ביאור:בבלי בבא מציעא דף צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

כך וכך גברי איכא בהדן [1], כך וכך כלבי איכא בהדן, כך וכך זוקתא [2] פסיקא לן [3]", ואזל ושקל מיניה – מאי?

אמר ליה: הרי 'הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים' [4].

משנה:

מַתְנֶה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.

כל המַתְנֶה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל [5],

וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו [6] - תנאו בטל [7].

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים [8].

גמרא:

אמאי? מַתְנֶה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל!?

הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר: בדבר שבממון [9] תנאו קיים, דתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים.'

ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? אימא סיפא: 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל' - אתאן לרבי מאיר!

הא - לא קשיא: לעולם רבי יהודה היא, וסיפא בדבר שאינו של ממון.

אימא סיפא 'כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל' - מאן שמעת ליה דאית ליה הא סברא? - רבי מאיר, דתניא: 'אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום רבי מאיר: תנאי קודם למעשה - הרי זה תנאי; מעשה קודם לתנאי - אינו תנאי'!?

אלא כולה רבי מאיר היא, ושאני הכא: דמעיקרא לא שעבד נפשיה.

[10]

תנא 'ומתנה שומר שכר להיות כשואל'; במאי? בדברים [11]?

אמר שמואל: בשקנו מידו.

ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא בשלא קנו מידו: בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא דאיניש מהימנא הוא - גמיר ומשעבד נפשיה.

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו' [והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים]:

אמר רב טבלא אמר רב: זו [12] - דברי רבי יהודה בן תימא, אבל חכמים אומרים: אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים,

דתניא: "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע", "על מנת שתרדי לתהום", "על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה", "על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך" - נתקיים התנאי הרי זה גט, לא נתקיים התנאי - אינו גט; רבי יהודה בן תימא אומר: כזה גט! כלל אמר רבי יהודה בן תימא: כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - אינו אלא כמפליגהּ [13] – וכשר.

אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא.

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא [14], דקתני: 'כל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים'; הא אי אפשר לו לקיימו - תנאו בטל!

שמע מינה.

הדרן עלך השוכר את הפועלים:


בבא מציעא פרק שמיני השואל את הפרה צד,א

משנה:

השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה; שאל הבעלים או שכרן, ואחר כך שאל את הפרה, ומתה – פטור, שנאמר (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם [אם שכיר הוא - בא בשכרו].

[15]


עמוד ב

אבל שאל את הפרה [16] ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה – חייב, שנאמר (שמות כב יג) [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת] בעליו אין עמו - שלם ישלם.

גמרא:

מדקתני סיפא 'ואחר כך שאל את הפרה' - מכלל דרישא דקתני 'עמה' - עמה ממש; עמה ממש מי משכחת לה? פרה במשיכה, ובעלים באמירה [17]!?

איבעית אימא: כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל, דלא מחסרא משיכה;

איבעית אימא: דאמר ליה "את גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך".

תנן התם [בבא מציעא פ"ז מ"ח, (לעיל נג,א); שבועות פ"ח מ"א, דף מט,א]: ארבעה שומרים הם: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר: שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל; נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה [18], ומשלמים את האבידה ואת הגניבה.

מנא הני מילי? דתנו רבנן [19]: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל; בשלמא שלישית בשואל - מפורש (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; אלא ראשונה בשומר חנם שניה בשומר שכר? איפוך אנא!?

מסתברא שניה בשומר שכר, שכן חייב בגניבה ואבידה.

אדרבה! ראשונה בשומר שכר, שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב [20].

אפילו הכי [21]: קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה [22]! תדע [23]: דהא שואל - כל הנאה שלו [24], ואינו משלם אלא קרן [25]!

והשואל - כל הנאה שלו? והא בעיא מזוני?

דקיימא באגם [26].

והא בעיא נטירה?

בנטר מתא [שומרי העיר];

ואיבעית אימא: לא תימא 'כל הנאה שלו' אלא אימא 'רוב הנאה שלו' [27].

ואיבעית אימא: בשאילת כלים [28].

נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:

בשלמא גניבה דכתיב (שמות כב יא) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אלא אבידה - מנא לן?

דתניא: 'אם גנוב יגנב' - אין לי אלא גניבה, אבידה מנין? תלמוד לומר: 'אם גנוב יגנב' - מכל מקום.

הניחא למאן דאמר לא אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', אלא למאן דאמר אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם' - מאי איכא למימר [29]?

אמרי במערבא: קל וחומר: ומה גניבה שקרובה לאונס – משלם, אבידה - שקרובה לפשיעה - לא כל שכן?

ואידך [30]?

מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

והשואל משלם את הכל:

בשלמא שבורה ומתה, דכתיב (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת [בעליו אין עמו שלם ישלם]; אלא שבויה בשואל מנא לן? וכי תימא נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא [31], תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא הוא [32]?

אלא: נאמרה שבורה ומתה בשואל, ונאמרה שבורה ומתה בשומר שכר: מה להלן שבויה עמו - אף כאן שבויה עמו.

איכא למיפרך: מה לשומר שכר [33] שכן לפטור [34] - תאמר [35] בשואל שכן לחיוב [36]!?

אלא כרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: 'או' [37] - לרבות שבויה.

האי 'או' מיבעיא ליה לחלק, דסלקא דעתך אמינא עד דמיתברא ומתה לא מחייב - קא משמע לן!

הניחא [38] לרבי יונתן [39], אלא לרבי יאשיה - מאי איכא למימר – דתניא: '(ויקרא כ ט) [כי איש] איש אשר יקלל את אביו ואת אמו [מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו] - אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין? תלמוד לומר: 'אביו ואמו קלל': אביו קלל אמו קלל [40] - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו

הערות[עריכה]

  1. ^ עמנו במקום שאנו רועים שם, ואם תבוא לגזול תמות
  2. ^ קלעים המקלעים באבן
  3. ^ פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום
  4. ^ שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו
  5. ^ בגמרא מפרש להו
  6. ^ שהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו, כגון: "הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני" דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן 'אם יעברו ונתתם' (במדבר לב), היינו 'תנאי קודם למעשה'; 'אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך' (בראשית ל) - היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות
  7. ^ והוי מעשה מקוים, ואף על פי שלא קיים בעל התנאי את התנאי
  8. ^ אם תנאו קודם למעשה הוא; הא אי אפשר לקיימו - תנאו בטל והמעשה קיים; ובגמרא מפרש לה
  9. ^ שאר וכסות
  10. ^ אפילו תימא רישא דקתני 'מתנה שומר חנם להיפטר משבועה' [הם דברי] רבי מאיר, והאי - לאו 'מתנה על מה שכתוב בתורה' הוא אלא שאמר לו: "אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך"; ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה, והאי - כי משיך - כבר פירש "על מנת שאין לו עליו שבועה", ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, וּלְמָה שיָרַד - ירד; אבל המקדש את האשה, מכי אמר לה "הרי את מקודשת לי" - איתקדשה לה, וכי אמר לה "על מנת שאין ליך עלי" - מתנה על מה שכתוב בתורה, דאין אישות לחצאין, וכי תפיס קדושין - לגמרי תפיס, והוה מתנה על מה שכתוב בתורה.
  11. ^ בתמיה
  12. ^ דקתני דאפשר לקיומי, הא אי אפשר לקיומי - תנאו בטל
  13. ^ כמפליגה בדברים: שאין בלבו לשום תנאי, אלא להקניטה בעלמא: מרחקה ודוחה אותה בדברים
  14. ^ דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא
  15. ^ לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי פרה, אלא גבי בעלים, דאשמעינן: היכא דפרה שאולה - כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו, בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו - קרינא ביה 'אם בעליו עמו'; אבל בפרה שכורה - לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים, אבל מברייתא שמעינן לה
  16. ^ אשמעינן: אף על פי שהיה עמו בשעת אונסיה - לא הוי 'שאילה בבעלים' לאיפטורי, אלא אם כן היה עמו בשעת שאלה; וטעמא מפרש בגמרא
  17. ^ משאמר לו "הרי פרתי ואני נשאלין לך" - הוי גופו שאול לו, ופרה אכתי מיחסרא משיכה; ועל כן הוה ליה 'שאל בעלים ואחר כך שאל פרה'
  18. ^ שכן הוא: שלא פשעו בה ושלא שלחו בה יד
  19. ^ שלש פרשיות הן, סמוכות: [ראשונה:] כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים] (שמות כב ו) ובה פטר על הגניבה, דכתיב (שם) 'וגונב מבית האיש': שטוען שנגנבה הימנו, דכתיב (שם, פסוק ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] ואוקימנא לשבועה שנשבע שלא שלח בה ידו; ואחריה [שניה] (שמות כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה [וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] ובה חייב על הגניבה ופטר על האונסין בשבועה, דכתיב (שם) ומת או נשבר או נשבה (פסוק י) שבועת ה' תהיה [בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], (שמות כב יא) ואם גנוב יגנב [מעמו] ישלם [לבעליו]; ושלישית: וכי ישאל, וחייב בה את האונסין כשאין בעליו עמו ופטר בבעלים [(שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם; אם שכיר הוא - בא בשכרו]
  20. ^ טוען שנגנבה הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנָבָהּ - חייב בה כפל בפרשה ראשונה' דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' וסמיך ליה 'על כל דבר פשע ... ישלם שנים', ואוקימנא בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף סג:) 'אם לא ימצא כמו שאומר, אלא הוא עצמו גנבו - ישלם שנים; וכגון שנשבע תחילה לשקר שנגנב; אבל באו עדים קודם שנשבעת הלה לשקר - אינו משלם כפל, דהכי כתיב 'אם לא ימצא הגנב', וכבר נשבע 'ונקרב בעל הבית אל האלהים' - לשבועה 'על כל דבר פשע... אשר ירשיעון דיינין בעדים [בפסוק: אלהים] ישלם שנים'; וכיון דחומרא היא - שדייה להך פרשתא אשומר שכר, דאילו פרשה שניה - ליכא כפל, דהא מיחייב ליה בגניבה ואבידה, ומכי טעין נגנבה - מחייב עצמו בקרן
  21. ^ חמורה שניה מראשונה
  22. ^ שהשניה מחייבתו לשלם קרן משאמר 'נגנבה' ואפילו לא נשבע לשקר זה - חמורה מן הראשונה שפוטרתו מלשלם קרן אם לא באו עדים שהוא גנָבָהּ אף על פי שמחייבתו כפל לאחר שנשבע לשקר ובאו עדים, ובלא שבועה אין שם כפל
  23. ^ דהא עדיפא: מדלא פטר שואל על הגניבה; וניחייביה כפל לאחר שבועה
  24. ^ שבחנם הוא עושה מלאכתו, ובו היה לו להחמיר יותר
  25. ^ וחייבו על טענת גנב קרן בלא שבועה, ולא פטרו בשבועה כדי להביאו לידי כפל
  26. ^ כלומר: יש שואל שכל הנאה שלו, כגון שהיה אגם סמוך לו
  27. ^ שאינו נותן שכר
  28. ^ כל הנאה שלו, דלא בעי מזוני, ונשמרין בביתו חנם
  29. ^ פלוגתא היא ב'אלו מציאות' (לעיל דף לא:)
  30. ^ מאן דאמר 'לא דברה תורה כלשון בני אדם'
  31. ^ ועל מנת כן שייליה, מדלא אתני "על מנת שלא אתחייב בשבורה ומתה"
  32. ^ דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי
  33. ^ אם השוה בו שבויה לשבורה ומתה
  34. ^ שכן לפטור השוה אותה להן, וההיא ניחא ליה, כיון דשבורה ומתה פטורה - כל שכן דבשבויה שפיר פטר ליה
  35. ^ להשוותו להן
  36. ^ והא איכא למיפרך: מה לשבורה ומתה, דאונסא דסליק אדעתא הוא
  37. ^ 'ונשבר או מת' (שמות כב יג: [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם)
  38. ^ הא דלא מיבעי לך 'או' לחלק
  39. ^ דלא בעי לחלק, ואומר 'דנשבר ומת' הוי משמע: או האי או האי, מצי למדרשיה [’או’] לרבות שבויה
  40. ^ בתחילתו סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו