ביאור:בבלי בבא מציעא דף ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולמאן דאמר 'הילך' פטור [עיין תוספות למאן דאמר הילך פטור] - אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה [1]? הא כל קרקע – 'הילך' הוא!?

אמר לך: איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות [2] שאינו מחזירה במצב המקורי; 2</ref> אין כאן 'הילך' כי עדיין בענין זה נשאר ביניהם דין על הנזיקין, ו'הילך' הוא גמירת העסקים ביניהם]</ref>; אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות [3].

תא שמע דתני רמי בר חמא (בבא קמא קז ב): 'ארבעה שומרין [4] צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת [5]: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר' [עיין תוד"ה 'שומר חנם', שמסביר את הסדר של מניית השומרים כאן]; היכי דמי [6]? לאו דאמר ליה 'הילך' [7]?

לא, דאמר ליה "שלש פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה", ואמר ליה איהו: "חדא - לא היו דברים מעולם; וחדא - מתה באונס [8], וחדא - מתה בפשיעה, דבעינא שלומי לך" '[9] דלאו 'הילך' הוא.

תא שמע דתני אבוה דרבי אפטוריקי [10] לדרבי חייא קמייתא [11]: '"מנה לי בידך!" והלה אומר "אין לך בידי כלום", והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז; יכול ישבע על השאר? תלמוד לומר: (שמות כב ח) [על כל דבר פשע: על שור על חמור על שה על שלמה] על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה [עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; על הודאת פיו אתה מחייבו [12], ואי אתה מחייבו על העדאת עדים.

מתניתא קא רמית עליה דרבי חייא? רבי חייא - תנא הוא, ופליג! והא קרא קאמר?

ההוא - למודה מקצת הטענה [13].

ואבוה דרבי אפטוריקי אמר לך: כתיב 'הוא' וכתיב 'זה': חד למודה מקצת הטענה, וחד להעדאת עדים [14] – דפטור.

ואידך?

חד למודה מקצת הטענה, וחד למודה ממין הטענה [15].

ואידך - מודה ממין הטענה לית ליה, וסבר ליה כרבן גמליאל, דתנן [שבועות פ"ו מ"ג]: טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור; ורבן גמליאל מחייב.

ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי; יומא חד מסרו ליה בלא סהדי. לסוף אמר להו "לא היו דברים מעולם". אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו.

אמר רבי זירא: אם איתא לדרבי חייא [16] קמייתא [בהלכה הראשונה שאמר: ששני עדים המעידים על חלק מהתביעה מחייבים שבועה] - משתבע אשארא.

אמר ליה אביי: אם איתא – משתבע [17]? והא גזלן הוא [18]!

אמר ליה: 'שכנגדו' קאמינא [19].

השתא נמי - דליתא לדרבי חייא [20] - נחייביה [21] מדרב נחמן [22], דתנן [שבועות פ"ו מ"א] '"מנה לי בידך"! "אין לך בידי" – פטור'; ואמר רב נחמן: 'משביעין אותו שבועת היסת [23]'!

דרב נחמן - תקנתא היא [24]


עמוד ב

ותקנתא לתקנתא לא עבדינן [25].

[26] ותיפוק ליה [27] דהוה ליה רועה, ואמר רב יהודה: 'סתם רועה [28] – פסול [29]'!?

לא קשיא: הא דידיה [30], [31] הא דעלמא [32]; דאי לא תימא הכי [33] - אנן חיותא לרועה היכי מסרינן? והא כתיב (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש, ו]לפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’]? אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו.

זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה [וכו': וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו. זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי": האומר 'כולה שלי' ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר 'חציה שלי' ישבע שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע ]:

על דאית ליה משתבע? או על דלית ליה משתבע [34]?

אמר רב הונא: דאמר "שבועה שיש לי בה, [35], ואין לי בה פחות מחציה [36]".

ונימא "שבועה שכולה שלי"?

ומי יהבינן ליה כולה [37]?

ונימא "שבועה שחציה שלי"?

מרע ליה לדיבוריה [38].

השתא נמי מרע ליה לדיבוריה!?

[39] דאמר "כולה שלי; ולדבריכם [40] שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה".

וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד - שבועה זו למה?

אמר רבי יוחנן: שבועה זו - תקנת חכמים היא: שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר "שלי הוא".

[41] ונימא: מיגו דחשיד אממונא - חשיד נמי אשבועתא [42]?

לא אמרינן 'מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא' [43]; דאי לא תימא הכי, האי דאמר רחמנא 'מודה מקצת הטענה - ישבע' נימא 'מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא'?

התם - אשתמוטי קא משתמיט ליה [44], כדרבה [45]; תדע [46]: דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: 'הכופר במלוה [47] - כשר לעדות [48]; בפקדון - פסול לעדות [49]!

אלא הא דתני רמי בר חמא 'ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר' - נימא 'מיגו דחשיד אממונא [50] - חשיד [51] אשבועתא' [52]?

התם נמי [53] אשתמוטי קא משתמיט, סבר: משכחנא לגנב ותפיסנא ליה; אי נמי משכחנא ליה באגם ומייתינא ליה.

אי הכי [54] - הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות? נימא 'אשתמוטי קא משתמיט, סבר: עד דבחשנא [55] ומשכחנא ליה'?

כי אמרינן 'הכופר בפקדון - פסול לעדות' כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה, והוה ידע; אי נמי דהוה נקיט ליה בידיה [56].

אלא הא דאמר רב הונא [57] 'משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו' [58] – נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא?

התם נמי [59]מורה [60] ואמר: "דמי קא יהבנא ליה [61]".

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: והא קא עבר על לאו ד'לא תחמוד' (שמות כ יג: לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך) [62]?

'לא תחמוד' לאינשי – 'בלא דמי' משמע להו.

[ולכן אינו חשוד על ממון בעיני הצבור; מכאן שכל 'חשוד אממנוא' – הוא בעיני אנשים, ולא בעיני בית דין: כי בית דין יודע דיני 'לא תחמוד'; ושוב כאן נראה שכדי שאדם יישבע – צריך שכנגדו יהיה חייב לקבל את השבועה, או מאחד המקדרים שהתורה האמינה לשבועה: מודה במקצת ועד אחד או שבועת העדות – או שבעל הדין עמו, כמו שבועת השומרים.

ועיין תוספות ד"ה בלא דמי משמע להו, רמב"ם, מהרש"א]

הערות[עריכה]

  1. ^ דילפינן לה מכלל ופרט [בשבועות (דף מב:) ולקמן בפרק 'הזהב' (דף נז:)]
  2. ^ דלאו 'הילך' הוא, שהרי קלקלה [שני פירושים: 1
  3. ^ דלאו 'הילך' הוא; ואשמועינן דאינו נשבע אכפירת (שעבוד) קרקעות
  4. ^ שבועה האמורה בהן: בשומר חנם - שנגנבה הימנו, ושומר שכר - שנאנסה, ובשואל - שמתה מחמת מלאכה
  5. ^ כפירה לא הויא אלא בכופר ממש: או "לא היו דברים מעולם" או "החזרתי לך"; הודאה לא הויא אלא אם כן הודה ממש שיש לו בידו, שחייב להחזיר לו; נמצא שאין חיוב שבועת השומרים באה אלא אם כן טען שלש פרות [כפי שמעמידה הגמרא להלן]: באחת כפר לו, ואחת הודה לו שישנה בידו, והשלישית אומר לו "נאנסה"; או אם שומר חנם הוא אומר לו בשלישית "נגנבה", דחייב עליה שבועה האמורה בפרשה (שמות כב) 'שלא שלח ידו במלאכת רעהו'; דאילו שבועה דכפירה - אין זו שבועה האמורה בשומרים; ובלאו כפירה נמי לא תחייביה שבועת שומרים, דכתיב בשומר חנם 'כי הוא זה': דמינה נפקא לן (שבועות לט:) שמודה במקצת וכפר במקצת, ולאפוקי ממאן דאמר בבבא קמא ב'הגוזל [קמא] (דף קז:) 'עירוב פרשיות כתוב כאן, וכי כתיב 'כי הוא זה' - לאו אשומר חנם - דכתיב גביה - קאי, אלא א'אם כסף תלוה'; ואשמועינן האי תנא דבשומרים נמי בעינן כפירה והודאה, והשבועה האמורה בפרשה - על פרה שלישית
  6. ^ פרה של הודאה
  7. ^ לאו דקיימא קמן, ואמר ליה "קחנה בכל מקום שהיא", דהיינו 'הילך'
  8. ^ ועליה הוא נשבע שבועת שומרין
  9. ^ מתה לה בפשיעה' היא של 'הודאה'
  10. ^ תא שמע מינה תיובתא
  11. ^ כלומר: תא שמע לדרבי חייא קמייתא, דאמר לעיל 'שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים כו'
  12. ^ 'אשר יאמר וגו' - מודה לו במקצת; מכלל דכופר במקצת; וכתב בההוא לעיל מיניה 'ונקרב בעל הבית אל האלהים' ודרשינן (לקמן דף מא:) 'ונקרב' - לשבועה
  13. ^ ההוא מיבעי ליה להודאת מקצת: דמחייבא עליה שבועה; ואתיא העדאת עדים מינה בקל וחומר, כדלעיל; דליכא קרא יתירא דתדרוש מינה מיעוטא
  14. ^ למעוטה
  15. ^ דבעינן שתהא הודאה ממין טענת כפירה: שאם טענו סאה של חטים והודה לו בשעורים – פטור [תוד"ה והודה בשעורים פטור: גם על השעורין, ודין זה במחלוקת]
  16. ^ אם הלכה כמותו
  17. ^ בתמיה
  18. ^ וכי אמר רבי חייא – במלוה; אי נמי – בפקדון: שלא שלח בו יד, ואבד ממנו, דאיכא למימר 'אשתמוטי משתמיט'
  19. ^ אם שבועה מוטלת עליו - נשבע שכנגדו ונוטל, כדאמרינן בשבועות (דף מד:): שהחשוד על השבועה - תקנו חכמים שכנגדו נשבע
  20. ^ ואין כאן הודאה במקצת
  21. ^ שבועת היסת
  22. ^ וישבע שכנגדו ויטול
  23. ^ שבועה שהסיתו חכמים לכך: להסיתו להודות; וטעמא מפרש בשבועות (דף מ:): חזקה אין אדם טוען אלא אם כן יש לו בידו
  24. ^ דהא מדאורייתא לא רמי שבועה עליה
  25. ^ ותקנתא דכשכנגדו ישבע ויטול - דהויא נמי תקנתא, דמן התורה מי שעליו לשלם - הוא ישבע ויפטר מן התשלומין, ואין נשבע ונוטל מן התורה; ואותן המנויין בשבועות (דף מד:) - תקנת חכמים הן; ולשבועה דאורייתא עבוד רבנן תקנתא, אבל תקנתא לתקנתא- לא עבדינן
  26. ^ אדאביי קא מתמה, דקשיא ליה 'והא גזלן הוא?'
  27. ^ דבלאו הך גזילה פסול לשבועה
  28. ^ אפילו לא הועד עליו שגזל
  29. ^ לעדות, דסתמיה - גזלן הוא: שמרעה בהמותיו בשדות של אחרים
  30. ^ רועה בהמות שלו – פסול, דבשביל הנאתו רועה אותן בשדות אחרות
  31. ^ אבל
  32. ^ רועה בהמות העיר בשכר בשביל הנאת אחרים - אינו חוטא להרעות עד שיגיע למרעה המופקר לכל
  33. ^ דלא אמרינן על רועה בהמות דעלמא שהוא גזלן
  34. ^ הבא לישבע וליטול חציה צריך הוא לישבע ש'יש לו בה חציה'? או לישבע ש'אין לו בה פחות מחציה'? שמא אין לו בה כלום, וכי משתבע ש'אין לו בה פחות מחציה' - באמת הוא נשבע, שהרי אין לו כלום!? דבשלמא אם היה לו בה שליש או רביע, והוא נשבע שאין לו בה פחות מחציה - נשבע בשקר, שהרי יש לו בה שליש, שהוא פחות מחציה, ואין לו בה חציה; אבל כשאין לו בה כלום - נשבע הוא באמת
  35. ^ ואם תאמרו 'שמא שליש או רביע'?
  36. ^ שבועה שאין לי חלק בה פחות מחציה
  37. ^ הרי חבירו תופס בה, ואם ישביעוהו על כולה - הרי לעז לבית דין, מאחר שכולה שלו, והם אמרו 'יחלוקו'
  38. ^ דאמר ברישא "כולה שלי" והשתא אמר בהדיא "חציה שלי"
  39. ^ תירוצא הוא:
  40. ^ שאין אתם מאמינים לי בכולה -
  41. ^ אדרבי יוחנן פריך, דאמר 'חשדוהו רבנן שמא ילך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר "שלי הוא"'
  42. ^ אם חשוד הוא בכך חשוד הוא נמי לישבע
  43. ^ דחמיר הוא לאינשי איסור שבועה מאיסור גזילה
  44. ^ ולא חשיד אממונא
  45. ^ דאמר לעיל 'מפני מה אמרה תורה כו'
  46. ^ דלאו בגזלן חשדינן ליה, אלא באשתמוטי בעלמא
  47. ^ שבאו עדים והחזיקוהו בכפרן: שהעידוהו שהוא חייב לו
  48. ^ אלמא לאו דעתיה למגזליה, דנימא 'אל תשת עד חמס', אלא לאשתמוטי עביד
  49. ^ דמאי אשתמוטי איכא? הרי לא ניתן להוצאה, ובעין הוא, ואם אבד - יטעון שאבד, ויפטר
  50. ^ דההוא דאמר 'לא היו דברים מעולם' - כופר בפקדון הוא, וליכא למימר משתמיט
  51. ^ נמי
  52. ^ דבשלמא אשבועת שומרין דההוא דקטעין 'נאנסה', דחייביה רחמנא שבועה, איכא למימר דלא חשיד אממונא, אלא שמא פשע בשמירתה וחייב לשלם אונסיה, וסבר: עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה; אלא ההיא דכפירה - הא ודאי כופר בפקדון הוא, ומשקר, והיכי משבעינן ליה עלה
  53. ^ שאבדה ממנו
  54. ^ בפקדון איכא למימר משתמיט
  55. ^ אחפש
  56. ^ הכי גרסינן: דההיא שעתא הוה גביה; ולא גרס 'ההיא שעתא דאשתבע'
  57. ^ לקמן ב'המפקיד' גבי 'שילם ולא רצה לישבע' אמר רב הונא 'אם בא לשלם -
  58. ^ חיישינן שמא עיניו נתן בה
  59. ^ לא חשיד אממונא, ד
  60. ^ היתירא
  61. ^ דמי בעינא למיתב
  62. ^ מה לי חשוד על 'לא תחמוד' מה לי חשוד על 'לא תגזול'? נימא 'מיגו דחשיד עליה - חשיד אשבועתא'