ביאור:בבלי ראש השנה דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומצפצפין [1] ועולין, שנאמר: (זכריה יג ט) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו [אמרתי עמי הוא, והוא יאמר ה' אלקי]; ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל;

בית הלל אומרים: 'ורב חסד' - מטה כלפי חסד [2], ועליהם אמר דוד (תהלים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי [תחנוני], ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה.

[תהלים קטז,ו: שמר פתאים ה’] דלותי ולי יהושיע: פושעי ישראל בגופן [3] ופושעי אומות העולם בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש; לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר (מלאכי ג כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם [ביום אשר אני עשה אמר ה' צבאות]; אבל המינין [4] והמסורות [5] והמשומדים והאפיקורסים [6] שכפרו בתורה [7], ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור [8] ושנתנו חיתיתם בארץ חיים [9] ושחטאו והחטיאו את הרבים - כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר [10] ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי [כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר] - גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר (תהלים מט טו: כצאן לשאול שַׁתּוּ, מָות יִרְעֵם, וירדו בם ישרים לַבֹּקֶר) וְצוּרָם [11] לְבַלוֹת שְׁאוֹל [מִזְּבוּל לו]. וכל כך למה? מפני שפשטו ידיהם בזבול [12], שנאמר 'מזבול לו' ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך [מכון לשבתך עולמים], ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב י) ה' יחתו מריביו [עלו בשמים ירעם ה' ידין אפסי ארץ, ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו]’.

אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה.

ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא [13] ומקריין 'בני גיהנם' [14].

אמר מר: בית הלל אומרים 'ורב חסד' - מטה כלפי חסד, והכתיב (זכריה יג ט) 'והבאתי את השלישית באש'?

התם בפושעי ישראל בגופן.

פושעי ישראל בגופן? והא אמרת לית להו תקנתא [15]?

כי לית להו תקנה - ברוב עונות; הכא - מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן; לא סגיא ליה דלאו 'והבאתי את השלישית באש', ואם לאו - 'ורב חסד - מטה כלפי חסד', ועליהן אמר דוד (תהלים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' [את קולי תחנוני]’.

דרש רבא: מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה'? - אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם - אימתי אני אהובה לפניך? בזמן שאתה שומע קול תחנוני.

(תהלים קטז ו) [שמר פתאים ה’] דלותי ולי יהושיע: אף על פי שדלה אני מן המצות [16] - לי נאה להושיע [17].

פושעי ישראל בגופן - מאי ניהו?

אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין.

פושעי אומות העולם בגופן? - אמר רב: בעבירה [עריות].

ושנתנו חיתיתם בארץ חיים? - אמר רב חסדא: זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים.

אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים - אינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר (איוב לז כד) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב.

[18]

בית הלל אומרים: 'ורב חסד - מטה כלפי חסד' - היכי עביד?

רבי אלעזר אומר: כובשו [19], שנאמר: (מיכה ז יט) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו [20] [ותשליך במצלות ים כל חטאותם];

רבי יוסי בר חנינא אמר: נושא, שנאמר: (מיכה ז יח: מי אל כמוך) נושא עון [21] ועובר על פשע [לשארית נחלתו: לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא];

תנא דבי רבי ישמעאל: מעביר ראשון ראשון [22] וכן היא המדה.

אמר רבא: ועון עצמו אינו נמחק [23], דאי איכא רובא עונות [24] מחשיב בהדייהו [25].

אמר רבא: כל המעביר על מדותיו [26] - מעבירין לו על כל פשעיו [27] שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע': למי נושא עון? - למי שעובר על פשע.

רב הונא בריה דרב יהושע חלש, על רב פפא לשיולי ביה, חזייה דחליש ליה עלמא; אמר להו: צביתו ליה זוודתא [28]? לסוף איתפח [29]. הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה.

אמרו ליה: מאי חזית?

אמר להו [רב הונא בריה דרב יהושע]: אִין, הכי הוה [30]; ואמר להו הקדוש ברוך הוא: הואיל ולא מוקים במיליה [31] - לא תקומו בהדיה [32], שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע'; למי נושא עון? - לעובר פשע.

(מיכה ז יח- המשך הפסוק) 'לשארית נחלתו' - אמר רבי אחא בר חנינא: אליה [33] וקוץ בה [34]: 'לשארית נחלתו', ולא לכל נחלתו.

עמוד ב

למי שמשים עצמו כשירים.

רב הונא רמי: כתיב (תהלים קמה יז) 'צדיק ה' בכל דרכיו' וכתיב [35] וחסיד בכל מעשיו?

בתחלה 'צדיק [36]' ולבסוף 'חסיד' [37].

רבי אלעזר רמי: כתיב (תהלים סב יג) 'ולך ה' חסד', וכתיב [38] 'כי אתה תשלם לאיש כמעשהו'?

בתחלה 'כי אתה תשלם כמעשהו' ולבסוף [39] 'ולך ה' חסד'.

אילפי - ואמרי לה אילפא - רמי: כתיב (שמות לד ו: ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים) ורב חסד - וכתיב 'ואמת'?

בתחלה 'ואמת', ולבסוף 'ורב חסד'.

[שם] ויעבור ה' על פניו ויקרא: אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו; מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה; אמר לו: 'כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם;

ה' ה' [40] - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה [41];

אל רחום וחנון - אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות [42] שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד י) [ויאמר] הנה אנכי כורת ברית [43] [נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, אשר אני עשה עמך].

אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר (ישעיהו ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו.

אמר ליה רב פפא לאביי: ודלמא לפני גזר דין?

אמר ליה: 'ושב ורפא לו' כתיב: איזהו דבר שצריך רפואה? הוי אומר זה גזר דין.

מיתיבי: השב בינתים [44] מוחלים לו, לא שב בינתים - אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו!

לא קשיא: הא ביחיד הא בצבור.

מתיבי: '(דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה תמיד] עיני ה' אלהיך בה [מרשית השנה ועד אחרית שנה] - עתים לטובה [45] עתים לרעה [46]; עתים לטובה כיצד? - הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן: להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן [47] - הכל לפי הארץ;

עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה, ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן: לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה! אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן [48] על הארץ שאינה צריכה להן [49]'; לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דינייהו ולוסיף להו?

שאני התם דאפשר בהכי.

תא שמע: '(תהלים קז כג-כ) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים [כד] המה ראו מעשי ה' [ונפלאותיו במצולה] [כה] ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו [כז] יחוגו וינועו כשכור [וכל חכמתם תתבלע] [כח] ויצעקו אל ה' בצר להם [וממצוקותיהם יוציאם] [לא] יודו לה' חסדו [ונפלאותיו לבני אדם] - עשה להן סימניות [50] כאכין ורקין שבתורה [51] לומר לך: צעקו קודם גזר דין - נענין [52], צעקו לאחר גזר דין - אינן נענין'?

הני נמי כיחידין דמו.

תא שמע: 'שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם: (דברים י יז) [כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים, האל הגדל הגבר והנורא] אשר לא ישא פנים [ולא יקח שחד], וכתיב (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך [וישם לך שלום]?

נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך; הגיע זמן ולא פרעו - בא לפייס את המלך, ואמר לו: "עלבוני מחול לך; לך ופייס את חבירך"'

הכא נמי: כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחבירו;

[המשך הברייתא] 'עד שבא רבי עקיבא ולימד:

הערות[עריכה]

  1. ^ צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת
  2. ^ הואיל ומחצה על מחצה הם - מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם
  3. ^ לקמיה מפרש
  4. ^ תלמידי ישו הנוצרי אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה
  5. ^ מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים
  6. ^ מבזה תלמידי חכמים
  7. ^ האומרים אין תורה מן השמים
  8. ^ הכי גרסינן: מדרכי ישראל; [’מדרכי ציבור' לא גרסינן, דהיינו כל הני דלעיל! והך מתניתא בסדר עולם, והכי גרסינן ליה התם: שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו';
  9. ^ לקמן מפרש
  10. ^ ישעיהו סו,בד
  11. ^ כמו 'וצורתם'
  12. ^ שהחריבו בתי המקדש בעוונם
  13. ^ מעונגים ושמינים היו
  14. ^ כך יקראו להם
  15. ^ דנעשין אפר; והכא 'וצרפתים כצרוף את הכסף' - שימרקו יסוריהן את עוונם
  16. ^ כגון בינוניים, שאין זכיותיהן מכריעין לתלות להם בזכותם
  17. ^ להטות כלפי חסד
  18. ^ רש"י ד"ה 'אמר רב יהודה' גרסינן ולא גרסינן 'דאמר'.
  19. ^ את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות
  20. ^ יכרעו בו
  21. ^ מגביה כף מאזנים של עון
  22. ^ עון שבראשונים, הבאים לתתם לכף - מעבירו ושומטו, שאם היו מחצה על מחצה - כיון שחסר אחד מהן - יכרעו הזכיות
  23. ^ אלא מונח לצד אחד
  24. ^ בהדיה - ההוא עון
  25. ^ מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים
  26. ^ שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו; כמו אין מעבירין על המצות (יומא דף לג,א); אין מעבירין על האוכלין (עירובין דף סד,ב): מניחן והולך לו
  27. ^ אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת
  28. ^ הכינו לו צדה לדרך; מה היא צידת המתים? תכריכין!
  29. ^ נתרפא
  30. ^ מיתה נקנסה עלי
  31. ^ אינו מעמיד על מדותיו
  32. ^ לא תדקדקו אחריו
  33. ^ שמינה יש כאן
  34. ^ כלומר: דבר תנחומין יש כאן, אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל
  35. ^ סוף הפסוק
  36. ^ במשפט אמת
  37. ^ נכנס לפנים מן השורה
  38. ^ סוף הפסוק
  39. ^ כשרואה שאין העולם מתקיים בדין
  40. ^ מדת רחמים
  41. ^ אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב
  42. ^ הללו, שם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם -
  43. ^ על האמור למעלה
  44. ^ בין ראש השנה ליום הכפורים
  45. ^ פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה - לטובה היא, להקל עליה מן הפורענות הנגזר עליה בראש השנה
  46. ^ לפחות מן הטובה שפסקו לה
  47. ^ על השדות ועל הכרמים ועל הגנות
  48. ^ לפני הזריעה
  49. ^ ביערות ובמדברות
  50. ^ בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין כזה: ] [נון הפוכה], באין לדרשה למעט את הדיבור
  51. ^ שהן מיעוטין
  52. ^ לא בכל שעה שיצעקו אל ה' בצר להם יוציאם ממצוקותיהם, אלא אם כן צעקו קודם גזר דין