קטגוריה:בראשית כו כז

<< | ספר בראשית • פרק כ"ו • פסוק כ"ז | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם

המהדורה המנוקדת:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֹּ֤אמֶר אֲלֵ/הֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑/י וְ/אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔/י וַ/תְּשַׁלְּח֖וּ/נִי מֵ/אִתְּ/כֶֽם׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מָדֵין אֲתֵיתוֹן לְוָתִי וְאַתּוּן סְנֵיתוֹן יָתִי וְשַׁלַּחְתּוּנִי מִלְּוָתְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מַה דֵין אָתֵיתוּן לְוָותִי דְאַצְלֵי עֲלֵיכוֹן וְאַתּוּן סְנֵיתוּן יָתִי וְתָרַכְתּוּנִי מִלְוַתְכוֹן:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. הזכיר להם ג' ענינים, האחד מדוע באתם אלי מגרר לבאר שבע שאני בו עתה, השני ואתם שנאתם אותי להצלחתי ולרוב המקנה אשר לי, הג' ותשלחוני מאתכם כלומר מגרר שהייתי מתישב שם שאמרתם לי לך מעמנו. השיבו על שלשתם, אתה אומר מדוע באתם אלי, ראו ראינו כי היה ה' עמך, כלומר ראה בזריעה ראנו בבארות בכל פעולותיך ראינו הצלחתך, ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך, התרגום מפרש מומתא דהות ביה אבהתנא תתקיים, אבל ר"י פירש המלות בענין אחר וז"ל תהי נא אלה בינותינו שלא נזיק זה לזה וזה הדבר יהיה נעלם בינינו ובינך שלא ידעו העולם שהמלך משביע לאיש אחד שלא יזיקנו ונפל פחדו עליו, ומה שאתה אומר ואתם שנאתם אותי, ח"ו אם תעשה עמנו רעה וגו'. ומה שאתה אומר ותשלחוני מאתכם, ונשלחך בשלום ואם כן מה תרעומות יש לך עלינו, א"ת שמא בארץ גרר היית מצליח ולא כן בשאר ארצות ובשאר מקומות אתה עתה ברוך ה', הלא אתה בבאר שבע ברוך ה' ובכל מקום ההצלחה תבא לקראתך.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כז) "מדוע באתם אלי". ר"ל שבהכרח הביאה הוא או לשלום או למלחמה, ואם לשלום "הלא אתם שנאתם אותי", ואם למלחמה הלא "ותשלחוני מאתכם", ששם הייתי בידכם להרע לי ואתם שלחתם אותי ולא עשיתם לי רעה בהיותי אתכם, ואיך יתכן שתלחמו עמי בהיותי ברשות עצמי:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ויאמר אליהם יצחק. צריך לדעת איך יענה יצחק למלך ושריו מדוע באתם אלי כי אין זה מהמוסר. ועוד סוף מעשיו הוכיחו הפך זה כי כרת להם ברית. עוד אחר שאמר ואתם שנאתם אותי מה מקום להאריך לומר ותשלחוני וגו'. ואם הוכחה לשנאה הוא אומר ותשלחוני היה לו לומר כי שלחתם אותי וגו'. אכן כוונת יצחק היא למה שהשכיל כי אין מציאות שיצטרך אבימלך ליצחק בשום אופן זולת בענין פחדו על נחלתו לבל ישלחו יד בה לצד מתנת האדון ודבר זה כבר נשבע אברהם וכמו שהקשינו במקומו למה הלך אליו, ויצחק היה לבו שלם לבל יריע את הברית אשר כרת את אברהם אביו כי פסק הלכה כהרמב"ם שכל שנדר על דעת חברו צריך להתירו בפניו פירוש בידיעתו ואברהם כיון שלא התיר בפני אבימלך השבועה כראי מוצק (איוב, ל) שאין הבנים יכולין להתירה עוד, ומעתה אין צורך להם ממנו, ובבחינה זו אמר מדוע באתם, אלא ודאי שאין ביאה זו אלא לצורכי יצחק להטיב לבו ולהשיבו אל המקום, לזה אמר תיבת אלי פי' ואם הביאה היא לצורכי גם עליה אני דן כי זו רחוקה היא מהאמין כי אתם וגו', דקדק לומר ואתם לומר מלבד כל אנשי העיר גם המלך ושריו שנאתם אותי ושנאה זו אינה תלויה בדבר אלא לצד שקנאתם בי ולא יכולתם להניח אותי עמכם בעיר והוא אומרו ותשלחוני וגו' וזו שנאה מחמת קנאה והנה ידוע הוא כי כל שנאה שהיא תלויה בדבר בטל דבר וכו' אבל שנאה מחמת קנאה אינה בטילה עולמית זולת בהבטל הדבר שבאמצעותו היתה הקנאה, ומעתה לא ישתנה הדעת בכם להסיר שנאתכם ממני:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו כז.

מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם

השוואה בין התנהגותו של יצחק להתנהגותו של אברהם:

אברהם עזב מרצונו את גרר ולאחר מכן רועי אבימלך גזלו לו באר אחת. יצחק נדרש לעזוב את גרר ולאחר מכן ורועי גרר גזלו לו שתי בארות.
בביקור אצל אברהם, אבימלך דאג לכבד את אברהם בשל חשש מפני אלוהים, בביקור אצל יצחק המרעים של אבימלך פחדו מאבימלך, כי אבימלך ציווה: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, מוֹת יוּמָת" (ביאור:בראשית כו יא).
אברהם נתן לאבימלך לפתוח בדברים ולברך אותו: "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (ביאור:בראשית כא כב). יצחק מיד פתח בהאשמה כללית כנגד אורחיו.
אבימלך ביקש מאברהם לעשות חסד "לְנִינִי ולְּנֶכְדִּי" (ביאור:בראשית כא כג), כלומר למשך תקופה ארוכה, לעתיד. # מיצחק המרעים רק ביקשו שיעשה חסד עמם בלבד, "עִמָּנו"ּ (ביאור:בראשית כו כט), כלומר עכשיו, בהווה.
אבימלך אמר לאברהם: "כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי" (ביאור:בראשית כא כג), ומיצחק המרעים (ולא אבימלך) ביקשו: "אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינו עִּמְּךָ רַק טוֹב, ונְַּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" (ביאור:בראשית כו כט).
אברהם התלונן שגזלו לו באר, ויצחק לא התלונן על שגזלו לו שתי בארות.
אברהם הסכים מיד להישבע. יצחק סירב להישבע בתחילה וחיכה במשך כל הלילה, ורק למחרת בבוקר הוא ואבימלך נשבעו.
אברהם נתן מתנות לאבימלך, ככתוב: "ויִַּקַּח אַבְרָהָם צֹאן ובָּקָר, ויִַּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כא כז). יצחק לא נתן לאבימלך ואנשיו מתנות, אבל הוא ערך להם משתה והלין אותם.
גם אברהם וגם יצחק בסוף כרתו ברית ונשבעו עם אבימלך ואנשיו.
אצל אברהם נאמר: "ויַָּקָם אֲבִימֶלֶךְ ופִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, ויַָּשֻׁבו"ּ (ביאור:בראשית כא לב). אצל יצחק נאמר: "ויְַשַׁלְּחֵם יִצְחָק ... בְּשָׁלוֹם" (ביאור:בראשית כו לא).

מההשוואה רואים שאבימלך הביא את מרעיו למשפט כדי לוודא שהם לא פגעו לרעה ביצחק. המרעים ביקשו מיצחק שירחם עליהם. יצחק לא סיפר לאבימלך שרועי גרר גזלו ממנו בארות ואף לא האשים אותם בכך שהם רבו איתו. יצחק הבין שאבימלך הביא את נכבדי גרר למשפט. אבימלך ביקש מיצחק להצביע מי פגע בו, והפוגע יומת. יצחק חשש להאשים מישהו כי אז יתחילו ויכוחים ודרישה להוכחות. יצחק ביקש שהם ישנו אצלו. אנשים שפשעו נגד יצחק יפחדו שיצחק יבקש מאנשיו עדויות ולמחרת בבוקר הוא יצביע עליהם בתור האשמים. הפושעים האלה יפחדו לישון וינסו לברוח במשך הלילה וכך תוכח אשמתם. במשך הלילה אף אחד לא ברח, ויצחק לא האשים איש, המשפט נגמר, יצחק נשבע איתם ושלח אותם בשלום.

וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי

"אַתֶּם" – בלשון רבים. יצחק לא מאשים את אבימלך, אלא את כולם ביחד, וייתכן שבעיקר את החברים של אבימלך שבאו איתו. ייתכן שזאת הסיבה שאבימלך הביא אותם עמו: כדי שיצחק יעיד אם הם 'נגעו' בו או לא, וכדי שהם יתנצלו לפני יצחק.

כך ראה אבימלך את הדברים:

יצחק בא לגרר וגר שם. לא לקחו לו את רבקה. נתנו לו לגור בעיר, לעבד שדות ולגדל את המקנה שלו.
יצחק חי בגרר שנים רבות והתעשר מאוד.
אבימלך ידע שהפלישתים מקנאים ביצחק ושקיימת סכנה לנפשו, ולכן הוא ביקש מיצחק לעזוב את גרר ואף הסביר לו מדוע: "לֵךְ מֵעִמָּנו,ּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד" (ביאור:בראשית כו טז).
אבימלך לא קבע מתי על יצחק לעזוב. הוא אפשר לו לצאת בצורה מסודרת.
אבימלך חשב שהוא קיים את פקודתו "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ, מוֹת יומָּת" (ביאור:בראשית כו יא), ואכן יצחק ואשתו חיים.
נכבדי העיר קינאו ביצחק וייתכן שפגעו בו בניגוד לפקודתו.

כך ראה יצחק את הדברים:

סתמו לו את כל הבארות שאביו חפר, כולל הבאר בבאר שבע.
הפלישתים קינאו בו ופעלו במטרה לפגוע בו.
למרות שאבימלך פקד: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ, מוֹת יומָּת" (ביאור:בראשית כו יא), בכל זאת גירשו את יצחק מהעיר למדבר בלי מים והציקו לו.
יצחק הפסיד רכוש רב של בית ושדות כאשר הוא עזב את גרר.
כאשר יצחק חפר בארות, רועי העיר רבו עמו וגזלו ממנו את הבארות, מה שחייב את יצחק להרחיק עמוק יותר אל תוך המדבר.
למזלו של יצחק אלוהים עזר לו למצוא מים, אחרת הוא ומשפחתו היו מתים.

רואים שיצחק כעס על הפלישתים מאוד, ואף לא התבייש להתקיף את נכבדי גרר ולהעליב את אורחיו במילים קשות: "וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי ותְַּשַׁלְּחונִּי מֵאִתְּכֶם". בנוסף, יצחק גם אמר לאורחיו בציניות: "מַדּועַּ בָּאתֶם אֵלָי"?

למרות שאלוהים דיבר איתו כאשר הוא חזר לבאר שבע לאחר שנים של שתיקה יצחק עדיין לא הבין שאלוהים רצה שהוא יתרחק מהפלישתים, יחזור לבאר שבע להיות רועה צאן, ויגדל את ילדיו הרחק מהשפעה פלישתית.