ביאור:בבלי בבא מציעא דף סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעישורייתא וחומשייתא [1].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי איניש תקיפא הוא [2], דלא יהיב מתנה [3] – מאי [4]?

אמר ליה: [5] דלמא מיגזל גזליה [6] ואבלע ליה בחשבון, דתניא: 'הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון – יצא'.

ואי איניש דאתי מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה [7] – מאי?

אמר ליה: דלמא איניש אחרינא גזליה, ואמר ליה: כי יזיף פלוני פשיטי מינך - אבלע ליה בחשבון.

אמר רב כהנא: הוה יתיבנא בשילהי פרקי דרב [8] ושמעית דקאמר "קרי" "קרי" [9] ולא ידענא מאי קאמר; בתר דקם רב אמרי להו: מאי "קרי" "קרי" דקאמר רב? אמרו לי: הכי קאמר רב: האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי, וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא [בגודל זרת], ואמר ליה: "יהבינא לך [10] בני גרמידא [11]": איתנהו [12] – שרי, ליתנהו [13] – אסור.

פשיטא?

מהו דתימא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי - קא משמע לן.

כמאן?

כי האי תנא, דתניא: ההולך לחלוב את עזיו, ולגזוז את רחליו, ולרדות את כוורתו [14]; מצאו חבירו ואמר לו "מה שעזי חולבות מָכוּר לך [15]", "מה שרחלי גוזזות מָכוּר לך", "מה שכוורתי רודה מָכוּר לך" – מותר [16]; אבל אם אמר לו "מה שעזי חולבות כך וכך [17] מָכוּר לך" [18], "מה שרחלי גוזזות כך וכך מָכוּר לך", "מה שכוורתי רודה כך וכך מָכוּר לך" – אסור.' - ואף על גב דממילא קא רבו: כיון דליתנהו בההיא שעתא – אסור.

איכא דאמרי [19] אמר רבא: כיון דממילא קא רבו - שפיר דמי. והתניא 'כך וכך - אסור' [20]?

התם - לאו מיניה קא רבו [21]: דשקלי ליה להאי ואתי אחרינא בדוכתיה [22]; [23] הכא [24] - מיניה קא רבו [25]: דכי שקלי ליה להאי [26] - לא אתי אחרינא בדוכתיה [27].

אמר אביי: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה "הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא [28]; אי תקפה [29] – ברשותך; אי יקרא אי זילא - ברשותי".

אמר ליה רב שרביא לאביי:


עמוד ב

האי [30] – 'קרוב לשכר ורחוק להפסד' הוא [31]!?

אמר ליה :כיון דמקבל עליה זולא – 'קרוב לזה ולזה' הוא.

משנה:

המלוה את חבירו - לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית.

גמרא:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו [32] 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר' [33], הִלְוָהוּ ודר בחצרו - צריך להעלות לו שכר.

מאי קא משמע לן? תנינא: 'המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית'?

אי ממתניתין, הוה אמינא הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר [34], אבל חצר דלא קיימא לאגרא [35], וגברא דלא עביד למיגר [36] - אימא לא? קא משמע לן [37].

איכא דאמרי: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר', "הַלְוֵינִי ודור בחצרי" - צריך להעלות לו שכר.'

מאן דאמר 'הִלְוָהוּ' [38] - כל שכן 'הַלְוֵינִי' [39], ומאן דאמר 'הַלְוֵינִי' - אבל 'הִלְוָהוּ' לא [40]; מאי טעמא? כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה - לית לן בה.

רב יוסף בר חמא תקיף עבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי [41], ועביד בהו עבידתא [42].

אמר ליה רבא בריה: מאי טעמא עביד מר הכי?

אמר ליה: אנא כרב נחמן סבירא לי, דאמר רב נחמן: עבדא - נהום כריסיה [43] לא שוי [44].

אמר ליה: אימור דאמר רב נחמן - כגון דארי [45] עבדיה, דמרקיד בי כובי[46]; עבדי אחריני מי אמר?

אמר ליה: אנא כי הא דרב דניאל בר רב קטינא אמר רב סבירא לי, דאמר: התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה – פטור,

הערות[עריכה]

  1. ^ אם יש לחלקם למעות העודפות להוציאן עשרה עשרה או חמשה חמשה, ואין אחד או שנים עודפות שאין באות לכלל חמשה - יש לומר שטעה בחשבונו: אם עישורייתא נינהו - טעה בין חמשים לארבעים, או בין ארבעים לשלשים, ואם אינן עשיריות וישנן חמישיות: יש שהיו רגילין למנות חמש חמש; ואם היו עודפות הרבה, כגון נ"ה - טעה בעשיריות כדפירשתי, ויש כאן טעות של חמשים בדילוג אחד, ובחמשת העודפות טעה בין שלש לארבע; או אם עודפות ט"ו או כ"ה - טעה שלש פעמים או חמש פעמים בחשבון של חמש; אבל אם עודפות על החמישיות אחת או שתים או שלש וארבע שאינן מגיעות לחמש - לא טעה כלום, וכולם מתנה
  2. ^ זה שנתנם לו אדם קשה הוא
  3. ^ שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם
  4. ^ במה יתלה זה לעכבם בידו
  5. ^ כיון דליכא למימר טעה בחשבון - תלינן למימר
  6. ^ זה ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו לבו להשיבו
  7. ^ לא נשא ונתן עמו מעולם
  8. ^ כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו
  9. ^ שמעתי דורש ומזכיר דלועין תמיד
  10. ^ לאחר זמן
  11. ^ [בגודל] אמה אמה
  12. ^ אם יש לו בגנו גדולות בני אמה
  13. ^ ועודן קטנות הן
  14. ^ על שם שעשויות חלות חלות ודבוקות מדופן אל דופן - קרי ליה 'רדייה' כרדיית פת מדובקת בתנור
  15. ^ בכך וכך זוז אם מעט אם רב - יגיעך
  16. ^ שהרי קיבל עליו הפסד ושכר; הלכך אפילו ימצא יותר משוה הדמים - אין כאן אגר נטר ליה, דאי הוה בציר מדמים - נמי הוה שקיל
  17. ^ סאין
  18. ^ ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות
  19. ^ גבי קרי
  20. ^ גבי גיזה וחלב
  21. ^ חלב הבא לאחר זמן - אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר
  22. ^ דהא כי שקיל להאי כוליה לגמרי - אתי אחרינא
  23. ^ אבל
  24. ^ הנוסף על הדלועים קטנים ונעשו גדולות
  25. ^ מכח הקטנות בא, והקטנות כבר היו בשעת מכר; ומדידיה הוא דקא משבח ואזיל
  26. ^ בוצינא זוטרתי
  27. ^ שמע מינה מגופיה קרבו
  28. ^ שיש בידך
  29. ^ אם מחמצת
  30. ^ אם יקרא
  31. ^ אם תקפה - לא מקבל עליה; ותניא בפירקין (דף ע.) 'קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע': דשקיל רבית: דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח - נמצא שאין זה מכר, ומעות הלואה הן אצלו, וקריבת השכר - מחמת רבית הוא
  32. ^ בבבא קמא פרק שני (דף כא.)
  33. ^ ואוקימנא בחצר דלא קיימא לאגרא, אבל האי גברא שדר בה עביד למיגר בית לדירתו, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר'
  34. ^ המלוה הזה היה שוכר אחרת אם לא מצא זה, דהוה ליה הוא 'נהנה' ובעל חצר 'חסר', דהא קיימא להכי: שהיה משכירה לאחרים
  35. ^ דהוה ליה 'זה לא חסר'
  36. ^ דהוה ליה 'זה לא נהנה', דבלאו הכי נמי לא הוה מיגר: שיש לו אחרות
  37. ^ דמיחזיא כרבית. ויש ללמוד מכאן שאסור להלוות על בית ולדור בו אפילו בנכייתא, דתנן: 'לא ישכור ממנו בפחות'; ולא דמי למשכונא של כרם (לקמן דף עב.); דהתם - זימנין דלא שקיל ביה מידי, ואפילו הכי מנכי ליה, והוה ליה 'קונה את הפירות' בנכייתא זו על הספק; אבל כאן: זה נהנה תמיד, ואין כאן ספק; נמצא שוכרה בפחות
  38. ^ ולא קצץ עמו 'על מנת לדור', ואפילו הכי אסור
  39. ^ דקצץ לו דירת הבית בתורת רבית
  40. ^ ומתניתין: בדקצץ ליה, או בשעת מתן מעות או לאחר כן
  41. ^ מחזיק בעבדיהם של בעלי חובות שלו
  42. ^ וכופם לעשות מלאכתו
  43. ^ לחם מאכלו
  44. ^ והריני זנו ביום מלאכתו
  45. ^ כך שמו
  46. ^ ליצן היה ומרקד בחנויות לשתות יין