ביאור:בבלי ראש השנה דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מאן שמעת ליה דאזיל בתר לקיטה? - רבן גמליאל ^[1], וקתני שבט?

אלא אי אתמר הכי אתמר: אמר רבה בר רב הונא: אף על גב דאמר רבן גמליאל אתרוג אחר לקיטה כירק - ראש השנה שלו שבט.

מאי שנא התם דקתני אם היתה שניה נכנסת לשלישית, ומאי שנא הכא דקתני אם היתה שלישית נכנסת לרביעית?

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן דאתרוג קשיא ליה ידא ^[2], ואיידי דממשמשי ביה כולי עלמא בשביעית - לא טעין פרי עד תלת שנין.

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי: אתרוג - ראש השנה שלו אימתי? אמר ליה: שבט.

שבט דחדשים ^[3] או שבט דתקופה? ^[4]

אמר ליה: דחדשים.

בעא מיניה רבא מרב נחמן, ואמרי לה רבי יוחנן מרבי ינאי: היתה שנה מעוברת מהו ^[5]?

אמר ליה: הלך אחר רוב שנים ^[6].

אמר רבה: אתרוג בת ששית ^[7] שנכנסה לשביעית - פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור, ובת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה במעשר וחייבת בביעור ^[8].

אמר ליה אביי: בשלמא סיפא ^[9] לחומרא ^[10], אלא רישא ^[11] 'פטורה מן הביעור' ^[12] - אמאי? ^[13] דאמרינן זיל בתר חנטה? אי הכי ^[14] תיחייב במעשר ^[15]!

אמר ליה: יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תיחייב במעשר ^[16]?

ורב המנונא אמר: בת ששית שנכנסת לשביעית - לעולם ששית ^[17], ובת שביעית הנכנסת לשמינית - לעולם שביעית.

מיתיבי: 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור, שאין לך דבר שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב; ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית ^[18];

^[19]

רישא קשיא לרב המנונא, סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא (דהא תרוייהו בתר חנטה אזלי בשביעית, ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור: דהא לא פליג רב המנונא אדרבה אלא בבת ששית שנכנסת לשביעית)!

תנאי היא (האי תנא פליג עלייהו, ותנא אחרינא קאי כוותייהו), דתניא ^[20]: 'אמר רבי יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים: אתרוג אחר לקיטתו למעשר, ורבותינו נמנו באושא ואמרו (גירסת רש"י: וגמרו): אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית.

שביעית? - מאן דכר שמיה (דקאמר דאימנו עלה רבותינו - אלמא איכא מאן דפליג)?

עמוד ב

חסורי מיחסרא והכי קתני: '(אמר רבי יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים:) אתרוג - אחר לקיטתו למעשר, ואחר חנטה לשביעית, ורבותינו נמנו באושא (וגמרו): אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית (אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית).

^[21]

איתמר: רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרוייהו: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית - לעולם ששית ^[22].

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית אפילו כזית ^[23] ונעשית ככר ^[24] - חייבין עליה משום טבל ^[25].

תנו רבנן [תוספתא שביעית פ"ד הלכה כ [ליברמן]]: 'אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לשנה שעברה; אחר חמשה עשר בשבט - מתעשר לשנה הבאה;

אמר רבי נחמיה: במה דברים אמורים? באילן שעושה שתי בריכות בשנה,

שתי בריכות? סלקא דעתך ^[26]?

אלא אימא כעין שתי בריכות ^[27],

אבל אילן העושה בריכה אחת ^[28], כגון דקלים וזיתים וחרובין - אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט מתעשרין לשנה הבאה ^[29].

אמר רבי יוחנן: נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה.

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן ^[30]: בנות שוח ^[31] - שביעית שלהן ^[32] שניה ^[33] מפני שעושות לשלש השנים ^[34].

אישתיק.

אמר ליה רבי אבא הכהן לרבי יוסי הכהן: אמאי אישתיק? לימא ליה: 'אמינא לך אנא רבי נחמיה - ואת אמרת לי רבנן'?!

משום דאמר ליה: 'שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה'?!

ולימא ליה: 'קאמינא לך נהגו ואת אמרת לי איסורא ^[35]'!?

דאמר ליה 'במקום איסורא כי נהגו - שבקינן להו' ^[36]?

ולימא ליה 'כי אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן, ואת אמרת לי שביעית דאורייתא'?

אלא אמר רבי אבא הכהן: תמיהני אם השיבה ריש לקיש לתשובה זו.

'אם השיבה'? הא אותבה!

אלא אימא: 'אם קיבלה רבי יוחנן ^[37] אם לא קיבלה ^[38]'.

