ביאור:בבלי בבא מציעא דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ברשות מוכר [1] – מותר [2], ברשות לוקח אסור [3];

המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו "תנם לי [4] ואני אעלה לך [5] פירות שיש לי באותו מקום": אם יש לו פירות באותו מקום - מותר [6], ואם לאו [7] – אסור [8]; והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול [9] ואינן חוששין [10].'

מאי טעמא?

רב פפא אמר: ניחא להו דמגלו להו תרעא [11].

רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו [12].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו תגרא חדתא [13].

בסורא אזלי ארבעה ארבעה [14]; בכפרי [15] אזלן שיתא שיתא [16].

יהיב רב זוזי לחמרי וקביל עליה אונסא דאורחא, ושקיל מינייהו חמשה.

ונשקול שיתא [17]?

אדם חשוב שאני.

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: מהו לעשות בגרוטאות כן [18]?

אמר ליה: ביקש רבי ישמעאל ברבי יוסי לעשות כן בכלי פשתן, ולא הניחו רבי.

איכא דאמרי: ביקש רבי לעשות בגרוטאות כן, ולא הניחו רבי ישמעאל ברבי יוסי.

פרדיסא [19]: רב אסר ושמואל שרי.

רב אסר כיון דלקמיה [שבעתיד] שויא טפי - מיתחזי כי אגר נטר ליה [20];

ושמואל שרי כיון דהוי ביה תיוהא [21] - לא מיחזי כי אגר נטר ליה [22].

אמר רב שימי בר חייא: ומודי רב בתורי [23], דנפיש פסידייהו [24].

אמר להו שמואל להנהו דשבשי שבשא [25]: הפוכו בארעא [26] כי היכי דקני לכו גופא דארעא, ואי לא - הויא לכו כהלואה [27] ואסור.

אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי [28]: פוקו הפוכו בבי דרי [29] כי היכי דלא תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא [30], דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף [31], וההיא שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו [32].

אמרו ליה רבנן לרבא: קא אכיל מר רבית? דכולי עלמא [33] שקלי ארבעה [34] ומסלקי לאריסא בניסן [35], מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא [36]!?

אמר להו: אתון קא עבדיתון שלא כדין: [37]ארעא - לאריס משתעבד [38]; [39] אי אתון מסלקיתו להו בניסן - מפסידתו להו בכמה; אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה [40].


עמוד ב

רב מרי בר רחל [41] - משכן ליה ההוא נכרי ביתא; הדר [42] זבנה לרבא; נטר [רב מרי] תריסר ירחי שתא [43] שקל אגר ביתא [44]אמטי ליה לרבא. אמר ליה: "האי דלא אמטאי [45] למר אגר ביתא עד האידנא - דסתם משכנתא – שתא; אי בעי נכרי לסלקי [לסלק אותי] - לא הוה מצי מסלק לי; השתא - לשקול מר אגר ביתא".

אמר ליה: "אי הוה ידענא דהוה ממושכן ליה למר - לא הוה זביננא ליה; השתא - כדיניהם עבדינן לך: כל אימת דלא מסלקי בזוזי - לא שקיל אגר ביתא - אנא נמי לא שקילנא מינך אגר ביתא עד דמסלקנא לך בזוזי [46]" [47]. [ורבא כשיטתו שאמר שהמוכר מוכר רק מה שיש לו; והיות לנכרי לא היתה אפשרות לקבל שכר עד לפרעון חובו – גם לרבא אין זכות לקבל שכר עד שהנכרי יפרע את חובו; ואלי משום כך הנכרי מוכר בזול – כי לקונה אין אפשרות לגבות שכר; ואולי לכן רבא לא דרש שכר לכתחילה!]

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: חזי מר רבנן דקא אכלי רביתא: דיהבי זוזי אחמרא בתשרי, ומבחרי לה בטבת [48]!

אמר ליה: אינהו נמי אחמרא קא יהבי, אחלא לא קא יהבי מעיקרא [49] דחמרא חמרא דחלא חלא [50] - ההיא שעתא הוא דקמבחרי.

רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא [51] ושפכי ליה טפי כופיתא [52]; אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מי שרי?

אמר ליה: אִין, אחולי הוא דקא מחלי גבך [53].

אמר ליה: הא ארעא לאו דידהו היא [54]?

אמר ליה: ארעא - לטסקא [55] משעבדא, ומלכא אמר 'מאן דיהיב טסקא - ליכול ארעא'.

אמר ליה רב פפא לרבא: חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא [56] דאינשי, ומשעבדי בהו טפי!

מר ליה: השתא איכו [עכשיו אם לא [ששאלת אותי]] שכיבא [היה אפשר שהייתי מת] לא אמרי לכו הא מילתא [ולא הייתי מספיק לומר לך הלכה זו]: הכי אמר רב ששת: מוהרקייהו [57] דהני - בטפסא דמלכא מנח [58], ומלכא אמר: מאן דלא יהיב כרגא - לשתעביד למאן דיהיב כרגא.

רב סעורם - אחוה דרבא הוה תקיף [59] אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא [60] דרבא; אמר ליה רבא: שפיר קא עבדת, דתנינא: 'ראית שאינו נוהג כשורה - מנין שאתה רשאי להשתעבד בו? תלמוד לומר (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו ובאחיכם [בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] [61]; יכול אפילו נוהג כשורה? תלמוד לומר: 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו וגו' [לא תרדה בו בפרך].

אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא [62], ופשע ולא זבין ליה - משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט [63].

אמר אמימר: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא; אמר: כי קאמר רב חמא הני מילי - ביין סתם, אבל ב'יין זה' – לא: מי יימר דמזבני ליה ניהליה?

רב אשי אמר: אפילו 'יין' סתם נמי לא; מאי טעמא? אסמכתא היא [64], ואסמכתא לא קניא.

ולרב אשי - מאי שנא מהא דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ג; (לקמן קד,א)] [65]: אם אוביר ולא אעביד - אשלם במיטבא [66]' [67]?

התם – בידו [להוביר את השדה או לעבדו],

הערות[עריכה]

  1. ^ אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך
  2. ^ דאין כאן מִלְוה עד שתמכר, וכל מה שנמכר ביוקר - של בעלים הראשונים הוא
  3. ^ דמהשתא מלוה הוא גביה, ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא
  4. ^ ואוכלם כאן
  5. ^ לזמן פלוני
  6. ^ דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואף על גב דלא משיך; סאה בסאה - לאו רבית קצוצה היא, אלא אבק רבית, דרבנן; וכי יש לו - לא גזור
  7. ^ אין לו באותו מקום
  8. ^ דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר
  9. ^ החמרים המשתכרים בתבואה, ומביאים ממקום הזול למקום היוקר - מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר על מנת ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול
  10. ^ ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות, כדמפרש ואזיל
  11. ^ שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים, ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול, ונותנין להם בהקפה, ומשתכרים אצלם; ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד - נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך
  12. ^ בני מקום הזול, כששומעין שאין אלו משתכרין בה - מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם
  13. ^ תגר שאינו ניכר עדיין: למאן דאמר דמגלו להו תרעא – איכא, למאן דאמר דמוזלי גבייהו – ליכא: דכיון שאינו ניכר להם - אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול, ולא מוזלי גביה
  14. ^ גריוי בזוזא
  15. ^ שם מקום
  16. ^ גריוי בזוזא
  17. ^ כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא - אין כאן רבית; ואפילו לא קיבל עליה אונסא דאורחא קתני 'החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול'
  18. ^ בשאר פרגמטיא, כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות: מי אמרינן תבואה - דמידי דשכיח הוא, דאזלי ואתו כל שעתא - אמרינן 'ניחא להו דמגלו תרעא'? אי נמי דמוזלי גבייהו? אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא, ולא אוזלי גבייהו, דמי שמכר לו עכשיו - לא ימכור למחר, ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר
  19. ^ לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים, כל פירות שנה זו בכך וכך; ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר, אבל עדיין לא הגיעו לביכור
  20. ^ דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה, והוי אגר נטר ליה
  21. ^ פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל, ומקבל עליו כל ספיקי הפסד
  22. ^ לא מיחזי כאגר נטר ליה. 'תוהא' נראה בעיני דבר חרטה, כמו קדושין (דף מ:) 'תוהא על הראשונות'
  23. ^ מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה, ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע
  24. ^ והפסדן רב
  25. ^ בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע, ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה
  26. ^ סייעו בגופה דארעא [לא ברור לי אם מילים אלה הם גירסת רש"י או חלק מפירושו] בחריש ובקציר מעט
  27. ^ סאה בסאה
  28. ^ שומרי הקָמות עד הקציר
  29. ^ סייעו את בני הבקעה בדישת תבואה בגורן, בהולכה ובהבאה, סיועא פורתא
  30. ^ לפי שבשביל שאתם ממתינים שׂכְַרכֶם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם, לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן
  31. ^ ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף - ואין כאן המתנה
  32. ^ ואם יוסיפו לכם - אין זה שכר המתנת שׂכְַרכֶם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו
  33. ^ החוכרים שדותיהם לאריסים
  34. ^ שקלי ארבעה כורין בחכירות השדה
  35. ^ כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן
  36. ^ וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי
  37. ^ שאתם מסלקין אותו בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה, ומפסידין אותן הרבה, ו
  38. ^ עד שתתבשל התבואה כל צרכה
  39. ^ הלכך שלא כדין היא כפייתכם:
  40. ^ ושכר שָׂדִי אני נוטל: שלכך אני מפריז על חכירתה, ואינו בשכר המתנת ארבעה כורין
  41. ^ רב מרי בר רחל בת שמואל הוה, ונשבית, ונשאהּ נכרי, ונתגייר, ושמיה 'איסור גיורא'; ורב מרי - הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו
  42. ^ נכרי
  43. ^ המתין רב מרי שנה שלימה
  44. ^ מִשָנָה הבאה, ו
  45. ^ הבאתי
  46. ^ עד שאכוף את הנכרי לשלם לך מעותיך
  47. ^ ואין זו רבית, דהא רבא לא מיחייב מידי אלא נכרי
  48. ^ נוטלין יין טוב; ואי הוו שקלי ליה מתשרי - דלמא הוי מחמיץ, ואשתכח: דמשום דאקדימו מעות בתשרי ועדיין לא יצא השער - קיבל עליו המוכר אחריות; ולא דמי לההוא ד(לעיל דף עב:) דיש לו חטין, לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא כולו החמיץ
  49. ^ משעה שלקחו
  50. ^ קלקולו בתוכו הוא, אלא שאינו ניכר; ויין המקולקל לא לקח הימנו
  51. ^ 'שנוותא': שם הנהר; 'אקרא': קונטריא"ה בלע"ז: יושבים על שפת אותו נהר; ויהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בעת הבציר כשער היוצא
  52. ^ מדעתם, שלא בתנאי
  53. ^ הואיל ולא פסקת עמהם, ומדעתם נותנים לך, ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלנו - מתנה בעלמא היא
  54. ^ אלא שהיו עשירים; ורואין בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו, ואין נותנים מס הקרקע למלך, והם נוטלים השדות והכרמים ופורעין מס למלך; ושמא היין שאני לוקח מהם - גזל הוא בידי, דקרקע אינה נגזלת, והרי היא של בעלים, ופירות גזל
  55. ^ מס של קרקע
  56. ^ 'כרגא': כסף גולגלתא: שהיו כל היהודים - כל אחד נותן כסף גולגלתו למלך
  57. ^ חותם עדות שלהם
  58. ^ 'בטפסא': בארגז של מלך מונח, והרי כולם עבדים לו, דדינא דמלכותא דינא
  59. ^ כופה
  60. ^ עגלה מוכנת למרכבת אדם, ובלשון אשכנז רייטווג"ן
  61. ^ 'ובאחיכם' נמי תעבודו
  62. ^ לקנות לו יין בזמן הבציר, ומשלם לן יין לפי דמים קלים שקונין אותו
  63. ^ שם המקום שהיין נלקח ונמכר לשם לרוב הלוקחין יין בימות הבציר
  64. ^ אפילו הבטיחו ואמר "אם איני קונה לך - אפרע משלי" אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו
  65. ^ גבי מקבל שדה מחבירו למחצה
  66. ^ והובירה: שלא חרשה ולא זרעה: שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות, ונותן לו, שכך כתב לו מתחילה: אם אוביר כו' [בפרק 'המקבל' (לקמן דף קד.);
  67. ^ אלמא: כיון דאפסדיה בהכי ולא סמך - לאו אסמכתא היא: שאינו מקבל עליו אלא כדי הפסד שהפסידו