קטגוריה:דברים טז ט
שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפׇּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑/ךְ מֵ/הָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּ/קָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִ/סְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | שִׁבְעָא שָׁבוּעִין תִּמְנֵי לָךְ מִשֵּׁירָיוּת מַגְּלָא בַּחֲצַד עֻמְרָא דַּאֲרָמוּתָא תְּשָׁרֵי לְמִמְנֵי שִׁבְעָא שָׁבוּעִין׃ |
ירושלמי (יונתן): | שׁוּבְעָא שְׁבוּעִין תִּימְנוּן לְכוֹן מִזְמַן דְּתִשְׁרוּן לְמִשְׁלַח מַגְלָא לְמַחֲצוֹד בְּחַקְלָא בָּתַר חֲצַד עוֹמְרָא תֵּישְׁרוּן לְמִמְנֵי שׁוּבְעָא שְׁבוּעִין: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רשב"ם (כל הפרק)
מהחל חרמש: כתרגומו, כי העומר נקרא ראשית קצירכם:
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
שבעה שבועות תספר לך. הזכירה הפרשה שלש רגלים כסדרן שהם פסח שבועות סכות שכל ישראל מתקבצין בהם, ולא הזכיר ראש השנה ולא יום הכיפורים שאין מתקבצין שם בבהמ"ק, ומזה אין אנו אומרים בתפלת מוסף ר"ה ויוה"כ ואין אנו יכולים לעלות ולראות כמו שאנו אומרים בתפלות שלש רגלים אלא ואין אנו יכולים לעשות חובותינו. ומה שאמר תספר לך בלשון יחיד ובמקום אחר (ויקרא כג) תספרו חמשים יום בלשון רבים, דרך הכתובים להזכיר המצות פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים, ואחר שהזכיר המצות בלשון רבים יחזור ויזכירם בלשון יחיד, כדי שלא יחשוב היחיד להפטר ממנה בכלל הרבים ולהנצל מענשה לכך יחזור וידבר עם כל יחיד ויחיד, כענין מצות ציצית שהיא אמורה בלשון רבים (במדבר טו) ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וחזר והזכירה בלשון יחיד (דברים כב) גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך. ואין צריך לומר במצוה אחת בפסוקים רבים, שאפילו בפסוק אחד מצאנו לשון רבים ויחיד, הוא שכתוב (ויקרא יט) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך, ורבים כן. ועוד טעם אחר, שאלו נכתבה המצוה בלשון רבים ולא בלשון יחיד הייתי אומר שהמצוה אינה אמורה אלא לב"ד ואין כל אחד ואחד מישראל חייבין בה, לכך הוצרך הכתוב לחזור ולהזכירה בלשון יחיד. וכן במצות לולב הזכירה בלשון רבים (שם כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, ולא נזכר בשום מקום לשון יחידי, הרי הזכיר שם ושמחתם לפני ה' אלהיכם, ואי אפשר להבין שתהא המצוה אמורה לב"ד ולא לכל ישראל שהרי כל ישראל חייבין הם בשמחת המועדים, וכבר מצינו בלשון יחיד ושמחת בחגך. ולענין הספירה אמרו חז"ל, שבעה שבועות תספר לך מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, יש שסוברים כן, מצוה למימני יומי בכל יום ויום ומצוה למימני שבועי בהשלמת השבועות, אבל לא בכל יום, שאין צורך להזכיר השבועות בכל פרט הימים, וזה דעת המאור ז"ל. ויש שסוברים מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי בכל יום ויום, וכיון שעבר שבוע ראשון מצוה למימני השבועות שאחריו בכל יום ויום מן הימים שהוא סופר, לפי שהשבועות ירמוז לאלף השביעי ולכך צריך שיזכירם בכל יום, וזה דעת החכם ר"א בן עזרא.
ספורנו (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
תחל לספור שבעה שבועות. צריך לדעת למה כפל לומר תספור שבעה שבועות, ואולי כי בא לומר להם אם לא היה קמה להחל בה חרמש ובא מן העליה (מנחות פ"ג ב) אף על פי כן תחל לספור שבעה שבועות, וזה למאן דאמר (רוב פוסקים) ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, אבל למאן דאמר (רמב"ם) דאורייתא כפל הכתוב לזמן הזה:
חסלת פרשת ראה
מדרש ספרי (כל הפרק)
שבעה שבועות תספר לך . (מנחות סה סו) בב"ד.
ומנין לכל אחד ואחד? ת"ל (ויקרא כג) וספרתם לכם, לכל אחד ואחד.
מהחל חרמש בקמה . משהתחיל חרמש בקמה, שיהא הכל בקמה שיהיה תחלה לכל הנקצרים, לא תהא קצירתו אלא בחרמש.
יכול יקצור [ויביא] ויספור (ויביא) כל זמן שירצה? תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה.
יכול יקצור ויספור, ויביא כל זמן שירצה? תלמוד לומר [מיום הביאכם, תספרו].
(תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה? תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם את עומר התנופה.)
יכול יקצור ביום, ויספור ביום, ויביא ביום? תלמוד לומר שבע שבתת תמימות תהיינה . אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב.
יכול יקצור (ביום) בלילה, ויספור בלילה, ויביא בלילה? תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו, אין הבאה אלא ביום.
הא באיזה צד? קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום.מלבי"ם - התורה והמצוה
קפה.
שבעה שבועות תספר לך . ר"ל ופנית בבקר והלכת לאהליך , היינו ביום שני של פסח. ומאז ששת ימים תאכל מצות מן החדש, ויום השביעי של פסח הוא עצרת, וביום שאחריו נשלם שבוע הראשון של ימי הספירה.
קפו.
מהחל חרמש בקמה . היינו משקצרו את העומר, שמצותו לקצרו במגל דוקא.
ושבעת קצירתו תהיה כל התבואה בקמה, כי אין לקצור דבר קודם לעומר מאז תחל הספירה.
וזה כמו שתרגם אונקלוס "משריות מגלא, בחצד עומרא דארמותא".
קפז.
בפ' אמור אמר מיום הביאכם... תספרו , ופה אמר מהחל חרמש . וצריך שניהם - ממ"ש מיום הביאכם , נדע שיהיה ביום ההבאה, ולא נדע שיהיה ביום הקצירה. ונאמר שיקצור, ואימת שירצה יביא ויספור. לכן אמר מהחל חרמש , שתהיה הספירה ביום הקצירה.
ואם יאמר מהחל חרמש - לא נדע שיהיה ביום ההבאה, ונאמר שיקצור ויספור ואח"כ יביא; לכן צריך שניהם. כ"ה בספרא אמור קסה ועפ"ז הגהתי כאן.
קפח.
ממ"ש מיום הביאכם , י"ל שהספירה ביום וכן הקצירה. דהא כתיב מהחל חרמש תחל לספור , לכן אמר שבע שבתות תמימות - מלילה ויום.
ולפ"ז יש לטעות שגם ההבאה תהיה בלילה, שכבר נתבאר שצריך שיהיו שלשתם כאחד. אך הא כתיב מיום הביאכם , וא"כ מבואר שקצירה וספירה בלילה, והבאה ביום.
ונוסח הספרי משובשת, ואני הגהתיה כנוסח הספרא אמור קסו .
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. |
-- דברים טז, ט |
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ
- מצוות ספירת העומר
מתי מתחילה הספירה?
- לפי ספר דברים הספירה מתחילה: "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר"
- לפי ספר ויקרא הספירה מתחילה: "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ביאור:ויקרא כג טו).
חג הפסח נמשך שבעה ימים והיום האחרון הוא כשבת "מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג ח), ול-"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן" את עומר התנופה, ואז מתחילה הספירה.
לפי ספר דברים הספירה מתחילה "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" ולא בדיוק מהיום השביעי של פסח. סביר שלא כל שנה הקציר התחיל בדיוק לאחר היום השביעי של פסח, והקציר היה תלוי במזג האוויר, הגשמים בחורף וההבשלה של התבואה. אולם כנראה ספירה כזאת היתה בלתי ברורה ולא שרתה צורך ולכן לא התחילו לספור מהחל קציר הקמה.
למה ספרו?
בתורה אין הסברים לספירה כי לאנשים ההם ההסבר היה ברור. הערך ספירת העומר ביקיפדיה מביא את הדעות הנפוצות, אבל לא מסביר בצורה משכנעת את הספירה ואת האיסור להתחתן.
- כדי להבין את הספירה חייבים להבין שמדובר בחברה חקלאית, ותשלום מיסים.
החקלאים חרשו, זרעו, התפללו לגשם ברכה, וסוף סוף התבואה הבשילה. אם יחכו יותר מדי התבואה תפול לאדמה, מזיקים יבאו, והיבול החשוב יאבד. לכן הקציר היה מאוד חשוב והיה חייב להתקיים במועדו, ביעילות ובמהירות.
מהפסח עד שבועות נעשה הקציר. הקוצרים היו פועלים מקצועיים שעברו משדה לשדה, ככתוב: "וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים ... וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: יְהוָה עִמָּכֶם ... עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן" (רות א כב - ב ט).
הקציר כלל גם איסוף, דיש, ואחסנה. הקציר כלל כל עבודת שדה שהבשילה מסוף האביב במשך הקיץ, וזה כלל גם איסוף פירות מהעצים.
- הקציר התחיל באזור באר שבע, באזור הדרומי החם, והמשיך צפונה משדה לשדה, ככל שהאזור נעשה קריר יותר והיבולים מוכנים לקציר מאוחר יותר.
- בזמן הקציר אסור היה לעובדים לעזוב את הקוצרים וללכת למסיבה או חתונה או אפילו להסתפר, כי אז הם לא יקצרו את התבואה ויגרם נזק לבעל השדה.
- כל בעל שדה עשה חוזה עם האחראי על הקוצרים, כדי לקבוע את מקום השדה ויום הקציר.
- אם הקוצרים יאחרו לשדה אחד, אחר כך הם יאחרו לכל השדות בהמשך התקופה, ויגרמו נזק אדיר לבעלי האדמה ולכל הכלכלה של ארץ ישראל.
- לכהנים ולמלך היה חשוב מאוד שהקציר יתקיים במועדו.
עמידה בלוח זמנים היתה חשובה בצורה יוצאת מהכלל, וכך כל ערב הקריאו את ספירת העומר וכל אדם בדק את תוכנית העבודה שלו וידע לאיפה ללכת ומה לקצור. אם הקוצרים לא גמרו בשדה אחד, אסור היה להם להתעכב והם היו חייבים לעזוב את בעל השדה הזה לפתור את בעיותיו ולא גרמו נזק לשדות מצפון לו בהמשך תוכנית הקציר השנתית.
חשיבות הספירה - יעילות כלכלית
בגלל מבנה של ארץ ישראל כארץ ארוכה וצרה מדרום לצפון תהליך הקציר התקדם מהדרום לצפון בצורה הדרגתית ומסודרת.
בעל אדמה אחד לא היה חייב להחזיק עובדים רבים במשך כל השנה, כדי להשתמש בהם בתקופת הקציר הקצרה. תהליך הקציר איפשר לקבוצת קוצרים מקצועיים לעבור משדה לשדה, וכך כל בעלי האדמה השתתפו ביחד בפרנסת הקוצרים, הקוצרים הרויחו כסף רב לכלכלתם לכל השנה, והמערכת הכלכלית היתה יעילה ביותר. התיכנון הכלכלי הזה איפשר לבני ישראל לנצח את תושבי כנען שחיו כעמים נפרדים בערים נפרדות תחת מלכים שונים, ולא היו יכולים ליצר כלכלה מפותחת מאוחדת ויעילה.
למה שכחנו את מטרת הספירה?
מאז שבני ישראל גלו מאדמתם, הפסיקו להיות חקלאים ברובם, ועברו צפונה ודרומה מארץ ישראל, כל עניין הקציר בין פסח ושבועות נשכח, ומטרת הספירה אבדה.
עכשו שחזרנו לארצנו, ניתן להתחיל לכתוב את החוזים לעובדי הקרקע בספירת העומר, ולקיים את המנהג ככתבו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים טז ט"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.