במדבר רבה יט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יט · ג · >>

הוסף ביאור

ג.    [ עריכה ]
"זאת חקת התורה וגו'" רבי יצחק פתח (קהלת ז, כג): "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" כתיב (מ"א ה, ט): "ויתן אלהים חכמה לשלמה" מהו "כַּחוֹל" רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל שנאמר (הושע ב, א): "והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'" א"ר לוי מה חול גדר לים כך היתה חכמה גדורה לשלמה מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת (משלי כה, כח): "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו".

(י): "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם" מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים וערומין בטייר אמר רבי שמעון בן גמליאל בג' דברים וכו' "ומכל חכמת מצרים" מה היתה חכמת מצרים את מוצא כשביקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה אמר לו שלח לי אומנין בשכרן שאני מבקש לבנות בית המקדש מה עשה כנס כל אצטרלוגין שלו צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה ושלחן לו כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה נתן להם תכריכיהן ושלחן אצלו שלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך הרי לך הן ותכריכיהן.

(יא): "ויחכם מכל האדם" אדה"ר מה היתה חכמתו את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת אמר להם (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו" אמרו לפניו (תהלים ח, ה): "מה אנוש כי תזכרנו" א"ל אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם מה עשה כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם א"ל מה שמותן של אלו לא ידעו כיון שברא אדם העבירן לפניו אמר לו מה שמותן של אלו אמר לזה נאה לקרות שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה חמור ולזה גמל ולזה נשר שנאמר (בראשית ב, כ): "ויקרא האדם שמות" א"ל ואתה מה שמך אמר לו אדם למה שנבראתי מן האדמה א"ל הקב"ה אני מה שמי אמר ליה ה' למה שאתה אדון על כל הבריות היינו דכתיב "אני ה' הוא שמי" הוא שמי שקרא לי אדה"ר הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי.
"מאיתן האזרחי" זה אברהם שנאמר (תהלים פט, א): "משכיל לאיתן האזרחי" "הימן" זה משה שנאמר לא כן עבדי משה וגו' "וכלכל" זה יוסף שנאמר (בראשית מז, יב): "ויכלכל יוסף וגו'" אמרו המצריים כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו מה עשו לו הביאו ע' פתקין וכתבו עליהם שבעים לשון והיו משליכין אותן לפניו וקורא כל אחד ואחד בלשונו ולא עוד אלא שהיה מדבר בלה"ק שלא היה בהן כח לשמוע שנאמר (תהלים פא, ו): "עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע" "דרדע" זה דור המדבר שהיה בהן דעה "בני מחול" שמחל להם הקדוש ברוך הוא במעשה העגל.

(יב): "וידבר שלשת אלפים משל" אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמנה מאות פסוקים אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים ושלשה טעמים כמה דאת אמר (משלי כה, יב): "נזם זהב וחלי כתם" ורבנן אמרי שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל שיריו אין כתיב כאן אלא שירו שירו של משל.

(יג): "וידבר על העצים" וכי אפשר לאדם לדבר על העצים אלא אמר שלמה מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעץ ארז ובאזוב ע"י שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת כיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא על ידי אזוב "וידבר על הבהמה ועל העוף" וכי אפשר לאדם לדבר על בהמה ועוף אלא אמר מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד על שהבהמה נבראת מן היבשה ועוף כתוב אחד אומר מן האדמה דכתיב (בראשית ב, יט): "ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים" וכתוב א' אומר (שם, כ) "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף" בר קפרא אומר מרקק שבים נבראו ר' אבין בשם רבי שמואל אמר אף על פי כן רגלוהי דתרנגולא דמיין לחספניתא דנונא "ועל הרמש" וכי אפשר לו לאדם לדבר על הרמש אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים שכתוב בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור מפני שיש להן עורות ועל הדגים וכי אפשר לומר כן אלא מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונין שחיטה אלא מהדין קרא (במדבר יא, כב): "הצאן ובקר ישחט להם וגו'".
הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור על הדגים שטעונין שחיטה ושמע ר' חגי שלח ואייתי' אמר ליה מנן הורית אמר לו מהכא "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף" מה עוף טעון שחיטה אף דגים טוענין שחיטה אמר להו ארבעוניה דילקי אמר בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי אמר ליה לא הורית טב אמר ליה מנן א"ל מהכא "הצאן ובקר ישחט להם ואם את כל דגי הים יאסף" להם אלו טעונין שחיטה ואלו טעונין אסיפה אמר חבוט חביטך דהוא טבא בקילטא.
הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן שנמול בשבת שמע רבי חגי שלח ואייתיה אמר ליה מנא הא לך אמר ליה דכתיב (שם א, יח) "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" אמר להו ארבעוניה דילקי אמר ליה בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי אמר לו לא הורית טב אמר ליה מנן את מודע לי א"ל אי אתי לגבך בר עממיא ואמר בעינא למהוי יהודאי על מנת דמגזריניה ביומא דשבתא או ביומא דכיפוריא מחללין עליו את השבת או לא והלא אין מחללין עליו את השבת אלא על בנה של בת ישראל בלבד אמר לו ומנא לך הא א"ל כתיב (עזרא י, ג): "ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'" א"ל מן הקבלה את מלקני א"ל כתיב "וכתורה יעשה" אמר לו ומאי זו תורה א"ל מדאמר רבי יוחנן בשם רשב"י כתיב (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם" למה "כי יסיר את בנך מאחרי" בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכושית קרוי בנך אלא בנה אמר לו חבוט חביטך דהוא טבא בקילטא.

אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני":