בבא מציעא פז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · בבא מציעא · פז ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 50%
ראשונים | אחרונים

בשעה שאין גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו ובדבר שאין גידולו מן הארץ:

גמ' מנא הני מילי דכתיב (דברים כג, כה) כי תבא בכרם רעך ואכלת אשכחן כרם כל מילי מנא לן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו מה לכרם שכן חייב בעוללות גמרינן מקמה קמה גופה מנא לן דכתיב (דברים כג, כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך מה לקמה שכן חייבת בחלה וממאי דהאי קמה קמה דמתחייבת בחלה היא דלמא כל קמה קאמר רחמנא אתיא קמה קמה כתיב הכא כי תבא בקמת רעך וכתיב התם (דברים טז, ט) מהחל חרמש בקמה מה התם קמה דמיחייבא בחלה אף הכא נמי קמה דמיחייבא בחלה איכא למיפרך מה לקמה שכן חייבת בחלה כרם יוכיח מה לכרם שכן חייב בעוללות קמה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שכן דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח ואתא נמי זית דאית ביה צד מזבח וזית במה הצד אתי הוא גופיה כרם איקרי דכתיב (שופטים טו, ה) ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית אמר רב פפא כרם זית אקרי כרם סתמא לא אקרי מכל מקום קשיא אלא אמר שמואל אמר קרא וחרמש לרבות כל בעלי חרמש והאי חרמש מיבעי ליה בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול ההוא (דברים כג, כה) מואל כליך לא תתן נפקא תינח דבר חרמש דלאו בר חרמש מנא לן אלא אמר ר' יצחק אמר קרא קמה לרבות כל בעלי קמה והא אמרת קמה קמה דמיחייבא בחלה הני מילי מקמי דניתי חרמש השתא דאתי חרמש איתרבי ליה כל דבר חרמש ואף על גב דלא מיחייב בחלה קמה למה לי לרבות כל בעלי קמה והשתא דנפקא לן מחרמש ומקמה כי תבא בכרם רעך למה לי אמר רבא להלכותיו כדתניא כי תבא נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (דברים כד, טו) לא תבא עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן אבפועל הכתוב מדבר בכרם רעך ולא בכרם כותי הניחא למ"ד בגזל כותי אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל אלא למ"ד גזל כותי מותר השתא גזילה מותר פועל מיבעיא מוקים לה בכרם רעך גולא של הקדש ואכלת דולא מוצץ ענבים הולא ענבים ודבר אחר כנפשך כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל מה נפשך אוכל וופטור אף נפשו של פועל אוכל זופטור שבעך חולא אכילה גסה ואל כליך לא תתן טבשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעה"ב אי אתה אוכל אמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר

רש"י[עריכה]

בשעה שאינה גמר מלאכה - כגון המנכש בבצלים:

מאחר שנגמרה מלאכתן - כגון נתפרסו עגוליו דמתניתין:

ובדבר שאין גידולו מן הארץ - כגון החולב בהמותיו והמגבן:

גמ' מנא הני מילי - דפועל אוכל במחובר:

כי תבא ואכלת ענבים - לקמן דריש ליה בפועל וסיפיה דקרא ואל כליך לא תתן משמע אלא לכליו של בעל הבית תתן אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי:

כי תבא בקמת רעך - וגו' וחרמש לא תניף אלמא בשעת חרמש קאי:

אתיא קמה קמה - והמקשה אומר גזירה שוה זו כדי להקשות ולומר אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה כגון קמת מין דגן אבל בקמת קטנית לא:

מהחל חרמש בקמה - הוא עומר הקרב בפסח שהוא בא מן השעורין שחייבין בחלה:

צד מזבח - יין לנסכים וסולת למנחות:

ואתי נמי זית - בהאי דינא דאית בה צד מזבח והוא שמן למנחות אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא:

וזית במה הצד אתי - בתמיה וכי מדרשא בעי למילפיה הא בכלל כרם הוא:

בשעת חרמש - שהוא גמר מלאכה:

מאל כליך - כדמפרש לה לעיל ולקמן קדריש לה הכי:

תינח דבר חרמש הוא - כגון קטנית:

דלאו בר חרמש - כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים:

בעלי קמה - העומדים בקומה בארץ והכל בכלל:

והא אמרת קמה דמיחייבא בחלה הוא - כלומר והא כבר אותבינא דאיכא למילף בג"ש דבקמה בת חלה קאי:

הני מילי - דאיכא למיפרך ההיא פרכא:

מקמי דדרשינן חרמש - לרבות קטנית:

השתא - דדרשינן חרמש ליתא לג"ש ואיתרבי קמה לרבות כל בעלי קמה:

כרם רעך - ואל כליך לא תתן אבל כרם כותי תתן:

הניחא וכו' - פלוגתא בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.):

ולא של הקדש - אסור לאכול:

ולא מוצץ - היין וזורק החרצנים:

ולא ענבים ודבר אחר - לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה:

כנפשך - כאילו הן שלך:

מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר - דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) יין משירד לבור:

אף פועל אוכל ופטור - ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית הוה ליה כמקח ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דזבניה אחשביה:

אין הטבל מתחייב - אפילו מירחו בכרי בשדה:

תוספות[עריכה]

אימא דבר חרמש אכול דלאו בר חרמש. כגון אילנות לא תיכול ואם תאמר ואמאי לא נילף מחרמש והא ליכא שום פירכא וי"ל דלהכי לא ילפינן מחרמש משום דהוו שני כתובים הבאים כאחד דאמאי איצטריך קרא למכתב כי תבא בכרם רעך לילף מחרמש אלא ודאי שני כתובים הבאים כאחד נינהו ואין מלמדין וכי דריש מקמה כל בעלי קמה על כרחך אצטריך כרם להלכותיו כדקאמרינן בסמוך:

אמר רבא להלכותיו דתניא כו'. תימה דמכל מקום למה נכתב כרם דהוה ליה למכתב כי תבא בשל רעך דהא קמה קמה דכתיב ב' פעמים דרשינן תרוייהו חד לרבות כל בעלי קמה וחד לאדם בתלוש והיינו משום דלא הוה ליה למכתב בקמת רעך אלא בשל רעך ושמא אצטריך ליה לשום דרשא:

אלא למ"ד גזל כותי מותר כו'. פי' בקונטרס דפלוגתייהו בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיג.) וקשיא דהתם אפילו מאן דשרי לא שרי אלא הפקעת הלואתו אבל גזילה ממש מודו כולי עלמא דאסור אלא אור"י דפלוגתייהו לקמן בהמקבל (דף קיא: ושם) דאיכא דשרי גזילתו ממש וא"ת למאן דאמר גזל כותי מותר מאי עביד ליה לקרא דוחשב עם קונהו דדרשינן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיג:) ידקדק עם קונהו שלא יגלום עליו ולא יבא עליו בעקיפין ודרש מהתם דגזל הכותי אסור וליכא למימר דס"ל דקרא איירי כשידם תקיפה על עצמם דאם כן היכי קאמר קרא דיצא ביובל איך יצא ביובל והלא הכותי לא יניחנו לצאת ויש לומר דהיכא דאיכא חילול השם מודה דאסור שהכותי בטח עליו ונותן לו כל שכרו והוה חילול השם אם היה יוצא בחזקה קודם היובל:

רעך ולא של הקדש. דס"ד כי היכי דשרי רחמנא איסור גזל שאוכל משל חבירו הכי נמי הוה אמינא דשרי בשל הקדש תימה דתניא בפ' ולד חטאת (מעילה דף יג.) הפועלים לא יאכלו גרוגרות הקדש וכן פרה לא תאכל כרשיני הקדש ומפיק לה בגמרא מדכתיב לא תחסום שור בדישו דישו שלך ולא דישו של הקדש ואף אפועלים יליף ליה דה"נ לענין גמר מלאכה דמעשר לא גמרינן בפועל אלא מדיש וא"כ רעך למה לי למעוטי הקדש ועוד למאי אצטריך רעך ג' פעמים חד בכרם ושנים בקמה דחד למעוטי הקדש וחד דריש ליה לקמן (דף פח:) לשור במחובר ושלישי למאי אתא ולמאן דדריש לשור במחובר מקרא אחרינא גם השני אייתר ושמא לשום דרשא אצטריך ליה:

שבעך ולא אכילה גסה. אי לאו דכתיב שבעך הוה ממעטינן מואכלת אכילה גסה דאכילה גסה לא שמה אכילה ולא הוה דרשינן ואכלת ולא מוצץ דשתיה. בכלל אכילה אבל השתא דכתיב שבעך ולא אכילה גסה אייתר ואכלת למדרש מיניה ולא מוצץ:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/בבא מציעא/פרק ז (עריכה)

יג א מיי' פ"יב מהל' שכירות הלכה א , סמ"ג עשין צא , טור ושו"ע חו"מ סי' שלז סעיף א:

יד ב מיי' פ"א מהל' גניבה הלכה יא , ומיי' פ"א מהל' גזילה ואבידה הלכה ב , סמ"ג עשין עא וסימן עג , טור ושו"ע חו"מ סי' שמח סעיף ב , וטור ושו"ע חו"מ סי' שנט סעיף א:

טו ג מיי' פ"ח מהל' מעילה הלכה א , ומיי' פ"יב מהל' שכירות הלכה ו:

טז ד מיי' פ"יב מהל' שכירות הלכה י , סמ"ג עשין צא , טור ושו"ע חו"מ סי' שלז סעיף יג:

יז ה מיי' פ"יב מהל' שכירות הלכה י ועיין בהשגות ובמגיד משנה , טור ושו"ע חו"מ סי' שלז סעיף יב:

יח ו מיי' פ"ג מהל' מעשר הלכה א , טור ושו"ע יו"ד סי' שלא סעיף פב:

יט ז מיי' פ"ה מהל' מעשר הלכה ט , טור ושו"ע יו"ד סי' שלא סעיף ק:

כ ח מיי' פ"יב מהל' שכירות הלכה יא , סמ"ג עשין צא , טור ושו"ע חו"מ סי' שלז סעיף יד:

כא ט מיי' פ"יב מהל' שכירות הלכה ב , טור ושו"ע חו"מ סי' שלז סעיף יא: