ראש השנה טו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאן שמעת ליה דאזיל בתר לקיטה ר"ג וקתני שבט אלא אי אתמר הכי אתמר אמר רבה בר רב הונא אע"ג דאמר רבן גמליאל אתרוג אחר לקיטה כירק ראש השנה שלו שבט מאי שנא התם דקתני אם היתה שניה נכנסת לשלישית ומאי שנא הכא דקתני אם היתה שלישית נכנסת לרביעית מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאתרוג קשיא ליה ידא ואיידי דממשמשי ביה כולי עלמא בשביעית לא טעין פרי עד תלת שנין בעא מיניה ר' יוחנן מרבי ינאי אתרוג ר"ה שלו אימתי א"ל שבט שבט דחדשים או שבט דתקופה א"ל דחדשים בעא מיניה רבא מרב נחמן ואמרי לה ר' יוחנן מרבי ינאי היתה שנה מעוברת מהו א"ל הלך אחר רוב שנים אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור ובת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה במעשר וחייבת בביעור א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה אי הכי תיחייב במעשר א"ל יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תיחייב במעשר ורב המנונא אמר אבת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית ובת שביעית הנכנסת לשמינית לעולם שביעית מיתיבי ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור שאין לך דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית רישא קשיא לרב המנונא סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא תנאי היא דתניא אמר רבי יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטתו למעשר ורבותינו נמנו באושא ואמרו באחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית שביעית מאן דכר שמיה
רש"י
[עריכה]
מאן שמעת ליה כו' - אלמא ר"ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה:
אתרוג קשיא ליה ידא - קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו:
שבט דחדשים - של לבנה:
או שבט דתקופה - חמה לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה:
היתה שנה מעוברת מהו - אימתי ר"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט:
אחר רוב שנים - מי ששמו שבט:
אמר רבה אתרוג בת ששית - שחנטה בששית:
פטורה מן המעשר - לקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא:
א"ל אביי בשלמא סיפא - דקא אמרת בת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה מן המעשר אלמא נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב לאפקורה והפקרא פטורה מהמעשר דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין הפקר שביעית ולענין ביעור נמי כדקאמרת חייבין בביעור כל הך סיפא אע"ג דסתרא לה לרישא דקאמרת בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר דהפקר הוא משום שביעית אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין שביעית דאי לאו דשביעית נהגא בה לא הוה מפטרא דהפקרא דשביעית פטר לה ממעשר כדתניא במכילתא ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור הא לא הוה קשיא לי דאמינא ספוקי מספקא לך אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר ואזלת לחומרא דשביעית דאורייתא היא וספיקא דאורייתא לחומרא:
אלא רישא - דסיימת בה פטורה מן הביעור דקולא הוא:
אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה - אשמע' לן בה דלא מספקא לך ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד טעמא הוא דפשיטא לך דבתר חנטה אזלינן:
אי הכי - דלא מספקא ולא נהגא שביעית באתרוג בת ששית:
תתחייב במעשר - דלאו הפקר הוא:
יד הכל ממשמשים בה - נהי דלא מחייב לאפקורה דלא נהגא בה שביעית מיהו כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו ועל כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר:
רב המנונא אמר לעולם ששית - חייב במעשר דכיון דשביעית לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין הפקר כזה פטורה מן המעשר:
