ביאור:בבלי בבא מציעא דף צד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כך וכך גברי איכא בהדן [1], כך וכך כלבי איכא בהדן, כך וכך זוקתא [2] פסיקא לן [3]", ואזל ושקל מיניה – מאי?
אמר ליה: הרי 'הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים' [4].
משנה:
מַתְנֶה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם.
כל המַתְנֶה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל [5],
וכל תנאי שיש מעשה בתחילתו [6] - תנאו בטל [7].
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים [8].
גמרא:
אמאי? מַתְנֶה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל!?
הא מני? - רבי יהודה היא, דאמר: בדבר שבממון [9] תנאו קיים, דתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת ותנאו בטל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון תנאו קיים.'
ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? אימא סיפא: 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל' - אתאן לרבי מאיר!
הא - לא קשיא: לעולם רבי יהודה היא, וסיפא בדבר שאינו של ממון.
אימא סיפא 'כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל' - מאן שמעת ליה דאית ליה הא סברא? - רבי מאיר, דתניא: 'אבא חלפתא איש כפר חנניא אמר משום רבי מאיר: תנאי קודם למעשה - הרי זה תנאי; מעשה קודם לתנאי - אינו תנאי'!?
אלא כולה רבי מאיר היא, ושאני הכא: דמעיקרא לא שעבד נפשיה.
תנא 'ומתנה שומר שכר להיות כשואל'; במאי? בדברים [11]?
אמר שמואל: בשקנו מידו.
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא בשלא קנו מידו: בההיא הנאה דקא נפיק ליה קלא דאיניש מהימנא הוא - גמיר ומשעבד נפשיה.
וכל שאפשר לו לקיימו בסופו וכו' [והתנה עמו מתחילתו - תנאו קיים]:
אמר רב טבלא אמר רב: זו [12] - דברי רבי יהודה בן תימא, אבל חכמים אומרים: אף על פי שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים,
דתניא: "הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע", "על מנת שתרדי לתהום", "על מנת שתבלעי קנה של מאה אמה", "על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך" - נתקיים התנאי הרי זה גט, לא נתקיים התנאי - אינו גט; רבי יהודה בן תימא אומר: כזה גט! כלל אמר רבי יהודה בן תימא: כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - אינו אלא כמפליגהּ [13] – וכשר.
אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא.
אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא [14], דקתני: 'כל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו - תנאו קיים'; הא אי אפשר לו לקיימו - תנאו בטל!
שמע מינה.
הדרן עלך השוכר את הפועלים:
בבא מציעא פרק שמיני השואל את הפרה צד,א
משנה:
השואל את הפרה ושאל בעליה עמה או שכר בעליה עמה; שאל הבעלים או שכרן, ואחר כך שאל את הפרה, ומתה – פטור, שנאמר (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם [אם שכיר הוא - בא בשכרו].
אבל שאל את הפרה [16] ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה – חייב, שנאמר (שמות כב יג) [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת] בעליו אין עמו - שלם ישלם.
גמרא:
מדקתני סיפא 'ואחר כך שאל את הפרה' - מכלל דרישא דקתני 'עמה' - עמה ממש; עמה ממש מי משכחת לה? פרה במשיכה, ובעלים באמירה [17]!?
איבעית אימא: כגון דקיימא פרה בחצרו דשואל, דלא מחסרא משיכה;
איבעית אימא: דאמר ליה "את גופך לא תשאל עד שעת משיכת פרתך".
תנן התם [בבא מציעא פ"ז מ"ח, (לעיל נג,א); שבועות פ"ח מ"א, דף מט,א]: ארבעה שומרים הם: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר: שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל; נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה [18], ומשלמים את האבידה ואת הגניבה.
מנא הני מילי? דתנו רבנן [19]: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל; בשלמא שלישית בשואל - מפורש (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; אלא ראשונה בשומר חנם שניה בשומר שכר? איפוך אנא!?
מסתברא שניה בשומר שכר, שכן חייב בגניבה ואבידה.
אדרבה! ראשונה בשומר שכר, שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב [20].
אפילו הכי [21]: קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה [22]! תדע [23]: דהא שואל - כל הנאה שלו [24], ואינו משלם אלא קרן [25]!
והשואל - כל הנאה שלו? והא בעיא מזוני?
דקיימא באגם [26].
והא בעיא נטירה?
בנטר מתא [שומרי העיר];
ואיבעית אימא: לא תימא 'כל הנאה שלו' אלא אימא 'רוב הנאה שלו' [27].
ואיבעית אימא: בשאילת כלים [28].
נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה:
בשלמא גניבה דכתיב (שמות כב יא) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו, אלא אבידה - מנא לן?
דתניא: 'אם גנוב יגנב' - אין לי אלא גניבה, אבידה מנין? תלמוד לומר: 'אם גנוב יגנב' - מכל מקום.
הניחא למאן דאמר לא אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', אלא למאן דאמר אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם' - מאי איכא למימר [29]?
אמרי במערבא: קל וחומר: ומה גניבה שקרובה לאונס – משלם, אבידה - שקרובה לפשיעה - לא כל שכן?
ואידך [30]?
מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.
והשואל משלם את הכל:
בשלמא שבורה ומתה, דכתיב (שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת [בעליו אין עמו שלם ישלם]; אלא שבויה בשואל מנא לן? וכי תימא נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא [31], תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא הוא [32]?
אלא: נאמרה שבורה ומתה בשואל, ונאמרה שבורה ומתה בשומר שכר: מה להלן שבויה עמו - אף כאן שבויה עמו.
איכא למיפרך: מה לשומר שכר [33] שכן לפטור [34] - תאמר [35] בשואל שכן לחיוב [36]!?
אלא כרבי נתן, דתניא: רבי נתן אומר: 'או' [37] - לרבות שבויה.
האי 'או' מיבעיא ליה לחלק, דסלקא דעתך אמינא עד דמיתברא ומתה לא מחייב - קא משמע לן!
הניחא [38] לרבי יונתן [39], אלא לרבי יאשיה - מאי איכא למימר – דתניא: '(ויקרא כ ט) [כי איש] איש אשר יקלל את אביו ואת אמו [מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו] - אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין? תלמוד לומר: 'אביו ואמו קלל': אביו קלל אמו קלל [40] - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו
הערות
[עריכה]- ^ עמנו במקום שאנו רועים שם, ואם תבוא לגזול תמות
- ^ קלעים המקלעים באבן
- ^ פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום
- ^ שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו
- ^ בגמרא מפרש להו
- ^ שהקדים מעשה שעליו לעשות לתנאי שהוא שואל ממנו, כגון: "הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני" דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן 'אם יעברו ונתתם' (במדבר לב), היינו 'תנאי קודם למעשה'; 'אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך' (בראשית ל) - היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות
- ^ והוי מעשה מקוים, ואף על פי שלא קיים בעל התנאי את התנאי
- ^ אם תנאו קודם למעשה הוא; הא אי אפשר לקיימו - תנאו בטל והמעשה קיים; ובגמרא מפרש לה
- ^ שאר וכסות
- ^ אפילו תימא רישא דקתני 'מתנה שומר חנם להיפטר משבועה' [הם דברי] רבי מאיר, והאי - לאו 'מתנה על מה שכתוב בתורה' הוא אלא שאמר לו: "אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך"; ושומר לא נחית לשמירה עד דמשיך לבהמה, והאי - כי משיך - כבר פירש "על מנת שאין לו עליו שבועה", ולא שיעבד נפשיה לירד בתורת שומרין אלא למקצת, וּלְמָה שיָרַד - ירד; אבל המקדש את האשה, מכי אמר לה "הרי את מקודשת לי" - איתקדשה לה, וכי אמר לה "על מנת שאין ליך עלי" - מתנה על מה שכתוב בתורה, דאין אישות לחצאין, וכי תפיס קדושין - לגמרי תפיס, והוה מתנה על מה שכתוב בתורה.
- ^ בתמיה
- ^ דקתני דאפשר לקיומי, הא אי אפשר לקיומי - תנאו בטל
- ^ כמפליגה בדברים: שאין בלבו לשום תנאי, אלא להקניטה בעלמא: מרחקה ודוחה אותה בדברים
- ^ דסתמא לן כרבי יהודה בן תימא
- ^ לא גרסינן שכירות בכולה מתניתין גבי פרה, אלא גבי בעלים, דאשמעינן: היכא דפרה שאולה - כל היכא דהוו בעלים עמו במלאכתו, בין בשאילת גופו ובין שנשכר אצלו - קרינא ביה 'אם בעליו עמו'; אבל בפרה שכורה - לא אשמעינן מתניתין דפטור בבעלים, אבל מברייתא שמעינן לה
- ^ אשמעינן: אף על פי שהיה עמו בשעת אונסיה - לא הוי 'שאילה בבעלים' לאיפטורי, אלא אם כן היה עמו בשעת שאלה; וטעמא מפרש בגמרא
- ^ משאמר לו "הרי פרתי ואני נשאלין לך" - הוי גופו שאול לו, ופרה אכתי מיחסרא משיכה; ועל כן הוה ליה 'שאל בעלים ואחר כך שאל פרה'
- ^ שכן הוא: שלא פשעו בה ושלא שלחו בה יד
- ^ שלש פרשיות הן, סמוכות: [ראשונה:] כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש - אם ימצא הגנב ישלם שנים] (שמות כב ו) ובה פטר על הגניבה, דכתיב (שם) 'וגונב מבית האיש': שטוען שנגנבה הימנו, דכתיב (שם, פסוק ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] ואוקימנא לשבועה שנשבע שלא שלח בה ידו; ואחריה [שניה] (שמות כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה [וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] ובה חייב על הגניבה ופטר על האונסין בשבועה, דכתיב (שם) ומת או נשבר או נשבה (פסוק י) שבועת ה' תהיה [בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם], (שמות כב יא) ואם גנוב יגנב [מעמו] ישלם [לבעליו]; ושלישית: וכי ישאל, וחייב בה את האונסין כשאין בעליו עמו ופטר בבעלים [(שמות כב יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם; (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם; אם שכיר הוא - בא בשכרו]
- ^ טוען שנגנבה הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנָבָהּ - חייב בה כפל בפרשה ראשונה' דכתיב 'אם לא ימצא הגנב' וסמיך ליה 'על כל דבר פשע ... ישלם שנים', ואוקימנא בפרק 'מרובה' (בבא קמא דף סג:) 'אם לא ימצא כמו שאומר, אלא הוא עצמו גנבו - ישלם שנים; וכגון שנשבע תחילה לשקר שנגנב; אבל באו עדים קודם שנשבעת הלה לשקר - אינו משלם כפל, דהכי כתיב 'אם לא ימצא הגנב', וכבר נשבע 'ונקרב בעל הבית אל האלהים' - לשבועה 'על כל דבר פשע... אשר ירשיעון דיינין בעדים [בפסוק: אלהים] ישלם שנים'; וכיון דחומרא היא - שדייה להך פרשתא אשומר שכר, דאילו פרשה שניה - ליכא כפל, דהא מיחייב ליה בגניבה ואבידה, ומכי טעין נגנבה - מחייב עצמו בקרן
- ^ חמורה שניה מראשונה
- ^ שהשניה מחייבתו לשלם קרן משאמר 'נגנבה' ואפילו לא נשבע לשקר זה - חמורה מן הראשונה שפוטרתו מלשלם קרן אם לא באו עדים שהוא גנָבָהּ אף על פי שמחייבתו כפל לאחר שנשבע לשקר ובאו עדים, ובלא שבועה אין שם כפל
- ^ דהא עדיפא: מדלא פטר שואל על הגניבה; וניחייביה כפל לאחר שבועה
- ^ שבחנם הוא עושה מלאכתו, ובו היה לו להחמיר יותר
- ^ וחייבו על טענת גנב קרן בלא שבועה, ולא פטרו בשבועה כדי להביאו לידי כפל
- ^ כלומר: יש שואל שכל הנאה שלו, כגון שהיה אגם סמוך לו
- ^ שאינו נותן שכר
- ^ כל הנאה שלו, דלא בעי מזוני, ונשמרין בביתו חנם
- ^ פלוגתא היא ב'אלו מציאות' (לעיל דף לא:)
- ^ מאן דאמר 'לא דברה תורה כלשון בני אדם'
- ^ ועל מנת כן שייליה, מדלא אתני "על מנת שלא אתחייב בשבורה ומתה"
- ^ דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי
- ^ אם השוה בו שבויה לשבורה ומתה
- ^ שכן לפטור השוה אותה להן, וההיא ניחא ליה, כיון דשבורה ומתה פטורה - כל שכן דבשבויה שפיר פטר ליה
- ^ להשוותו להן
- ^ והא איכא למיפרך: מה לשבורה ומתה, דאונסא דסליק אדעתא הוא
- ^ 'ונשבר או מת' (שמות כב יג: [וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם)
- ^ הא דלא מיבעי לך 'או' לחלק
- ^ דלא בעי לחלק, ואומר 'דנשבר ומת' הוי משמע: או האי או האי, מצי למדרשיה [’או’] לרבות שבויה
- ^ בתחילתו סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו