ביאור:בבלי בבא מציעא דף מה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'אסור ללוות דינר בדינר ^[1]' ^[2]; דינר דמאי? אילימא דינר של כסף בדינר של כסף - לגבי נפשיה מי איכא למאן דאמר לאו טבעא הוי? אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב; ולמאן? אי לבית הלל - הא אמרי 'טבעא הוי'! אלא - לאו לבית שמאי, ושמע מינה: רבי יוחנן הוא דאמר 'אין מחללינן'?

לא, לעולם אימא לך רבי יוחנן - הוא דאמר 'מחללינן' ^[3], ושאני הלואה: כיון דלענין מקח וממכר שויוהו רבנן כי פירא ^[4], דאמרינן: איהו ניהו דאוקיר וזיל - לגבי הלואה נמי פירא הוי.

הכי נמי מסתברא ^[5]: דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'אף על פי שאמרו "אסור ללוות דינר בדינר", אבל מחללין מעשר שני עליו'.

- שמע מינה.

תא שמע: הפורט סלע ממעות מעשר שני ^[6]: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות ^[7], ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות ^[8].

השתא לבית שמאי לגבי פריטי מחללינן ^[9] - לגבי דהבא מיבעיא ^[10]?

שאני פריטי: באתרא דסגיין – חריפי.

לישנא אחרינא אמרי לה:

רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר: מחלוקת בסלעין [מכסף] על דינרים [מזהב]:

דבית שמאי סברי הכסף - כסף ראשון ^[11], ולא כסף שני, ובית הלל סברי: 'הכסף' ^[12] כסף ריבה ^[13], ואפילו כסף שני; אבל פירות על דינרין - דברי הכל מחללינן, דאכתי כסף ראשון הוא;

וחד אמר: אף בפירות על דינרין נמי מחלוקת ^[14].

ולמאן דאמר 'סלעין על דינרין מחלוקת ^[15]' - אדמיפלגי בסלעין על דינרין ^[16] לפלגי בסלעין על סלעין ^[17] [עיין תוספות ד"ה לפלגי בסלעין על סלעין]?

אי אפלגי בסלעין על סלעין, הוה אמינא: הני מילי בסלעין על סלעין ^[18], אבל בסלעין על דינרין ^[19] מודו להו בית הלל לבית שמאי ^[20] דדהבא לגבי כספא - פירא הוי, ולא מחללינן - קא משמע לן.

תא שמע: הפורט סלע של מעשר שני בירושלים ^[21]: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות ^[22], ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות ^[23]; השתא כספא לגבי פריטי מחללינן, ולא אמרינן 'כסף ראשון ולא כסף שני', לגבי דהבא דחשיב מיניה - מי אמרינן 'כסף ראשון ולא כסף שני'?

אמר רבא: ירושלים קמותבת? שאני ירושלים דכתיב ביה (דברים יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן [וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך].

תא שמע ^[24]: 'הפורט סלע ממעות מעשר שני: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות'!

אלא דכולי עלמא: 'הכסף' 'כסף' – ריבה, ואפילו כסף שני; אלא אי איתמר דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - הכי איתמר: חד אמר מחלוקת בסלעין על דינרין: דבית שמאי סברי: גזרינן

עמוד ב

שמא ישהה עליותיו, דזימנין דלא מלו זוזי בדינרא ולא מסיק ^[25], ובית הלל סברי: לא גזרינן שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו נמי בדינרא - אסוקי מסיק להו ^[26]; אבל בפירות על דינרין - דברי הכל מחללינן, דכיון דמרקבי - לא משהי להו; וחד אמר: אפילו בפירות על דינרין נמי מחלוקת ^[27].

בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה - היינו דקתני 'יעשה' ו'לא יעשה' ^[28] אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי –'מחללינן' ו'לא מחללינן' מבעי ליה ^[29]!?

קשיא.

איתמר: רב ולוי: חד אמר: מטבע נעשה חליפין ^[30] וחד אמר: אין מטבע נעשה חליפין ^[31];

אמר רב פפא: מאי טעמא דמאן דאמר 'אין מטבע נעשה חליפין' ^[32]? משום דדעתיה אצורתא ^[33], וצורתא עבידא דבטלא ^[34].

תנן: 'הזהב קונה את הכסף' - מאי? לאו בחליפין, ושמע מינה מטבע נעשה חליפין?

לא, בדמים.

אי הכי 'הזהב ^[35] קונה [את] הכסף'? 'מחייב' מבעי ליה ^[36]!?

תני 'הזהב מחייב' [עיין תוספות ד"ה מאי לאו בחליפין: ... אינו מגיה המשנה אלא 'קונה' פירוש מחייב ...]; הכי נמי מסתברא ^[37]: מדקתני סיפא 'הכסף אינו קונה את הזהב': אי אמרת בשלמא בדמים, היינו דאמרינן דהבא פירא, וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני ^[38], אלא אי אמרת בחליפין - תרוייהו לקנו אהדדי ^[39]?!

ועוד תניא ^[40]: 'הכסף אינו קונה את הזהב; כיצד? - מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב, אף על פי שמשך את הכסף - לא קנה עד שימשוך את הזהב.' אי אמרת בשלמא ^[41] בדמים - משום הכי לא קני, אלא אי אמרת ^[42] בחליפין ^[43] נקני ^[44]! אלא מאי – בדמים!

אי הכי - אימא רישא: 'הזהב קונה את הכסף; כיצד? - מכר לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף, כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל מקום שהוא.' אי אמרת בשלמא בחליפין - היינו דקתני 'נקנה כסף בכל מקום שהוא', אלא אי אמרת בדמים, האי 'נקנה כסף בכל מקום שהוא'? 'נתחייב גברא' מיבעי ליה!

אמר רב אשי: לעולם בדמים, ומאי 'בכל מקום שהוא'? - כמות שהוא: כדאמר ליה ^[45]: אי אמר ליה "מארנקי חדשה ^[46] יהבינא לך" - לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה, אף על גב דעדיפי מינייהו; מאי טעמא? דאמר ליה "לישנן קא בעינא להו ^[47]".

אמר רב פפא: אפילו למאן דאמר: אין מטבע נעשה חליפין ^[48] - מיעבד הוא דלא עביד חליפין, אקנויי מיקנו בחליפין ^[49], מידי דהוה אפירא לרב נחמן: פירא לרב נחמן לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין? טבעא נמי לא שנא ^[50].

מיתיבי: היה עומד בגורן ואין בידו מעות ^[51] - אומר לחבירו ^[52] "הרי פירות הללו ^[53] נתונים לך במתנה" ^[54].