מיתיבי ר"ש בן יהודה אומר כו' - הכי גרסינן לה בתוספתא שאין לך שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובסיפא גרסי' שאין לך שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית ברישא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר לפי שהוציאו מכלל שאר אילנות שהלכו בם אחר חנטה לפיכך הוזקק ליתן טעם לדבריו ואשמועי' כרבה דאע"ג דלאו הפקר דמלכא הוא כיון דסוף סוף יד הכל ממשמשין בה פטורה מן המעשר דלפטורא דביעור לא אצטריך למכתב טעמא דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר חנטה וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור דלפטורא דמעשר הא אשמעינן טעמא דלא חייבוהו חכמים במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב וזה לא גדל בחיוב:
אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית - דכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך (ויקרא כה) דילפינן מינה ביעור בשביעית כתיב ולא בשמינית:
סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא - דהא תרוייהו בתר חנטה אזלי בשביעית ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור דהא לא פליג רב המנונא אדרבה אלא בבת ששית שנכנסת לשביעית:
תנאי היא - האי תנא פליג עלייהו ותנא אחרינא קאי כוותייהו:
דתניא כו' - הכי גרסי' בתוספתא דמסכת שביעית (פ"ג) א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר ורבותינו נמנו באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית:
שביעית מאן דכר שמיה - דקאמר דאימנו עלה רבותינו אלמא איכא מאן דפליג:
תוספות
[עריכה]
או שבט דתקופה. אמתני' נמי דקתני באחד בשבט קא בעי אע"ג דשאלו באתרוג (וקשיא אמאי לא בעי באחד באלול ר"ה למעשר בהמה או בקמייתא בו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ובאינך):
דחדשים. אע"ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים לג) ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה:
בשלמא סיפא לחומרא. תימה מאי חומרא הרי קולא היא לענין מעשר וחומרא לענין שביעית ואי הוה אזיל לחומרא בתרוייהו הוה שייך חומרא אבל השתא הוה ליה למימר בשלמא סיפא בתר חנטה וי"ל דהכי קאמר בשלמא סיפא אפילו מטעם ספק דבתר חנטה או בתר לקיטה אזלת לחומרא לענין ביעור וניחא הא דפטורה מן המעשר מאחר דחייבו חכמים להפקיר:
יד הכל ממשמשים בו ואת אמרת תתחייב במעשר. לא נקט האי טעמא אלא למאן דאמר לעיל (דף יד:) שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות דכולהו מודו דבתר חנטה אפי' הכי פטורין מן המעשר מטעם יד הכל ממשמשין דלמאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים דאתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית לא הוה צריך לטעם זה דבין לענין חדש וישן בין לענין מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה ובחנם אייתי לקמן דאבטולמוס דהיינו מתני' דבכורים (פ"ב מ"ו) דאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד:
שאין דבר שחייב במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב. לענין חדש וישן מעשר שני ועני לא בעי גדל ונלקט בשנה אחת ואזלינן בתר חנטה והכא פטור משום יד הכל ממשמשין:
שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית. וא"ת ומאי קשיא ליה סיפא בין לרבה בין לרב המנונא הא כולהו תנאי פליגי אדר"ש בהא דהא מילתא דפשיטא דבכל דוכתי בין למעשר בין לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ועוד קשיא דבפ' מקום שנהגו (פסחים נא:) קאמר רבי שמעון גופיה כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמידה רב נסים גאון בשל שביעית היוצאים בשמינית ונראה הני מילי לענין שאר דיני שביעית חוץ מלענין ביעור ועוד נראה דלא איירי הכא אלא באתרוג דוקא ושמא שום טעם יש ומיתוקמא שפיר השתא כרבי שמעון ההיא דבנות שוח שביעית שלהן שניה (שביעית פ"ה מ"א):
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]עט א מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ו', ומיי' פ"ד מהל' שמיטה הלכה י"ב:
פ ב מיי' שם הל"ט:
ראשונים נוספים
מ"ש התם בהוויה דתנן ולירקות דקתני ואם היתה שניה נכנסת לשלישית ומ"ש הכא גבי אתרוג דקתני אם היתה שלישית נכנסה לרביעית כו' ופשוטה היא.
פי' שבט דחדשים הוא מנין ימות הלבנה שנ"ד ימים לי"ב חדש שבט דתקופה לחשבון חמה והם שס"ה ימים לי"ב חדש. ושבט של חמה נקרא צוארוס בלשון יון פעמים שבאים ט"ו של שבט שנת הלבנה ביתר מחציו ומרובו של שבט שנת החמה. ופשטנה. שבט של חדשי הלבנה ואפילו אם היא שנה מעוברת ר"ה שלו שבט דבתר רוב שנים אזלינן.
אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר בתר לקיטה אזלינן לענין מעשר מפני יד הכל ממשמשין בה. והפקר פטור מן המעשר ופטורה מן הביעור דאזלינן בתר חנטה. והא בת ששית היא מיקל במעשר ובביעור. ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ופטורה מן המעשר ואוקימנא לחומרא.
ורב המנונא אמר בת ששית שנכנסת לשביעית לעולם ששית. פי' שחייבת במעשר.
ובת שביעית שנכנסת לשמינית לעולם שביעית ואותבינן הא דתני ר"ש בן יהודה משום ר"ש אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעי' פטורה מן המעשר ומן הביעור. שאין דבר חייב במעשר אלא הגדל והנלקט בחיוב ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ומן הביעור שאין לך דבר שחייב בביעור אלא הגדל והנלקט בפטור.
[סיפא] קשיא לרבה. ולרב המנונ' דאמר לעולם בתר חנטה אזלינן קשיא ליה רישא וסיפא. רישא קתני אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר הנה בתר לקיטה [אזלינן] שאין לך נלקט בשביעית וחייב במעשר. וסיפא נמי דקתני בת שביעית שנכנסת לשמינית פטור מן הביעור גם זו בתר לקיטה אזלינן שאין לך נלקט בשמינית וחייבת בביעור. ולא מצא פירוק. סיפא קשיא לרבה דאמר בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור [דאזלינן] אחר חנטה ומתניתא תני פטורה מן הביעור קשיא ליה. ופריק רבה תנאי היא.
דתניא א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום ה' זקנים [אתרוג] אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית כרבה. ורבותינו שנמנו באושא חלקו בזה ופשוטה היא:
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
ואיירי דמשמשי ביה כולי עלמא. פירוש בשביעית בזמן שכל בני אדם נכנסים בגנות ופרדסים ואין מוחין בידם אינן יכולין למשמש באילנות גדולות, אבל אתרוג מפני שהוא קצר והכל אוהבין אותו ומשמשין בו אינו חונט עד שנה רביעית מן השבוע.
שבט דחדשים או שבט דתקופות. כבר פרשתי למעלה שהשמש [מהלכת] כל מזל ומזל מי״ב מזלוח בשלשים יום ועשר שעות ומחצה נמצאו ימי שני החמה שס״ה יום ושש שעות ומנין זה כגון אם היתה השמש בתחלת מזל טלה אינה חוזרת לתחלת מזל טלה עד שס״ה יום ורביע נמצאת השמש מהלכת בכל מזל ומזל שלשים יום ועשר שעות ומחצה וצ״א יום ושבע שעות ומחצה בכל תקופה ותקופה. ומנין שנות הלבנה שנ״ד ימים וח' שעות ותתע״ו חלקים נמצאת שנת החמה מוספת על שנת הלבנה עשרה ימים וכ״א שעות ור״ד חלקים. וחשבון חדשים היא בשנת לבנה וחשבון תקופות בשנת חמה ולפי אותן הימים שמוספת שנת החמה על שנת הלבנה נמצאו התקופות אינן בתחלת החדשים אלא פעמים נופלת תקופת תשרי בעשרה ימים בתשרי ופעמים ופעמם בי״א בתשרי (ופעמים בעשרים בתשרי) וכן נמי תקופת טבת פעמים נופלת בעשרה בטבת ופעמים בעשרים בטבת ופעמים באחד [או בשנים] בשבט ונמצאת אומר בשנה שתקופת טבת נופלת בשבט, שבט של אותה שנה בטבת הוא לענין תקופה ואדר של אותה שנה הוא שבע דתקופה, דהא בזמן שתקופת טבת נופלת בטבת שבט אחר תקופת טבת ובזמן שתקופת טבת נופלת בשבט שבט בטבת ואדר שהוא אחר התקופה בשבט וזהו (שנת) שבט דתקופה.
גירסת הספרים כך היא בדברי רבה: אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור ופטורה מן המעשר. בת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור
ואקשי עלה אביי "בשלמא סופא לחומרא" - כלומר, הא דקאמרת בסופא "חייבת בביעור" אפילו מספקא לך אי אזלינן ביה לשביעית בתר חנטה כרבן גמליאל ור' אליעזר או בתר לקיטה כרבותינו שבאושא דבסמוך, אפילו הכי אזלת ביה לחומרא ומחייבת ליה בביעור משום חומר שביעית דאורייתא וכיון דמחייבת ליה בביעור לחומרין מספק משום הכי פטרת ליה מן המעשר מדרבנן דממילא איפטר ליה דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר. ואף על גב דברישא פטרת ליה נמי מן המעשר לא קשיא לי ולא מידי דהוה אמינא דהתם נמי משום דמספקא לך אי בתר לקיטה או בתר חנטה אזלת ביה לחומרא בתר לקיטה והוו להו כפירות שביעית ומשום הכי פטרת להו מן המעשר. אלא השתא דאמרת ברישא דאינו חייב בביעור - אלמא קים לך דבתר חנטה אזלינן ביה וסיפא מדינא מחייבת ליה בביעור ופטרת ממעשר (דפירות שביעית נינהו); אלא רישא אמאי פטרת ליה ממעשר?! דאפילו לרבן גמליאל דאזלי ביה למעשר בתר לקיטה כירק התם הוא דוקא לענין מעשר שני ומעשר עני, אבל ששית הנכנסין בשביעית, כיון דבתר חנטה אזלינן בהו ודהיתר נינהו- אף הן חייבין במעשר דהא לא פטרה התורה פירות שביעית ממעשר משום שביעית אלא מדין הפקר נגעה בהן וכדדרשינן "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה"- מה חיה אוכלת ופטורה ממעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין", ואם כן אמאי פטורה מן המעשר? ופריק, "יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תתחייב במעשר?!" - כלומר, אף על פי שאין פירותיה הפקר מדין תורה ואף הבעלים אינן מפקירין אותן לדעת, מכל מקום כיון שהוא צריך לפרוץ שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך גם יד הכל משמשמת באלו- הוו להו כהפקר; והילכך פטורין מן המעשר כשאר פירות של שביעית. ורב המנונא סבר דששית הנכנסת לשביעית- לכל דבר היא ששית, דכיון דיש בה גזל ולבעלים אף היא חייבת במעשר דמחמת גזל הרבים שממשמשין בה ונוטלין ממנה בגזל אינה פטורה, דהא ליכא הפקר; אבל בסיפא מודה ליה לרבה דפירות שביעית נינהו דבתר חנטה אזלינן לכולי עלמא לענין שביעית והילכך אפילו לרבן גמליאל דאזל בתר לקיטה לענין מעשר - הני מילי לשני ועני, אבל כאן פירות שביעית נינהו והפקר נינהו ופטורין מן המעשר.
ואותבינן עלייהו מדר' שמעון בן יהודא שאמר משום ר' שמעון ואוקימנא בפלוגתא דאבטולוס ורבותינו שבאושא ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמ' אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית והילכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור כשנת חנטתו ומינה דהיא פטורה מן המעשר דהא פירות הפקר נינהו. ואף על גב דלענין מעשר בתר לקיטה - הני מילי בפירות דעלמא דלאו דהפקר, ונפקא מינה לשני ועני. ור' שמעון פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ומחלקת שלישי הוא ובבת ששית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא. דרב המנונא סבר כיון דבתר חנטה אזלינן בין לשביעית בין למעשר אם כן זו פטורה מן הביעור וחייבת במעשר דפירות ששית נינהו. ואי משום דיד הכל ממשמשין בה - גזל הוא ולאו הפקר. ורבה סבר ממילא הוי הפקר ואף על פי שהוא הפקר שלא מדעת- פטור מן המעשר. ודאבטולמוס שאמר דבתר חנטה אזלינן היינו לגבי שני ועני ונפקא מינה לשאר שני שבוע הא בשביעית מודה משום דיד הכל ממשמשין בה. והא דאוקימנא לרבה ורב המנונא בדאבטולמוס הוא הדין דהוו מצי למימר אינהו דאמור כרבן גמליאל אלא דאיפשר דהא דאבטולמוס עיקר וכדר' מעדותו של אבטולמוס היא.
והרב בעל המאור ז"ל גריס בדסיפא דרבה "חייבת במעשר וחייבת בביעור" ובשלמא סיפא לחומרא דקאמר ליה אביי היינו דמדמחייב ליה במעשר כשעת לקיטתו אף על פי שהוא מחייבו בביעור כשעת חנטתו. ואינו נכון, דמכל מקום כיון שהוא מפקירו מחמת ספק שביעית ממילא איפטר ליה ממעשר דלא יהא אלא בשאר שני שבוע, אטו אי מפקר להו לפירותיו מי לא מיפטרי ממעשר?!
הא דתני ר' שמעון שאין לך דבר שחייב בביעור אלא אם כן גדל בשביעית ונלקט בשביעית - על כרחין לא כללא כאיל לכולהו אילני, דאם איתא - מאי קא מותיב מינה תיובתא לרבא ורב המנונא, הא כולהו תנאי פלוג עליה וכולהו סבירא להו דאילן בתר חנטה לשביעית? אלא ר' שמעון באתרוג דוקא קא מיירי.
בעא מיניה ר' יוחנן מר' ינאי אתרוג ר"ה שלו אימת א"ל שבט כאילן: א"ל שבט דחדשים או שבט דתקופה. כלומר דימות החמה ולסוף שלשים של התקופה נכנס שבט דחמה וקמבעיא ליה הא משום דמסתמא עד שבט דתקופה שדינן לה שנכנס הרבה מן התקופה ועברו רוב גשמי שנה. ואפ"ה א"ל שבט דחדשים של לבנה שהוא שבט ממש:
היתה שנה מעוברת מהו: פי' אימתי חשוב שבט לאילנות שבט ממש או אדר ראשון שהוא במקום שבט וקמבעיא ליה משום דבשנה מעוברת על הרוב אף הזמנים וסדרי בראשית משתנים על הרוב וגם חנטת האילנות ואפ"ה א"ל שהולכין אחר רוב שנים וכן הלכה:
אמר רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור ובת שביעית שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור כך הגרסא במקצת ספרים והיא גרש"י ז"ל:
א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא וכו': וה"פ לפי גרסא זו בשלמא הא דאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן בה לשביעית בתר חנטה כר"ג ור"א או בתר לקיטה (ורבותינו) [כרבותינו] שבאושא דלקמן אפ"ה אזלת בה לחומרא לענין שביעית דאורייתא ומחייבת לה בביעור וכיון דמחייבת לה בביעור מספק לא סגיא דלא פטרת לה ממעשר דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר הילכך אזלת לענין שביעית דאורייתא לחומרא ואע"ג דאתי לידי קולא דפטרת ליה ממעשר לית לן בה דהא מעשר דרבנן ואע"ג דברישא נמי אזלת לקולא ופטרת ליה ממעשר לא קשיא דהתם נמי מספיקא משוית ליה פירות שביעית למיזל בתר לקיטה ופטורין מן המעשר אבל מאי דאמרת ברישא פטורה מן הביעור דקא מקילת בדינא דאורייתא הא קשיא לי דאלמא קים לך דבתר חנטא אזלינן ומאי דמחייבת בסיפא בביעור ופטרת מן המעשר לאו מספיקא הוא אלא מדינא וא"כ ברישא אמאי פטרת לה מן המעשר דהא אפי' לר"ג דאזיל לענין מעשר בתר לקיטה כירק התם הוא לענין שניה ושלישית אבל פירות שישית הנכנסת לשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו לענין שביעית ודהיתרא נינהו אף הם חייבים במעשר דהא לא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר אלא מדין הפקר וכדדרשינן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין מן המעשר וא"כ אמאי פטורין מן המעשר ופריק יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת מחייבי במעשר כלומר שאין פירות אלו הפקר מן הדין וגם אין הבעלים מפקירים אותן בדעת מ"מ כיון שהוא צריך (לפרק) [להפקיר] שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך יד הכל ממשמשין גם באלו ה"ל הפקר ופטורין ממעשר כאלו היו פירות שביעית:
