ביאור:בבלי ראש השנה דף לד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ראש השנה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה |
למהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שאין תלמוד לומר 'בחדש השביעי' [1], ומה תלמוד לומר 'בחדש השביעי'? - שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה.
[ספרא אמור פרשתא יא יא הלכה ט] ומנין לשלש של שלש שלש [2]?
תלמוד לומר [3]: (ויקרא כה ט) 'והעברת [4] שופר תרועה [בחדש השבעי בעשור לחדש] ביום הכפרים תעבירו [5] [שופר בכל ארצכם] (ויקרא כג כד: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם) שבתון זכרון תרועה [מקרא קדש] (במדבר כט א: ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו) יום תרועה יהיה לכם.
ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה [6]?
תלמוד לומר 'שביעי' 'שביעי' לגזירה שוה [7];
הא כיצד? שלש שהן תשע: שיעור תקיעה כתרועה, שיעור תרועה כשלשה שברים'.
האי תנא מעיקרא מייתי לה בהיקישא [8] והשתא מייתי לה בגזירה שוה [9]!?
הכי קאמר: אי לאו גזירה שוה [10] - הוה מייתינא לה בהיקישא [11]; השתא דאתיא גזירה שוה - היקישא לא צריך.
והאי תנא מייתי לה [12] בגזירה שוה ממדבר, דתניא [ספרי במדבר פסקא עג]: '(במדבר י ה) ותקעתם תרועה [ונסעו המחנות החנים קדמה] - תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה [13];
אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה - או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא [14]?
כשהוא אומר (במדבר י ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו [15] - הוי אומר [16] תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה.
ומנין שפשוטה לפניה?
תלמוד לומר: (במדבר י ה) ותקעתם [17] תרועה [ונסעו המחנות החנים קדמה].
ומנין שפשוטה לאחריה?
תלמוד לומר (במדבר י ו: ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה) תרועה יתקעו [למסעיהם].
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר [שם] 'ותקעתם תרועה שנית', שאין תלמוד לומר 'שנית' [18], ומה תלמוד לומר 'שנית'? - זה בנה אב שכל מקום שנאמר 'תרועה' - תהא תקיעה שניה לה [19];
אין לי אלא במדבר, בראש השנה מנין?
תלמוד לומר 'תרועה' 'תרועה' לגזירה שוה.
ושלש תרועות נאמרו בראש השנה:
(ויקרא כג כד: דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם) שבתון זכרון תרועה [מקרא קדש],
(במדבר כט א: ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו) יום תרועה [יהיה לכם],
(ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה [בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם], ושתי תקיעות לכל אחת ואחת, מצינו למדין שלש תרועות ושש תקיעות נאמרו בראש השנה: שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים: [20] 'שבתון זכרון תרועה' 'והעברת שופר תרועה' - מדברי תורה [21], 'יום תרועה יהיה לכם' - לתלמודו הוא בא [22].
רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים 'והעברת שופר תרועה' מדברי תורה, 'שבתון זכרון תרועה' ו'יום תרועה יהיה לכם' - לתלמודו הוא בא.
מאי 'לתלמודו הוא בא' [23]?
מיבעי ביום ולא בלילה.
ואידך - ביום ולא בלילה מנא ליה?
נפקא ליה מ'ביום הכפורים';
אי מ'ביום הכפורים' יליף - נגמור נמי מיניה לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה?
'והעברת'- 'תעבירו' לא משמע להו [24].
אלא מאי דרשי בהו?
'והעברת' - כדרב מתנא, דאמר רב מתנא: 'והעברת' - דרך העברתו [25];
'תעבירו' - דקאמר רחמנא נעבריה ביד [26].
ואידך דרב מתנא?
מדשני בדיבוריה; 'תעבירו' - ביד לא מצית אמרת, דגמר עברה עברה ממשה: כתיב הכא 'והעברת שופר תרועה' וכתיב התם (שמות לו ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה [לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא] - מה להלן בקול אף כאן בקול.
ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר - אי מה להלן חצוצרות אף כאן חצוצרות?
תלמוד לומר: (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו: אי זהו חג שהחדש מתכסה בו? - הוי אומר זה ראש השנה, וקאמר רחמנא שופר.
אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה.
מה נפשך: אי ילולי יליל - לעביד תקיעה תרועה ותקיעה, ואי גנוחי גנח - לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה!?
מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל [27].
מתקיף לה רב עוירא: ודלמא ילולי הוה [28] וקא מפסיק שלשה שברים [29] בין תרועה לתקיעה [30]?
דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה.
מתקיף לה רבינא: ודלמא גנוחי הוה [31] וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה [32]?
דהדר עביד תרועה שברים תרועה.
אלא רבי אבהו מאי אתקין? אי גנוחי גנח - הא עבדיה, אי ילולי יליל הא עבדיה!
מספקא ליה דלמא גנח ויליל.
אי הכי ליעבד נמי איפכא: תקיעה תרועה שלשה שברים ותקיעה, דלמא יליל וגנח!?
סתמא דמילתא, כי מתרע באיניש מילתא, ברישא גנח [33] והדר יליל [34].
תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים:
אמר רבי יוחנן: שמע
תשע תקיעות [35] בתשע שעות ביום - יצא.
תניא נמי הכי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום - יצא. מתשעה בני אדם כאחד [לא] יצא [36], תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא [37], ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק:
בהלל ובמגילה - אם שהה [38] כדי לגמור את כולה חוזר לראש!
לא קשיא, הא דידיה הא דרביה.
ודידיה לא? והא רבי אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דרבי יוחנן, והוה קרי קריאת שמע; כי מטא למבואות מטונפות אישתיק. בתר דחליף אמר ליה: מהו לגמור? אמר לו: אם שהית כדי לגמור את כולה - חזור לראש.
הכי קאמר ליה: לדידי לא סבירא לי [39]; לדידך, דסבירא לך [40], אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.
תנו רבנן: תקיעות - אין מעכבות זו את זו; ברכות [41] - אין מעכבות זו את זו [42]; תקיעות וברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים מעכבות.
מאי טעמא?
אמר רבה: אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות: מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה; ובמה? בשופר!
מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע:
טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא - כי שמע להו, אסדר ברכות שמע להו!
רב פפא בר שמואל קם לצלויי, אמר ליה לשמעיה: כי נהירנא לך [43] - תקע לי.
אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר [44].
תניא נמי הכי: 'כשהוא שומען - שומען על הסדר ועל סדר ברכות; במה דברים אמורים? - בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר - שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות.
ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו; ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו. ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין.
כיצד? שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין - הולכין למקום שתוקעין, ואין הולכין למקום שמברכין'.
פשיטא! הא דאורייתא הא דרבנן!
לא, צריכא דאף על גב דהא ודאי והא ספק [45].
כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד וכו':
תניא: 'אמרו לו לרבן גמליאל: לדבריך - למה צבור מתפללין [46]?
אמר להם: כדי להסדיר שליח צבור תפלתו.
אמר להם רבן גמליאל: לדבריכם, למה שליח צבור יורד לפני התיבה?
אמרו לו: כדי להוציא את שאינו בקי.
אמר להם: כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי'.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מודים חכמים לרבן גמליאל [47]; ורב אמר עדיין היא מחלוקת.
שמעה [רבי] חייא בריה דרבה בר נחמני, אזל אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר חיננא, אמר ליה [48]: הכי אמר רב: עדיין היא מחלוקת.
אמר ליה: רבה בר בר חנה נמי [49] הכי קאמר [50]: כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא - אפליג עליה ריש לקיש ואמר 'עדיין היא מחלוקת'.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי חנה ציפוראה אמר רבי יוחנן: 'הלכתא כרבן גמליאל', הלכתא - מכלל דפליגי!?
הערות
[עריכה]- ^ דהא כתב לן בכמה מקומות דיום הכפורים בחדש השביעי הוא, והכא - יום הכפורים כתיב
- ^ מנין דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה באמצע עבדינן תלתא זימני: למלכיות חדא, ולזכרונות חדא, ולשופרות חדא
- ^ תרועה תלתא זימני לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה
- ^ פשוטה משמע: העברת קול אחד [## נראה מדמיון "הברה" ל"העברה"]
- ^ הרי העברה תחילה וסוף, ותרועה כתיבא בינתים
- ^ לפי ששלש תרועות הללו לא נאמרו במקום אחד: שהשתים נאמרו בר"ה והאחת ביובל, מנין ליתן האמורות בראש השנה ביובל וליתן האמורה ביובל בראש השנה, שיהו כאן וכאן שלש
- ^ נאמר בראש השנה 'בחדש השביעי' ונאמר ביובל 'והעברת שופר תרועה בחדש השביעי'
- ^ ללמוד זה מזה [לעיל]: מניין שבשופר ופשוטה לפניה ולאחריה? גמר ראש השנה מיובל בהיקישא, דאין תלמוד לומר בחדש השביעי אלא להקיש כל תרועות של חדש השביעי שיהו שוות
- ^ ליתן האמור של זה בזה - הא נמי תיתי בהיקישא, דאי כדכתיבן שיהו שתים בראש השנה ואחת ביובל - אין תרועות של חדש השביעי שוות
- ^ אי לא נאמרה גזירה שוה זו למשה מסיני לדונה
- ^ הייתי מביא הכל בהיקישא, כלומר מעצמו
- ^ שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה
- ^ דלא תימא חדא היא, והכי קאמר: היו תוקעין תרועה, אלא הכי קאמר: ותקעתם תקיעה ואחריה הריעו תרועה
- ^ והכי קאמר: היו תוקעין תרועה
- ^ מכלל דבמסעות 'תתקעו' 'ותריעו' קאמר, ותרועה לא קרי לה 'תקיעה'
- ^ על כרחך
- ^ והדר
- ^ שכבר אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני; כי הדר אמר 'ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני' - פשיטא דשנית היא
- ^ והכי קאמר: ותקעתם תקיעה שנית לתרועה
- ^ תרי קראי דרוש למניינא, כדקתני ואזיל:
- ^ כלומר מכאן נלמוד שתים
- '^ לא תדרשיה למניינא, שהרי לתלמודו הוא בא: מופנה לגזירה שוה שדרש ’’תרועה' 'תרועה' לגזירה שוה, אלא סופרים אמרוה כדי להשוות מלכיות וזכרונות ושופרות לתקיעותיהן
- ^ בשלמא חד לגזירה שוה, אידך למאי
- ^ למדרש מיניה פשוטה לפניה
- ^ למעוטי הפכו ותקע בו, כדאמרן (ראש השנה דף כז)
- ^ ואי לאו דהדר כתביה - לא הוה משתמע 'תעבירו' לשון תקיעה
- ^ ועבד תרווייהו
- ^ ואין לנו שברים
- ^ ד'תקיעה שברים' דקשר"ק דרבי אבהו
- ^ בין תקיעה ראשונה לתרועה, ואין כאן פשוטה לפניה
- ^ ואין לך לעשות תרועות יבבות
- ^ לפשוטה שלאחריה
- ^ גניחות ארוכות קומפלייני"א בלע"ז
- ^ ריצידי"ר בלע"ז
- ^ תרועות נמי קאמר
- ^ 'לא יצא' - תרי קלי לא משתמעי; כך פירושה לפי מה שכתוב בספרים; ולאו מלתא היא, דהא אוקימנא (ר"ה דף כז) תרי קלי מתרי גברי משתמעי! והכי גרסינן לה בתוספתא [תוספתא מסכת ראש השנה (ליברמן) פרק ב הלכה טו]: מתשעה בני אדם כאחד יצא, ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו
- ^ ולא גרסינן 'תקיעה מזה ותרועה מזה יצא' - דהיינו רישא! ואי גרסינן לה - הכי הוא דגרסינן: מתשעה בני אדם כאחד - תקיעה מזה ותרועה מזה - יצא, ואפי' בסירוגין כו'
- ^ בסירוגו כדי לגמור את כולו חוזר
- ^ מה שהפסקת; דאית ליה לרבי יוחנן במסכת ברכות (דף כד,ב) היה קורא קריאת שמע והגיע למבואות מטונפות - מניח ידו על פיו וקורא, ולא סבירא לי נמי דמשום שהה יהא צריך לחזור
- ^ ואתה חולק עלי בשתיהן; דכיון דקא בעית 'מהו לגומרה' - מכלל דסבירא לך סירוגין מעכבי קרייה, ומבעיא לך בכמה הוי סירוגין
- ^ וברכות דעלמא, כגון תעניות
- ^ אם בירך ולא תקע
- ^ לסימן שסיימתי הברכה
- ^ חבורת צבור; אבל יחיד - מברך את כולו ואחר כך תוקע תשע תקיעות
- ^ ודאי הוא לו שאם ילך אצל המברכין ימצא שם עשרה ויתפלל שליח צבור ויוציאנו ידי חובתו, ואם ילך אצל התוקעין שמא כבר עמדו והלכו לביתם
- ^ בלחש
- ^ אחר שנחלקו חזרו והודו
- ^ רבי חייא לרב דימי
- ^ דמריה דשמעתא הוא
- ^ שנחלקו על רבן יוחנן כשאמר כן