ביאור:בבלי בבא מציעא דף ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ולמאן דאמר 'הילך' פטור [עיין תוספות למאן דאמר הילך פטור] - אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה [1]? הא כל קרקע – 'הילך' הוא!?
אמר לך: איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות [2] שאינו מחזירה במצב המקורי; 2</ref> אין כאן 'הילך' כי עדיין בענין זה נשאר ביניהם דין על הנזיקין, ו'הילך' הוא גמירת העסקים ביניהם]</ref>; אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות [3].
תא שמע דתני רמי בר חמא (בבא קמא קז ב): 'ארבעה שומרין [4] צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת [5]: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר' [עיין תוד"ה 'שומר חנם', שמסביר את הסדר של מניית השומרים כאן]; היכי דמי [6]? לאו דאמר ליה 'הילך' [7]?
לא, דאמר ליה "שלש פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה", ואמר ליה איהו: "חדא - לא היו דברים מעולם; וחדא - מתה באונס [8], וחדא - מתה בפשיעה, דבעינא שלומי לך" '[9] דלאו 'הילך' הוא.
תא שמע דתני אבוה דרבי אפטוריקי [10] לדרבי חייא קמייתא [11]: '"מנה לי בידך!" והלה אומר "אין לך בידי כלום", והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז; יכול ישבע על השאר? תלמוד לומר: (שמות כב ח) [על כל דבר פשע: על שור על חמור על שה על שלמה] על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה [עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; על הודאת פיו אתה מחייבו [12], ואי אתה מחייבו על העדאת עדים.
מתניתא קא רמית עליה דרבי חייא? רבי חייא - תנא הוא, ופליג! והא קרא קאמר?
ההוא - למודה מקצת הטענה [13].
ואבוה דרבי אפטוריקי אמר לך: כתיב 'הוא' וכתיב 'זה': חד למודה מקצת הטענה, וחד להעדאת עדים [14] – דפטור.
ואידך?
חד למודה מקצת הטענה, וחד למודה ממין הטענה [15].
ואידך - מודה ממין הטענה לית ליה, וסבר ליה כרבן גמליאל, דתנן [שבועות פ"ו מ"ג]: טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור; ורבן גמליאל מחייב.
ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי; יומא חד מסרו ליה בלא סהדי. לסוף אמר להו "לא היו דברים מעולם". אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו.
אמר רבי זירא: אם איתא לדרבי חייא [16] קמייתא [בהלכה הראשונה שאמר: ששני עדים המעידים על חלק מהתביעה מחייבים שבועה] - משתבע אשארא.
אמר ליה אביי: אם איתא – משתבע [17]? והא גזלן הוא [18]!
אמר ליה: 'שכנגדו' קאמינא [19].
השתא נמי - דליתא לדרבי חייא [20] - נחייביה [21] מדרב נחמן [22], דתנן [שבועות פ"ו מ"א] '"מנה לי בידך"! "אין לך בידי" – פטור'; ואמר רב נחמן: 'משביעין אותו שבועת היסת [23]'!
דרב נחמן - תקנתא היא [24]
ותקנתא לתקנתא לא עבדינן [25].
[26] ותיפוק ליה [27] דהוה ליה רועה, ואמר רב יהודה: 'סתם רועה [28] – פסול [29]'!?
לא קשיא: הא דידיה [30], [31] הא דעלמא [32]; דאי לא תימא הכי [33] - אנן חיותא לרועה היכי מסרינן? והא כתיב (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש, ו]לפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’]? אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו.
זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה [וכו': וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו. זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי": האומר 'כולה שלי' ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים, והאומר 'חציה שלי' ישבע שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע ]:
על דאית ליה משתבע? או על דלית ליה משתבע [34]?
אמר רב הונא: דאמר "שבועה שיש לי בה, [35], ואין לי בה פחות מחציה [36]".
ונימא "שבועה שכולה שלי"?
ומי יהבינן ליה כולה [37]?
ונימא "שבועה שחציה שלי"?
מרע ליה לדיבוריה [38].
השתא נמי מרע ליה לדיבוריה!?
[39] דאמר "כולה שלי; ולדבריכם [40] שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה".
וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד - שבועה זו למה?
אמר רבי יוחנן: שבועה זו - תקנת חכמים היא: שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר "שלי הוא".
[41] ונימא: מיגו דחשיד אממונא - חשיד נמי אשבועתא [42]?
לא אמרינן 'מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא' [43]; דאי לא תימא הכי, האי דאמר רחמנא 'מודה מקצת הטענה - ישבע' נימא 'מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא'?
התם - אשתמוטי קא משתמיט ליה [44], כדרבה [45]; תדע [46]: דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: 'הכופר במלוה [47] - כשר לעדות [48]; בפקדון - פסול לעדות [49]!
אלא הא דתני רמי בר חמא 'ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר' - נימא 'מיגו דחשיד אממונא [50] - חשיד [51] אשבועתא' [52]?
התם נמי [53] אשתמוטי קא משתמיט, סבר: משכחנא לגנב ותפיסנא ליה; אי נמי משכחנא ליה באגם ומייתינא ליה.
אי הכי [54] - הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות? נימא 'אשתמוטי קא משתמיט, סבר: עד דבחשנא [55] ומשכחנא ליה'?
כי אמרינן 'הכופר בפקדון - פסול לעדות' כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה, והוה ידע; אי נמי דהוה נקיט ליה בידיה [56].
אלא הא דאמר רב הונא [57] 'משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו' [58] – נימא: מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא?
התם נמי [59]מורה [60] ואמר: "דמי קא יהבנא ליה [61]".
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: והא קא עבר על לאו ד'לא תחמוד' (שמות כ יג: לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך) [62]?
'לא תחמוד' לאינשי – 'בלא דמי' משמע להו.
[ולכן אינו חשוד על ממון בעיני הצבור; מכאן שכל 'חשוד אממנוא' – הוא בעיני אנשים, ולא בעיני בית דין: כי בית דין יודע דיני 'לא תחמוד'; ושוב כאן נראה שכדי שאדם יישבע – צריך שכנגדו יהיה חייב לקבל את השבועה, או מאחד המקדרים שהתורה האמינה לשבועה: מודה במקצת ועד אחד או שבועת העדות – או שבעל הדין עמו, כמו שבועת השומרים.
ועיין תוספות ד"ה בלא דמי משמע להו, רמב"ם, מהרש"א]
הערות
[עריכה]- ^ דילפינן לה מכלל ופרט [בשבועות (דף מב:) ולקמן בפרק 'הזהב' (דף נז:)]
- ^ דלאו 'הילך' הוא, שהרי קלקלה [שני פירושים: 1
- ^ דלאו 'הילך' הוא; ואשמועינן דאינו נשבע אכפירת (שעבוד) קרקעות
- ^ שבועה האמורה בהן: בשומר חנם - שנגנבה הימנו, ושומר שכר - שנאנסה, ובשואל - שמתה מחמת מלאכה
- ^ כפירה לא הויא אלא בכופר ממש: או "לא היו דברים מעולם" או "החזרתי לך"; הודאה לא הויא אלא אם כן הודה ממש שיש לו בידו, שחייב להחזיר לו; נמצא שאין חיוב שבועת השומרים באה אלא אם כן טען שלש פרות [כפי שמעמידה הגמרא להלן]: באחת כפר לו, ואחת הודה לו שישנה בידו, והשלישית אומר לו "נאנסה"; או אם שומר חנם הוא אומר לו בשלישית "נגנבה", דחייב עליה שבועה האמורה בפרשה (שמות כב) 'שלא שלח ידו במלאכת רעהו'; דאילו שבועה דכפירה - אין זו שבועה האמורה בשומרים; ובלאו כפירה נמי לא תחייביה שבועת שומרים, דכתיב בשומר חנם 'כי הוא זה': דמינה נפקא לן (שבועות לט:) שמודה במקצת וכפר במקצת, ולאפוקי ממאן דאמר בבבא קמא ב'הגוזל [קמא] (דף קז:) 'עירוב פרשיות כתוב כאן, וכי כתיב 'כי הוא זה' - לאו אשומר חנם - דכתיב גביה - קאי, אלא א'אם כסף תלוה'; ואשמועינן האי תנא דבשומרים נמי בעינן כפירה והודאה, והשבועה האמורה בפרשה - על פרה שלישית
- ^ פרה של הודאה
- ^ לאו דקיימא קמן, ואמר ליה "קחנה בכל מקום שהיא", דהיינו 'הילך'
- ^ ועליה הוא נשבע שבועת שומרין
- ^ מתה לה בפשיעה' היא של 'הודאה'
- ^ תא שמע מינה תיובתא
- ^ כלומר: תא שמע לדרבי חייא קמייתא, דאמר לעיל 'שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים כו'
- ^ 'אשר יאמר וגו' - מודה לו במקצת; מכלל דכופר במקצת; וכתב בההוא לעיל מיניה 'ונקרב בעל הבית אל האלהים' ודרשינן (לקמן דף מא:) 'ונקרב' - לשבועה
- ^ ההוא מיבעי ליה להודאת מקצת: דמחייבא עליה שבועה; ואתיא העדאת עדים מינה בקל וחומר, כדלעיל; דליכא קרא יתירא דתדרוש מינה מיעוטא
- ^ למעוטה
- ^ דבעינן שתהא הודאה ממין טענת כפירה: שאם טענו סאה של חטים והודה לו בשעורים – פטור [תוד"ה והודה בשעורים פטור: גם על השעורין, ודין זה במחלוקת]
- ^ אם הלכה כמותו
- ^ בתמיה
- ^ וכי אמר רבי חייא – במלוה; אי נמי – בפקדון: שלא שלח בו יד, ואבד ממנו, דאיכא למימר 'אשתמוטי משתמיט'
- ^ אם שבועה מוטלת עליו - נשבע שכנגדו ונוטל, כדאמרינן בשבועות (דף מד:): שהחשוד על השבועה - תקנו חכמים שכנגדו נשבע
- ^ ואין כאן הודאה במקצת
- ^ שבועת היסת
- ^ וישבע שכנגדו ויטול
- ^ שבועה שהסיתו חכמים לכך: להסיתו להודות; וטעמא מפרש בשבועות (דף מ:): חזקה אין אדם טוען אלא אם כן יש לו בידו
- ^ דהא מדאורייתא לא רמי שבועה עליה
- ^ ותקנתא דכשכנגדו ישבע ויטול - דהויא נמי תקנתא, דמן התורה מי שעליו לשלם - הוא ישבע ויפטר מן התשלומין, ואין נשבע ונוטל מן התורה; ואותן המנויין בשבועות (דף מד:) - תקנת חכמים הן; ולשבועה דאורייתא עבוד רבנן תקנתא, אבל תקנתא לתקנתא- לא עבדינן
- ^ אדאביי קא מתמה, דקשיא ליה 'והא גזלן הוא?'
- ^ דבלאו הך גזילה פסול לשבועה
- ^ אפילו לא הועד עליו שגזל
- ^ לעדות, דסתמיה - גזלן הוא: שמרעה בהמותיו בשדות של אחרים
- ^ רועה בהמות שלו – פסול, דבשביל הנאתו רועה אותן בשדות אחרות
- ^ אבל
- ^ רועה בהמות העיר בשכר בשביל הנאת אחרים - אינו חוטא להרעות עד שיגיע למרעה המופקר לכל
- ^ דלא אמרינן על רועה בהמות דעלמא שהוא גזלן
- ^ הבא לישבע וליטול חציה צריך הוא לישבע ש'יש לו בה חציה'? או לישבע ש'אין לו בה פחות מחציה'? שמא אין לו בה כלום, וכי משתבע ש'אין לו בה פחות מחציה' - באמת הוא נשבע, שהרי אין לו כלום!? דבשלמא אם היה לו בה שליש או רביע, והוא נשבע שאין לו בה פחות מחציה - נשבע בשקר, שהרי יש לו בה שליש, שהוא פחות מחציה, ואין לו בה חציה; אבל כשאין לו בה כלום - נשבע הוא באמת
- ^ ואם תאמרו 'שמא שליש או רביע'?
- ^ שבועה שאין לי חלק בה פחות מחציה
- ^ הרי חבירו תופס בה, ואם ישביעוהו על כולה - הרי לעז לבית דין, מאחר שכולה שלו, והם אמרו 'יחלוקו'
- ^ דאמר ברישא "כולה שלי" והשתא אמר בהדיא "חציה שלי"
- ^ תירוצא הוא:
- ^ שאין אתם מאמינים לי בכולה -
- ^ אדרבי יוחנן פריך, דאמר 'חשדוהו רבנן שמא ילך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר "שלי הוא"'
- ^ אם חשוד הוא בכך חשוד הוא נמי לישבע
- ^ דחמיר הוא לאינשי איסור שבועה מאיסור גזילה
- ^ ולא חשיד אממונא
- ^ דאמר לעיל 'מפני מה אמרה תורה כו'
- ^ דלאו בגזלן חשדינן ליה, אלא באשתמוטי בעלמא
- ^ שבאו עדים והחזיקוהו בכפרן: שהעידוהו שהוא חייב לו
- ^ אלמא לאו דעתיה למגזליה, דנימא 'אל תשת עד חמס', אלא לאשתמוטי עביד
- ^ דמאי אשתמוטי איכא? הרי לא ניתן להוצאה, ובעין הוא, ואם אבד - יטעון שאבד, ויפטר
- ^ דההוא דאמר 'לא היו דברים מעולם' - כופר בפקדון הוא, וליכא למימר משתמיט
- ^ נמי
- ^ דבשלמא אשבועת שומרין דההוא דקטעין 'נאנסה', דחייביה רחמנא שבועה, איכא למימר דלא חשיד אממונא, אלא שמא פשע בשמירתה וחייב לשלם אונסיה, וסבר: עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה; אלא ההיא דכפירה - הא ודאי כופר בפקדון הוא, ומשקר, והיכי משבעינן ליה עלה
- ^ שאבדה ממנו
- ^ בפקדון איכא למימר משתמיט
- ^ אחפש
- ^ הכי גרסינן: דההיא שעתא הוה גביה; ולא גרס 'ההיא שעתא דאשתבע'
- ^ לקמן ב'המפקיד' גבי 'שילם ולא רצה לישבע' אמר רב הונא 'אם בא לשלם -
- ^ חיישינן שמא עיניו נתן בה
- ^ לא חשיד אממונא, ד
- ^ היתירא
- ^ דמי בעינא למיתב
- ^ מה לי חשוד על 'לא תחמוד' מה לי חשוד על 'לא תגזול'? נימא 'מיגו דחשיד עליה - חשיד אשבועתא'