מ"ג דברים טז י
כתיב:
ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך יהוה אלהיך.
מנוקד:
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ.
עם טעמים:
וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַעֲבֵיד חַגָּא דְּשָׁבוּעַיָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מִסַּת נִדְבַת יְדָךְ דְּתִתֵּין כְּמָא דִּיבָרְכִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַעַבְדוּן חֶדְוַת חַגָּא דְשָׁבוּעַיָיא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן הֵי כְּמֵסַת נִדְבַת יְדֵיכוֹן הֵיכְמָא דְבָרְכֵיכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מסת נדבת ידך . (חגיגה ח) מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.
ומנין שאם רצה (להביא) [לערב] ממעשר, (יביא) [יערב]? תלמוד לומר כאשר יברכך ה' אלהיך.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קפט.
ועשית חג שבועות . בפ' משפטים פורטם בשם " חג הקציר " " וחג האסיף ", ופה פורטם בשם " חג השבועות " ו" חג הסוכות ", ללמד שאף בשאין קציר ואסיף אתה עושה יו"ט.
ושם א"צ ללמדנו זאת, כי שם מדבר בשביעית שאין קציר ואסיף בשנה זאת, וכמ"ש במכלתא משפטים רכה . וידעינן שנקרא כן על רוב השנים (שאינם שביעית ויש קציר ואסיף) .
קצ.
מסת נדבת ידך . " די מחסורו " ת"א (=תרגם אונקלוס) "מסת מחסוריה". וכן בת"א פה מסת נדבת ידך , וכן פי' רשב"ם. ושרשו מ.ס.ס. וחז"ל חגיגה ט מענין מס. וראב"ע פי' ששרשו נ.ס.ה., כטעם הרמת יד. והדגש (בסמ”ך)להשלים הס' או הנו"ן החסר.
ולשון " נדבת ידך " היינו מה שנותן ממה שבידו מן החולין.
ולשון " כאשר יברכך " כולל גם אם נותן ממעות מעשר, גם שאינו נדבת ידו - הוא מברכת ה' שנתן לו הרבה, לעשר ממנו מעשר. ופי' חז"ל (חגיגה שם) "בטופל מעשר על החולין".
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ונראה שאינו דבק עם חג השבועות לה' אלהיך אבל הוא ענין בפני עצמו, והוא הדין בשאר המועדים שיתן אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עשרו, אבל גלה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים והסכות כמו כן שבעת ימים אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור שאין החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים, לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה, שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם ואע"פ שאינו אלא יום אחד. והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה, וגר זה אינו אמור אלא בגר צדק שהוא בן ברית, ומה לוי בן ברית. אף הגר בן ברית ודרשו רז"ל ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, ארבעה שלי הלוי והגר והיתום והאלמנה, ארבעה שלך בנך ובתך ועבדך ואמתך, אמר הקב"ה אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך, וזהו שאמר ושמחת לפני ה' אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך.