ביאור:בבלי בבא מציעא דף נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מהו למינקט ומיכל מינייהו [1]? כמאן דשדיין בכדא דמי, ושרינהו עומר [2]? או דלמא בטלינהו אגב ארעא [3]?

תיקו.

אמר רבא אמר רב חסא: בעי רבי אמי: [4] אונאה אין להם, ביטול מקח [5] יש להם [6]? או [7] אין להן [8]?

אמר רב נחמן הדר אמר רב חסא: פשיט רבי אמי: אונאה אין להם, ביטול מקח יש להם.

רבי יונה אמר: אהקדשות; רבי ירמיה אמר: אקרקעות; ותרוייהו משמיה דרבי יוחנן אמרו 'אונאה אין להם, ביטול מקח יש להן';

[9]:

מאן דאמר אהקדשות [10] - כל שכן אקרקעות [11]; מאן דאמר אקרקעות [12] - אבל אהקדשות לא [13], כדשמואל, דאמר שמואל: 'הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל' [14].

תנן התם [15]: [16]אם היה קודש בעל מום - יצא לחולין, וצריך לעשות לו דמים [17].

אמר רבי יוחנן: 'יצא לחולין' - דבר תורה [18], 'וצריך לעשות לו דמים' – מדבריהם; וריש לקיש אמר" אף 'צריך לעשות לו דמים' מן התורה [19].

במאי עסקינן? אילימא בכדי אונאה - בהא לימא ריש לקיש 'צריך לעשות לו דמים דבר תורה'? והתנן 'אלו דברים שאין להם אונאה: הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות'?

אלא ביטול מקח? בהא לימא רבי יוחנן 'צריך לעשות לו דמים מדבריהם'? וה אמר רבי יונה 'אהקדשות', ורבי ירמיה אמר אקרקעות ותרוייהו משמיה דרבי יוחנן אמרי 'אונאה אין להם ביטול מקח יש להם' [20]!?

לעולם בביטול מקח, ו[21] איפוך דרבי יוחנן לריש לקיש ודריש לקיש לרבי יוחנן [22].

במאי קמיפלגי?

בדשמואל, דאמר שמואל 'הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל': מר אית ליה דשמואל, ומר לית ליה דשמואל [23].

איבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דשמואל, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: שחיללו – אִין [24], לכתחלה – לא [25], ומר סבר: אפילו לכתחלה [26].

איבעית אימא: לעולם בכדי אונאה [27], ולא תיפוך [28], ובדרב חסדא קמיפלגי, דאמר: מאי 'אין להם אונאה' [29]? - אינן בתורת אונאה:


עמוד ב

דאפילו פחות מכדי אונאה – חוזר.

מיתיבי: 'רבית ואונאה להדיוט, ואין רבית ואונאה להקדש [30]'; מי אלימא ממתניתין, דאוקימנא בתורת אונאה?

הכי נמי 'רבית ודין אונאה להדיוט [31], ואין רבית ודין אונאה להקדש [32]'.

אי הכי - היינו דקתני סיפא: 'זה חומר בהדיוט מבהקדש [33]?

[34] א'רבית' [35].

ליתני נמי 'זה חומר בהקדש מבהדיוט' – א'אונאה' [36]?

הכי? השתא: בשלמא 'זה חומר בהדיוט מבהקדש' - ותו לא; אלא הקדש: 'זה חומר' ותו לא [37]?

רבית דהקדש היכי דמי?

אילימא דאוזפיה גזבר [38] מאה במאה ועשרים - והלא מעל הגזבר [39], וכיון שמעל הגזבר - יצאו מעותיו לחולין, והוו להו [מעות] דהדיוט [40]!?

אמר רב הושעיא: הכא במאי עסקינן? כגון שקיבל עליו לספק סלתות [41] מארבע [42] ועמדו משלש [43], כדתניא: המקבל עליו לספק סלתות מארבע, ועמדו משלש - מספק מארבע; משלש ועמדו מארבע - מספק מארבע, שיד הקדש על העליונה [44].

רב פפא אמר: [45] הכא באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן [46], כדשמואל, דאמר שמואל: בונין בחול ואחר כך מקדישין [47].

אין בהן תשלומי כפל <וכו’> [ולא תשלומי ארבעה וחמשה]:

מנהני מילי? דתנו רבנן: (שמות כב ח) [על כל דבר פשע: על שור על חמור על שה על שלמה - על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו] 'על כל דבר פשע' [48] – כלל; 'על שור על חמור על שה על שלמה' – פרט; 'על כל אבדה אשר יאמר' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות, שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון. הקדשות - אמר קרא [49] ’[ל]רעהו' רעהו - ולא הקדש.