הערות

^ שמא יוקירו ויבא לידי רבית
^ ובדינר זהב קאמר, כדמפרש ואזיל
^ דלגבי פירא - טבעא הוי
^ כדתנן (לעיל דף מד.) 'הזהב קונה את הכסף'
^ דרבי יוחנן הוא דאמר 'מחללינן'
^ מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני, ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך
^ אם בא לפורטן - יפרוט כולן ויתן מעות בשביל כל הסלע
^ לא יפרוט אלא חציין: שהפרוטות יוצאות בירושלים, וכשיבא שם - יהא צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט - יוקירו הפרוטות, ונמצא מעשר שני נפסד! לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת, לכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט
^ דמדקתני 'ממעות מעשר שני' שמע מינה חילל פירות על הפרוטות
^ דמחללין פירות? ותיובתא דמאן דאמר 'אף בפירות על דינרין מחלוקת'
^ שחללת הפירות עליהם אתה צריך לצור בידך ולהוליך, ולא שתחלל אותו כסף על כסף אחר
^ דברים יד,כה: [ונתתה בַּכָּסֶף] וצרת הכסף [בידך] והלכת [אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו]
^ 'כסף' יתירא כתיב בפרשה
^ וטעמא דבית שמאי משום דדהבא פירא הוא, ולא מתחלל עליה מעשר
^ דוקא פליגי, וטעמא דבית שמאי משום כסף שני הוי, ולא משום דדהבא פירא הוא
^ שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא חשיב ליה פירא הוא
^ ששניהם של כסף
^ בסלעין על סלעין הוא דפליג בית הלל עלייהו, דלית להו 'כסף ראשון ולא כסף שני'
^ אימא
^ דלא מיתחלי, משום
^ שהיה מחליף סלעים שבידו ונוטל פרוטות להוציאם לצרכי סעודות מעשר
^ אם בא להחליף כל הסלעין שבידו במעות - יחליף
^ לא יחליף אלא חציין שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן, ויפקיד בעיר עד רגל אחר, והפרוטות מתעפשות; ואם יחזור ויחליפם בסלעין - נמצא שולחני משתכר שתי פעמים, ומעשר שני נפסד
^ מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלים, דמחליף פרוטות ונוטל סלע
^ שמא ישהה עליותיו עד שיספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב, בשנה שניה: שימכור מעשרות שנה הבאה
^ שאין משאו כבד שמעט הן
^ דפירי נמי אתי לשהויי
^ ולא קתני לשון חלול, דקסבר: יש חלול, אבל חכמים החמירו עליו
^ הכי איבעי ליה למיתני: בית שמאי אומרים: אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב - אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא, דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפשי בקדושת מעשר
^ הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר, אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר: שהקונה נותן סודר למקנה, והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין בַּמשיכה שהוא מושך הסודר, כדכתיב (רות ד): שלף איש נעלו ונתן לרעהו - אף מטבע, שאף על פי ששנינו 'נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו' - הני מילי כשנתנו בתורת דמים, כדרך מקח וממכר; אבל אם נתן בתורת חליפין - כיון שמשך זה את המעות - נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא
^ כדמפרש רב פפא
^ הא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן, דאמר (לקמן דף מז.) 'אין קונין אלא בכלי', ד'נעלו' כתיב, דאם כן - אדמפלגי במטבע - ליפלגו בכל דבר שאינו כלי! אלא על כרחך סבירא ליה דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות את שכנגדו, ובמטבע לחודיה פליגי.
^ דעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין - אינו סומך אלא על הצורה שבו, שאין המטבע חשוב אלא ע"י צורה שבו
^ שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת; הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם, ולקמן (שם) ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב 'נעל'
^ דינרי זהב דהוי ליה מטבע
^ 'הזהב קונה' משמע מעכשיו הכסף קנוי לו בכל מקום שהוא שם, ואין לשון 'הזהב' נופל אלא בדבר שהוא בעין והחליף זה בזה, ואי בתורת דמים - שמושך הימנו דינר זהב בכ"ה דינר כסף - אין כאן כסף קנוי, אלא המושך הזהב נתחייב לו מעות במשיכה זו, והכי איבעי ליה למיתני: הזהב מחייב את הכסף וגורם למושך לחייבו כסף
^ דבתורת דמים ולא בתורת חליפין, דתשמע מינה מטבע נעשה חליפין
^ אי משום דמשיכת ממכר מפורשת מן התורה, כד(לקמן דף מז:), אי משום דתיקנוה רבנן, שמא יאמר לו "נשרפו חטיך בעלייה"
^ דכיון דמטבע נעשה חליפין - מה לי של כסף מה לי של זהב
^ דשמעינן מינה דלאו בחליפין עסקינן
^ 'קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -
^ 'קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -
^ קאמר
^ דהא תנא רישא 'הזהב קונה את הכסף' דאשמועינן בה מטבע נעשה חליפין
^ כמו שהתנה עמו
^ של מטבע סלעין חדשים
^ צריך אני להניחן זמן מרובה, וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי
^ לקנות את שכנגדו
^ קנין סודר, או מטלטלין שכנגדו - קונה אותו בחליפין: מכיון שמשך בעל המטבע החליפין משכנגדו - נקנה המטבע לבעל הסודר
^ לרב נחמן: כל דבר שאינו כלי קרוי 'פירא' לגבי חליפין; ופליגי רב ששת ורב נחמן (לקמן דף מז.) בשמעתין, דאמר רב נחמן: 'נעל' דוקא כתיב, שיהא כלי ולא שום דבר שאינו כלי עושה חליפין; ומודה הוא שכל דבר שכנגד הכלי נקנה בחליפי הכלי, דכתיב (רות ד) 'לקיים כל דבר'; אלמא אף על גב דפירי לא עבדי חליפין לקנות שכנגדו - נקנה הוא בחליפין של כלי: מכיון שמשך בעל הפירות את הכלי – נקנו פירות לבעל הכלי
^ ורוצה לחלל מעשר שלו, והערים בפדיונו לחלל על ידי מקח וממכר: שמוכרו לאיש אחר כדי שלא יתחייב חומש, דכתיב (ויקרא כז) 'אם גאל יגאל איש ממעשרו - חמישיתו יוסף ממעשרו', ולא הלוקח מעשר שני של אחרים
^ שהוא אוהבו וידע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש
^ של מעשר שני
^ ומכיון שקנאן זה במתנה - נעשה הראשון נכרי אצלם, ויוכל לפדותם בלא חומש

