ביאור:בבלי בבא מציעא דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

השוכר את הפרה לחרוש ^[1]:

בהר וחרש בבקעה: אם נשבר הקנקן – פטור; בבקעה וחרש בהר: אם נשבר הקנקן – חייב ^[2];

לדוש בקטנית ודש בתבואה – פטור ^[3]; לדוש בתבואה ודש בקטנית – חייב, מפני שהקטנית מחלקת.

גמרא:

היכא דלא שני בה ^[4] - מאן משלם ^[5]?

אמר רב פפא: דנקיט פרשא ^[6] משלם ^[7];

רב שישא בריה דרב אידי אמר: דנקיט מנא ^[8] משלם ^[9].

והלכתא: דנקיט מנא משלם ^[10].

ואי דוכתא דמחזקא גונדרי ^[11] - תרוייהו משלמין ^[12].

אמר רבי יוחנן: המוכר פרה לחבירו ואמר לו "פרה זו - נגחנית היא", "נשכנית היא", "בעטנית היא", "רבצנית היא", והיה בה מום אחד ^[13] וסנפו ^[14] בין המומין ^[15] - הרי זה מקח טעות ^[16];

"מום זה ומום אחר" ^[17] - אין זה מקח טעות ^[18].

תניא נמי הכי: המוכר שפחה לחבירו, ואמר לו "שפחה זו שוטה היא", "ניכפית ^[19] היא", "משועממת ^[20] היא" והיה בה מום אחד ^[21] וסנפו בין המומין - הרי זה מקח טעות; "מום זה ומום אחר" - אין זה מקח טעות.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: "היו בה כל המומין הללו" ^[22] – מהו?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: ^[23] הכי אמרינן משמיה דרבא: "היו בה כל המומין הללו" - אין זה מקח טעות.

משנה:

השוכר את החמור להביא עליה חטין והביא עליה שעורין ^[24] – חייב ^[25];

תבואה והביא עליה תבן – חייב, מפני שהנפח קשה כמשאוי ^[26];

להביא לתך חטין והביא לתך שעורין ^[27] – פטור ^[28];

ואם מוסיף על משאו – חייב.

וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב?

סומכוס אומר משום רבי מאיר: סאה לגמל שלשה קבין לחמור.

גמרא:

איתמר: אביי אמר: 'קשה כמשאוי' תנן; רבא אמר: 'קשה למשאוי' תנן:

אביי אמר: 'קשה כמשאוי' תנן: ^[29]: נפחא - כי תקלא ^[30], ואי מוסיף שלשה קבין ^[31] – חייב;

רבא אמר: 'קשה למשאוי' תנן ^[32]': תקלא - כי תקלא ^[33] ונפחא הוי תוספת ^[34].

תנן: 'להביא לתך חטין, והביא לתך שעורין - פטור, ואם הוסיף על משאו - חייב' מאי? לאו שלשת קבין ^[35]?

לא, סאה ^[36].

והא עלה קתני: 'וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום רבי מאיר: סאה לגמל שלשה קבין לחמור.'!

הכי קאמר ^[37]: ^[38] [אלא] היכא דלא שַני: 'חטין והביא חטין, שעורין והביא שעורין; כמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום רבי מאיר: סאה לגמל שלשה קבין לחמור'.

תא שמע: 'להביא לתך חטין והביא

עמוד ב

שש עשרה שעורים ^[39] – חייב ^[40]' - הא שלשת קבין פטור ^[41]?!

תרגמה אביי: במחיקתא ^[42].

תנו רבנן: קב – לכַתָּף ^[43]; אדריב ^[44] – לעריבה ^[45]; כור ^[46] – לספינה ^[47]; שלשת כורים - לבורני גדולה.

אמר מר: 'קב לכתף': אם איתא דלא מצי ביה - בר דעת הוא, לשדיה!?

אמר אביי: בשחבטו לאלתר ^[48].

רבא אמר: אפילו תימא בשלא חבטו לאלתר; לא צריכא אלא לאגרא יתירא.

רב אשי אמר: הוא סבור חולשא הוא דנקיט ליה.

'כור לספינה שלשת כורין לבורני גדולה' אמר רב פפא: שמע מינה: סתם ספינות בת תלתין כורין ^[49].

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר.

משנה:

כל האומנין ^[50] - שומרי שכר הן ^[51];

וכולן שאמרו "טול את שלך ^[52], והבא מעות ^[53]" - ^[54] שומר חנם.

"שמור לי ואשמור לך" - שומר שכר;

"שמור לי", ואמר לו: "הנח לפני" - שומר חנם.

הלוהו ^[55] על המשכון - שומר שכר ^[56].

רבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם ^[57]; הלוהו פירות - שומר שכר ^[58].

אבא שאול אומר: רשאי אדם להשכיר ^[59] משכונו של עני ^[60] להיות פוסק והולך עליו ^[61], מפני שהוא כמשיב אבידה ^[62].

גמרא:

לימא מתניתין [בו נאמר 'כל האומנין שומרי שכר הן’] דלא כרבי מאיר [והרי כאן סתם משנה ועל פי רוב זהו משנת רבי מאיר]? דתניא [תוספות ד"ה נימא תנן סתמא דלא כר' מאיר, מדמי ליה אומן לשוכר: דכי היכי דאומן הוי שומר שכר אף על פי שאינו נוטל שכר על השמירה אלא שכר טורחו - הכי נמי שוכר הוי כשומר שכר אף על פי שאינו נוטל שכר שמירה אלא כיון שנהנה ממנה בשכר שנותן]:

'שוכר ^[63] - כיצד משלם ^[64]?

רבי מאיר אומר: כשומר חנם ^[65].

רבי יהודה אומר: כשומר שכר ^[66].'

אפילו תימא רבי מאיר: בההיא הנאה דקא שביק [בעל הבית] כולי עלמא ואגיר ליה לדידיה - הוי עילויה שומר שכר.

אי הכי - שוכר נמי: בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא ומוגר ליה לדידיה - הוי עילויה שומר שכר!?

אלא: אפילו תימא רבי מאיר: בההיא הנאה דקא יהיב ליה טפי פורתא ^[67] - הוי עילויה שומר שכר.

שוכר נמי - מי לא עסקינן דקא משוי ^[68] ליה טפי פורתא ^[69]?

אלא: אפילו תימא רבי מאיר: בההיא הנאה דתפיש ליה אאגריה דלא בעי למיעל ולמיפק אזוזי - הוי עליה שומר שכר;

איבעית אימא: ^[70] כדמחליף רבה בר אבוה ותני: 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר כשומר חנם' ^[71].

וכולן שאמרו "טול את שלך והבא מעות" - שומר חנם:

תנן התם ^[72]: 'אמר לו שואל "שלח ^[73]", ושלחה ומתה ^[74] – חייב ^[75]; וכן בשעה שמחזירה ^[76].' אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו ^[77] אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה ^[78], אבל לאחר ימי שאילתה – פטור ^[79].

מתיב רב נחמן בר פפא: 'וכולן שאמרו "טול את שלך והבא מעות" - שומר חנם' ^[80],

הערות

^ וכל כלי המחרישה - לבעל הבקר, ונעריו הולכין עם בהמתו, וזה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה, וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל שקורים קולטר"א בלע"ז, והוא 'קנקן' דמתניתין
^ שהרים קשים לחרוש, שהסלעים שם
^ אם החליקה
^ ואין לבעל הפרה לתבוע לו כלום; ואלו שהיו בפעולתו: המנהיג והאוחז - יחד שכירים היו
^ איזה מהן פושע בשבירת הקנקן
^ מרדע
^ שלא כוון את הפרה יפה, ועל ידי שעיוות את השורה של מענה - נשבר הקנקן
^ קנקן
^ שהעמיק יותר מדאי בארץ
^ שאילו לא העמיקו יותר מדאי - לא היה נשבר בעיוות השורה
^ שהיה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וצונמא וטרשין
^ שהיה להם להזהר מאד, ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר, והוי 'דבר המוטל בספק'
^ אחד מן המומין הללו היה בה
^ חברו; כמו 'סניפין עשאום' דתענית (דף כה.)
^ שלא היו בה
^ לפי שהכיר הלוקח בשאר מומין שאינן, וכסבור: הוא בכולן משקר, אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר; הילכך מקח טעות הוא, דאדעתא דהכי לא זבן
^ שפירש לו שם אותו מום לבדו ואמר לו "מום זה בה, ועוד מומין אחרים"
^ דכיון דאותו המום הזכיר לו לבדו - בו היה לו לבדוק
^ נופלת מחולי
^ משוגעת
^ מאלו המומין, והשאר אין בה
^ ואינו מקפיד אלא על האחד, ובא וטוענו "כסבור הייתי שאתה כולל בה מה שאין בה ומה שיש בה, ואילו ידעתי שזה בה - לא הייתי לוקחה"
^ 'אפילו' לא גרסינן, והכי גרסינן:
^ שהם קלים מחטין
^ בקילקולה אם הוסיף שלשה קבין, ולא אמרינן 'הואיל והשעורין קלים - יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין', שמשא החמור לתך חטין: חצי כור
^ וכיון דנפח לתך שעורים כנפח לתך חטין - קשה לה תוספת
^ שלא הוסיף
^ אם מתה
^ כדפרישית: אף על פי שאין משאן כבד כמשא החטין - הרי נפחן כנפח חטין, והנפח כמשאוי
^ נפח קשה כמשקל; הואיל וניפחן שוה - הרי הוא כמשקל שוה
^ דהוא שיעור תוספת לחמור לקלקל
^ אם השוה כובד השעורין לכובד החטין, כגון שהוסיף סאה שלמה על הלתך - הרי הרבה הנפח, ורוב הנפח קשה למשאוי, והוי נפח זה תוספת לקלקול החמור
^ גירסת רש"י: 'תיקלא כתקלא'
^ אינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטין דליהוי נפח זה תוספת; אבל נפח שוה ומשקל חסר - לא אמרינן 'נפח השוה הרי היא כמשקל' וליחייב בתוספת של שלשת קבין, ד'קשה למשאוי' תנן, ולא 'קשה כמשאוי'
^ כאביי
^ והכי קאמר: להביא לתך חטין והביא לתך שעורין – פטור, ואף על פי ששינה, שהרי שינה להקל; ואם הוסיף עד כדי משקל החטין - חייב משום תוספת הנפח
^ ומילי מילי קתני
^ והאי 'וכמה יוסיף' - לאו אלהביא חטין והביא שעורין קאי
^ תוספת סאה, להשוותן למשאוי החטין
^ בשביל הנפח
^ כדרבא
^ אני שמעתי: שעורין שהתליעו; וכן בפירוש תשובת הגאונים; אבל לדידי - קשיא לי: מה לי התליעו ומה לי לא התליעו? והרי יש כאן נפח של לתך ושלשת קבין, וקתני 'פטור', ולאביי נפח כמשאוי, דהא לאו התליעו נמי שעורין קלים הם, ומחייב להו אביי משום ניפחא!? ונראה לי שמשא החמור לתך, ומדידתן טפופות ט"ו סאין, ולא מחוקות, ומוקי לה אביי בט"ז מחוקות: שהמחק פחות שלשה קבין, ואין כאן אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך טפופות; 'טפופות: לא מחוק ולא גדוש; מחוקות: ריש"ש
^ קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף, וחייב המוסיף בקלקולו; מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני - שלשים קב, שהן חמש סאין, דתנן: 'תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה, ומשאו לתך' ט"ו סאין; אלמא 'תוספת' - אחד משלשים במשא הוא; ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב – חייב; לקמן פריך: והרי הוא בן דעת? אי לא מצי ביה לשדייה אארעא!?
^ לתך
^ הוי תוספת למשאוי ספינה קטנה
^ הוי תוספת
^ בינונית
^ לא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו
^ צריכה שתהא [גדולה ותהא] בכך הולכת על פני המים, דהא 'תוספת' - אחד משלשים הוא, ומדקתני 'כור לספינה' שמע מינה ספינה בת שלשים
^ קבלנין המקבלין עליהן לעשות המלאכה בבתיהם [וחומרי הגלם של המזמין]
^ להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא מפרש בגמרא
^ שכבר גמרתי
^ ומשתוציאנו הבא מעות, שאיני מעכבו לתופסו על שכרי
^ הרי הוא מעתה
^ מעות
^ שכר מצוה
^ דלית ליה לרבי יהודה שכר מצוה לענין דינא
^ דדרך פירות להרקיב
^ לאחרים
^ שבידו
^ להיות פוסק עליו שכר, והולך תמיד ופוחת מן החוב
^ ובגמרא מפרש אאיזה משכון קאמר
^ בהמה
^ דשומר חנם ושומר שכר ושואל - כתיבי, שוכר לא כתיב; ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה: פטור או חייב
^ דקא יהיב אגר מלאכתו, ואינו נוטל שכר על שמירתו; ואומן דמי לשוכר: שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו; אבל לא שכר שמירה הוא נוטל, אלא שכר פעולה
^ הואיל ולהנאתו הוא אצלו – אף על פי שנותן שכר פעולתו – שומר שכר הוא: דאי לא יהיב שכר - הוי שואל, וחייב באונסין; השתא דיהיב ליה אגרא - לא הוי שואל והוי שומר שכר
^ שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר
^ 'משוי': לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה, כמו (סוכה לד:) 'אשוי זביני' (לעיל דף נב.) 'ושוי לכרסיך'
^ אוזיל משאר משכירי בהמה - מי לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם
^ אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתניתין כרבי מאיר
^ ומהדר לאוקמא כרבי מאיר משום דסתם משנה רבי מאיר
^ לקמן בפרק 'השואל' (דף צח:)
^ אותה לי ביד עבדך או שלוחך
^ כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו
^ באונסים: שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל - נתחייב השואל באונסיה; ואם לא אמר לו "שלח", אלא: המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה "השאילני פרתך" אמר לו "הן" ועמד ושלחה ומתה בדרך - פטור
^ אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה, ולא אמר המשאיל "שלחה לי ביד פלוני" ומתה – חייב, דלא קמה ברשותיה דמשאיל
^ שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל
^ שאמר ליה "השאילני עד זמן פלוני", והחזירה בתוך הזמן; דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים
^ ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים - אינו שואל עליה
^ טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה

[1] וכל כלי המחרישה - לבעל הבקר, ונעריו הולכין עם בהמתו, וזה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה, וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל שקורים קולטר"א בלע"ז, והוא 'קנקן' דמתניתין

[2] שהרים קשים לחרוש, שהסלעים שם

[3] אם החליקה

[4] ואין לבעל הפרה לתבוע לו כלום; ואלו שהיו בפעולתו: המנהיג והאוחז - יחד שכירים היו

[5] איזה מהן פושע בשבירת הקנקן

[6] מרדע

[7] שלא כוון את הפרה יפה, ועל ידי שעיוות את השורה של מענה - נשבר הקנקן

[8] קנקן

[9] שהעמיק יותר מדאי בארץ

[10] שאילו לא העמיקו יותר מדאי - לא היה נשבר בעיוות השורה

[11] שהיה ידוע להם בהר שמעלה אבנים וצונמא וטרשין

[12] שהיה להם להזהר מאד, ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר, והוי 'דבר המוטל בספק'

[13] אחד מן המומין הללו היה בה

[14] חברו; כמו 'סניפין עשאום' דתענית (דף כה.)

[15] שלא היו בה

[16] לפי שהכיר הלוקח בשאר מומין שאינן, וכסבור: הוא בכולן משקר, אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר; הילכך מקח טעות הוא, דאדעתא דהכי לא זבן

[17] שפירש לו שם אותו מום לבדו ואמר לו "מום זה בה, ועוד מומין אחרים"

[18] דכיון דאותו המום הזכיר לו לבדו - בו היה לו לבדוק

[19] נופלת מחולי

[20] משוגעת

[21] מאלו המומין, והשאר אין בה

[22] ואינו מקפיד אלא על האחד, ובא וטוענו "כסבור הייתי שאתה כולל בה מה שאין בה ומה שיש בה, ואילו ידעתי שזה בה - לא הייתי לוקחה"

[23] 'אפילו' לא גרסינן, והכי גרסינן:

[24] שהם קלים מחטין

[25] בקילקולה אם הוסיף שלשה קבין, ולא אמרינן 'הואיל והשעורין קלים - יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטין', שמשא החמור לתך חטין: חצי כור

[26] וכיון דנפח לתך שעורים כנפח לתך חטין - קשה לה תוספת

[27] שלא הוסיף

[28] אם מתה

[29] כדפרישית: אף על פי שאין משאן כבד כמשא החטין - הרי נפחן כנפח חטין, והנפח כמשאוי

[30] נפח קשה כמשקל; הואיל וניפחן שוה - הרי הוא כמשקל שוה

[31] דהוא שיעור תוספת לחמור לקלקל

[32] אם השוה כובד השעורין לכובד החטין, כגון שהוסיף סאה שלמה על הלתך - הרי הרבה הנפח, ורוב הנפח קשה למשאוי, והוי נפח זה תוספת לקלקול החמור

[33] גירסת רש"י: 'תיקלא כתקלא'

[34] אינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטין דליהוי נפח זה תוספת; אבל נפח שוה ומשקל חסר - לא אמרינן 'נפח השוה הרי היא כמשקל' וליחייב בתוספת של שלשת קבין, ד'קשה למשאוי' תנן, ולא 'קשה כמשאוי'

[35] כאביי

[36] והכי קאמר: להביא לתך חטין והביא לתך שעורין – פטור, ואף על פי ששינה, שהרי שינה להקל; ואם הוסיף עד כדי משקל החטין - חייב משום תוספת הנפח

[37] ומילי מילי קתני

[38] והאי 'וכמה יוסיף' - לאו אלהביא חטין והביא שעורין קאי

[39] תוספת סאה, להשוותן למשאוי החטין

[40] בשביל הנפח

[41] כדרבא

[42] אני שמעתי: שעורין שהתליעו; וכן בפירוש תשובת הגאונים; אבל לדידי - קשיא לי: מה לי התליעו ומה לי לא התליעו? והרי יש כאן נפח של לתך ושלשת קבין, וקתני 'פטור', ולאביי נפח כמשאוי, דהא לאו התליעו נמי שעורין קלים הם, ומחייב להו אביי משום ניפחא!? ונראה לי שמשא החמור לתך, ומדידתן טפופות ט"ו סאין, ולא מחוקות, ומוקי לה אביי בט"ז מחוקות: שהמחק פחות שלשה קבין, ואין כאן אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך טפופות; 'טפופות: לא מחוק ולא גדוש; מחוקות: ריש"ש

[43] קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף, וחייב המוסיף בקלקולו; מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני - שלשים קב, שהן חמש סאין, דתנן: 'תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה, ומשאו לתך' ט"ו סאין; אלמא 'תוספת' - אחד משלשים במשא הוא; ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב – חייב; לקמן פריך: והרי הוא בן דעת? אי לא מצי ביה לשדייה אארעא!?

[44] לתך

[45] הוי תוספת למשאוי ספינה קטנה

[46] הוי תוספת

[47] בינונית

[48] לא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו

[49] צריכה שתהא [גדולה ותהא] בכך הולכת על פני המים, דהא 'תוספת' - אחד משלשים הוא, ומדקתני 'כור לספינה' שמע מינה ספינה בת שלשים

[50] קבלנין המקבלין עליהן לעשות המלאכה בבתיהם [וחומרי הגלם של המזמין]

[51] להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא מפרש בגמרא

[52] שכבר גמרתי

[53] ומשתוציאנו הבא מעות, שאיני מעכבו לתופסו על שכרי

[54] הרי הוא מעתה

[55] מעות

[56] שכר מצוה

[57] דלית ליה לרבי יהודה שכר מצוה לענין דינא

[58] דדרך פירות להרקיב

[59] לאחרים

[60] שבידו

[61] להיות פוסק עליו שכר, והולך תמיד ופוחת מן החוב

[62] ובגמרא מפרש אאיזה משכון קאמר

[63] בהמה

[64] דשומר חנם ושומר שכר ושואל - כתיבי, שוכר לא כתיב; ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה: פטור או חייב

[65] דקא יהיב אגר מלאכתו, ואינו נוטל שכר על שמירתו; ואומן דמי לשוכר: שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו; אבל לא שכר שמירה הוא נוטל, אלא שכר פעולה

[66] הואיל ולהנאתו הוא אצלו – אף על פי שנותן שכר פעולתו – שומר שכר הוא: דאי לא יהיב שכר - הוי שואל, וחייב באונסין; השתא דיהיב ליה אגרא - לא הוי שואל והוי שומר שכר

[67] שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר

[68] 'משוי': לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה, כמו (סוכה לד:) 'אשוי זביני' (לעיל דף נב.) 'ושוי לכרסיך'

[69] אוזיל משאר משכירי בהמה - מי לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם

[70] אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתניתין כרבי מאיר

[71] ומהדר לאוקמא כרבי מאיר משום דסתם משנה רבי מאיר

[72] לקמן בפרק 'השואל' (דף צח:)

[73] אותה לי ביד עבדך או שלוחך

[74] כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו

[75] באונסים: שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל - נתחייב השואל באונסיה; ואם לא אמר לו "שלח", אלא: המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה "השאילני פרתך" אמר לו "הן" ועמד ושלחה ומתה בדרך - פטור

[76] אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה, ולא אמר המשאיל "שלחה לי ביד פלוני" ומתה – חייב, דלא קמה ברשותיה דמשאיל

[77] שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל

[78] שאמר ליה "השאילני עד זמן פלוני", והחזירה בתוך הזמן; דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים

[79] ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים - אינו שואל עליה

[80] טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]