'ולא תשלומי ארבעה וחמשה' - מאי טעמא? תשלומי 'ארבעה' ו'חמשה' אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה [50].

שומר חנם אינו נשבע:

מנהני מילי?

דתנו רבנן: (שמות כב ו) [כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים [51]] 'כי יתן איש אל רעהו' – כלל; 'כסף או כלים' פרט; 'לשמור' - חזר וכלל: כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש: דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות: שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון.' הקדשות' אמר קרא 'רעהו' – רעהו, ולא של הקדש.

נושא שכר אינו משלם:

מנהני מילי דת"ר (שמות כב ט) [כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] 'כי יתן איש אל רעהו' – כלל; 'חמור או שור או שה' – פרט; 'וכל בהמה לשמור' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון; יצאו קרקעות שאינן מטלטלין; יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון; 'הקדשות' אמר קרא 'רעהו' – רעהו, ולא של הקדש:

שומר חנם אינו נשבע:

ורמינהו [שקלים פ" מ"א] בני העיר ששלחו את שקליהן [52] ונגנבו [53] או שאבדו: אם משנתרמה התרומה [54]

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: אגידולין דידהו לא מבעיא לן, שהרי אפילו התיר עומר של אשתקד את הזרעים קודם שנזרעו, וזרעם קודם העומר ולא השרישו - הוו הגידולין אסורין עד שיבא עומר הבא; כי קא מיבעי ליה לנקוטי מן הזרעים שבקרקע ומיכל לאחר העומר
  2. ^ שהעומר מתיר את התלושין חדשים של שנה זו, ואת גידולין המחוברין שהשרישו
  3. ^ וכקרקע בעלמא דמו, ולא שייך עומר גבייהו למשרינהו
  4. ^ הא תנן לה במתניתין דאין להו: לכל הנך דמתניתין -
  5. ^ יותר משתות
  6. ^ מי אמרינן מ'אל תונו' (ויקרא כה) הוא דאימעוט, והא לאו בכלל אונאה הוא, אלא מקח טעות הוא
  7. ^ דלמא
  8. ^ כיון דלאו דבר שבמדה הוא, ולא אטעייה בדיבוריה - כשאר דין אונאה הוא
  9. ^ ר' יונה ור' ירמיה - מילתא באפי נפשייהו אמרי, ולאו אדרבי אמי קיימי, אלא: רבי [ירמיה] אקרקעות, ורבי [יונה] אהקדשות אמרי משמיה דרבי יוחנן 'אונאה אין להם ביטול מקח יש להן'
  10. ^ אמרה רבי יוחנן
  11. ^ דאקרקעות נמי אמר: דכיון דאשמועינן דביטול מקח - לאו בכלל אונאה הוא, מהיכא אימעיט? אי דהקדשות קחשיב ליה מקח טעות - אף על גב דליכא טעות כלפי שמיא - ואפילו הכי אמרינן ביטול מקח - כל שכן דלגבי חבריה, דאיכא למימר טעה ואדעתא דהכי לא אקנייה - כל שכן דהדר
  12. ^ אמרה
  13. ^ דאילו גבי הדיוט אמרינן 'טעה', ואדעתא דהכי לא אקני, אבל אהקדש - ליכא למימר הכי; וכיון דליתנהו בדין אונאה – 'טעות' נמי לא אמרינן בהו
  14. ^ כדאמרן: דאימעוט מאונאה, וטעות נמי ליכא בהו - דמאן טעה?
  15. ^ במסכת תמורה (דף כו:)
  16. ^ רישא דמתניתין הכי: 'האומר "הרי זו תחת זו", "זו תמורת זו", "זו חלופי זו" - הרי זו תמורה; "זו מחוללת על זו" - לא אמר כלום, שאין קרבן תמים מתחלל; ו
  17. ^ אם אין זו של חולין יפה כשל הקדש - מוסיף עליה מעותיו עד כדי דמי הקדש
  18. ^ ואפילו אין זו יפה כמותה, כדאמר: דאמעיט באונאה
  19. ^ דגבי הקדשות 'ערכך' כתיבא בכולהו, וקסבר 'ערכך' - שוויו משמע; ורבי יוחנן סבר 'ערכך': כל דמים שיערכוהו משמע ליה: אם זול אם יוקר
  20. ^ לרבי יונה קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
