קטגוריה:בראשית כו כז

<< | ספר בראשית • פרק כ"ו • פסוק כ"ז | >>

מהדורת הכתיב:

ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם.

המהדורה המנוקדת:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵאִתְּכֶֽם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּ֤אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֤אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms אֲלֵהֶם֙ אֲלֵ - מילת יחס
הֶם֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp3mp יִצְחָ֔ק יִצְחָ֔ק - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3327
מורפ': HNp מַדּ֖וּעַ מַדּ֖וּעַ - מילית, ה' השאלה

צורת יסוד: 4069
מורפ': HTi בָּאתֶ֣ם בָּאתֶ֣ם - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 935
מורפ': HVqp2mp אֵלָ֑י אֵלָ֑ - מילת יחס
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp1cs וְאַתֶּם֙ וְ - ו' החיבור
אַתֶּם֙ - כינוי גוף, אישי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: c/859 d
מורפ': HC/Pp2mp שְׂנֵאתֶ֣ם שְׂנֵאתֶ֣ם - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 8130
מורפ': HVqp2mp אֹתִ֔י אֹתִ֔ - מילית, מושא ישיר (את)
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp1cs וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי וַ - ו' החיבור
תְּשַׁלְּח֖וּ - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, רבים
נִי - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: c/7971
מורפ': HC/Vpw2mp/Sp1cs מֵאִתְּכֶֽם מֵ - מילת יחס
אִתְּ - מילת יחס
כֶֽם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: m/854
מורפ': HR/R/Sp2mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּ֤אמֶר מהפך (משרת, דרגא 5) אֲלֵהֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יִצְחָ֔ק זקף קטן (מלך, דרגא 2)

מַדּ֖וּעַ טפחא (מלך, דרגא 2)

בָּאתֶ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) אֵלָ֑י אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְאַתֶּם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

שְׂנֵאתֶ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) אֹתִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי טפחא (מלך, דרגא 2)

מֵאִתְּכֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק: "מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי, וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם?"

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מָדֵין אֲתֵיתוֹן לְוָתִי וְאַתּוּן סְנֵיתוֹן יָתִי וְשַׁלַּחְתּוּנִי מִלְּוָתְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מַה דֵין אָתֵיתוּן לְוָותִי דְאַצְלֵי עֲלֵיכוֹן וְאַתּוּן סְנֵיתוּן יָתִי וְתָרַכְתּוּנִי מִלְוַתְכוֹן:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. הזכיר להם ג' ענינים, האחד מדוע באתם אלי מגרר לבאר שבע שאני בו עתה, השני ואתם שנאתם אותי להצלחתי ולרוב המקנה אשר לי, הג' ותשלחוני מאתכם כלומר מגרר שהייתי מתישב שם שאמרתם לי לך מעמנו. השיבו על שלשתם, אתה אומר מדוע באתם אלי, ראו ראינו כי היה ה' עמך, כלומר ראה בזריעה ראנו בבארות בכל פעולותיך ראינו הצלחתך, ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך, התרגום מפרש מומתא דהות ביה אבהתנא תתקיים, אבל ר"י פירש המלות בענין אחר וז"ל תהי נא אלה בינותינו שלא נזיק זה לזה וזה הדבר יהיה נעלם בינינו ובינך שלא ידעו העולם שהמלך משביע לאיש אחד שלא יזיקנו ונפל פחדו עליו, ומה שאתה אומר ואתם שנאתם אותי, ח"ו אם תעשה עמנו רעה וגו'. ומה שאתה אומר ותשלחוני מאתכם, ונשלחך בשלום ואם כן מה תרעומות יש לך עלינו, א"ת שמא בארץ גרר היית מצליח ולא כן בשאר ארצות ובשאר מקומות אתה עתה ברוך ה', הלא אתה בבאר שבע ברוך ה' ובכל מקום ההצלחה תבא לקראתך.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כז) "מדוע באתם אלי". ר"ל שבהכרח הביאה הוא או לשלום או למלחמה, ואם לשלום "הלא אתם שנאתם אותי", ואם למלחמה הלא "ותשלחוני מאתכם", ששם הייתי בידכם להרע לי ואתם שלחתם אותי ולא עשיתם לי רעה בהיותי אתכם, ואיך יתכן שתלחמו עמי בהיותי ברשות עצמי:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ויאמר אליהם יצחק. צריך לדעת איך יענה יצחק למלך ושריו מדוע באתם אלי כי אין זה מהמוסר. ועוד סוף מעשיו הוכיחו הפך זה כי כרת להם ברית. עוד אחר שאמר ואתם שנאתם אותי מה מקום להאריך לומר ותשלחוני וגו'. ואם הוכחה לשנאה הוא אומר ותשלחוני היה לו לומר כי שלחתם אותי וגו'. אכן כוונת יצחק היא למה שהשכיל כי אין מציאות שיצטרך אבימלך ליצחק בשום אופן זולת בענין פחדו על נחלתו לבל ישלחו יד בה לצד מתנת האדון ודבר זה כבר נשבע אברהם וכמו שהקשינו במקומו למה הלך אליו, ויצחק היה לבו שלם לבל יריע את הברית אשר כרת את אברהם אביו כי פסק הלכה כהרמב"ם שכל שנדר על דעת חברו צריך להתירו בפניו פירוש בידיעתו ואברהם כיון שלא התיר בפני אבימלך השבועה כראי מוצק (איוב, ל) שאין הבנים יכולין להתירה עוד, ומעתה אין צורך להם ממנו, ובבחינה זו אמר מדוע באתם, אלא ודאי שאין ביאה זו אלא לצורכי יצחק להטיב לבו ולהשיבו אל המקום, לזה אמר תיבת אלי פי' ואם הביאה היא לצורכי גם עליה אני דן כי זו רחוקה היא מהאמין כי אתם וגו', דקדק לומר ואתם לומר מלבד כל אנשי העיר גם המלך ושריו שנאתם אותי ושנאה זו אינה תלויה בדבר אלא לצד שקנאתם בי ולא יכולתם להניח אותי עמכם בעיר והוא אומרו ותשלחוני וגו' וזו שנאה מחמת קנאה והנה ידוע הוא כי כל שנאה שהיא תלויה בדבר בטל דבר וכו' אבל שנאה מחמת קנאה אינה בטילה עולמית זולת בהבטל הדבר שבאמצעותו היתה הקנאה, ומעתה לא ישתנה הדעת בכם להסיר שנאתכם ממני:

פרשנות מודרנית:

ביאור מפורט על הפסוק • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית