מ"ג דברים טז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



<< · מ"ג דברים טז · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפׇּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
שִׁבְעָא שָׁבוּעִין תִּמְנֵי לָךְ מִשֵּׁירָיוּת מַגְּלָא בַּחֲצַד עֻמְרָא דַּאֲרָמוּתָא תְּשָׁרֵי לְמִמְנֵי שִׁבְעָא שָׁבוּעִין׃
ירושלמי (יונתן):
שׁוּבְעָא שְׁבוּעִין תִּימְנוּן לְכוֹן מִזְמַן דְּתִשְׁרוּן לְמִשְׁלַח מַגְלָא לְמַחֲצוֹד בְּחַקְלָא בָּתַר חֲצַד עוֹמְרָא תֵּישְׁרוּן לְמִמְנֵי שׁוּבְעָא שְׁבוּעִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהחל חרמש בקמה" - (ספרי מנחות עא) משנקצר העומר שהוא ראשית הקציר

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

מהחל חרמש: כתרגומו, כי העומר נקרא ראשית קצירכם:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהחל חרמש בקמה" - טעמו מהחל לכם חרמש בקמה כי כבר הזכיר מתי נתחיל להניף חרמש בקמה בעומר שהיא ראשית קצירנו ומדרשו (ספרי קפו) ללמד על העומר שלא תהא קצירתו אלא בחרמש

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


שבעה שבועות תספר לך. הזכירה הפרשה שלש רגלים כסדרן שהם פסח שבועות סכות שכל ישראל מתקבצין בהם, ולא הזכיר ראש השנה ולא יום הכיפורים שאין מתקבצין שם בבהמ"ק, ומזה אין אנו אומרים בתפלת מוסף ר"ה ויוה"כ ואין אנו יכולים לעלות ולראות כמו שאנו אומרים בתפלות שלש רגלים אלא ואין אנו יכולים לעשות חובותינו. ומה שאמר תספר לך בלשון יחיד ובמקום אחר (ויקרא כג) תספרו חמשים יום בלשון רבים, דרך הכתובים להזכיר המצות פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים, ואחר שהזכיר המצות בלשון רבים יחזור ויזכירם בלשון יחיד, כדי שלא יחשוב היחיד להפטר ממנה בכלל הרבים ולהנצל מענשה לכך יחזור וידבר עם כל יחיד ויחיד, כענין מצות ציצית שהיא אמורה בלשון רבים (במדבר טו) ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וחזר והזכירה בלשון יחיד (דברים כב) גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך. ואין צריך לומר במצוה אחת בפסוקים רבים, שאפילו בפסוק אחד מצאנו לשון רבים ויחיד, הוא שכתוב (ויקרא יט) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך, ורבים כן. ועוד טעם אחר, שאלו נכתבה המצוה בלשון רבים ולא בלשון יחיד הייתי אומר שהמצוה אינה אמורה אלא לב"ד ואין כל אחד ואחד מישראל חייבין בה, לכך הוצרך הכתוב לחזור ולהזכירה בלשון יחיד. וכן במצות לולב הזכירה בלשון רבים (שם כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, ולא נזכר בשום מקום לשון יחידי, הרי הזכיר שם ושמחתם לפני ה' אלהיכם, ואי אפשר להבין שתהא המצוה אמורה לב"ד ולא לכל ישראל שהרי כל ישראל חייבין הם בשמחת המועדים, וכבר מצינו בלשון יחיד ושמחת בחגך. ולענין הספירה אמרו חז"ל, שבעה שבועות תספר לך מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, יש שסוברים כן, מצוה למימני יומי בכל יום ויום ומצוה למימני שבועי בהשלמת השבועות, אבל לא בכל יום, שאין צורך להזכיר השבועות בכל פרט הימים, וזה דעת המאור ז"ל. ויש שסוברים מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי בכל יום ויום, וכיון שעבר שבוע ראשון מצוה למימני השבועות שאחריו בכל יום ויום מן הימים שהוא סופר, לפי שהשבועות ירמוז לאלף השביעי ולכך צריך שיזכירם בכל יום, וזה דעת החכם ר"א בן עזרא.

מהחל חרמש בקמה תחל לספור. למדך שהקצירה והספירה באין כאחד. ודרשו רז"ל יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא, ת"ל (ויקרא כג) מיום הביאכם, אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום, ת"ל (שם) שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא אותן תמימות בזמן שאתה מונה מבערב, הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום. ועוד דרשו רז"ל אל תקרי בקמה אלא בקומה, מכאן לספירת העומר שהיא מעומד, ומה קצירה מעומד אף ספירה מעומד. וארבעה דברים הן שמצותן מעומד, והסימן בהם עצמ"ל, ואלו הן עומר ציצית מילה לולב.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהחל חרמש בקמה" בקמת שעורי העומר כי השעורה אביב ומן האביב עד הקציר תספור שבעה שבועות חקות קציר:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

תחל לספור שבעה שבועות. צריך לדעת למה כפל לומר תספור שבעה שבועות, ואולי כי בא לומר להם אם לא היה קמה להחל בה חרמש ובא מן העליה (מנחות פ"ג ב) אף על פי כן תחל לספור שבעה שבועות, וזה למאן דאמר (רוב פוסקים) ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, אבל למאן דאמר (רמב"ם) דאורייתא כפל הכתוב לזמן הזה:

חסלת פרשת ראה


פרשת שופטים

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


קפה.

שבעה שבועות תספר לך . (מנחות סה סו) בב"ד.

ומנין לכל אחד ואחד? ת"ל (ויקרא כג) וספרתם לכם , לכל אחד ואחד.

קפו.

מהחל חרמש בקמה . משהתחיל חרמש בקמה, שיהא הכל בקמה שיהיה תחלה לכל הנקצרים, לא תהא קצירתו אלא בחרמש.

קפז.

יכול יקצור [ויביא] ויספור (ויביא) כל זמן שירצה? תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה .

יכול יקצור ויספור, ויביא כל זמן שירצה? תלמוד לומר [ מיום הביאכם , תספרו ].

קפח.

(תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה , אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה? תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם את עומר התנופה .)

יכול יקצור ביום, ויספור ביום, ויביא ביום? תלמוד לומר שבע שבתת תמימות תהיינה . אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב.

יכול יקצור (ביום) בלילה, ויספור בלילה, ויביא בלילה? תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו , אין הבאה אלא ביום.

הא באיזה צד? קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

שבעה שבועות תספר לך. ב' ספירות בפסוק לומר לך דמצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי:

מהחל. ב' דין ואידך מהחל התרומה דהיינו העומר שהוא ראשית למנחות כתרומה שהוא ראשית:

בקמה תחל לספור. קרי ביה בקומה שצריך לברך על העומר מעומד:

<< · מ"ג דברים · טז · ט · >>