  21. ^ אליבא דרבי יונה
  22. ^ אבל אליבא דרבי ירמיה לא תיפוך דהא לר' ירמיה אליבא דרבי יוחנן הקדשות אין להם בטול מקח דמ"ד אקרקעות אבל אהקדשות לא כדשמואל וה"נ איתא בתמורה לרבי יונה איפוך וקמיפלגי ר"ל ור' יוחנן מ"ד אין להן ביטול מקח אית ליה דשמואל דכיון דאימעיט מאונאה לא שנא שתות לא שנא יתר משתות דאילו גבי הדיוט אמרינן טעה אבל בהקדש ליכא למימר טעות
  23. ^ קסבר: כיון דאיכא יתר משתות - לאו דרך מקח הוא; וכיון דלגבי מקח לאו מידי הוא - גבי חילול נמי לאו מידי עבד
  24. ^ דהא אימעיט מאונאה לא שנא גדולה ולא שנא קטנה
  25. ^ ודבר תורה ד'ערכך' - שוויו משמע
  26. ^ 'ערכך' - כל דהו משמע, הלכך לאפקועי איסוריה; ואפילו מדרבנן שרי; ומיהו לאחר זמן ישלם
  27. ^ וקאמר: דבר תורה - ואפילו בכדי אונאה: צריך לעשות דמים דבר תורה
  28. ^ דאי מפכת לה קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן: דאילו לדידיה לא מצי לתרוצי 'אין להן אונאה', דמתניתין כרב חסדא: דפחות מכדי אונאה חוזר, מדאמר רבי יוחנן 'אונאה אין להן, ביטול מקח יש להן' - מכלל ד'אונאה אין להן' דקאמר – 'אין מחזירין להן אונאה' הוא, אבל ריש לקיש כי מותבת ליה ממתניתא - מוקי לה כרב חסדא
  29. ^ דגבי הקדשות
  30. ^ אין איסור אונאה ואיסור רבית נוהג בהקדש ולקמיה מפרש היכי דמי רבית דהקדש
  31. ^ שתות
  32. ^ דאפילו פחות מכדי אונאה - חוזר
  33. ^ בתמיה: והא חומרא דהקדש הוא
  34. ^ ומשני: כי קתני 'חומר דהדיוט' -
  35. ^ קאי
  36. ^ ומשום אונאה ליתני נמי 'זה חומר בהקדש'
  37. ^ בתמיה
  38. ^ שהלוה להדיוט
  39. ^ שהוציא מעות הקדש לחולין, ולא הכניס תחתיהן להקדש כלום, ושוגג הוא אצלו: כסבור שמותר, משום שכר הקדש
  40. ^ של גזבר, שהרי עליו לשלם להקדש קרן וחומש
  41. ^ האי דקתני 'אין רבית להקדש' - לאו בהלואה קאי, אלא בהדיוט שקיבל מעות מן הלשכה מן הגזבר לספק סלתות כל השנה למנחות של צבור:
  42. ^ ארבע סאין בסלע
  43. ^ והוקרו ועמדו משלש סאין בסלע
  44. ^ דאילו הדיוט - אסור לפסוק על פירות עד שיצא השער, וכאן - אפילו לא יצא השער עדיין - לארבע פוסקין
  45. ^ לעולם בהלואה דאוזיף מאה במאה ועשרין; ודקשיא לך 'הלא מעל?'
  46. ^ שהלוה הגזבר מהן להדיוט, דאין בהן מעילה, ואין על הגזבר לשלם, אלא שליח בעלמא הוא
  47. ^ כשהן בונין בניני הקדש, לא היו קונין האבנים והטיט ממעות הקדש, כדי שלא יבואו האומנין והעם לידי מעילה אם ישבו עליהם או אם יהנו מהם, אלא לוקחין בהקפה, והרי הן חול עד שיבָנו בחומה, ומִשֶהן בנויות בחומה - נותנין מעות הקדש, ולוקחין אותן, והוא הקדשן; או אם התנדב אדם אבנים - נותנן לבנאי, ואינו קורא שֵם 'הקדש' עליהן עד שיתננו בבנין; הלכך לא מעל הגזבר
  48. ^ סיפיה דקרא משתעי בטוען טענת גנב או בגנב עצמו
  49. ^ שם
  50. ^ שלשה לְשֶה וארבעה לשור; דכיון דאימעיט מכפל - בצר להו חדא: שהכפל בטובח ומוכר בכלל תשלומי ד' וה'
  51. ^ לקמן ב'השואל' (דף צד:) אמרינן: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה - בשומר שכר; וכתוב בפרשה ראשונה 'ונקרב בעל הבית וגו' ואוקימנא לשבועה ב'המפקיד' (לעיל דף מא:)
  52. ^ שקלים של אדר לקרבנות צבור
  53. ^ מן השלוחין
  54. ^ אם כשבאו לדין כבר נתרמה התרומה; שהיו תורמין הלשכה בשלש קופות