ביאור:בבלי בבא מציעא דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

שנטלוה מסיקין [1]; בא נגזל לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים; בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין.

רבא לא אמר כרבה בר רב הונא: 'הרי היא יוצאה מתחת ידו' בדינא משמע [2].

ורבה בר רב הונא לא אמר כרבא: 'הרי היא יוצאה מתחת ידו' - בעינא משמע [3].

רב אשי אמר: לצדדין קתני: כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות, ואכל את הפירות ומכר את השדה [4]; בא לוקח לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים; בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין.

בין לרבא [שאמר: בשקלקל] בין לרבה בר רב הונא [5]: [6] [לא היה קול לגזילה, ולכן כמו] מלוה על פה הוא [שאין העולם יודע מהמלוה, ולכן אינו יכול להזהר] ומלוה על פה אינו גובה מנכסים משועבדים!? [## אבל בגזלן ידוע אין זה מלוה על פה, אלא בשטר?]

הכא במאי עסקינן? - כשעמד בדין [7] והדר זבין.

אי הכי - פירות נמי!

כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על הפירות.

ומאי פסקא [8]?

סתמא דמילתא כי תבע איניש - קרנא תבע ברישא [## יש לבדוק].

וסבר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא? והא אמר ליה שמואל לרב חיננא בר שילת [9]: 'אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי [10]'; במאי? אי בבעל חוב - מי אית ליה פירי? והאמר שמואל 'בעל חוב גובה את השבח', 'שבח' – אִין, אבל פירות – לא! אלא - לאו בלוקח מגזלן?

אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן? - כגון שיש לו [11] קרקע [12].

אמר ליה אביי: וכי מותר ללות סאה בסאה [13] במקום שיש לו קרקע?

אמר ליה: התם – הלואה [14], הכא – זביני.

איכא דאמרי אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן? - כגון שקנו מידו [15].

אמר ליה אביי: וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שקנו מידו?

אמר ליה: התם – הלואה, והכא זביני.

גופא אמר שמואל: בעל חוב גובה את השבח.

אמר רבא: תדע [16], שכך כותב לו מוכר ללוקח [17]: 'אנא איקום ואשפי [18] ואדכי [19] ואמריק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון [20] ואיקום קדמך וצבי זבינא דנן, וקביל עלוהי'.

אמר ליה רב חייא בר אבין לרבא: אלא מעתה: מתנה, דלא כתיב ליה הכי [21] - הכי נמי [22] דלא טריף שבחא [23]?

אמר ליה: אִין.

וכי יפה כח מתנה ממכר [24]?

אמר ליה: אין, יפה ויפה [25].

אמר רב נחמן: הא מתניתא - מסייע ליה למר שמואל [26]; והונא חברין מוקים לה במילי אחריני, דתניא: 'המוכר שדה לחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו: כשהוא גובה [27] - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין.'; והונא חברין מוקים לה במילי אחריני [28]: בלוקח מגזלן [29].

תניא אידך: 'המוכר שדה לחבירו והשביחהּ, ובא בעל חוב וטרפהּ: כשהוא גובה - אם השבח יותר על היציאה [30] - נוטל [31] את השבח מבעל הקרקע [32], והיציאה מבעל חוב; ואם היציאה יתירה על השבח - אין לו [33] אלא הוצאה שיעור שבח מבעל חוב [34].

והא - שמואל במאי מוקים לה? אי בלוקח מגזלן [35], קשיא רישא [36], דאמר שמואל 'לוקח מגזלן לית ליה שבחא'; אי בבעל חוב - קשיא רישא וסיפא [37], דאמר שמואל 'בעל חוב גובה את השבח [38]'!?

איבעית אימא בלוקח מגזלן: כגון שיש לו קרקע [והלוקח מקבל מהגזלן קרקע שערכו כולל את השבח; ובדף טו,א ראינו שבאופן זה אינו מיחזי כריבית; אי נמי בשקנו מידו [בעת המכר הותנה במפורש שאם ייטרף – המוכר ישלם את השבח];

איבעית אימא: בבעל חוב, ולא קשיא: כאן בשבח


עמוד ב

המגיע לכתפִים [39], כאן בשבח שאינו מגיע לכתפִים.

והא מעשים בכל יום [40], וקא מגבי שמואל אפילו בשבח המגיע לכתפִים [41]?

לא קשיא: הא דמסיק ביה [42] כשיעור ארעא ושבחא, הא [43] דלא מסיק ביה [44] אלא כשיעור ארעא, [45] דיהיב ליה [46] שבחיה, ומסליק ליה. [47]

הניחא למאן דאמר [48]: 'אי אית ליה זוזי ללוקח [49] - לא מצי מסליק ליה לבעל חוב [50]' – שפיר [51]; אלא למאן דאמר 'כי אית ליה זוזי ללוקח - מצי מסליק ליה לבעל חוב', נימא ליה "אילו הוה לי זוזי הוה מסלקינך מכולה ארעא, השתא דלית לי זוזי - הב לי גרבא דארעא בארעא שיעור שבחאי"!

הכא במאי עסקינן [52]? - כגון שעשאו אפותיקי [53]: דאמר ליה "לא יהא לך פרעון אלא מזו" [54].

הכיר בה [55] שאינה שלו [56] - ולקחה: אמר רב: מעות יש לו [57], שבח אין לו [58]; ושמואל אמר: אפילו מעות אין לו.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: אדם יודע שקרקע אין לו, וגמר ונתן לשום פקדון.

ונימא ליה 'לשום פקדון'?

סבר לא מקבל [59].

ושמואל סבר: אדם יודע שקרקע אין לו, וגמר ונתן לשום מתנה.

ונימא ליה 'לשום מתנה'?

כסיפא ליה מילתא.

והא פליגי ביה חדא זימנא!? דאיתמר (גיטין מה א): המקדש את אחותו: רב אמר 'מעות [60] חוזרין [61]', ושמואל אמר 'מעות מתנה': רב אמר 'מעות חוזרין': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון.

ונימא לה 'לשום פקדון'?

סבר לא מקבלה מיניה.

ושמואל אמר 'מעות מתנה': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה.

ונימא לה 'לשום מתנה'?

כסיפא לה מילתא.

צריכא: דאי איתמר בהא [הכיר בה שאינו שלו ולקחה] - בהא קאמר רב, דלא עבדי אינשי דיהבי מתנות לנוכראה, אבל גבי אחותו - אימא מודה ליה לשמואל; ואי איתמר בהך [המקדש אחותו] - בהך קאמר שמואל, אבל בהא - אימא מודה ליה לרב - צריכא.

בין לרב דאמר 'פקדון' בין לשמואל דאמר 'מתנה' - האי לארעא במאי קא נחית ופירות היכי אכיל [62]? – [63] סבר: 'אנא איחות לארעא ואיעביד ואיכול בגויה כי היכי דהוה קא עביד איהו [64]; לכי אתי מריה דארעא - זוזאי נהוו', לרב דאמר 'פקדון' – פקדון [65], לשמואל דאמר 'מתנה' – מתנה [66].

אמר רבא: הלכתא:

1</ref> [67] יש לו מעות ויש לו שבח, ואף על פי שלא פירש לו את השבח [68];

2</ref> הכיר בה שאינה שלו ולקחה - מעות יש לו, שבח אין לו;

3</ref> אחריות - טעות סופר הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר [69].

בעא מיניה שמואל מרב: חזר [70] ולקחה מבעלים הראשונים [71] – מהו [72]?

אמר ליה: מה מכר לו ראשון [המוכר, כל מוכר, ובמקרה זה הגזלן] לשני [ללוקח]? - כל זכות שתבא לידו [73].

מאי טעמא?

מר זוטרא אמר: ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא [74];

רב אשי אמר: ניחא ליה דליקו בהמנותיה.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דמית לוקח [75]: מאן דאמר 'ניחא ליה דלא לקרייה גזלנא' [76] -

הערות[עריכה]

  1. ^ אנסים עכו"ם נטלוה מן הגזלן, ומחמתו, ותנן בבבא קמא (דף קטז:) 'הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין: אם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה אחר'; 'והרי היא יוצאה מתחת ידו' דקתני - בנטילת מסיקין הוא
  2. ^ הלכך בהוצאת נגזל קאמר; ו'גובה את הקרן' דקאמר - כשחפר בו בורות
  3. ^ כמו שהיתה, ולא שחפר בה בורות
  4. ^ והרי היא יוצאה מתחת ידו של לוקח, בדינא ובעינא
  5. ^ דמוקמי גביית קרן מן הגזלן בנגזל
  6. ^ הא -
  7. ^ קודם שמכר נכסיו, וכיון דחייבוהו בית דין - אית ליה קלא, והוה ליה כמלוה בשטר
  8. ^ בתמיה: פסקא תנא למלתיה דהעומד בדין אינו עומד על הפירות
  9. ^ סופר היה
  10. ^ כשאתה כותב שטר - המלך במוכר, אם יקבל עליו להגבות ללוקח משפר נכסיו קרנא ושבחא ופרי אם יטרפוה ממנו
  11. ^ לגזלן
  12. ^ זה שמגבהו ללוקח קרקע ולא מעות, דהשתא לא מחזי כרבית
  13. ^ אסור ללות סאה בסאה שמא יוקרו חטין
  14. ^ בהלואה שייך רבית טפי ממכר
  15. ^ על השבח, דהוה ליה מחויב משעת המכר קודם שיש שכר המתנת מעות
  16. ^ דגובה, ולא מצי לוקח למימר "אנא אשבחי"
  17. ^ באחריות שטר המכר
  18. ^ אשקיט; ודומה לו 'על הר נשפה', דמתרגם 'על טורא שליוא' (ישעיהו יג)
  19. ^ אטהר מכל ערעור
  20. ^ וכיון דעל מוכר הדר - גבי שבחא בעל חוב מלוקח, וחוזר הלוקח על המוכר
  21. ^ שאין אדם מקבל עליו אחריות מה שהוא נותן
  22. ^ דאם נותן נכסיו במתנה
  23. ^ לא גבי בעל חוב שבחא, הואיל ולא הדר על הנותן
  24. ^ בתמיה
  25. ^ בדבר זה: דכיון דלא הדר גבי ליה - לא מפסיד ליה במידי דלא אפסדיה לבעל חוב: דבשלמא גופה של קרקע אמר ליה "אמאי (זבנתיה) מאין אגבה חובי? אבל שבחא אמר ליה: "מאי אפסדתיך"
  26. ^ דבעל חוב גובה את השבח
  27. ^ כשלוקח חוזר וגובה מן המוכר
  28. ^ בדבר אחר
  29. ^ דנגזל ודאי טריף שבחא, דאמר ליה "ארעאי אשבח"; אבל בעל חוב - כל כמה דלא טרפה לה - לאו דידיה הוא, וברשותא דלוקח אשבח
  30. ^ שהוציא הלוקח בשבחה
  31. ^ הלוקח
  32. ^ מה שעודף על היציאה, דאמר ליה "פרעתי את חובך"
  33. ^ ללוקח
  34. ^ מן היציאה שהוציא בה - פורע לו [בעל החוב] שיעור שבח, והשאר מפסיד
  35. ^ האי 'בעל חוב' היינו נגזל
  36. ^ דקתני 'נוטל את השבח מבעל הקרקע'
  37. ^ דקתני 'בע"ח נותן את היציאה'
  38. ^ ואינו נותן כלום
  39. ^ קרוב ליקצר, אלא שעדיין צריכין לקרקע - הוי להו כפירות גמורין, ואין בעל חוב גובה אותו בלא יציאה
  40. ^ דיני טורפי מקח באין לפני שמואל
  41. ^ ומגבי לבעל חוב כל השבח עם הקרקע, ואפילו מגיע לכתפים, כל זמן שצריכין לקרקע
  42. ^ בעל חוב במוכר
  43. ^ דקתני 'נוטל יציאה מבעל חוב'
  44. ^ בעל חוב במוכר שיעור ארעא ושבחא,
  45. ^ הלכך
  46. ^ בעל חוב ללוקח
  47. ^ והאי דנקט למלתיה בלשון 'יציאה' ולא תנא 'נוטל כנגד החוב מבעל הקרקע והמותר מבע"ח' לאשמועינן היא גופא אתא: דהיכא דיציאה יתירה על השבח - אין לו אלא יציאה שיעור שבח.
  48. ^ פלוגתא היא בכתובות (דף צא:)
  49. ^ לפרוע החוב
  50. ^ מן ארעא דבע"ח קדים
  51. ^ דמצי למימר דהיכא דיש קרקע מותר על החוב עם השבח - מסלק ליה ללוקח בזוזי על כרחו דלוקח, ולא מצי אמר לוקח "הב לי מן ארעא שיעור שבחי" דאמר כוליה דידי, ואת ירדת בה שלא ברשות
  52. ^ האי ברייתא דלעיל
  53. ^ דשוייא נהליה לוה לבעל חוב אפותיקי להא ארעא
  54. ^ והכל מודים בזו דאי הוה ליה זוזי ללוקח - לא הוה מצי מסלק ליה
  55. ^ לוקח בקרקע זו
  56. ^ של מוכר, שגזולה היתה אצלו
  57. ^ מן המוכר, לכשיוציאנה נגזל מידו
  58. ^ שקרקע זה אינו קנוי לו
  59. ^ לשמור
  60. ^ הקדושין
  61. ^ לו
  62. ^ כלומר: היכי מצינן לומר טעמא דרב משום דגמר ונתן לשום פקדון, וטעמא דשמואל משום דגמר ונתן לשום מתנה, ואי הוה דעתיה לחד מהנך - היכי הוה נחית להאי ארעא לעובדה ולאכול פירותיה
  63. ^ על כרחיה סבור היה שיהא המכר קיים, ולא היה בקי בדין, וטעמא דפלוגתא דרב ושמואל - טעם אחרינא הוא:
  64. ^ הגזלן
  65. ^ כלומר: אליבא דרב מפרשינן דהאי מימר אמר "זוזי נהוו" - פקדון
  66. ^ ולשמואל מפרשינן דהאי אמר "זוזי נהוו" - מתנה
  67. ^ בפלוגתא קמייתא
  68. ^ ולית לן דשמואל, דאמר 'שבח צריך לימלך'
  69. ^ ולית לן דשמואל דאמר 'שעבוד צריך לימלך'
  70. ^ גזלן
  71. ^ לאחר שמכר ללוקח
  72. ^ להיות במקום בעלים, כאילו לקחה אחר, ויוציאה מיד הלוקח
  73. ^ לא מצי לאפוקה; שכשמכר - מכר לו כל זכות שתבא לידו, וכשלקחה - לא לקחה אלא כדי שתהא מקוים ביד הלוקח
  74. ^ שלא יחרפנו לוקח זה כשיוציאנה נגזל מידו ויקראנו 'גזלן'; לכך חוזר להעמיד ממכרו
  75. ^ לאחר שלקחה גזלן מן הבעלים, והגזלן בא להוציאה מבניו
  76. ^ לא חזר להעמיד ממכרו אלא דלא ליקרייה לוקח 'גזלן'