ביאור:בבלי בבא מציעא דף צד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כך וכך גברי איכא בהדן ^[1], כך וכך כלבי איכא בהדן, כך וכך זוקתא ^[2] פסיקא לן ^[3]", ואזל ושקל מיניה – מאי?

אמר ליה: הרי 'הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים' ^[4].

משנה:

מַתְנֶה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.

כל המַתְנֶה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל ^[5],

וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו ^[6] - תנאו בטל ^[7].

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים ^[8].

גמרא:

אמאי? מַתְנֶה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל!?

הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר: בדבר שבממון ^[9] תנאו קיים, דתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים.'

ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? אימא סיפא: 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל' - אתאן לרבי מאיר!

הא - לא קשיא: לעולם רבי יהודה היא, וסיפא בדבר שאינו של ממון.

אימא סיפא 'כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל' - מאן שמעת ליה דאית ליה הא סברא? - רבי מאיר, דתניא: 'אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום רבי מאיר: תנאי קודם למעשה - הרי זה תנאי; מעשה קודם לתנאי - אינו תנאי'!?

אלא כולה רבי מאיר היא, ושאני הכא: דמעיקרא לא שעבד נפשיה.

^[10]

תנא 'ומתנה שומר שכר להיות כשואל'; במאי? בדברים ^[11]?

אמר שמואל: בשקנו מידו.

ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא בשלא קנו מידו: בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא דאיניש מהימנא הוא - גמיר ומשעבד נפשיה.

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו' [והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים]:

אמר רב טבלא אמר רב: זו ^[12] - דברי רבי יהודה בן תימא, אבל חכמים אומרים: אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים,

דתניא: "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע", "על מנת שתרדי לתהום", "על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה", "על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך" - נתקיים התנאי הרי זה גט, לא נתקיים התנאי - אינו גט; רבי יהודה בן תימא אומר: כזה גט! כלל אמר רבי יהודה בן תימא: כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - אינו אלא כמפליגהּ ^[13] – וכשר.

אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא.

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא ^[14], דקתני: 'כל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים'; הא אי אפשר לו לקיימו - תנאו בטל!

שמע מינה.

הדרן עלך השוכר את הפועלים:

בבא מציעא פרק שמיני השואל את הפרה צד,א

משנה:

השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה; שאל הבעלים או שכרן, ואחר כך שאל את הפרה, ומתה – פטור, שנאמר (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם [אם שכיר הוא - בא בשכרו].

^[15]

עמוד ב

אבל שאל את הפרה ^[16] ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה – חייב, שנאמר (שמות כב יג) [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת] בעליו אין עמו - שלם ישלם.

גמרא:

מדקתני סיפא 'ואחר כך שאל את הפרה' - מכלל דרישא דקתני 'עמה' - עמה ממש; עמה ממש מי משכחת לה? פרה במשיכה, ובעלים באמירה ^[17]!?

איבעית אימא: כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל, דלא מחסרא משיכה;

איבעית אימא: דאמר ליה "את גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך".

תנן התם [בבא מציעא פ"ז מ"ח, (לעיל נג,א); שבועות פ"ח מ"א, דף מט,א]: ארבעה שומרים הם: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר: שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל; נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ^[18], ומשלמים את האבידה ואת הגניבה.

מנא הני מילי? דתנו רבנן ^[19]: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל; בשלמא שלישית בשואל - מפורש (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; אלא ראשונה בשומר חנם שניה בשומר שכר? איפוך אנא!?

מסתברא שניה בשומר שכר, שכן חייב בגניבה ואבידה.

אדרבה! ראשונה בשומר שכר, שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ^[20].

אפילו הכי ^[21]: קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה ^[22]! תדע ^[23]: דהא שואל - כל הנאה שלו ^[24], ואינו משלם אלא קרן ^[25]!

והשואל - כל הנאה שלו? והא בעיא מזוני?

דקיימא באגם ^[26].

והא בעיא נטירה?

בנטר מתא [שומרי העיר];

ואיבעית אימא: לא תימא 'כל הנאה שלו' אלא אימא 'רוב הנאה שלו' ^[27].

ואיבעית אימא: בשאילת כלים ^[28].

נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:

בשלמא גניבה דכתיב (שמות כב יא) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אלא אבידה - מנא לן?

דתניא: 'אם גנוב יגנב' - אין לי אלא גניבה, אבידה מנין? תלמוד לומר: 'אם גנוב יגנב' - מכל מקום.

הניחא למאן דאמר לא אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', אלא למאן דאמר אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם' - מאי איכא למימר ^[29]?

אמרי במערבא: קל וחומר: ומה גניבה שקרובה לאונס – משלם, אבידה - שקרובה לפשיעה - לא כל שכן?

ואידך ^[30]?

מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

והשואל משלם את הכל:

בשלמא שבורה ומתה, דכתיב (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת [בעליו אין עמו שלם ישלם]; אלא שבויה בשואל מנא לן? וכי תימא נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא ^[31], תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא הוא ^[32]?

אלא: נאמרה שבורה ומתה בשואל, ונאמרה שבורה ומתה בשומר שכר: מה להלן שבויה עמו - אף כאן שבויה עמו.

איכא למיפרך: מה לשומר שכר ^[33] שכן לפטור ^[34] - תאמר ^[35] בשואל שכן לחיוב ^[36]!?

אלא כרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: 'או' ^[37] - לרבות שבויה.

האי 'או' מיבעיא ליה לחלק, דסלקא דעתך אמינא עד דמיתברא ומתה לא מחייב - קא משמע לן!

הניחא ^[38] לרבי יונתן ^[39], אלא לרבי יאשיה - מאי איכא למימר – דתניא: '(ויקרא כ ט) [כי איש] איש אשר יקלל את אביו ואת אמו [מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו] - אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין? תלמוד לומר: 'אביו ואמו קלל': אביו קלל אמו קלל ^[40] - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו

הערות[עריכה]

^ עמנו במקום שאנו רועים שם, ואם תבוא לגזול תמות
^ קלעים המקלעים באבן
^ פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום
^ שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו
^ בגמרא מפרש להו
^ שהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו, כגון: "הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני" דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן 'אם יעברו ונתתם' (במדבר לב), היינו 'תנאי קודם למעשה'; 'אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך' (בראשית ל) - היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות
^ והוי מעשה מקוים, ואף על פי שלא קיים בעל התנאי את התנאי
^ אם תנאו קודם למעשה הוא; הא אי אפשר לקיימו - תנאו בטל והמעשה קיים; ובגמרא מפרש לה
^ שאר וכסות
^ אפילו תימא רישא דקתני 'מתנה שומר חנם להיפטר משבועה' [הם דברי] רבי מאיר, והאי - לאו 'מתנה על מה שכתוב בתורה' הוא אלא שאמר לו: "אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך"; ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה, והאי - כי משיך - כבר פירש "על מנת שאין לו עליו שבועה", ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, וּלְמָה שיָרַד - ירד; אבל המקדש את האשה, מכי אמר לה "הרי את מקודשת לי" - איתקדשה לה, וכי אמר לה "על מנת שאין ליך עלי" - מתנה על מה שכתוב בתורה, דאין אישות לחצאין, וכי תפיס קדושין - לגמרי תפיס, והוה מתנה על מה שכתוב בתורה.
^ בתמיה
^ דקתני דאפשר לקיומי, הא אי אפשר לקיומי - תנאו בטל
^ כמפליגה בדברים: שאין בלבו לשום תנאי, אלא להקניטה בעלמא: מרחקה ודוחה אותה בדברים
^ דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא
^ לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי פרה, אלא גבי בעלים, דאשמעינן: היכא דפרה שאולה - כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו, בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו - קרינא ביה 'אם בעליו עמו'; אבל בפרה שכורה - לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים, אבל מברייתא שמעינן לה
^ אשמעינן: אף על פי שהיה עמו בשעת אונסיה - לא הוי 'שאילה בבעלים' לאיפטורי, אלא אם כן היה עמו בשעת שאלה; וטעמא מפרש בגמרא
^ משאמר לו "הרי פרתי ואני נשאלין לך" - הוי גופו שאול לו, ופרה אכתי מיחסרא משיכה; ועל כן הוה ליה 'שאל בעלים ואחר כך שאל פרה'
^ שכן הוא: שלא פשעו בה ושלא שלחו בה יד
^ שלש פרשיות הן, סמוכות: [ראשונה:] כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים] (שמות כב ו) ובה פטר על הגניבה, דכתיב (שם) 'וגונב מבית האיש': שטוען שנגנבה הימנו, דכתיב (שם, פסוק ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] ואוקימנא לשבועה שנשבע שלא שלח בה ידו; ואחריה [שניה] (שמות כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה [וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] ובה חייב על הגניבה ופטר על האונסין בשבועה, דכתיב (שם) ומת או נשבר או נשבה (פסוק י) שבועת ה' תהיה [בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], (שמות כב יא) ואם גנוב יגנב [מעמו] ישלם [לבעליו]; ושלישית: וכי ישאל, וחייב בה את האונסין כשאין בעליו עמו ופטר בבעלים [(שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם; אם שכיר הוא - בא בשכרו]
^ טוען שנגנבה הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנָבָהּ - חייב בה כפל בפרשה ראשונה' דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' וסמיך ליה 'על כל דבר פשע ... ישלם שנים', ואוקימנא בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף סג:) 'אם לא ימצא כמו שאומר, אלא הוא עצמו גנבו - ישלם שנים; וכגון שנשבע תחילה לשקר שנגנב; אבל באו עדים קודם שנשבעת הלה לשקר - אינו משלם כפל, דהכי כתיב 'אם לא ימצא הגנב', וכבר נשבע 'ונקרב בעל הבית אל האלהים' - לשבועה 'על כל דבר פשע... אשר ירשיעון דיינין בעדים [בפסוק: אלהים] ישלם שנים'; וכיון דחומרא היא - שדייה להך פרשתא אשומר שכר, דאילו פרשה שניה - ליכא כפל, דהא מיחייב ליה בגניבה ואבידה, ומכי טעין נגנבה - מחייב עצמו בקרן
^ חמורה שניה מראשונה
^ שהשניה מחייבתו לשלם קרן משאמר 'נגנבה' ואפילו לא נשבע לשקר זה - חמורה מן הראשונה שפוטרתו מלשלם קרן אם לא באו עדים שהוא גנָבָהּ אף על פי שמחייבתו כפל לאחר שנשבע לשקר ובאו עדים, ובלא שבועה אין שם כפל
^ דהא עדיפא: מדלא פטר שואל על הגניבה; וניחייביה כפל לאחר שבועה
^ שבחנם הוא עושה מלאכתו, ובו היה לו להחמיר יותר
^ וחייבו על טענת גנב קרן בלא שבועה, ולא פטרו בשבועה כדי להביאו לידי כפל
^ כלומר: יש שואל שכל הנאה שלו, כגון שהיה אגם סמוך לו
^ שאינו נותן שכר
^ כל הנאה שלו, דלא בעי מזוני, ונשמרין בביתו חנם
^ פלוגתא היא ב'אלו מציאות' (לעיל דף לא:)
^ מאן דאמר 'לא דברה תורה כלשון בני אדם'
^ ועל מנת כן שייליה, מדלא אתני "על מנת שלא אתחייב בשבורה ומתה"
^ דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי
^ אם השוה בו שבויה לשבורה ומתה
^ שכן לפטור השוה אותה להן, וההיא ניחא ליה, כיון דשבורה ומתה פטורה - כל שכן דבשבויה שפיר פטר ליה
^ להשוותו להן
^ והא איכא למיפרך: מה לשבורה ומתה, דאונסא דסליק אדעתא הוא
^ 'ונשבר או מת' (שמות כב יג: [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם)
^ הא דלא מיבעי לך 'או' לחלק
^ דלא בעי לחלק, ואומר 'דנשבר ומת' הוי משמע: או האי או האי, מצי למדרשיה [’או’] לרבות שבויה
^ בתחילתו סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו

[1] עמנו במקום שאנו רועים שם, ואם תבוא לגזול תמות

[2] קלעים המקלעים באבן

[3] פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום

[4] שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו

[5] בגמרא מפרש להו

[6] שהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו, כגון: "הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני" דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן 'אם יעברו ונתתם' (במדבר לב), היינו 'תנאי קודם למעשה'; 'אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך' (בראשית ל) - היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות

[7] והוי מעשה מקוים, ואף על פי שלא קיים בעל התנאי את התנאי

[8] אם תנאו קודם למעשה הוא; הא אי אפשר לקיימו - תנאו בטל והמעשה קיים; ובגמרא מפרש לה

[9] שאר וכסות

[10] אפילו תימא רישא דקתני 'מתנה שומר חנם להיפטר משבועה' [הם דברי] רבי מאיר, והאי - לאו 'מתנה על מה שכתוב בתורה' הוא אלא שאמר לו: "אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך"; ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה, והאי - כי משיך - כבר פירש "על מנת שאין לו עליו שבועה", ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, וּלְמָה שיָרַד - ירד; אבל המקדש את האשה, מכי אמר לה "הרי את מקודשת לי" - איתקדשה לה, וכי אמר לה "על מנת שאין ליך עלי" - מתנה על מה שכתוב בתורה, דאין אישות לחצאין, וכי תפיס קדושין - לגמרי תפיס, והוה מתנה על מה שכתוב בתורה.

[11] בתמיה

[12] דקתני דאפשר לקיומי, הא אי אפשר לקיומי - תנאו בטל

[13] כמפליגה בדברים: שאין בלבו לשום תנאי, אלא להקניטה בעלמא: מרחקה ודוחה אותה בדברים

[14] דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא

[15] לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי פרה, אלא גבי בעלים, דאשמעינן: היכא דפרה שאולה - כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו, בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו - קרינא ביה 'אם בעליו עמו'; אבל בפרה שכורה - לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים, אבל מברייתא שמעינן לה

[16] אשמעינן: אף על פי שהיה עמו בשעת אונסיה - לא הוי 'שאילה בבעלים' לאיפטורי, אלא אם כן היה עמו בשעת שאלה; וטעמא מפרש בגמרא

[17] משאמר לו "הרי פרתי ואני נשאלין לך" - הוי גופו שאול לו, ופרה אכתי מיחסרא משיכה; ועל כן הוה ליה 'שאל בעלים ואחר כך שאל פרה'

[18] שכן הוא: שלא פשעו בה ושלא שלחו בה יד

[19] שלש פרשיות הן, סמוכות: [ראשונה:] כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים] (שמות כב ו) ובה פטר על הגניבה, דכתיב (שם) 'וגונב מבית האיש': שטוען שנגנבה הימנו, דכתיב (שם, פסוק ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] ואוקימנא לשבועה שנשבע שלא שלח בה ידו; ואחריה [שניה] (שמות כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה [וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] ובה חייב על הגניבה ופטר על האונסין בשבועה, דכתיב (שם) ומת או נשבר או נשבה (פסוק י) שבועת ה' תהיה [בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], (שמות כב יא) ואם גנוב יגנב [מעמו] ישלם [לבעליו]; ושלישית: וכי ישאל, וחייב בה את האונסין כשאין בעליו עמו ופטר בבעלים [(שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם; אם שכיר הוא - בא בשכרו]

[20] טוען שנגנבה הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנָבָהּ - חייב בה כפל בפרשה ראשונה' דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' וסמיך ליה 'על כל דבר פשע ... ישלם שנים', ואוקימנא בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף סג:) 'אם לא ימצא כמו שאומר, אלא הוא עצמו גנבו - ישלם שנים; וכגון שנשבע תחילה לשקר שנגנב; אבל באו עדים קודם שנשבעת הלה לשקר - אינו משלם כפל, דהכי כתיב 'אם לא ימצא הגנב', וכבר נשבע 'ונקרב בעל הבית אל האלהים' - לשבועה 'על כל דבר פשע... אשר ירשיעון דיינין בעדים [בפסוק: אלהים] ישלם שנים'; וכיון דחומרא היא - שדייה להך פרשתא אשומר שכר, דאילו פרשה שניה - ליכא כפל, דהא מיחייב ליה בגניבה ואבידה, ומכי טעין נגנבה - מחייב עצמו בקרן

[21] חמורה שניה מראשונה

[22] שהשניה מחייבתו לשלם קרן משאמר 'נגנבה' ואפילו לא נשבע לשקר זה - חמורה מן הראשונה שפוטרתו מלשלם קרן אם לא באו עדים שהוא גנָבָהּ אף על פי שמחייבתו כפל לאחר שנשבע לשקר ובאו עדים, ובלא שבועה אין שם כפל

[23] דהא עדיפא: מדלא פטר שואל על הגניבה; וניחייביה כפל לאחר שבועה

[24] שבחנם הוא עושה מלאכתו, ובו היה לו להחמיר יותר

[25] וחייבו על טענת גנב קרן בלא שבועה, ולא פטרו בשבועה כדי להביאו לידי כפל

[26] כלומר: יש שואל שכל הנאה שלו, כגון שהיה אגם סמוך לו

[27] שאינו נותן שכר

[28] כל הנאה שלו, דלא בעי מזוני, ונשמרין בביתו חנם

[29] פלוגתא היא ב'אלו מציאות' (לעיל דף לא:)

[30] מאן דאמר 'לא דברה תורה כלשון בני אדם'

[31] ועל מנת כן שייליה, מדלא אתני "על מנת שלא אתחייב בשבורה ומתה"

[32] דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי

[33] אם השוה בו שבויה לשבורה ומתה

[34] שכן לפטור השוה אותה להן, וההיא ניחא ליה, כיון דשבורה ומתה פטורה - כל שכן דבשבויה שפיר פטר ליה

[35] להשוותו להן

[36] והא איכא למיפרך: מה לשבורה ומתה, דאונסא דסליק אדעתא הוא

[37] 'ונשבר או מת' (שמות כב יג: [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם)

[38] הא דלא מיבעי לך 'או' לחלק

[39] דלא בעי לחלק, ואומר 'דנשבר ומת' הוי משמע: או האי או האי, מצי למדרשיה [’או’] לרבות שבויה

[40] בתחילתו סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]