ביאור:בבלי בבא מציעא דף פז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(בראשית יט ג) ויפצר בם מאד [ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו]
אמר רב אלעזר: מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.
כתיב [1] ואקחה פת לחם [וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת] וכתיב [2] ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו] אמר רבי אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה; רשעים אומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים! מנלן? – מעפרון: מעיקרא כתיב (בראשית כג טו) [אדני שמעני] ארץ ארבע מאות שקל כסף [ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר] ולבסוף כתיב (בראשית כג טז) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר [3] - דלא שקל מיניה אלא קנטרי [4], דאיכא דוכתא דקרי ליה ל'תיקלא' – 'קנטירא'.
כתיב 'קמח' וכתיב 'סלת' [בראשית יח,,ו: וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר, מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות] [5]!?
אמר רבי יצחק: [6] מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש.
כתיב [7] לושי ועשי עוגות, וכתיב [8] ויקח חמאה וחלב ובן הבקר [אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו], ואילו לחם לא אייתי לקמייהו?
אמר אפרים מקשאה, תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה [9].
(בראשית יח ט) ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה.
אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי 'באהל'? כדי לחבבה על בעלה [10].
רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה.
תני משום רבי יוסי: למה נקוד על א-י-ו שב'אליו' (בראשית יח ט: ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל)[11]? לימדה תורה דרך ארץ [12]: שישאל אדם באכסניא [13] שלו.
והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל?
על ידי בעלה שאני [14].
(בראשית יח יב) [ותצחק שרה בקרבה לאמר] אחרי בלותי היתה לי עדנה [ואדני זקן]: אמר רב חסדא: אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין [15] נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו.
כתיב [16] ואדוני זקן וכתיב [17] [ ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד] ואני זקנתי?
דלא מותיב הקב"ה כדקאמרה איהי [18]. תנא דבי רבי ישמעאל: גדול שלום: שאפילו הקב"ה שינה בו, שנאמר [19] ותצחק שרה בקרבה וגו' 'ואדוני זקן', וכתיב ויאמר ה' אל אברהם וגו' "ואני זקנתי".
(בראשית כא ז) ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה [כי ילדתי בן לזקניו]; כמה בנים הניקה שרה?
אמר רבי לוי: אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו - עשה סעודה גדולה; היו כל אומות העולם מרננים ואומרים "ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק [20] ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם"!?
מה עשה אברהם אבינו? - הלך וזימן כל גדולי הדור, ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה, ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו, ונפתחו דדיה כשני מעיינות, והניקה את כולן; ועדיין היו מרננים ואומרים "אם שרה הבת תשעים שנה תלד - אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם; פתחו כולם ואמרו (בראשית כה יט) [ואלה תולדת יצחק בן אברהם:] אברהם הוליד את יצחק.
עד אברהם לא היה זקנה; מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק; בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם! אתא אברהם בעא רחמי [21] והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל];
עד יעקב לא הוה חולשא; אתא יעקב, בעא רחמי והוה חולשא [22], שנאמר (בראשית מח א) [ויהי אחרי הדברים האלה] ויאמר ליוסף הנה אביך חולה [ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים];
עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח [23]; אתא אלישע, בעא רחמי ואתפח, שנאמר (מלכים ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו] - מכלל דחלה חלי אחריתי [24].
תנו רבנן: שלשה חלאין חלה אלישע: אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:
אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית כו':
אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב חסדא: 'פת קטנית' תנן? או 'פת וקטנית' תנן?
אמר ליה: האלהים! צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות [25].
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך: הכל כמנהג המדינה:
'הכל' לאתויי מאי?
לאתויי הא דתניא: השוכר את הפועל ואמר לו [26]: "כאחד וכשנים מבני העיר [27]" - נותן לו כפחות שבשכירות, דברי רבי יהושע; וחכמים אומרים: משמנין ביניהם [28].
משנה:
ואלו [29] אוכלין [30] מן התורה: העושה במחובר לקרקע - בשעת גמר מלאכה [31]; ובתלוש מן הקרקע - עד שלא נגמרה מלאכתו [32]; ובדבר שגידולו מן הארץ.
ואלו שאין אוכלים: העושה במחובר לקרקע -
בשעה שאין גמר מלאכה [33]; ובתלוש מן הקרקע - מאחר שנגמרה מלאכתו [34]; ובדבר שאין גידולו מן הארץ [35].
גמרא:
מנא הני מילי [36]?
דכתיב (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך ואכלת [ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] [37];
אשכחן כרם, כל מילי מנא לן?
גמרינן מכרם: מה כרם מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו - אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו.
מה לכרם שכן חייב בעוללות [ואם כן יש בה מצוות יתירות – ולכן גם מצוות אכילת הפועל, אך גידולים אחרים - לא]?
גמרינן מקמה [ולא מכרם].
קמה גופה מנא לן?
דכתיב (דברים כג כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך [38] [וחרמש לא תניף על קמת רעך] [39].
מה לקמה שכן חייבת בחלה [ואם כן יש בה מצוות יתירות – ולכן גם מצוות אכילת הפועל, אך גידולים אחרים - לא]?
וממאי דהאי 'קמה' - קמה דמתחייבת בחלה היא? דלמא כל קמה קאמר רחמנא?
אתיא 'קמה' 'קמה' [40]: כתיב הכא 'כי תבא בקמת רעך', וכתיב התם (דברים טז ט) [שבעה שבעת תספר לך] מהחל חרמש בקמה [תחל לספר שבעה שבעות] [41]; מה התם קמה דמיחייבא בחלה - אף הכא נמי קמה דמיחייבא בחלה.
איכא למיפרך: מה לקמה שכן חייבת בחלה - כרם יוכיח [שאינו חייב בחלה, ואף על פי כן אוכל פועל].
מה לכרם שכן חייב בעוללות?
קמה תוכיח; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה: הצד השוה שבהן שכן דבר שגידולי קרקע, ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו - אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו;
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח [42], ואתא נמי [43] זית [44] דאית ביה צד מזבח [45]!
וזית - במה הצד אתי [46]? הוא גופיה כרם איקרי [47], דכתיב (שופטים טו ה) [ויבער אש בלפידים, וישלח בקמות פלשתים] ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית!
אמר רב פפא: 'כרם זית' אקרי, 'כרם' סתמא לא אקרי.
מכל מקום קשיא!?
אלא אמר שמואל: אמר קרא 'וחרמש' [(דברים כג כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]- לרבות כל בעלי חרמש.
והאי 'חרמש' מיבעי ליה: בשעת חרמש [48] אכול, שלא בשעת חרמש לא תיכול!?
ההוא - מ'ואל כליך לא תתן'[49] נפקא [50].
תינח דבר חרמש [51], דלאו בר חרמש [52] מנא לן?
אלא אמר רבי יצחק: אמר קרא 'קמה' לרבות כל בעלי קמה [53].
והא אמרת 'קמה' 'קמה' [(דברים כג כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]- דמיחייבא בחלה [54]?
הני מילי [55] מקמי דניתי 'חרמש' [56]; השתא דאתי 'חרמש' [57] איתרבי ליה כל דבר חרמש, ואף על גב דלא מיחייב בחלה.
קמה למה לי?
לרבות כל בעלי קמה [58].
והשתא דנפקא לן מ'חרמש' ומ'קמה' – 'כי תבא בכרם רעך' למה לי?
אמר רבא: להלכותיו, כדתניא:
(דברים כג כה) כי תבא [בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן]: נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (דברים כד טו) [ביומו תתן שכרו ו]לא תבא עליו השמש [כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] - מה להלן בפועל הכתוב מדבר - אף כאן בפועל הכתוב מדבר;
'בכרם רעך' [59] ולא בכרם כותי [60].
הניחא למאן דאמר 'גזל כותי אסור' [61]: היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל; אלא למאן דאמר: גזל כותי מותר - השתא גזילה מותר, פועל מיבעיא?
מוקים לה ב'כרם רעך' - ולא של הקדש [62];
'ואכלת [ענבים]’ - ולא מוצץ ענבים [63], ולא ענבים ודבר אחר [64];
'כנפשך' [65] - כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור [66] - אף נפשו של פועל אוכל ופטור [67];
'שבעך' - ולא אכילה גסה;
'ואל כליך לא תתן' - בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל, ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל.
אמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר [68]
הערות
[עריכה]- ^ בראשית יח,,ה
- ^ בראשית יח,,ז
- ^ מלמד שבכל מקום היה מתקבל בשקל
- ^ משקל גדול שקורין צנטינ"ר: מאה מנה
- ^ סולת עדיף מקמח
- ^ היא אמרה קמח והוא סולת
- ^ שם
- ^ בראשית יח,,ח
- ^ חזר להיות לה אורח כנשים
- ^ להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה, שאינה נראית וצריך לישאל אחריה
- ^ א-י-ו שלו נקוד, והלמ"ד אינה נקודה
- ^ והיינו נקודת איו: דלא היו צריכין לישאל, דיודעין היו שהיא באהל; דכל נקודה עוקרת התיבה: שאינה אלא לדרשה, ודרוש מינה דרך ארץ
- ^ אשת אושפיזא
- ^ לא שישאל לה לשלום, אלא לבעלה ישאל:" מה שלום הגברת?"
- ^ פרוצנ"ש
- ^ שם
- ^ פסוק יג
- ^ היא אמרה "ואדוני זקן" אמר לו הקב"ה שהיא אמרה "ואני זקנתי"
- ^ בראשית יח,
- ^ 'אסופי': ילד מן השוק, ולא נודע של מי, והמוצאו אוספו אל הבית
- ^ כדי שיכירו בינו ובין בנו
- ^ שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו
- ^ ונתרפא
- ^ מכלל דחלה עוד שלא מת בו
- ^ שם הנהר: מורדיא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה לרחקה מן האבנים ומן המכשולים; ובלע"ז גוביריניי"ל
- ^ בעל הבית
- ^ הרי שכרך עלי כאחד מפועלי העיר
- ^ לא בפחות ולא ביותר, אלא כמנהג המדינה בינונית
- ^ פועלין
- ^ ממה שעוסקין בו
- ^ כשתולשין אותו
- ^ למעשר; ואם בר חלה הוא - עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה; וטעמא דכולה מתני' מפרש בגמ' מקראי
- ^ כגון המנכש בבצלים
- ^ כגון 'נתפרסו עגוליו' דמתניתין
- ^ כגון החולב בהמותיו, והמגבן
- ^ דפועל אוכל במחובר
- ^ לקמן דריש ליה בפועל; וסיפיה דקרא 'ואל כליך לא תתן' משמע: אלא לכליו של בעל הבית תתן, אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי
- ^ וגו'
- ^ אלמא בשעת חרמש קאי
- ^ והמקשה אומר גזירה שוה זו, כדי להקשות ולומר: אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה, כגון קמת מין דגן, אבל בקמת קטנית לא
- ^ הוא עומר הקרב בפסח, שהוא בא מן השעורין, שחייבין בחלה
- ^ יין לנסכים וסולת למנחות
- ^ בהאי דינא דאית בה צד מזבח
- ^ והוא שמן למנחות
- ^ אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא
- ^ בתמיה ףוכי מדרשא בעי למילפיה
- ^ הא בכלל 'כרם' הוא
- ^ שהוא גמר מלאכה
- ^ (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך ואכלת [ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן
- ^ כדמפרש לה לעיל; ולקמן קדריש לה הכי
- ^ כגון קטנית
- ^ כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים
- ^ העומדים בקומה בארץ - והכל בכלל
- ^ כלומר: והא כבר אותבינא דאיכא למילף בגזירה שוה דבקמה – [דוקא] בת חלה קאי
- ^ דאיכא למיפרך ההיא פרכא
- ^ מקמי דדרשינן 'חרמש' לרבות קטנית
- ^ דדרשינן 'חרמש' ליתא לגזירה שוה
- ^ ואיתרבי 'קמה' לרבות כל בעלי קמה
- ^ [ובהמשך הפסוק] 'ואל כליך לא תתן'
- ^ אבל [ב]כרם נכרי תתן [אל כליך]
- ^ פלוגתא ב'הגוזל ומאכיל' (בבא קמא דף קיג.)
- ^ של הקדש אסור לאכול
- ^ היין וזורק החרצנים
- ^ לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה
- ^ כאילו הן שלך
- ^ מן המעשר, דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר, דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) 'יין - משירד לבור
- ^ ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית - הוה ליה כמקח, ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו: כיון דזבניה - אחשביה
- ^ אפילו מירחו בכרי בשדה