התורה והמצוה על דברים כב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כב ד:

נא.

לא תראה . והוכפל בפ' משפטים בלשון " כי תראה ", שיהיה בעשה ולא תעשה, כמ"ש במכלתא ( משפטים ר ).

ושם אמר " חמור שונאך " ופה אמר " חמור אחיך ", כי אסור לשנאותו, רק היצה"ר הטיל שנאה ביניהם. כן פרשתי למעלה ( תצא מג ) ובמכלתא ( משפטים רא ) ושם עוד פי' לזה.

נב.

נופלים בדרך . הם שני תנאים,

1. שיהיו נופלים, ועי"כ נפרק המשא מעליה, לא אם הם עומדים.

2. וכן שיהיה בדרך, לא ברפת, כמ"ש בב"מ לב.

ומ"ש " והתעלמת וכו' ", התבאר במכלתא משפטים רז ולמעלה ( תצא מה ).

נג.

הקם תקים עמו . הוא הרמת המשא עליו. ועזב תעזב שנאמר בפ' משפטים, הוא פירוק המשא. ששם אמר רובץ תחת משאו , ופה אמר נופלים בדרך , שכבר הופרק המשא והם נופלים עדיין, וצריך להקימם ולטעון המשא. וזה דעת ריב"ב, כמ"ש במכלתא משפטים רח . כי ר' יאשיה שם ס"ל, ששניהם מדברים בפריקה.

וממ"ש " הקם תקים ", כפל המקור עם הפעל, מורה אפי' כמה פעמים (כנ"ל תצא מו ).

וממ"ש " עמו ", מבואר שגם הוא צריך לעזר. אבל אם הוא (בעל החמור) חולה שא"א לקיים עמו, הלא כתוב הקם תקים בכל אופן.

<< · התורה והמצוה על דברים · כב · ד · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-22-04