ביאור:בבלי בבא מציעא דף קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואי לא - לא מיסתגי להו [1]"?!

רבה בר רב נחמן הוה קא אזיל בארבא; חזא ההוא אבא דקאי אגודא דנהרא [2]; אמר להו: דמאן? אמרו ליה: דרבה בר רב הונא.

אמר (עזרא ט ב) [כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות] ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה [3].

אמר להו: "קוצו, קוצו"!

אתא רבה בר רב הונא, אשכחיה דקייץ; אמר: "מאן קצייה - תקוץ ענפיה [4]"!.

אמרי: כולהו שני דרבה בר רב הונא - לא אקיים ליה זרעא לרבה בר רב נחמן.

אמר רב יהודה: הכל לאיגלי גפא [5] ואפילו מיתמי, אבל רבנן – לא;

מאי טעמא?

רבנן לא צריכי נטירותא [6];

לכריא דפתיא [7] - ואפילו מרבנן [8];

ולא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא [9], אבל לאוכלוזא – לא, דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו [10].

אמר רב יהודה: לכריא דנהרא [11] - תתאי מסייעי עילאי [12], [13] עילאי לא מסייעי תתאי [14]; וחילופא במיא דמיטרא [15].

תניא נמי הכי: 'חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעיין - כולם מתקנות עם העליונה; נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן, ומתקנת לעצמה [16]; וכן חמש חצרות שהיו מקלחות מים [17] לביב אחד [18], ונתקלקל הביב - כולן מתקנות עם התחתונה [19]; נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה.'

אמר שמואל: האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא [20] - חציפא הוי [21], [22] סלוקי [23] לא מסלקינן ליה; והאידנא דקא כתבי פרסאי [24] 'קני לך עד מלי צוארי סוסיא מיא [25]' [26] - סלוקי נמי מסלקינן ליה [27].

אמר רב יהודה: אמר רב: האי מאן דאחזיק ביני אחי [28] וביני שותפי - חציפא הוי, סלוקי לא מסלקינן ליה;

ורב נחמן אמר: נמי מסלקינן!

ואי משום דינא דבר מצרא [29] - לא מסלקינן ליה [30].

נהרדעי אמרי: אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר (דברים ו יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' [למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבתיך] [31].

[32] אתא אימליך ביה [33]אמר ליה "איזיל איזבון" ואמר ליה "זיל זבון" - צריך למיקנא מיניה או לא?

רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה;

נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה [34].

והלכתא: צריך למיקנא מיניה.

השתא דאמרת 'צריך למיקנא מיניה', אי לא קנו מיניה [35]: [36] אייקור וזול - [37] ברשותיה [38]:

זבן במאה ושוי מאתן – חזינא: אי לכולי עלמא קא מוזילא ומזבין - יהיב ליה מאה ושקיל ליה; ואי לא - יהיב ליה מאתן [39] ושקיל ליה;

זבן במאתן ושויא מאה: סבור מינה מצי אמר ליה "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי"; אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעי משום דרב נחמן: 'אין אונאה לקרקעות';

זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה [40] – חזינן אי עידית היא [41] אי זיבורית היא - זביניה זביני [42];


עמוד ב

ואי לא - איערומי קא מערים [43].

מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא.

אמר אמימר: אי כתב ליה אחריות - אית בה משום דינא דבר מצרא [44].

מכר כל נכסיו לאחד [45] - לית בה משום דינא דבר מצרא [46].

לבעלים הראשונים - לית בה משום דינא דבר מצרא.

זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם - לית בה משום דינא דבר מצרא: זבן מעכו"ם - דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרא [47].

זבין לעכו"ם - עכו"ם ודאי לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא [48]; שמותי ודאי משמתינן ליה [49] עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה [50].

משכנתא [51] לית בה משום דינא דבר מצרא [52], דאמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: מאי 'משכנתא'? - דשכונה גביה.

מאי נפקא מינה? - לדינא דבר מצרא.

למכור ברחוק ולגאול בקרוב [53], ברע ולגאול ביפה - לית בה משום דינא דבר מצרא [54];

[55] לכרגא [56] ולמזוני [57] ולקבורה [58] - לית בה משום דינא דבר מצרא, דאמרי נהרדעא: לכרגא למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא [59].

לאשה וליתמי ולשותפי - לית בה משום דינא דבר מצרא [60].

שכיני העיר ושכיני שדה - שכיני העיר קודמין; שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם; קרוב ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם

[61].

איבעיא להו: שכן וקרוב – מאי?

תא שמע: (משלי כז י) [רעך ורעה אביך אל־תעזב ובית אחיך אל־תבוא ביום אידך] טוב שכן קרוב מאח רחוק.

הני זוזי טבי והני זוזי תקולי [62] - לית ביה משום דינא דבר מצרא [63].

[64] הני [65] ציירי [66] והני [67] שרי [68] - לית ביה משום דינא דבר מצרא [69].

[70] אמר [71]: "איזיל ואטרח ואייתי זוזי" - לא נטרינן ליה.

