, במעשה ובלב ובפה; ויפה פירש.

אבל מה שכתבתי אני נמשך בטוב אל סגנון הפרשה ועניינה.

ואפשר עוד לפרש קשור הפסוקי' האלה באופן אחר. והוא שהמלכים יחדלו לפעמי' לעשות משפט בעם א' שיקו' נגדם לא' מד' סבות:

• האחת כדי שלא ישחיתו מלכות'. כי בהיות הפושעים עם גדול יפחדו שבהריגתם תחרב ארצם ועמם כי ברב עם הדרת מלך:
• והסבה השנית להיותם בלתי יכולים להעניש עם רב שמא יקומו עליהם להלחם בם ולא יהיה להם יכולת עליהם:
• והשלישית מפני קרובי הפושעים וזכות אבותיה' שפעמי' רבות בעבור זה יסבבו מהם נשיאות פנים:
• והרביעית להיות המלכים בעצמם עולבים ולא יחושו לעשות משפט וצדקה בארץ. ולכן זכר מרע"ה לישראל שהשם ית' לא יחדל מעשות משפט לאחת מן הסבות האלה.

וכנגד הראשונ' אמר כי ה' אלהיך הוא אלהי האלהי' ואדני האדוני'. ולהיותו אדון כל העולם כלו לא יחוש להשמיד עם א' כלו אם יחטא לו. וכנגד השני אמר האל הגדול הגבור והנורא. ר"ל שהוא היכול המוחלט ולא יחדל מעשות משפט להעדר היכולת. וכנגד השלישי אמר אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. ואמר זה על זכות אבותיה' שלא ישא אז את פני אבותיהם לכפר עליה'. והשוחד הוא מליצה על זכות מעשה האבות הטובי'. וכנגד הסבה הרביעית אמר עושה משפט יתום ואלמנ'. ר"ל שהוא מעצמו אוהב משפט ואפילו לזרים כגר. ולמי שאין לו גואל כיתום ואלמנ'. עד שמפני זה צוה לכם שתאהבו את הגר. ואחרי שזכר ד' הסבות האלה אמר כנגדן את ה' אלהיך תירא. וזה כנגד האחרונ' שאמר עושה משפט גר יתום ואלמנה. כי כיון שהוא עושה משפט גר יתום ואלמנה הנה ראוי לירוא מלפניו. ואמר ואותו תעבוד. כנגד מה שאמר לא ישא פנים ולא יקח שחד. כי לאדון אשר כזה ראוי הוא שיעבוד האדם לא ללוקח שחד. כי אע"פ שהאדם יעבדהו יטה מעליו הדין בעבור השחד שיתן לו אויבו ולא תועיל עבודתו. ואמר ובו תדבק. כנגד היכולת שאמ' האל הגדול הגבור והנורא שהאד' ראוי שיתחבר ויתדבק אל הגדול והמעולה לא אל הפחו'. ואמרו ובשמו תשבע כנגד מה שאמר שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים כי ישבע באל עליון קונה שמים וארץ. ועם היות שהפסוקים האלה יסבלו הפירושים האלה גם כן. הנה מה שכתבתי ראשונה הוא היותר אמתי כפי קשור הפרשיות:

ולפי שבכל זה שאמר עד כאן הזהיר על היראה והאהבה שהם הסוגים הכוללים בבחינת מיניהם הראשוני'. ראה לזכור גם כן שיש גם באהבה וביראה מינים שנים כמו שזכרתי. וע"ז אמר הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדולו'. ר"ל גם כן ראוי שתדע שהאלוה הזה שאתה מתהלל בו הוא אלהיך שבראך והוציאך ממצרים הוא עצמו נותן שכר טוב לאהביו ולשמרי מצותיו כי הוא אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות האלה אשר ראו עיניך במדבר ולא ביאר אותם עתה. לפי שבסמוך לזה זכרם כבר למעל' באמרו המאכילך מן במדבר המוציא לך מים. המוריש גוים ועצומים מפניך. ועוד ביאר להם הטבה אחרת שלא נזכרה למעל' והיא שבשבעי' נפש ירדו אבותיך מצרימ'. ועם היותם שם בגלות בכור עוני וברזל שמך שם ה' אלהיך כככבי השמים לרוב. א"כ גם מהבחינה השנית הזאת שהיא לתקות השכר הניתן כדרכו לאוהביו ולשומרי מצותיו ראוי לך שתאהבהו וזהו שאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו'. ולא זכר כאן יראה. כי אם אהבה בלבד לפי שבבחינתה יבא השכר כמו שזכרתי. אמנם לענין ההצלה מהרעות שימשך מהירא'. והוא המין הב' ממנה. אמר ושמרת משמרתו. שהשמיר' היא ליראה אותו מחטוא לפניו. ועל היראה והשמירה אמר וידעתם היום כי לא את בניכם וגו'. ובפסוקי' בהכרח נודה לרבינו נסים שידברו בענין העונשי' אחרי שקראם מוסר ה':

ולפי שהי' דעתו לאמת ענין השכר וכן ענין העונשים מן החוש. אמר שלא יצטרכו לזה עדים ולא ראיה מחוץ. כי לא היה זה הדבור עם הדור האחרון אשר לא ראו ולא ידעו את מוסר ה' אבל אתם ראיתם את מוסר ה' בעוברי רצונו כמו שהורו על זה מכות מצרים. ואשר עשה להם אחרי כן שטובעו בים סוף. וכן ראיתם כמה פורעניות שעשה לכם במדבר על כל עונותיכם עד היום הזה במגפת העגל. ואש תבערה. והנחשים השרפים. וקברות התאוה. ומגפת השטים. וגזרת דור המרגלי' שהיתה בהם יד ה' עד בואם עד המקום הזה. וכן ראיתם מה שעשה לדתן ואבירם שבלעם הארץ. ואחרי שכל זה ראיתם בעיניכם. אם החסדים והטובות הגדולות והנוראות אשר עשה. ואם העונשים והרעות ג"כ ראוי שתאמינו בשלמות שכר המצות שימשך אליכם מן האהב'. ובעונש העבירות אשר מפניו תהיה הירא'. ולכן תשמרו המצות כדי שתזכו אל השכר העתיד אשר יזכור. והנה לא זכר בעונשים ענש קרח ושריפתו. מפני שבני קרח לא מתו ובעבור כבודם לא העלה שם אביהם על שפתיו. אמנם דתן ואבירם לא נשאר להם לא נין ולא נכד בעמים ולכן לא נמנע מלזכרם ואפש' ג"כ שלפי שקרח היה לוי והיה חולק על אהרן אחיו היה מענותנות משה שלא לזכרו. פן יאמרו שהיה דורש לכבודו ולכבוד אחיו ומתנק' במיתתו. ואמנם דתן ואבירם שהיו חולקים על עבודת הלוים ולא היה הוא לבדו נוגע בדבר זכר אותם. הנה בזה התבארו הפסוקים והותרו הספקות י"ז וי"ח וי"ט כ' וכ"א כמו שראיתי: