ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

איברא [1] עליה קרמי [2], משום שנאמר (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלהיך].

איבעיא להו: מהו שיסדרו בבעל חוב? מי גמר מיכה מיכה מערכין [3] או לא?

תא שמע דשלח רבין באגרתיה: דבר זה [4] שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר, ברם כך היתה שאלה [5]: האומר "הרי עלי מנה לבדק הבית" [6] - מהו שיסדרו [7]? רבי יעקב משמיה דבר פדא, ורבי ירמיה משמיה דאילפא אמרי: קל וחומר מבעל חוב: ומה בעל חוב שמחזירין [8] - אין מסדרין [9], הקדש שאין מחזירין - אינו דין שאין מסדרין!

ורבי יוחנן אמר: (ויקרא כז ב) [דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא] נדר בערכך [נפשת לה’] כתיב [10]: מה ערכין מסדרין - אף הקדש מסדרין.

ואידך?

ההוא [11] - [12] לנידון בכבודו [13] הוא דאתא: מה ערכין נידון בכבודו - אף הקדש נידון בכבודו [14].

[15] ויסדרו בבעל חוב, קל וחומר מערכין: ומה ערכין, שאין מחזירין [16], מסדרין - בעל חוב, שמחזירין - אינו דין שמסדרין [17]!?

אמר קרא (ויקרא כז ח) ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]: הוא, ולא בעל חוב! ואידך [18]?

האי [19] - עד שיהא במָכוּתוֹ מתחילתו ועד סופו.

ויחזירו בהקדש [20], קל וחומר מבעל חוב: ומה בעל חוב, שאין מסדרין – מחזירין, הקדש, שמסדרין - אינו דין שמחזירין! אמר קרא (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש] ושכב בשלמתו וברכך [ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] - יצא הקדש שאין צריך ברכה.

ולא? והכתיב (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת וגו' [את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך]!

אלא: אמר קרא [שם] 'ולך תהיה צדקה': מי שצריך צדקה, יצא הקדש שאין צריך צדקה.

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים. אמר ליה: מהו שיסדרו בבעל חוב?

אמר ליה: גמר מיכה מיכה מערכין: גבי ערכין כתיב (ויקרא כז ח) ואם מך הוא מערכך [והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]; גבי בעל חוב כתיב (ויקרא כה לה) וכי ימוך אחיך [ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך].


עמוד ב

מנין לערום שלא יתרום?

דכתיב (דברים כג טו) [כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש] ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך] [21].

אמר ליה: לאו כהן הוא מר [22] - מאי טעמא קאי מר בבית הקברות?

[תוספות בבא מציעא קיד/ב ד"ה אמר ליה לאו כהן [23]: תימה לר"י היאך החיה בנה של האלמנה כיון כהן היה, דכתיב (מלכים א יז) 'ויתמודד על הילד וגו'? ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פיקוח נפש]

אמר ליה: לא מתני מר טהרות, דתניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין [24], שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם [אני אלקיכם נאם ד' ה’] - אתם קרויין 'אדם' ואין עובדי כוכבים קרויין אדם!?

אמר ליה: בארבעה [25] - לא מצינא [אינני מתמצא די טוב], בשיתא מצינא [26] [וכי אני מתמצא בכל ששת סדרי משנה]!?

[תוספות קידושין, ב: ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר: דאינה משנה בשום מקום, ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם, כדמשמע בכמה דוכתין; והא דקאמר 'בארבע לא מצינא בשיתא מצינא' - היינו בתוספתא.]

אמר ליה: ואמאי?

אמר ליה: דחיקא לי מילתא.

דבריה ועייליה לגן עדן. אמר ליה: פשוט גלימך, ספי [27] שקול מהני טרפי [28].

ספא, שקל; כי הוה נפיק - שמע דקאמר "מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה"! נפץ [29] [ניער את גלימתו] שדנהו [והעיף את העלים]. אפילו הכי אתייה [מהעלים] לגלימיה. סחט גלימא ריחא [30]; זבניה [31] בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה. [אולי העוני של רבה בר אבוה נבע מההתחייבויות לחתניו לנדוניה?]

תנו רבנן: (דברים כד יב) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו; הא עשיר - שכיב [32]! מאי קאמר [33]?

אמר רב ששת: הכי קאמר: ואם איש עני הוא - לא תשכב ועבוטו אצלך [34], הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך.

תנו רבנן: 'המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו, ועובר בכל השמות הללו [35]'. מאי קאמר [36]?

אמר רב ששת: הכי קאמר: 'המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו, ואם משכנו - חייב להחזיר לו', 'ועובר בכל השמות הללו' – אסיפא [37].

רבא אמר: [38]הכי קאמר: המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו, ואם משכנו - חייב להחזיר לו; במה דברים אמורים? שמשכנו שלא בשעת הלואתו [39], אבל משכנו בשעת הלואתו [40] - אינו חייב להחזיר לו [41] [42]; 'ועובר בכל השמות הללו' – ארישא [43].

תני רב שיזבי קמיה דרבא: (שמות כב כה) [אם חבל תחבל שלמת רעך] עד בא השמש [44] תשיבנו לו [45] - זו כסות לילה [46]; (דברים כד יג) השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש [ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך] - זו כסות יום [47].

אמר ליה דיממא בליליא למה לי, ודליליא ביממא למה לי?

אמר ליה: איסמייה [48]?

אמר ליה: לא [49]! הכי קאמר: עד בא השמש תשיבנו לו [50] - זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה [51]; השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש - זו כסות לילה שניתנה לחבול ביום.

אמר רבי יוחנן: משכנו ומת [52] - שומטו [53] מעל גבי בניו [54].

מיתיבי: 'אמר רבי מאיר: וכי מאחר שממשכנין - למה מחזירין?

'למה מחזירין'? - רחמנא אמר 'אהדר'!?

אלא: מאחר שמחזירין -

הערות[עריכה]

  1. ^ באמת
  2. ^ שיהא לו צדקה: שהכתוב הטיל עליו לעשות לו צדקה להלך לפניו
  3. ^ גבי לוה ומלוה כתיב 'וכי ימוך אחיך ומטה ידו ממך' (ויקרא כה לה) וגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' (ויקרא כז ח)
  4. ^ אם למדנו גזירה שוה דמיכה מיכה
  5. ^ אבל כן נשאלה שאילה אחת בבית המדרש מינה יש ללמוד שאין מסדרין
  6. ^ ו'השגת יד' לא כתיב אלא בערכין, אבל שאר הקדשות - אין נידונין בהשג יד, ומה שיש לו גובין הימנו, והמותר יגבו לאחר זמן אם יעשיר
  7. ^ כשבאין למשכנו
  8. ^ שמַלוה מצוּוה להשיב לו את העבוט
  9. ^ להשאיר לו כלום משבא למכור לאחר שלשים
  10. ^ הקיש נדרים לערכין
  11. ^ היקש נדר לערכין להכי אתא
  12. ^ שאם אמר "דמי לבי" או "ראשי" או "כבידי עלי" - נותן דמי כולו
  13. ^ האבר נידון לפי כבודו: שאם הנשמה תלויה בו נותן דמי כולו
  14. ^ אבל אם אמר על אבר שאין הנשמה תלויה בו "דמיו עלי" - שמין אותו כעבד הנמכר בשוק: כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד; להא מילתא איצטריך למיגמר נדר מערכין: גבי ערכין כתיב (שם) 'ערכך נפשות': אם אמר "ערך אבר שהנשמה תלויה בו עלי" - נותן דמי כולו, ואם אמר "ערך ידי עלי" - לא אמר כלום, שאין ערך כתוב אלא לנפש [ורבי מאיר אומר: ישלם דמי ידו]
  15. ^ גמרא קא פריך לה:
  16. ^ מיום אל יום את כלי הצריך לו
  17. ^ כשבא למכור לאחר שלשים יום - ישאיר לו כדי חייו, כגון מטה ומפץ, והנך דאמר בערכין (דף כג:)
  18. ^ תנא קמא דמתניתין דאמר 'מסדרין לבעל חוב' דקתני 'אם מת אינו מחזיר ליורשיו' הא לו - מחזיר לעולם
  19. ^ הוא דכתיב בערכין דריש ליה עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו שאם העריך עצמו עני והעשיר קודם שהעריכו כהן אינו נידון בהשגת יד אלא נותן ערך עשיר
  20. ^ העבוט עד שלשים יום
  21. ^ בשעה שאתה מדבר בו - לא יראה בך ערות דבר; שמע מינה: אין אדם מברך כשהוא ערום, ותורם בעי ברכה; והאי דבעי מיניה לענין תורם - דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו): אין מגביהין תרומה ערום
  22. ^ דאיכא למאן דאמר דאליהו הוא פינחס, דכתיב ביה 'קנא קנאתי' וכן בפינחס 'בקנאו את קנאתי'
  23. ^ אתה
  24. ^ דגבי אהל כתיב אדם (במדבר יט): 'אדם כי ימות באהל'
  25. ^ בגירסא דארבעה סדרין, כגון: מועד, ישועות, נשים - שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי, כדכתיב 'ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי', ואמרינן (מנחות קי.): אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום - מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש
  26. ^ בתמיהה: זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות
  27. ^ לקוט
  28. ^ עלין
  29. ^ אשקוש"ט בלע"ז
  30. ^ נסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית וקלטה טליתו את הריח
  31. ^ לגלימה
  32. ^ בעבוטו
  33. ^ וכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו? והרי הוא רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם
  34. ^ הכי קאמר: לא תשכב ועבוטו בידך אלא השיבנו לו כבוא השמש, כדכתיב 'השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש'
  35. ^ השב תשיב ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו
  36. ^ דקתני 'אינו חייב להחזיר לו', ועוד הדר תני 'עובר בכל השמות הללו': 'השב תשיב', 'לא תשכב בעבוטו', ו'עד בא השמש תשיבנו'
  37. ^ אם לא החזיר
  38. ^ לא טעי תנא במאי דאתנייה 'חייב להחזיר' לאוסופי ולמימר 'אינו חייב להחזיר', אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה, ו
  39. ^ בבית דין
  40. ^ שהביא לו משכונו
  41. ^ דקראי - בחובלו לאחר הלואה כתיב: דהיכא דאתייה ניהליה - לאו 'חובלו' הוא
  42. ^ [והתנא של הברייתא] ושכח וחיסר ודילג 'מחייב להחזיר' ב'אינו חייב להחזיר'
  43. ^ א'משכנו שלא בשעת הלואתו' ולא החזיר לו - עובר בכל השמות הללו
  44. ^ משמע בבוקר
  45. ^ ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו
  46. ^ לקמן פריך: דלילה לאהדורי ליה ביממא - למה לי
  47. ^ כבא השמש: בלילה - החזירו לו
  48. ^ אסיר ברייתא זו מסדר משנתי
  49. ^ לא תסמייה דהא 'כסות לילה' ו'כסות יום' דקאמר - לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר, אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר
  50. ^ וכבא השמש תטלנו
  51. ^ ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה, ולענין חבלה קרי ליה 'כסות לילה'
  52. ^ לוה לאחר שהשיב לו את העבוט
  53. ^ מלוה
  54. ^ ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לבעל חוב, דכיון דמשכניה - קנייה