[1] שמא יוקירו ויבא לידי רבית

[2] ובדינר זהב קאמר, כדמפרש ואזיל

[3] דלגבי פירא - טבעא הוי

[4] כדתנן (לעיל דף מד.) 'הזהב קונה את הכסף'

[5] דרבי יוחנן הוא דאמר 'מחללינן'

[6] מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני, ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך

[7] אם בא לפורטן - יפרוט כולן ויתן מעות בשביל כל הסלע

[8] לא יפרוט אלא חציין: שהפרוטות יוצאות בירושלים, וכשיבא שם - יהא צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט - יוקירו הפרוטות, ונמצא מעשר שני נפסד! לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת, לכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט

[9] דמדקתני 'ממעות מעשר שני' שמע מינה חילל פירות על הפרוטות

[10] דמחללין פירות? ותיובתא דמאן דאמר 'אף בפירות על דינרין מחלוקת'

[11] שחללת הפירות עליהם אתה צריך לצור בידך ולהוליך, ולא שתחלל אותו כסף על כסף אחר

[12] דברים יד,כה: [ונתתה בַּכָּסֶף] וצרת הכסף [בידך] והלכת [אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו]

[13] 'כסף' יתירא כתיב בפרשה

[14] וטעמא דבית שמאי משום דדהבא פירא הוא, ולא מתחלל עליה מעשר

[15] דוקא פליגי, וטעמא דבית שמאי משום כסף שני הוי, ולא משום דדהבא פירא הוא

[16] שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא חשיב ליה פירא הוא

[17] ששניהם של כסף

[18] בסלעין על סלעין הוא דפליג בית הלל עלייהו, דלית להו 'כסף ראשון ולא כסף שני'

[19] אימא

[20] דלא מיתחלי, משום

[21] שהיה מחליף סלעים שבידו ונוטל פרוטות להוציאם לצרכי סעודות מעשר

[22] אם בא להחליף כל הסלעין שבידו במעות - יחליף

[23] לא יחליף אלא חציין שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן, ויפקיד בעיר עד רגל אחר, והפרוטות מתעפשות; ואם יחזור ויחליפם בסלעין - נמצא שולחני משתכר שתי פעמים, ומעשר שני נפסד

[24] מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלים, דמחליף פרוטות ונוטל סלע

[25] שמא ישהה עליותיו עד שיספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב, בשנה שניה: שימכור מעשרות שנה הבאה

[26] שאין משאו כבד שמעט הן

[27] דפירי נמי אתי לשהויי

[28] ולא קתני לשון חלול, דקסבר: יש חלול, אבל חכמים החמירו עליו

[29] הכי איבעי ליה למיתני: בית שמאי אומרים: אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב - אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא, דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפשי בקדושת מעשר

[30] הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר, אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר: שהקונה נותן סודר למקנה, והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין בַּמשיכה שהוא מושך הסודר, כדכתיב (רות ד): שלף איש נעלו ונתן לרעהו - אף מטבע, שאף על פי ששנינו 'נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו' - הני מילי כשנתנו בתורת דמים, כדרך מקח וממכר; אבל אם נתן בתורת חליפין - כיון שמשך זה את המעות - נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא

[31] כדמפרש רב פפא

[32] הא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן, דאמר (לקמן דף מז.) 'אין קונין אלא בכלי', ד'נעלו' כתיב, דאם כן - אדמפלגי במטבע - ליפלגו בכל דבר שאינו כלי! אלא על כרחך סבירא ליה דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות את שכנגדו, ובמטבע לחודיה פליגי.

[33] דעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין - אינו סומך אלא על הצורה שבו, שאין המטבע חשוב אלא ע"י צורה שבו

[34] שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת; הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם, ולקמן (שם) ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב 'נעל'

[35] דינרי זהב דהוי ליה מטבע

[36] 'הזהב קונה' משמע מעכשיו הכסף קנוי לו בכל מקום שהוא שם, ואין לשון 'הזהב' נופל אלא בדבר שהוא בעין והחליף זה בזה, ואי בתורת דמים - שמושך הימנו דינר זהב בכ"ה דינר כסף - אין כאן כסף קנוי, אלא המושך הזהב נתחייב לו מעות במשיכה זו, והכי איבעי ליה למיתני: הזהב מחייב את הכסף וגורם למושך לחייבו כסף

[37] דבתורת דמים ולא בתורת חליפין, דתשמע מינה מטבע נעשה חליפין

[38] אי משום דמשיכת ממכר מפורשת מן התורה, כד(לקמן דף מז:), אי משום דתיקנוה רבנן, שמא יאמר לו "נשרפו חטיך בעלייה"

[39] דכיון דמטבע נעשה חליפין - מה לי של כסף מה לי של זהב

[40] דשמעינן מינה דלאו בחליפין עסקינן

[41] 'קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -

[42] 'קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -

[43] קאמר

[44] דהא תנא רישא 'הזהב קונה את הכסף' דאשמועינן בה מטבע נעשה חליפין

[45] כמו שהתנה עמו

[46] של מטבע סלעין חדשים

[47] צריך אני להניחן זמן מרובה, וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי

[48] לקנות את שכנגדו

[49] קנין סודר, או מטלטלין שכנגדו - קונה אותו בחליפין: מכיון שמשך בעל המטבע החליפין משכנגדו - נקנה המטבע לבעל הסודר

[50] לרב נחמן: כל דבר שאינו כלי קרוי 'פירא' לגבי חליפין; ופליגי רב ששת ורב נחמן (לקמן דף מז.) בשמעתין, דאמר רב נחמן: 'נעל' דוקא כתיב, שיהא כלי ולא שום דבר שאינו כלי עושה חליפין; ומודה הוא שכל דבר שכנגד הכלי נקנה בחליפי הכלי, דכתיב (רות ד) 'לקיים כל דבר'; אלמא אף על גב דפירי לא עבדי חליפין לקנות שכנגדו - נקנה הוא בחליפין של כלי: מכיון שמשך בעל הפירות את הכלי – נקנו פירות לבעל הכלי

[51] ורוצה לחלל מעשר שלו, והערים בפדיונו לחלל על ידי מקח וממכר: שמוכרו לאיש אחר כדי שלא יתחייב חומש, דכתיב (ויקרא כז) 'אם גאל יגאל איש ממעשרו - חמישיתו יוסף ממעשרו', ולא הלוקח מעשר שני של אחרים

[52] שהוא אוהבו וידע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש

[53] של מעשר שני

[54] ומכיון שקנאן זה במתנה - נעשה הראשון נכרי אצלם, ויוכל לפדותם בלא חומש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]