ביאור:בבלי ראש השנה דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וצריכא [1]! דאי אשמעינן 'הלכה כרבי שמעון שזורי' - הוה אמינא משום דקסבר יש בילה - קא משמע לן: לכל אין בילה; ואי אשמעינן 'לכל אין בילה' - הוה אמינא כרבנן סבירא ליה [2] - קא משמע לן 'הלכה כרבי שמעון שזורי'; ואי אשמעינן הני תרתי - הוה אמינא קשיא דשמואל אדשמואל [3] - קא משמע לן 'הכל הולך אחר גמר פרי' [4]; ואי אשמעינן 'הכל הולך אחר גמר פרי' - הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי, קא משמע לן 'הלכה כרבי שמעון שזורי' במאי דפליג [5].

[6] (ותו אמרינן: ואי אשמועינן 'הכל הולך אחר גמר פרי' - הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי! קא משמע לן 'הלכה כרבי שמעון שזורי'' - במאי דפליגי, דבתבואה וזיתים לא פליגי, ולא אזלינן בהו אחר גמר פרי; אבל במיני קטניות פליגי: דרבי שמעון אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי; למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פרי, ועליה סמיך לפלוגי עליה דרבי שמעון שזורי, ועליה דהא מתניתין, דתנינן לעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו'! ואני לא ידעתי מאן הוא ההוא תנא.)

ולשמעינן הני תרתי (ומדאמר שמואל 'הכל הולך אחר גמר פרי' - אמשעינן דהאי דקאמר 'הלכה כרבי שמעון' - לאו משום בילה, אלא משום דכוליה חדש, אבל בילה לית ליה; דאי אית ליה בילה - אמאי אשמעינן 'הכל הולך אחר גמר פרי'), 'לכל אין בילה...' למה לי?

הא קא משמע לן: דליין ושמן יש בילה.

תניא [ספרי דברים פיסקא קמ]: 'רבי יוסי הגלילי אומר: (דברים טז יג) [חג הסכת תעשה לך שבעת ימים] באספך מגרנך ומיקבך: (מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר ירק דדבריהם אחר לקיטה, לאסמכתא בעלמא:) מה גורן ויקב מיוחדין, שגדילין על מי שנה שעברה ומתעשרין לשנה שעברה (כל אסיף שלך יהא כתרומת גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר שנה שהביאה שליש - הרי שהלכה בהן אחר שנה שגדלו במימיה, ש'הבאת שליש' שלהן היא גדילתן: שמאותה שעה ראויה ליקצר בדוחק) - אף כל שגדילין על מי שנה שעברה מתעשרין לשנה שעברה (לכך הלכו באילן אחר חנטה, שכל גדילת פירותיו על ידי שהעלאת שרף האילן - לפני חנטה הוא), יצאו ירקות שגדילין על מי שנה הבאה ומתעשרין לשנה הבאה (והיינו שנת לקיטתן, שהרי גוזזין אותה והיא חוזרת וגדילה).

רבי עקיבא אומר: 'באספך מגרנך ומיקבך' - מה גורן ויקב מיוחדין שגדילין על רוב מים (הם מי גשמים, שרוב זרעים גדילים על ידם) ומתעשרין לשנה שעברה - אף כל שגדילין על רוב מים מתעשרין לשנה שעברה; יצאו ירקות שגדילין על כל מים (אף על שאובין שדולין ומשקין אותן תמיד כענין שנאמר (דברים יא) והשקית ברגלך כגן הירק סתם גן הירק דרכו בהשקאה) ומתעשרין לשנה הבאה'.

מאי בינייהו?

אמר רבי אבהו: בצלים הסריסין (ציפול"י בלע"ז שאין נעשין גדולין כשאר בצלים) ופול המצרי (שזרעו לירק; דאי זרעו לזרע - קטנית הוא, ולא הלכו בו אלא אחר השרשה) איכא בינייהו, דתנן [שביעית פ"ב מ"ט]: בצלים הסריסין ופול המצרי שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה - מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית, ואם לאו - אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה.

[7]

'באחד בשבט ראש השנה לאילן [8] - מאי טעמא?

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה [9] ועדיין רוב תקופה מבחוץ [10].

מאי קאמר [11]?

הכי קאמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.

תנו רבנן [תוספתא שביעית פ"ד הלכה כא [ליברמן]]: 'מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג [12] באחד בשבט ונהג בו שני עישורין [13],

עמוד ב

אחד כדברי בית שמאי [14] ואחד כדברי בית הלל [15].

רבי יוסי בר יהודה אומר: [16] לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה [17], אלא מנהג רבן גמליאל [18] ורבי אליעזר נהג בה [19]'. [20]

דתנן [בכורים פ"ב מ"ו]: אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים [21] ולירק בדרך אחד: שוה לאילן בשלשה דרכים: לערלה ולרבעי ולשביעית, ולירק בדרך אחד: שבשעת לקיטתו עישורו [22] - דברי רבן גמליאל; רבי אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר'.

ומי עבדינן כתרי חומרי? והתניא [תוספתא יבמות פ"א הלכה יג [ליברמן]; תוספתא סוכה פ"ב הלכה ג]: 'לעולם הלכה כדברי בית הלל, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה [23]; מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע; מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר (קהלת ב יד) [החכם עיניו בראשו] והכסיל בחשך הולך [וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם]’* - אלא: אי כבית שמאי - בקוליהון ובחומריהון [24], אי כבית הלל - בקוליהון ובחומריהון [25]!?

רבי עקיבא - גמריה אסתפק ליה [27], ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט אמרו אי בט"ו בשבט אמרו.

רבי יוסי בר יהודה אומר: לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה, אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה; באחד בשבט כבית שמאי נהג בה [28]?

אמר רבי חנינא ואיתימא רבי חנניא: הכא באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו דאידך שבט [29] עסקינן [30], ובדין הוא [31] אפילו קודם לכן [32], ומעשה שהיה - כך היה [33].

רבינא אמר: כרוך ותני [34]: לא אחד בשבט היה [35] אלא ט"ו בשבט היה [36], ולא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה.

אמר רבה בר רב הונא: השתא דאמר רבן גמליאל 'אתרוג אחר לקיטתו עישורו כירק' - ראש השנה שלו תשרי [37].

מיתיבי: רבי שמעון בן אלעזר אומר: ליקט אתרוג ערב ט"ו בשבט עד שלא תבוא השמש, וחזר וליקט משתבוא השמש - אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש; היתה שלישית נכנסת לרביעית [38] - שלישית מעשר ראשון ומעשר עני, רביעית מעשר ראשון ומעשר שני;

הערות[עריכה]

  1. ^ הני תלת דשמואל: 'הלכה כרבי שמעון שזורי', ו'לכל אין בילה', ו'הכל הולך אחר גמר פרי'
  2. ^ ואין תורמין ממנו, ואין לו תקנה לחדש וישן שנתערבו אלא אם כן תורמין עליו ממקום אחר לפי חשבון: מחדש על החדש ומישן על הישן
  3. ^ הכא אמר שמואל 'הלכה כרבי שמעון' - דיש בילה, והכא אמר אין בילה
  4. ^ למימרא: דכוליה חדש הוא! והלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה
  5. ^ במיני קטנית אמר שמואל דמערבין הנשרשין לפני ראש השנה בנשרשין לאחר ראש השנה, ויהיב טעמא למלתיה: משום דהולכין בהן אחר גמר פרי; אבל תבואה וזיתים - אחר שליש
  6. ^ [זהו המשך הד"ה ברש"י (לעיל יג,א) "אישתמיטיה", והוא הסבר הגמרא לעיל]
  7. '^ רש"י ד"ה איכא בינייהו: כגון שמנע מהם מים ולא השקו שלשים יום לפני ראש השנה ולקטן אחר ראש השנה: וכי הא מתניתין דתנן במסכת שביעית (פ"ב מ"ט) בצלים הסריסים כו' – רבי יוסי הגלילי אית ליה הא מתניתא, דכיון דמנע מים שלשים יום לפני ראש השנה - נמצאו גדילין על מי שנה שעברה; ולרבי עקיבא הרי גדילין על כל מים ומתעשרין להבא! בפירוש רומי"ים מפרש איפכא: רבי עקיבא אית ליה הא מתניתין שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה מתעשר לשעבר, ומפרש טעמיה בתלמוד ירושלמי: 'א"ר מנא: מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה - נעשו כ[שדה ]בעל' כלומר: זמן חיובן למעשר בראש השנה, [דהם] לא נסתפקו מ'כל מים' - שהן מים שאובין - זה שלשים יום כי אם ממי גשמים, יצאו מתורת ירקות הגדילין 'על כל מים' ונכנסו בתורת שדה הבעל, ומסתפק במי גשמים, ומתעשרין לשעבר. דרכן של בצלים הסריסין ופול המצרי למנוע מהן מים שאובין פרק אחד לפני לקיטתן כדי להקשותן, לפיכך חילקום חכמים משאר ירקות; אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך - אפילו מנע מהן - לא יצאו מדין ירק, ובטלה דעתו. בצלים הסריסים מסתפקין לשנה בהשקאה אחת לשלשים יום ויותר, לפיכך: אם השקן בתוך שלשים יום לפני ראש השנה - נמצאת השקאה זאת מועלת להם בשביעית, לפיכך אסורין בשביעית. ולענין מעשר נמי הוו להו כגדילין על מי שנה הבאה, שעדיין לחלוחית השקאתן קיימת, אבל ירק שדרכו ליגזז - צריך להשקותו תמיד, ואפילו מנע ממנו שלשים יום לפני ראש השנה - בטלה דעתו אצל כל אדם, ולא נתנו בהן חכמים חילוק לפי שאין דרכן בכך, ומלתא דלא שכיחא היא.
  8. ^ ואין תורמין מפירות אילן שחנטו פירותיו קודם לכן על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן
  9. ^ שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועָלָה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה
  10. ^ עדיין רוב התקופה לבוא
  11. ^ 'ועדיין רוב תקופה מבחוץ' - כל שכן!: דכיון דרוב תקופה מבחוץ - עדיין לא הגיע זמן החנטה, ולא היה להם לקבוע ראש השנה עד אדר
  12. ^ פירות אילן
  13. ^ מעשר שני בשנה שניה ומעשר עני בשנה שלישית, שהיתה שניה נכנסת לשלישית
  14. ^ שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסת שלישית משחשיכה
  15. ^ האומרין: לא נתחדשה שנה עד חמשה עשר בו
  16. ^ שני עישורין שנהג בה -
  17. ^ לאו משום ספק כבית שמאי ספק כבית הלל
  18. ^ דאמר: אתרוג אחר לקיטה כירק משום דדרכו ליגדל על כל מים, והרי נלקט בשלישית
  19. ^ או שמא כרבי אליעזר, דאמר: אחרי חנטה הלכו בו כשאר אילנות, והרי חנט בשניה
  20. ^ ולקמיה פריך: אם כן פשיטא ליה דכבר נכנסה שלישית, כבית שמאי!?
  21. ^ לילך אחר חנטה לענין ערלה ורבעי ושביעית
  22. ^ שאם חנטה בשניה ונלקטת בשלישית מתעשר כדת שנה שלישית, כירק, לפי שאף הוא דרכו ליגדל על כל מים; (הכי מפרש לה בשמעתא קמייתא דקדושין)
  23. ^ בעלמא (עירובין ו ב) פרכינן סיפא ארישא, ומשנינן: כאן קודם בת קול, כאן לאחר בת קול
  24. ^ אי לענין טומאה לא חשיב לה חסרון בחוליא אחת -לענין טריפה נמי לאו חסרון הוא
  25. ^ דאמרו חסרון הוא - ליחשבה חסרון הכא והכא. והך דרבי עקיבא נמי סתרן אהדדי: דקא חשיב ליה שניה וקא חשיב ליה שלישית
  26. ^ בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל, כגון: כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל: בית שמאי אומרים שתי חוליות, ובית הלל אומרים חוליה אחת, וכן לטרפה; נמצאו דברי בית שמאי מקילין בטריפה, ואומר[ים] עד שתחסר שתי חוליות, ובית הלל מחמירין בה [בטרפה] ומקילין לענין טומאה לומר שכיון שחסרה חוליא אחת - אינה מטמאה; והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - 'כסיל בחשך הולך' הוא: שאינו יודע להבחין על מי לסמוך; אבל בשתי מחלוקות, שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל!
  27. ^ כבית הלל בעא למעבד
  28. ^ לרבי יוסי בר יהודה דאמר 'משום דנהג בה מנהג רבן גמליאל עישרה במעשר עני כדין שלישית, אם כן כבית שמאי סבירא ליה דנתחדשה שנה היום, דאי כבית הלל - לקיטתה וחנטתה בשנה אחת הוה
  29. ^ דאשתקד
  30. ^ שהאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים, ובט"ו בשבט דאשתקד נכנסה שנה שלישית, ועדיין לא יצאת שלישית; נמצאת שחנטה בשניה ונלקטה בשלישית
  31. ^ דאם לקטה
  32. ^ או בכסליו או בטבת נמי הוה נוהג בה שני עישורין משום מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר
  33. ^ בא' בשבט היה
  34. ^ כפול את דברי רבי יוסי [ברבי יהודה] ושנה בה שתי מחלוקות
  35. ^ שאין בה חידוש שנה
  36. ^ לדברי הכל נתחדשה שנה
  37. ^ כדין ירק; ולענין מעשר קאמר
  38. ^ לקמן פריך מאי שנא דלא תנא 'ואם היתה שניה נכנסת לשלישית', כדתניא (לעיל דף יב,ב) גבי ליקט ירק