אמר "איזיל אייתי זוזי" – חזינן: אי גברא דאמיד הוא דאזיל ומייתי זוזי [72] - נטרינן ליה, ואי לא - לא נטרינן ליה.

ארעא דחד ובתי [73] דחד - מרי ארעא מעכב אמרי בתי [74], מרי בתי לא מעכב אמרי דארעא [75].

ארעא דחד ודיקלי דחד [76] - מרי דארעא מצי מעכב אמרי דיקלי, מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא.

ארעא לבתי וארעא לזרעא [77] - ישוב [78] עדיף [79], ולית בה משום דינא דבר מצרא.

אפסיק משוניתא [80], או ריכבא דדיקלא [81], חזינא: אם יכול [82] להכניס בה אפילו תלם [83] אחד [84] - אית בה משום דינא דבר מצרא, ואי לא - לית בה משום דינא דבר מצרא.

הני ארבעה בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין - זביניה זביני, ואי כולהו אתו בהדי הדדי [85] - פלגו לה בקרנזיל [86].

הערות[עריכה]

  1. ^ אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית, שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם - ילכו בשפתו השניה, ולכשיגיעו כנגד שלי - למה יטריחו לעבור את רוחב המים, והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה
  2. ^ יער שהניח רבה בר רב הונא, לפי שאין העליונים והתחתונים קוצצין; ורבה בר רב נחמן לא היה יודע שכן היה: שיהא עליון ותחתון של עכו"ם המושל
  3. ^ פסוק הוא בספר עזרא
  4. ^ ימותו בניו
  5. ^ הכל מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר; 'אגלי' = שערים, כמו ברכות (דף כח.) 'טרוקו גלי'; 'גפא' = סתימת העיר, כדתנן (לעיל דף כה:) 'מצא אחר הגפה גוזלות'
  6. ^ תורתו משמרתו, כדכתיב (משלי ו כב) 'בשכבך תשמור עליך'
  7. ^ לכרות מעין או בורות למים לשתות
  8. ^ שהרי גם הם צריכים לשתות; ועל שם כלי ששותין בו משקין שקורין 'פתיא' בלשון ארמי - קרי ליה 'כריא דפתיא'
  9. ^ שאין יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור, אלא גובין מעות ושוכרין פועלים
  10. ^ גנאי הוא להן
  11. ^ כשמעלת שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין מרוצת המים וכורין ומנקין אותו להעביר מכשוליו
  12. ^ כשהעליונים מתקנין כנגדן למעלה - יש על התחתונים לסייען, שמכשולין העליונים מעכבים מים מלירד, נמצא תיקון העליונים לעזרת התחתונים
  13. ^ אבל
  14. ^ העליונים אין צריכין לסייע את התחתונים כשמתקנין למטה: שתיקון של מטה אינו לעזרת עליונים, אלא לרעתם: שכל זמן שהמים רצים למטה - הנהר מתמעט למעלה, והשדות שלהן מתייבשות
  15. ^ כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל את הדרכים ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר: אם נתקלקל החריץ כנגד התחתונים, וכורין להם - העליונים צריכים לסייע את התחתונים לכרות כנגדן: שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים חוץ לעיר - יעמדו העליונים במקומן; אבל תחתונים אין להן לסייע לעליונים לכרות למעלה, שכל זמן שלא ירדו העליונים למטה - טוב להן לתחתונים
  16. ^ בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה
  17. ^ מים סרוחין מי מטר
  18. ^ חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו
  19. ^ מסייעות אותה לתקן כנגדה, כדפרישית לעיל
  20. ^ בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך טסקא, דהוא מס של קרקע; ואם בא אחד ומחזיק על שפת הנהר מקום שהספינות עולות לנמל, וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן, ומוציאין וזה החזיק לבנות שם בנין או לחרוש ולזרוע
  21. ^ שמקלקל מקום לרבים
  22. ^ אבל
  23. ^ מדינא
  24. ^ לאותן הלוקחין שדות שעל שפת הנהר
  25. ^ קני לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס
  26. ^ והלוקחין גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים, ואם בא אחד והחזיק מן הגדר ולצד הנהר
  27. ^ לפי שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים
  28. ^ שדה העומדת ליקח בטסקא, ושדות שני אחים סמוכין לה מכאן מכאן
  29. ^ אם אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק ואומרים "אנו היינו מצפים לקחתה, שאנו צריכין לקרקע", וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח במקום אחר
  30. ^ דלא איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל
  31. ^ דבר שאי אתה נחסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר, ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין
  32. ^ שדה היוצאה לימכר,
  33. ^ ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן, ו
  34. ^ דאי לא קנה מיניה - מצי אמר ליה: "משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה, שאם באתי אני אצל הבעלים - היה מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי"
  35. ^ אם כן אין קניינו של זה כלום
  36. ^ אם
  37. ^ ארעא
  38. ^ דבר מצרא אייקר או זול, ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה: דכי אייקר - רווחא דבר מצרא הוא, וכי זול - פסידא דבר מצרא הוא
  39. ^ דגבי דהאי הוא דאוזיל
  40. ^ של מוכר: שדות המוכר מקיפות לה מכל צד
  41. ^ דבר העשוי לימכר לעצמו, שאינו דומה לשאר שדות הסמוכות לה
  42. ^ ואין מצרני המוכר יכולים לסלקו, שהרי יש ביניהן הפסק
  43. ^ "אם באתי ליקח אצלם – יסלקוני; אקנה אני בית סאה באמצע, ואהיה אני מצרן לכל רוח, ואקנה אני אחרי כן לכל צד, ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח"; הלכך: מהשתא מסלקינן ליה
  44. ^ דודאי מכר הוא, שאין כותבין אחריות על המתנה
  45. ^ בכל מקום שהן: זו במזרח וזו במערב, ויצאו מצרני אחת מהן וערערו
  46. ^ שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר: שזה לא יקנה השאר, שימשוך את ידו בשביל זו; ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא, כדאמר לקמן: הני ציירי והני שרו - לית בה משום דינא דבר מצרא
  47. ^ ואין לך ישר וטוב מזה
  48. ^ ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא 'ועשית הישר והטוב' אלא ללוקח: שהמוכר אומר לו [לבר המצרא המתנגד למכירה] "מה עשיתי לך! אם ארצה לא אמכרנה לך, ותהא בידי" אבל ללוקח נאמר 'משוך ידך ויקחנה זה'
  49. ^ למוכר
  50. ^ מחמת העכו"ם
  51. ^ אם מכרה למי שממושכנת לו
  52. ^ שזה – 'שכן' - מצרן מכולן, שכולו שכונה בידו
  53. ^ אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו, ורוצה לקנות אחרת בקרוב
  54. ^ לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום 'טוב וישר' דמצרן: דכשם שעלינו לעשות טוב לזה - כך עלינו לעשות טוב לזה, ואם באנו לעשות איחור בדבר - שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות
  55. ^ וכן
  56. ^ לפרוע כסף גולגלתא למלך
  57. ^ למזון אלמנה והבנות: שבית דין מוכרין בנכסי יתומין
  58. ^ וכן לקבור את המת
  59. ^ וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא, פן יכעוס שוטר המלך, וכן חסרון מזונות, ולבזיון המת - כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי
  60. ^ מכר לאשה - לא מסלקינן לה, דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור, ומה שבאה לידו ראשון - אין לנו לומר 'ועשית הישר והטוב' להרחיקה מעליו; וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה - אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא, ולומר 'אין אתה בא בחלק חבירך, אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך' אלא כיון דלא נתברר חלקו - והרי הוא כשכן בכולה
  61. ^ נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי, אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר: שאם יש לו שדה למכור, ובאו עליה ללוקחו שכינים הדרים אצלו בדירה, ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו, וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן - שכיני העיר קודמין; ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי, ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר [כמו שפרשו התוספות!]; והשתא לא נראה לי: דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל, ולמימר הכי: 'לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא'; מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא ד'קודמין'? ותו: דקאמר 'שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם': אי האי 'שכן' - מצרן הוא, אמאי תלמיד חכם קודם? תלמיד חכם לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא? - דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן, כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם: 'עכו"ם לאו בר ועשית כו'!? ותו: 'קרוב ותלמיד חכם' - מאי דינא דבר מצרא איכא? ואי תימא כששניהן מצרנין - אטו משום דתלמיד חכם הוא - משלח גלימא דאינשי?
  62. ^ מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח, אבל של לוקח - טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן, ואי נמי איפכא
  63. ^ דאמר ליה המוכר "בהא ניחא"
  64. ^ לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן:
  65. ^ של מצרן
  66. ^ צרורין וחתומין, וזה ירא להתירן שלא יאמר "יותר היו"
  67. ^ ושל לוקח
  68. ^ מותרין
  69. ^ דפסידא דמוכר הוא, דאמר "לזוזי צריכנא"
  70. ^ מילתא באפי נפשיה היא:
  71. ^ מצרן שאמר
  72. ^ שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו
  73. ^ בנין שעליה
  74. ^ שלא למכור הבנין לאחר, דהואיל והוא בא למוכרם, וזה צריך לה - טוב שיהיה בִּניָנו בקרקע שלו, ואיכא 'הישר והטוב'
  75. ^ שהוא אינו חשוב 'שכן': לכשיגיעו שניו - עומד להסתלק מיניה
  76. ^ שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו
  77. ^ המצרן חפץ בה לזריעה, והלוקח צריך בה לבנין בית
  78. ^ דבתי
  79. ^ בית דין לא תקנו כאן עשות ישר וטוב, שזו טובה מזו
  80. ^ שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן
  81. ^ הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין 'פלשיירי' בלע"ז
  82. ^ המצרן
  83. ^ שורות המענה
  84. ^ משדהו לתוך שדה זו
  85. ^ שמערער כל אחד על מצרנותו
  86. ^ בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה  ; ולשון 'קרנזיל': זיל בה לקרנות