ביאור:בבלי בבא מציעא דף פז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

(בראשית יט ג) ויפצר בם מאד [ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו]

אמר רב אלעזר: מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.

כתיב [1] ואקחה פת לחם [וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת] וכתיב [2] ואל הבקר רץ אברהם [ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו] אמר רבי אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה; רשעים אומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים! מנלן? – מעפרון: מעיקרא כתיב (בראשית כג טו) [אדני שמעני] ארץ ארבע מאות שקל כסף [ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר] ולבסוף כתיב (בראשית כג טז) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר [3] - דלא שקל מיניה אלא קנטרי [4], דאיכא דוכתא דקרי ליה ל'תיקלא' – 'קנטירא'.

כתיב 'קמח' וכתיב 'סלת' [בראשית יח,,ו: וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר, מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות] [5]!?

אמר רבי יצחק: [6] מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש.

כתיב [7] לושי ועשי עוגות, וכתיב [8] ויקח חמאה וחלב ובן הבקר [אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו], ואילו לחם לא אייתי לקמייהו?

אמר אפרים מקשאה, תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה [9].

(בראשית יח ט) ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה.

אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי 'באהל'? כדי לחבבה על בעלה [10].

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה.

תני משום רבי יוסי: למה נקוד על א-י-ו שב'אליו' (בראשית יח ט: ויאמרו אליו: איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל)[11]? לימדה תורה דרך ארץ [12]: שישאל אדם באכסניא [13] שלו.

והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל?

על ידי בעלה שאני [14].

(בראשית יח יב) [ותצחק שרה בקרבה לאמר] אחרי בלותי היתה לי עדנה [ואדני זקן]: אמר רב חסדא: אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין [15] נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו.

כתיב [16] ואדוני זקן וכתיב [17] [ ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד] ואני זקנתי?

דלא מותיב הקב"ה כדקאמרה איהי [18]. תנא דבי רבי ישמעאל: גדול שלום: שאפילו הקב"ה שינה בו, שנאמר [19] ותצחק שרה בקרבה וגו' 'ואדוני זקן', וכתיב ויאמר ה' אל אברהם וגו' "ואני זקנתי".

(בראשית כא ז) ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה [כי ילדתי בן לזקניו]; כמה בנים הניקה שרה?

אמר רבי לוי: אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו - עשה סעודה גדולה; היו כל אומות העולם מרננים ואומרים "ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק [20] ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם"!?

מה עשה אברהם אבינו? - הלך וזימן כל גדולי הדור, ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה, ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו, ונפתחו דדיה כשני מעיינות, והניקה את כולן; ועדיין היו מרננים ואומרים "אם שרה הבת תשעים שנה תלד - אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם; פתחו כולם ואמרו (בראשית כה יט) [ואלה תולדת יצחק בן אברהם:] אברהם הוליד את יצחק.

עד אברהם לא היה זקנה; מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק; בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם! אתא אברהם בעא רחמי [21] והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל];

עד יעקב לא הוה חולשא; אתא יעקב, בעא רחמי והוה חולשא [22], שנאמר (בראשית מח א) [ויהי אחרי הדברים האלה] ויאמר ליוסף הנה אביך חולה [ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים];

עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח [23]; אתא אלישע, בעא רחמי ואתפח, שנאמר (מלכים ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו [וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו] - מכלל דחלה חלי אחריתי [24].

תנו רבנן: שלשה חלאין חלה אלישע: אחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית כו':

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב חסדא: 'פת קטנית' תנן? או 'פת וקטנית' תנן?

אמר ליה: האלהים! צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות [25].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך: הכל כמנהג המדינה:

'הכל' לאתויי מאי?

לאתויי הא דתניא: השוכר את הפועל ואמר לו [26]: "כאחד וכשנים מבני העיר [27]" - נותן לו כפחות שבשכירות, דברי רבי יהושע; וחכמים אומרים: משמנין ביניהם [28].

משנה:

ואלו [29] אוכלין [30] מן התורה: העושה במחובר לקרקע - בשעת גמר מלאכה [31]; ובתלוש מן הקרקע - עד שלא נגמרה מלאכתו [32]; ובדבר שגידולו מן הארץ.

ואלו שאין אוכלים: העושה במחובר לקרקע -


עמוד ב
[המשך המשנה]

בשעה שאין גמר מלאכה [33]; ובתלוש מן הקרקע - מאחר שנגמרה מלאכתו [34]; ובדבר שאין גידולו מן הארץ [35].

גמרא:

מנא הני מילי [36]?

דכתיב (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך ואכלת [ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] [37];

אשכחן כרם, כל מילי מנא לן?

גמרינן מכרם: מה כרם מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו - אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו.

מה לכרם שכן חייב בעוללות [ואם כן יש בה מצוות יתירות – ולכן גם מצוות אכילת הפועל, אך גידולים אחרים - לא]?

גמרינן מקמה [ולא מכרם].

קמה גופה מנא לן?

דכתיב (דברים כג כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך [38] [וחרמש לא תניף על קמת רעך] [39].

מה לקמה שכן חייבת בחלה [ואם כן יש בה מצוות יתירות – ולכן גם מצוות אכילת הפועל, אך גידולים אחרים - לא]?

וממאי דהאי 'קמה' - קמה דמתחייבת בחלה היא? דלמא כל קמה קאמר רחמנא?

אתיא 'קמה' 'קמה' [40]: כתיב הכא 'כי תבא בקמת רעך', וכתיב התם (דברים טז ט) [שבעה שבעת תספר לך] מהחל חרמש בקמה [תחל לספר שבעה שבעות] [41]; מה התם קמה דמיחייבא בחלה - אף הכא נמי קמה דמיחייבא בחלה.

איכא למיפרך: מה לקמה שכן חייבת בחלה - כרם יוכיח [שאינו חייב בחלה, ואף על פי כן אוכל פועל].

מה לכרם שכן חייב בעוללות?

קמה תוכיח; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה: הצד השוה שבהן שכן דבר שגידולי קרקע, ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו - אף כל דבר שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו;

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח [42], ואתא נמי [43] זית [44] דאית ביה צד מזבח [45]!

וזית - במה הצד אתי [46]? הוא גופיה כרם איקרי [47], דכתיב (שופטים טו ה) [ויבער אש בלפידים, וישלח בקמות פלשתים] ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית!

אמר רב פפא: 'כרם זית' אקרי, 'כרם' סתמא לא אקרי.

מכל מקום קשיא!?

אלא אמר שמואל: אמר קרא 'וחרמש' [(דברים כג כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]- לרבות כל בעלי חרמש.

והאי 'חרמש' מיבעי ליה: בשעת חרמש [48] אכול, שלא בשעת חרמש לא תיכול!?

ההוא - מ'ואל כליך לא תתן'[49] נפקא [50].

תינח דבר חרמש [51], דלאו בר חרמש [52] מנא לן?

אלא אמר רבי יצחק: אמר קרא 'קמה' לרבות כל בעלי קמה [53].

והא אמרת 'קמה' 'קמה' [(דברים כג כו) כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך]- דמיחייבא בחלה [54]?

הני מילי [55] מקמי דניתי 'חרמש' [56]; השתא דאתי 'חרמש' [57] איתרבי ליה כל דבר חרמש, ואף על גב דלא מיחייב בחלה.

קמה למה לי?

לרבות כל בעלי קמה [58].

והשתא דנפקא לן מ'חרמש' ומ'קמה' – 'כי תבא בכרם רעך' למה לי?

אמר רבא: להלכותיו, כדתניא:

(דברים כג כה) כי תבא [בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן]: נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (דברים כד טו) [ביומו תתן שכרו ו]לא תבא עליו השמש [כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] - מה להלן בפועל הכתוב מדבר - אף כאן בפועל הכתוב מדבר;

'בכרם רעך' [59] ולא בכרם כותי [60].

הניחא למאן דאמר 'גזל כותי אסור' [61]: היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל; אלא למאן דאמר: גזל כותי מותר - השתא גזילה מותר, פועל מיבעיא?

מוקים לה ב'כרם רעך' - ולא של הקדש [62];

'ואכלת [ענבים]’ - ולא מוצץ ענבים [63], ולא ענבים ודבר אחר [64];

'כנפשך' [65] - כנפש של בעל הבית כך נפשו של פועל: מה נפשך אוכל ופטור [66] - אף נפשו של פועל אוכל ופטור [67];

'שבעך' - ולא אכילה גסה;

'ואל כליך לא תתן' - בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל, ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל.

אמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר [68]

הערות[עריכה]

  1. ^ בראשית יח,,ה
  2. ^ בראשית יח,,ז
  3. ^ מלמד שבכל מקום היה מתקבל בשקל
  4. ^ משקל גדול שקורין צנטינ"ר: מאה מנה
  5. ^ סולת עדיף מקמח
  6. ^ היא אמרה קמח והוא סולת
  7. ^ שם
  8. ^ בראשית יח,,ח
  9. ^ חזר להיות לה אורח כנשים
  10. ^ להודיעו שהיא צנועה משאר חברותיה, שאינה נראית וצריך לישאל אחריה
  11. ^ א-י-ו שלו נקוד, והלמ"ד אינה נקודה
  12. ^ והיינו נקודת איו: דלא היו צריכין לישאל, דיודעין היו שהיא באהל; דכל נקודה עוקרת התיבה: שאינה אלא לדרשה, ודרוש מינה דרך ארץ
  13. ^ אשת אושפיזא
  14. ^ לא שישאל לה לשלום, אלא לבעלה ישאל:" מה שלום הגברת?"
  15. ^ פרוצנ"ש
  16. ^ שם
  17. ^ פסוק יג
  18. ^ היא אמרה "ואדוני זקן" אמר לו הקב"ה שהיא אמרה "ואני זקנתי"
  19. ^ בראשית יח,
  20. ^ 'אסופי': ילד מן השוק, ולא נודע של מי, והמוצאו אוספו אל הבית
  21. ^ כדי שיכירו בינו ובין בנו
  22. ^ שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו
  23. ^ ונתרפא
  24. ^ מכלל דחלה עוד שלא מת בו
  25. ^ שם הנהר: מורדיא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה לרחקה מן האבנים ומן המכשולים; ובלע"ז גוביריניי"ל
  26. ^ בעל הבית
  27. ^ הרי שכרך עלי כאחד מפועלי העיר
  28. ^ לא בפחות ולא ביותר, אלא כמנהג המדינה בינונית
  29. ^ פועלין
  30. ^ ממה שעוסקין בו
  31. ^ כשתולשין אותו
  32. ^ למעשר; ואם בר חלה הוא - עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה; וטעמא דכולה מתני' מפרש בגמ' מקראי
  33. ^ כגון המנכש בבצלים
  34. ^ כגון 'נתפרסו עגוליו' דמתניתין
  35. ^ כגון החולב בהמותיו, והמגבן
  36. ^ דפועל אוכל במחובר
  37. ^ לקמן דריש ליה בפועל; וסיפיה דקרא 'ואל כליך לא תתן' משמע: אלא לכליו של בעל הבית תתן, אלמא בשעת גמר מלאכת חיבורן קאי
  38. ^ וגו'
  39. ^ אלמא בשעת חרמש קאי
  40. ^ והמקשה אומר גזירה שוה זו, כדי להקשות ולומר: אימא דלא אישתעי קרא אלא בחייבת בחלה, כגון קמת מין דגן, אבל בקמת קטנית לא
  41. ^ הוא עומר הקרב בפסח, שהוא בא מן השעורין, שחייבין בחלה
  42. ^ יין לנסכים וסולת למנחות
  43. ^ בהאי דינא דאית בה צד מזבח
  44. ^ והוא שמן למנחות
  45. ^ אבל שאר מיני אילנות וזרעים לא
  46. ^ בתמיה ףוכי מדרשא בעי למילפיה
  47. ^ הא בכלל 'כרם' הוא
  48. ^ שהוא גמר מלאכה
  49. ^ (דברים כג כה) כי תבא בכרם רעך ואכלת [ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן
  50. ^ כדמפרש לה לעיל; ולקמן קדריש לה הכי
  51. ^ כגון קטנית
  52. ^ כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים
  53. ^ העומדים בקומה בארץ - והכל בכלל
  54. ^ כלומר: והא כבר אותבינא דאיכא למילף בגזירה שוה דבקמה – [דוקא] בת חלה קאי
  55. ^ דאיכא למיפרך ההיא פרכא
  56. ^ מקמי דדרשינן 'חרמש' לרבות קטנית
  57. ^ דדרשינן 'חרמש' ליתא לגזירה שוה
  58. ^ ואיתרבי 'קמה' לרבות כל בעלי קמה
  59. ^ [ובהמשך הפסוק] 'ואל כליך לא תתן'
  60. ^ אבל [ב]כרם נכרי תתן [אל כליך]
  61. ^ פלוגתא ב'הגוזל ומאכיל' (בבא קמא דף קיג.)
  62. ^ של הקדש אסור לאכול
  63. ^ היין וזורק החרצנים
  64. ^ לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה
  65. ^ כאילו הן שלך
  66. ^ מן המעשר, דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר, דתנן (מעשרות פ"א מ"ז) 'יין - משירד לבור
  67. ^ ולא אמרינן הואיל דבאגריה אכיל על כרחו של בעל הבית - הוה ליה כמקח, ומקח קובעת למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו: כיון דזבניה - אחשביה
  68. ^ אפילו מירחו בכרי בשדה