ורב המנונא סבר דלעולם אזלינן בתר חנטה ולפיכך בת שישית הנכנסת לשביעית דין שישית יש לה לכל דבר ופטורין מן הביעור ומינה דחייבין במעשר משום טענה דיד הכל ממשמשין לא יהבינן לה דין הפקר לפוטרן מן המעשר. ובת שביעית הנכנסת לח' פטורה מן המעשר וחייבת בביעור דאזלינן בהו בתר חנטה דאפי' לר"ג דאזיל בתר לקיטה למעשר ה"מ לענין שניה ושלישית לדין מעשר שני ומעשר עני אבל לענין חיוב מעשר כיון דפירות שביעית נינהו לא סגיא דלא לפטרו ממעשר ואתיא דרב המנונא כרבה ממש אלא דרבה פוטר ברישא מן המעשה מטענה דיד הכל ממשמשין ורב המנונא לא חייש לההיא טענה ומחייב במעשר כדיניה ואותבינן עליהו מר' שמעון בן יהודה דאמר מש"ר שמעון ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית והילכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייב בביעור כשעת חנטתו ומינה דפטורה מן (הביעור) [המעשר] דהא פירות שביעית נינהו דאפי' ר"ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא לענין שניה ושלישית דשאר שני שבוע ור"ש פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ודעת שלישית היא ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא דרב המנונא סבר כיון דאזלינן בה בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר א"כ זו פטורה מן הביעור וחייבת במעשר ולא פטרינן להו ממעשר (אלא) מטעמא דיד הכל ממשמשין בה ורבה סבר דאפ"ה לא סגיא דלא למפטרינהו ממעשר כיון דיד הכל ממשמשין בה ואע"פ שהוא אפקת שלא מדעת ומ"ש אבטולמוס דאזלינן בתר (חנטה) [לקיטתו] למעשר לענין שניה ושלישית היא ולא לענין שישית הנכנסת לשביעית והא דאוקימנא [אליביה] טעמא כדכתב הר"ז הלוי דכיון דקתני דהא שהעיד כן חשיב לה מלתא דסמכא ותו הא דאוקימנא לרבה ורב המנונא כאבטולמוס ה"ה דהמ"ל דאינהו דאמור כר"ג אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר"ג מעדותו של אבטולמוס היא. והא דתני ר"ש שאין לך דבר שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית לאו כללא כייל לכלהו אילני דא"כ מאי מותבינן מיניהו לרבה ורב המנונא דהא כלהו תנאי פליגי עליה וכלהו ס"ל דאזלי' בתר חנטה לשביעית אלא ר"ש באתרוג דוקא קמיירי זהו פירוש שמועה זו לפי גרסא זו אבל יש ספרים שגורסין במימרא (דרבא) [דרבה] בסיפא בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור וכן גורס הר"ז הלוי ועל גרסא זו סומך מורי הרב הלוי קרובו ז"ל ומפרש השמועה כן דלכאורה הא דרבה דינא קאמר ומשום דסבר כר"ג דאזיל בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר הילכך בת שישית הנכנסת לשביעית פטורין מן המעשר כשעת לקיטה וכפירות שביעית ופטורין מן הביעור כשעת חנטה וכפירות שישית ובת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור כשעת חנטה כפירות שביעית וחייבת במעשר כשעת לקיטה כפירות שמינית. וא"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא כלומר דסבר אביי דלעולם ענין שביעית וענין מעשר א"א לפטור שניהם ולא לחייב שניהם מן הדין דאי פירות שביעית הן ע"כ חייבין בביעור ופטורין מן המעשר שכן דין פירות שביעית ואי לאו פירות שביעית נינהו ודאי חייבין במעשר ופטורין מן הביעור ואף על גב דר"ג אזיל בתר לקיטה למעשר ה"מ לענין שניה ושלישית אבל לענין שנה שביעית כל שיש לו דין שביעית פטור ממעשר וכל שאין לו דין שביעית חייב במעשר ולהכי קאמר בשלמא סיפא אע"ג דדינא הוא דפטרת להו מן המעשר כי מחייבת להו לא קשיא לי כיון דאזלת בהא לחומרא לחייבו במעשר כשעת לקיטתו וכדינו של ר"ג בשאר שני שבוע דדילמא עבדת הכי לחומרא גזירה אטו שאר שני שבוע ואע"ג דהפקר נינהו ופטורין ממעשר דאוריתא קמחייבת להו במעשר דרבנן דהא (תלמוד) כל פירות אילן מעשר שלהן מדרבנן הוא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי משום דאזלת בהו אחר חנטה א"ה תתחייב במעשר כדין פירות שישית דאפילו ר"ג מודה דלענין זה בתר חנטה אזלינן אף למעשר ולא הלך הוא בתר לקיטה אלא לענין חדש וישן ולענין שניה ושלישית. ופריק יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר דכיון דבשעת לקיטה מופקרין לכל על כרחך של בעלים שא"א למחות ביד באי עולם א"א לחייבו במעשר משא"כ כשנלקטין בשמינית שאין יד הכל ממשמשין בהן ואפשר להחמיר ולחייבם במעשר:
ורב המנונא אמר וכו': דסבר רב המנונא דודאי אדינא מוקמינן לה בתרויהו ומעשר בתר שביעית גרירא ובין למעשר דשביעית ובין לביעור בתר חנטה ומותבינן לתרויהו מדר"ש בן יהודא ואמרי רישא קשיא לרב המנונא דהא איהו דאמר חייבת במעשר ור"ש פוטר אף במעשר ואתיא כרבה וסיפא קשיא בין לרבה ובין לרב המנונא לרבה קשיא כלה דרבה מחייב בביעור ובמעשר ור"ש פוטר בשתיהן:
ולרב המנונא קשיא ביעור וכו': וא"ת ומאי קושיא דהא רבה בשיטתיה דר"ג אזיל בתר לקיטה למעשר ובתר חנטה לשביעית ורב המנונא נמי ס"ל אלא שהוא סובר דאף ר"ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא בשאר שני שבוע אבל בהא מעשר בתר שביעית גרירא וכל שפטור מן הביעור א"א לפטרו ממעשר וכל שחייב בביעור א"א לחייבו במעשר וא"כ תנאי היא דהא ודאי ר"ש בן יהודא הוא פליג על ר"ג דלא בעי גדל בפטור ונלקט בפטור וי"ל דהא ליתא דאנן לא מוקמינן כתנאי אלא מהכריחא והכא ליכא הכריחא דר"ג דאמר כרבה ורב המנונא דלעולם אימא לך דר"ג כר"ש בן יהודה דהא אנן ע"כ לא שמעינן ליה לר"ג אלא דקאמר דאתרוג שוה לאילן לשביעית אבל דיניה דאילן גופיה לא קתני דניזל בתר חנטה לענין שביעית לגמרי ודילמא ס"ל דחנטה ולקיטה בחיוב בעינן לשביעית ובלאו הכי לא מחייב ומ"ה לא משנינן דאינהו דאמור כר"ג ואוקימנא כתנאי מדאבטולמוס בתר חנטה אזלינן לגמרי לת"ק ופליג אדר"ש בן יהודה ורבה ורב המנונא תרויהו כת"ק אלא דסבר רב המנונא דמעשר בתר שביעית גריר למעשר והשתא אפשר לומר דר"ג כאבטולמוס ס"ל וג' מחלוקת בדבר ר"ש בן יהודה ואבטולמוס משוס ה' זקנים ורבותינו שבאושא ורבה ורב המנונא כאבטולמוס והלכה כותיה ואליבא דרב המנונא. ור' אליעזר דאמר לעיל אתרוג שוה לאילן לכל דבר אף הוא אפשר דסבר כאבטולמוס לענין שישית ושביעית ושמינית וכרב המנונא ומיהו לא אוקימנא לעיל לרב המנונא כר' אליעזר משום דלא אתפרש לן בהדיא סברת דר' אליעזר באילן וכדכתי' לעיל במאי דלא אוקימנא ליה כר"ג זהו פירוש שמועה זו למורי נ"ר והיא נוחה ומחוורת בעיני במה שהוספנו בה לקח וביאור והא דאמרינן שביעית מאן דכר שמיה חסורי מחסרא וכו' מסתברא דלאו דמחסרא ממש אלא לומר דה"ק אתרוג בתר לקיטה למעשר בלבד:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
אמר לי' אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרי' זיל בתר חנטה אי הכי יתחייב במעשר פי' אביי רוצה לדקדק מדברי רבה רבו דפשיטא לי' דאתרוג לגבי שביעית בתר חנטה אזלי' ואמר לו בשלמא מסיפא דאמרת אתרוג בת שביעית הנכנסת לשמינית דחייבת בביעור אינו יכול ללמוד דקים לך דבתר חנטת אזלי' ומש"ה חייבת בביעור דאע"ג דהוה מספקא לך אי בתר חנטה אזלי' אי בתר לקיטה אזלינן מספיקא נמי היית חמיר והיית אומר שחייבת בביעור דדילמא בתר חנטה אזלינן אלא רישא דאמרת אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור אמאי דאמרי' קים לן דלענין שביעית בתר חנטה אזלי' וכיון דחנטה בששית אע"ג שנגמרה ונלקטה בשביעית אנו מקילים והולכים בתר חנטה ופטורה מן הביעור וכיון דקים לך דבתר חנטה אזלי' לגבי שביעית ואין עלי' דין שביעית כלל אמאי פטרת לה מן המעשר אפילו את"ל דס"ל כרבן גמליאל דאמר אתרוג אע"ג דלענין שביעית אזלי' בתר חנטה לענין מעשר אזלי' בתר לקיטה והרי נלקט בשביעית ומה בכך אם נלקט בשביעית וכי שנת שביעית פוטרת מן המעשרות הפקר הנוהג בשביעית פוטר מן המעשר ולא מבעיא אפקעתא דמלכא אלא אפילו בשאר שני שבוע אם אדם מפקיר שדהו פטור מן המעשרות וכיון שבאתרוג זה אין דין שביעית נוהג בו ואינו הפקר למה לא יתחייב במעשר אם תרצה לומר בתר לקיטתו עישורו אהני לן האי שלא נלך אחר שנה שישית לנהוג בו מעשר עני יתן בשביעית מעשר ראשון ומעשר שני דלא תקרי שנת המעשר שאין נוהג בה מעשר שני אלא שלישית וששית אבל בשביעית ינהוג בה מעשר ראשון ומעשר שני ומהדר לי' רבה יד הכל ממשמשין בה והו"ל כי הפקר ופטור מן המעשרות ואילו הי' כל הפרדס מלא אתרוגים שהי' יכול לשומרו הי' חייב במעשר אלא שאין דרך לנטוע כל הפרדס אתרוגים ורב המנונא פליג עלי' דרבה ואמר כיון דאיהו לא אפקרי' מדעתי' ורחמנא נמי לא אפקרי' אינו דין שיפטור מן המעשרות מפני משמוש הידים שגזל הוא בידן הילכך אתרוג בת ששית הנכנסת בשביעית לעולם ששית ופטור מן הביעור וחייב במעשר והאי חייב במעשר לר"א כדאית לי' ולר"ג כדאית לי' לר"א דאזיל בתר חנטה דינו כשנה ששית מעשר ראשון ומעשר עני ולר"ג דאמר בתר לקיטתו עישורו דינו כשנה שביעית מעשר ראשון ומעשר שני ובת שביעית הנכנסת לשמינית לעולם שביעית וחייבת בביעור כדין שביעית וכיון שחייבת בביעור פטורה מן המעשר דהפקר כל דהו בשאר שני שבוע פוטר כ"ש אפקעתא דמלכא:
ורב המנונא סבר כיון דאינו חייב בביעור אין משמוש הידים בגזל פוטרו מן המעשר והא דקאמר אבטולמס אחר לקיטתו עישורו למימרא דלא יהבי' לי' דין ששית מעשר עני אלא דין שביעית מעשר ראשון ומעשר שני כך נ"ל פתרון כל שיטה זו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה