ביאור:בבלי ראש השנה דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שאין תלמוד לומר 'בחדש השביעי' [1], ומה תלמוד לומר 'בחדש השביעי'? - שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה.

[ספרא אמור פרשתא יא יא הלכה ט] ומנין לשלש של שלש שלש [2]?

תלמוד לומר [3]: (ויקרא כה ט) 'והעברת [4] שופר תרועה [בחדש השבעי בעשור לחדש] ביום הכפרים תעבירו [5] [שופר בכל ארצכם] (ויקרא כג כד: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם) שבתון זכרון תרועה [מקרא קדש] (במדבר כט א: ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו) יום תרועה יהיה לכם.

ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה [6]?

תלמוד לומר 'שביעי' 'שביעי' לגזירה שוה [7];

הא כיצד? שלש שהן תשע: שיעור תקיעה כתרועה, שיעור תרועה כשלשה שברים'.

האי תנא מעיקרא מייתי לה בהיקישא [8] והשתא מייתי לה בגזירה שוה [9]!?

הכי קאמר: אי לאו גזירה שוה [10] - הוה מייתינא לה בהיקישא [11]; השתא דאתיא גזירה שוה - היקישא לא צריך.

והאי תנא מייתי לה [12] בגזירה שוה ממדבר, דתניא [ספרי במדבר פסקא עג]: '(במדבר י ה) ותקעתם תרועה [ונסעו המחנות החנים קדמה] - תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה [13];

אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה - או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא [14]?

כשהוא אומר (במדבר י ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו [15] - הוי אומר [16] תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה.

ומנין שפשוטה לפניה?

תלמוד לומר: (במדבר י ה) ותקעתם [17] תרועה [ונסעו המחנות החנים קדמה].

ומנין שפשוטה לאחריה?

תלמוד לומר (במדבר י ו: ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה) תרועה יתקעו [למסעיהם].

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר [שם] 'ותקעתם תרועה שנית', שאין תלמוד לומר 'שנית' [18], ומה תלמוד לומר 'שנית'? - זה בנה אב שכל מקום שנאמר 'תרועה' - תהא תקיעה שניה לה [19];

אין לי אלא במדבר, בראש השנה מנין?

תלמוד לומר 'תרועה' 'תרועה' לגזירה שוה.

ושלש תרועות נאמרו בראש השנה:

(ויקרא כג כד: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם) שבתון זכרון תרועה [מקרא קדש],

(במדבר כט א: ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו) יום תרועה [יהיה לכם],

(ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה [בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם], ושתי תקיעות לכל אחת ואחת, מצינו למדין שלש תרועות ושש תקיעות נאמרו בראש השנה: שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים: [20] 'שבתון זכרון תרועה' 'והעברת שופר תרועה' - מדברי תורה [21], 'יום תרועה יהיה לכם' - לתלמודו הוא בא [22].

רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים 'והעברת שופר תרועה' מדברי תורה, 'שבתון זכרון תרועה' ו'יום תרועה יהיה לכם' - לתלמודו הוא בא.

מאי 'לתלמודו הוא בא' [23]?

מיבעי ביום ולא בלילה.

ואידך - ביום ולא בלילה מנא ליה?

נפקא ליה מ'ביום הכפורים';

אי מ'ביום הכפורים' יליף - נגמור נמי מיניה לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה?

'והעברת'- 'תעבירו' לא משמע להו [24].

אלא מאי דרשי בהו?

'והעברת' - כדרב מתנא, דאמר רב מתנא: 'והעברת' - דרך העברתו [25];

'תעבירו' - דקאמר רחמנא נעבריה ביד [26].

ואידך דרב מתנא?

מדשני בדיבוריה; 'תעבירו' - ביד לא מצית אמרת, דגמר עברה עברה ממשה: כתיב הכא 'והעברת שופר תרועה' וכתיב התם (שמות לו ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה [לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא] - מה להלן בקול אף כאן בקול.

ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר - אי מה להלן חצוצרות אף כאן חצוצרות?

תלמוד לומר: (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: אי זהו חג שהחדש מתכסה בו? - הוי אומר זה ראש השנה, וקאמר רחמנא שופר.

אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה.

מה נפשך: אי ילולי יליל - לעביד תקיעה תרועה ותקיעה, ואי גנוחי גנח - לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה!?

מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל [27].

מתקיף לה רב עוירא: ודלמא ילולי הוה [28] וקא מפסיק שלשה שברים [29] בין תרועה לתקיעה [30]?

דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה.

מתקיף לה רבינא: ודלמא גנוחי הוה [31] וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה [32]?

דהדר עביד תרועה שברים תרועה.

אלא רבי אבהו מאי אתקין? אי גנוחי גנח - הא עבדיה, אי ילולי יליל הא עבדיה!

מספקא ליה דלמא גנח ויליל.

אי הכי ליעבד נמי איפכא: תקיעה תרועה שלשה שברים ותקיעה, דלמא יליל וגנח!?

סתמא דמילתא, כי מתרע באיניש מילתא, ברישא גנח [33] והדר יליל [34].

תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים:

אמר רבי יוחנן: שמע

עמוד ב

תשע תקיעות [35] בתשע שעות ביום - יצא.

תניא נמי הכי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום - יצא. מתשעה בני אדם כאחד [לא] יצא [36], תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא [37], ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק:

בהלל ובמגילה - אם שהה [38] כדי לגמור את כולה חוזר לראש!

לא קשיא, הא דידיה הא דרביה.

ודידיה לא? והא רבי אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דרבי יוחנן, והוה קרי קריאת שמע; כי מטא למבואות מטונפות אישתיק. בתר דחליף אמר ליה: מהו לגמור? אמר לו: אם שהית כדי לגמור את כולה - חזור לראש.

הכי קאמר ליה: לדידי לא סבירא לי [39]; לדידך, דסבירא לך [40], אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.

תנו רבנן: תקיעות - אין מעכבות זו את זו; ברכות [41] - אין מעכבות זו את זו [42]; תקיעות וברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים מעכבות.

מאי טעמא?

אמר רבה: אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות: מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה; ובמה? בשופר!

מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע:

טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא - כי שמע להו, אסדר ברכות שמע להו!

רב פפא בר שמואל קם לצלויי, אמר ליה לשמעיה: כי נהירנא לך [43] - תקע לי.

אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר [44].

תניא נמי הכי: 'כשהוא שומען - שומען על הסדר ועל סדר ברכות; במה דברים אמורים? - בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר - שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות.

ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו; ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו. ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין.

כיצד? שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין - הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין'.

פשיטא! הא דאורייתא הא דרבנן!

לא, צריכא דאף על גב דהא ודאי והא ספק [45].

כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד וכו':

תניא: 'אמרו לו לרבן גמליאל: לדבריך - למה צבור מתפללין [46]?

אמר להם: כדי להסדיר שליח צבור תפלתו.

אמר להם רבן גמליאל: לדבריכם, למה שליח צבור יורד לפני התיבה?

אמרו לו: כדי להוציא את שאינו בקי.

אמר להם: כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי'.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מודים חכמים לרבן גמליאל [47]; ורב אמר עדיין היא מחלוקת.

שמעה [רבי] חייא בריה דרבה בר נחמני, אזל אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר חיננא, אמר ליה [48]: הכי אמר רב: עדיין היא מחלוקת.

אמר ליה: רבה בר בר חנה נמי [49] הכי קאמר [50]: כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא - אפליג עליה ריש לקיש ואמר 'עדיין היא מחלוקת'.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן: 'הלכתא כרבן גמליאל', הלכתא - מכלל דפליגי!?

הערות[עריכה]

  1. ^ דהא כתב לן בכמה מקומות דיום הכפורים בחדש השביעי הוא, והכא - יום הכפורים כתיב
  2. ^ מנין דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה באמצע עבדינן תלתא זימני: למלכיות חדא, ולזכרונות חדא, ולשופרות חדא
  3. ^ תרועה תלתא זימני לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה
  4. ^ פשוטה משמע: העברת קול אחד [## נראה מדמיון "הברה" ל"העברה"]
  5. ^ הרי העברה תחילה וסוף, ותרועה כתיבא בינתים
  6. ^ לפי ששלש תרועות הללו לא נאמרו במקום אחד: שהשתים נאמרו בר"ה והאחת ביובל, מנין ליתן האמורות בראש השנה ביובל וליתן האמורה ביובל בראש השנה, שיהו כאן וכאן שלש
  7. ^ נאמר בראש השנה 'בחדש השביעי' ונאמר ביובל 'והעברת שופר תרועה בחדש השביעי'
  8. ^ ללמוד זה מזה [לעיל]: מניין שבשופר ופשוטה לפניה ולאחריה? גמר ראש השנה מיובל בהיקישא, דאין תלמוד לומר בחדש השביעי אלא להקיש כל תרועות של חדש השביעי שיהו שוות
  9. ^ ליתן האמור של זה בזה - הא נמי תיתי בהיקישא, דאי כדכתיבן שיהו שתים בראש השנה ואחת ביובל - אין תרועות של חדש השביעי שוות
  10. ^ אי לא נאמרה גזירה שוה זו למשה מסיני לדונה
  11. ^ הייתי מביא הכל בהיקישא, כלומר מעצמו
  12. ^ שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה
  13. ^ דלא תימא חדא היא, והכי קאמר: היו תוקעין תרועה, אלא הכי קאמר: ותקעתם תקיעה ואחריה הריעו תרועה
  14. ^ והכי קאמר: היו תוקעין תרועה
  15. ^ מכלל דבמסעות 'תתקעו' 'ותריעו' קאמר, ותרועה לא קרי לה 'תקיעה'
  16. ^ על כרחך
  17. ^ והדר
  18. ^ שכבר אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני; כי הדר אמר 'ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני' - פשיטא דשנית היא
  19. ^ והכי קאמר: ותקעתם תקיעה שנית לתרועה
  20. ^ תרי קראי דרוש למניינא, כדקתני ואזיל:
  21. ^ כלומר מכאן נלמוד שתים
  22. '^ לא תדרשיה למניינא, שהרי לתלמודו הוא בא: מופנה לגזירה שוה שדרש ’’תרועה' 'תרועה' לגזירה שוה, אלא סופרים אמרוה כדי להשוות מלכיות וזכרונות ושופרות לתקיעותיהן
  23. ^ בשלמא חד לגזירה שוה, אידך למאי
  24. ^ למדרש מיניה פשוטה לפניה
  25. ^ למעוטי הפכו ותקע בו, כדאמרן (ראש השנה דף כז)
  26. ^ ואי לאו דהדר כתביה - לא הוה משתמע 'תעבירו' לשון תקיעה
  27. ^ ועבד תרווייהו
  28. ^ ואין לנו שברים
  29. ^ ד'תקיעה שברים' דקשר"ק דרבי אבהו
  30. ^ בין תקיעה ראשונה לתרועה, ואין כאן פשוטה לפניה
  31. ^ ואין לך לעשות תרועות יבבות
  32. ^ לפשוטה שלאחריה
  33. ^ גניחות ארוכות קומפלייני"א בלע"ז
  34. ^ ריצידי"ר בלע"ז
  35. ^ תרועות נמי קאמר
  36. ^ 'לא יצא' - תרי קלי לא משתמעי; כך פירושה לפי מה שכתוב בספרים; ולאו מלתא היא, דהא אוקימנא (ר"ה דף כז) תרי קלי מתרי גברי משתמעי! והכי גרסינן לה בתוספתא [תוספתא מסכת ראש השנה (ליברמן) פרק ב הלכה טו]: מתשעה בני אדם כאחד יצא, ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו
  37. ^ ולא גרסינן 'תקיעה מזה ותרועה מזה יצא' - דהיינו רישא! ואי גרסינן לה - הכי הוא דגרסינן: מתשעה בני אדם כאחד - תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא, ואפי' בסירוגין כו'
  38. ^ בסירוגו כדי לגמור את כולו חוזר
  39. ^ מה שהפסקת; דאית ליה לרבי יוחנן במסכת ברכות (דף כד,ב) היה קורא קריאת שמע והגיע למבואות מטונפות - מניח ידו על פיו וקורא, ולא סבירא לי נמי דמשום שהה יהא צריך לחזור
  40. ^ ואתה חולק עלי בשתיהן; דכיון דקא בעית 'מהו לגומרה' - מכלל דסבירא לך סירוגין מעכבי קרייה, ומבעיא לך בכמה הוי סירוגין
  41. ^ וברכות דעלמא, כגון תעניות
  42. ^ אם בירך ולא תקע
  43. ^ לסימן שסיימתי הברכה
  44. ^ חבורת צבור; אבל יחיד - מברך את כולו ואחר כך תוקע תשע תקיעות
  45. ^ ודאי הוא לו שאם ילך אצל המברכין ימצא שם עשרה ויתפלל שליח צבור ויוציאנו ידי חובתו, ואם ילך אצל התוקעין שמא כבר עמדו והלכו לביתם
  46. ^ בלחש
  47. ^ אחר שנחלקו חזרו והודו
  48. ^ רבי חייא לרב דימי
  49. ^ דמריה דשמעתא הוא
  50. ^ שנחלקו על רבן יוחנן כשאמר כן