הערות

^ אלמא רבי שמעון בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה
^ קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו
^ של לבנה
^ [שבט דתקופת ה]חמה: לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה.
^ אימתי ראש השנה? שבט הסמוך לטבת? או אדר הראשון, שהוא במקום שבט
^ מי ששמו שבט
^ שחנטה בששית
^ לקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא
^ דקא אמרת בת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה מן המעשר אלמא נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב לאפקורה, והפקרא פטורה מהמעשר - דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין הפקר שביעית, ולענין ביעור נמי כדקאמרת 'חייבין בביעור' - כל הך סיפא אף על גב דסתרא לה לרישא, דקאמרת בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר, דהפקר הוא משום שביעית - אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין שביעית, דאי לאו דשביעית נהגא בה לא הוה מפטרא, דהפקרא דשביעית פטר לה ממעשר, כדתניא במכילתא: 'ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה (שמות כג יא) - מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר - אף אדם פטור' - הא לא הוה קשיא לי, דאמינא ספוקי מספקא לך אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר, ואזלת
^ דשביעית דאורייתא היא, וספיקא דאורייתא לחומרא
^ דסיימת בה
^ דקולא הוא
^ אשמעינן לן בה דלא מספקא לך, ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד טעמא הוא דפשיטא לך
^ דלא מספקא ולא נהגא שביעית באתרוג בת ששית
^ דלאו הפקר הוא
^ נהי דלא מחייב לאפקורה: דלא נהגא בה שביעית, מיהו כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית, ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו, ועל כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר
^ חייב במעשר, דכיון דשביעית לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא - משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל, ואין הפקר כזה פטורה מן המעשר
^ דכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך (ויקרא כה ז) - דילפינן מינה ביעור - בשביעית כתיב, ולא בשמינית
^ רש"י: הכי גרסינן לה בתוספתא (פ"ד הלכה כא [ליברמן]: 'שאין לך שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב', ובסיפא גרסינן 'שאין לך שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית'; ברישא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר: לפי שהוציאו מכלל שאר אילנות שהלכו בם אחר חנטה - לפיכך הוזקק ליתן טעם לדבריו; ואשמועינן כרבה: דאף על גב דלאו הפקר דמלכא הוא, כיון דסוף סוף יד הכל ממשמשין בה - פטורה מן המעשר: דלפטורא דביעור לא אצטריך למכתב טעמא, דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר חנטה; וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור: דלפטורא דמעשר - הא אשמעינן טעמא חייבוהו חכמים במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב, וזה לא גדל בחיוב).
^ בתוספתא דמסכת שביעית (פ"ד הלכה כא [ליברמן])
^ והכי פירושה: אתרוג אחר לקיטה למעשר - לענין חדש וישן ולענין שניה נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית; ואחר חנטה לשביעית - בין להפקר בין לביעור, כשאר אילנות; ובת שביעית הנכנסת לשמינית - הפקרה הוא פוטרה מן המעשר, דאילו לענין מעשר בשאר שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני, משום דדרכו ליגדל על כל מים כירק, והכי מפרש בשמעתא קמייתא דקדושין (דף ג,א); אבל לשאר דבריו שוה לאילן: בתר חנטה; ורבה ורב המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר 'בתר חנטה לשביעית', הלכך: בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור, דאזיל בתר חנטה; ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא במילתיה דאבטולמוס בהא: רב המנונא סבר: כיון דפטורה מן הביעור - חייבת במעשר, דלאו הפקרא דמלכא היא; ורבה סבר: סוף סוף יד הכל ממשמשין, ומודה אבטולמוס דפטורה מן המעשר.
^ חייבת במעשר ופטורה מן הבעור
^ אפילו לא גדלה בששית אלא מעט, ורובה גדלה בשביעית
^ עד שנעשית ככר
^ דבתר חנטה אזלינן
^ אין לשון זה נופל אלא בעופות, כדתנן (בבא בתרא פ"ה מ"ג, דף פ,א) הלוקח פירות שובך מפריח הבריכה ראשונה
^ שאין פירותיו נגמרין כאחת, כגון תאנים, כדאמרן (לעיל דף יג,ב) גבי קטניות: מתוך שעשויין פרכין
^ שפירותיו נלקטין כאחד
^ בתר לקיטה אזלינן בהו
^ שביעית פ"ה מ"א
^ מפרש במסכת עבודה זרה (דף יד,א): תאיני חיורתא
^ נוהגת בשנה
^ של שמטה כדמפרש טעמא:
^ פירות החונטים בה בשביעית - אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה, ואנן בתר חנטה אזלינן, ונהגא בהו שביעית
^ דאסור למיזל בהו בתר לקיטה? אנא נמי מודינא דאסור, אלא נהגו כך!
^ בתמיה
^ והאי דאישתיק - משום דלא ידע להשיב
^ והאי דאישתיק - משום דלא איכפת ליה: דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא

[1] אלמא רבי שמעון בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה

[2] קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו

[3] של לבנה

[4] [שבט דתקופת ה]חמה: לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה.

[5] אימתי ראש השנה? שבט הסמוך לטבת? או אדר הראשון, שהוא במקום שבט

[6] מי ששמו שבט

[7] שחנטה בששית

[8] לקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא

[9] דקא אמרת בת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה מן המעשר אלמא נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב לאפקורה, והפקרא פטורה מהמעשר - דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין הפקר שביעית, ולענין ביעור נמי כדקאמרת 'חייבין בביעור' - כל הך סיפא אף על גב דסתרא לה לרישא, דקאמרת בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר, דהפקר הוא משום שביעית - אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין שביעית, דאי לאו דשביעית נהגא בה לא הוה מפטרא, דהפקרא דשביעית פטר לה ממעשר, כדתניא במכילתא: 'ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה (שמות כג יא) - מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר - אף אדם פטור' - הא לא הוה קשיא לי, דאמינא ספוקי מספקא לך אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר, ואזלת

[10] דשביעית דאורייתא היא, וספיקא דאורייתא לחומרא

[11] דסיימת בה

[12] דקולא הוא

[13] אשמעינן לן בה דלא מספקא לך, ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד טעמא הוא דפשיטא לך

[14] דלא מספקא ולא נהגא שביעית באתרוג בת ששית

[15] דלאו הפקר הוא

[16] נהי דלא מחייב לאפקורה: דלא נהגא בה שביעית, מיהו כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית, ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו, ועל כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר

[17] חייב במעשר, דכיון דשביעית לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא - משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל, ואין הפקר כזה פטורה מן המעשר

[18] דכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך (ויקרא כה ז) - דילפינן מינה ביעור - בשביעית כתיב, ולא בשמינית

[19] רש"י: הכי גרסינן לה בתוספתא (פ"ד הלכה כא [ליברמן]: 'שאין לך שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב', ובסיפא גרסינן 'שאין לך שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית'; ברישא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר: לפי שהוציאו מכלל שאר אילנות שהלכו בם אחר חנטה - לפיכך הוזקק ליתן טעם לדבריו; ואשמועינן כרבה: דאף על גב דלאו הפקר דמלכא הוא, כיון דסוף סוף יד הכל ממשמשין בה - פטורה מן המעשר: דלפטורא דביעור לא אצטריך למכתב טעמא, דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר חנטה; וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור: דלפטורא דמעשר - הא אשמעינן טעמא חייבוהו חכמים במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב, וזה לא גדל בחיוב).

[20] בתוספתא דמסכת שביעית (פ"ד הלכה כא [ליברמן])

[21] והכי פירושה: אתרוג אחר לקיטה למעשר - לענין חדש וישן ולענין שניה נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית; ואחר חנטה לשביעית - בין להפקר בין לביעור, כשאר אילנות; ובת שביעית הנכנסת לשמינית - הפקרה הוא פוטרה מן המעשר, דאילו לענין מעשר בשאר שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני, משום דדרכו ליגדל על כל מים כירק, והכי מפרש בשמעתא קמייתא דקדושין (דף ג,א); אבל לשאר דבריו שוה לאילן: בתר חנטה; ורבה ורב המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר 'בתר חנטה לשביעית', הלכך: בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור, דאזיל בתר חנטה; ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא במילתיה דאבטולמוס בהא: רב המנונא סבר: כיון דפטורה מן הביעור - חייבת במעשר, דלאו הפקרא דמלכא היא; ורבה סבר: סוף סוף יד הכל ממשמשין, ומודה אבטולמוס דפטורה מן המעשר.

[22] חייבת במעשר ופטורה מן הבעור

[23] אפילו לא גדלה בששית אלא מעט, ורובה גדלה בשביעית

[24] עד שנעשית ככר

[25] דבתר חנטה אזלינן

[26] אין לשון זה נופל אלא בעופות, כדתנן (בבא בתרא פ"ה מ"ג, דף פ,א) הלוקח פירות שובך מפריח הבריכה ראשונה

[27] שאין פירותיו נגמרין כאחת, כגון תאנים, כדאמרן (לעיל דף יג,ב) גבי קטניות: מתוך שעשויין פרכין

[28] שפירותיו נלקטין כאחד

[29] בתר לקיטה אזלינן בהו

[30] שביעית פ"ה מ"א

[31] מפרש במסכת עבודה זרה (דף יד,א): תאיני חיורתא

[32] נוהגת בשנה

[33] של שמטה כדמפרש טעמא:

[34] פירות החונטים בה בשביעית - אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה, ואנן בתר חנטה אזלינן, ונהגא בהו שביעית

[35] דאסור למיזל בהו בתר לקיטה? אנא נמי מודינא דאסור, אלא נהגו כך!

[36] בתמיה

[37] והאי דאישתיק - משום דלא ידע להשיב

[38] והאי דאישתיק - משום דלא איכפת ליה: דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]