ביאור:בבלי בבא מציעא דף קז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

מיקל.' [1]?

אמר אביי: טעמא דרבן שמעון - כדמר [2], דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה [3]: ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב [4].

ולא אמרן אלא דלא כריב ותני [5], אבל כריב ותני - לית לן בה.

תבואה לא יזרענה קטנית [וכו’]:

מתני ליה רב יהודה לרבין [6]: 'תבואה יזרענה קטנית'.

אמר ליה: והא אנן תנן 'תבואה - לא יזרענה קטנית'!?

אמר ליה: לא קשיא: הא לן והא להו [7].

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי! הני תחלי דבי כיתנא [8] - אין בהן משום גזל [9]; [10] עומדות על גבולין [11] - יש בהן משום גזל [12]; ואם הוקשו לזרע [13] - אפילו דבי כיתנא נמי יש בהם משום גזל [14]; מאי טעמא? מאי דאפסיד אפסיד [כבר נגרם ההפסד, וכרישים יש להם ערך].

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: הני 'דילי דילך ודילך דילי [15]' נהוג בני מצרא: אילן הנוטה לכאן - לכאן והנוטה לכאן – לכאן [16], דאיתמר: אילן העומד על המיצר: אמר רב: הנוטה לכאן – לכאן, והנוטה לכאן – לכאן; ושמואל אמר: חולקין.

מיתיבי: 'אילן העומד על המיצר – יחלוקו' - תיובתא דרב!

תרגמא שמואל אליבא דרב: בממלא כל המיצר כולו [17]!

אי הכי - מאי למימרא?

לא, צריכא דתלי טוניה [18] לחד גיסא [19]. ואכתי מאי למימרא?

מהו דתימא דאמר ליה "פלוג הכי [20]" קא משמע לן דאמר ליה "מאי חזית דפלגת הכי - פלוג הכי [21]".

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: לא תזבין ארעא דסמיכא למתא [22], דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה [23].

איני!? והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי (דברים כח ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה [24] ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך? ואמרו ליה: הכי אמר רב:

'ברוך אתה בעיר' - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת;

'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר [25];

'ברוך אתה בבואך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך;

'ברוך אתה בצאתך' - שיהו צאצאי מעיך כמותך.

ואמר להו [26]: רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא:

'ברוך אתה בעיר' - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך [27], אבל בית הכנסת [28] – לא [29];

ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר [30]: שכר פסיעות יש [31].

'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים [32];

'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם: מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.'


עמוד ב

לא קשיא [33]: הא דמהדר ליה שורא ורתקא [34] [ואז אין חשש מעין הרע], הא דלא מהדר ליה שורא ורתקא.

(דברים ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי [וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך]; אמר רב: זו עין [35].

רב לטעמיה: דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד [36], אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ.

ושמואל אמר: זה הרוח

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח [37].

ולשמואל - הא איכא הרוגי מלכות [38]?

הנך נמי: אי לאו זיקא [39] - עבדי להו סמא וחיי [40]

רבי חנינא אמר: זו צינה; דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים [41] בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

רבי יוסי בר חנינא אמר: זו צואה, דאמר מר: צואת החוטם וצואת האוזן - רובן קשה ומיעוטן יפה.

רבי אלעזר אמר: זו מרה.

תניא נמי הכי: 'מחלה' - זו מרה [42]; ולמה נקרא שמה 'מחלה'? שהיא מחלה [אולי צ"ל מכלה, מלשון כליון] כל גופו של אדם. דבר אחר 'מחלה': ששמונים ושלשה [גימטריא 'מחלה’] חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים [43] מבטלתן [44].

תנו רבנן: י"ג דברים נאמרו בפת שחרית:

1. מצלת מן החמה

2. ומן הצנה

3. ומן הזיקין [45]

4. ומן המזיקין

5. ומחכימת פתי [46]

6. וזוכה בדין [47]

7. ללמוד תורה

8. וללמד [48]

9. ודבריו נשמעין [49]

10. ותלמודו מתקיים בידו

11. ואין בשרו מעלה הבל [50]

12. ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת [51]

13. והורגת כינה שבבני מעים [52]

ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה [53] ומכניס את האהבה.

אמר ליה רבה לרבא בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי 'שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך', ואמרו רבנן [54]: 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה'?

אמר ליה: דכתיב (ישעיהו מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם]: 'לא יכם שרב ושמש' כיון ד'לא ירעבו ולא יצמאו'

אמר ליה: את אמרת לי מהתם, ואנא אמינא לך מהכא: (שמות כג כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]: 'ועבדתם את ה' אלהיכם' - זו קריאת שמע ותפלה; 'וברך את לחמך ואת מימיך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך'.

אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה [55]: לא תזלזל במישחתא: דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא [56].

א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה: ארבע אמות דאניגרא [57] זלזל בהו [58] דאנהרא - לא תמשחנהו כלל [59];

רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה: ארבע אמות דאניגרא - לבני אניגרא [60]; דאנהרא דכולי עלמא [61]!

מכריז רבי אמי: מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא - קוצו [62].

רב נתן בר הושעיא קץ שיתסר אמתא [63]. אתו עליה בני משרוניא [64], דפנוהו [65].

הוא סבר כרשות הרבים, ולא היא: התם בעינן כולי האי, הכא משום אמתוחי אשליהן [66] הוא: כמלא כתפי נגדי סגי.

רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא [67] אגודא דנהרא. אמרו ליה: "ניקוץ מר"!

אמר להו: "קוצו עילאי ותתאי [68], והדר ניקוץ אנא!"

היכי עביד הכי? והכתיב (צפניה ב א) התקוששו וקשו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!?

התם אבא דבי פרזק רופילא הוה [69] ואמר: "אי קייצו – קייצנא, ואי לא קייצו - אמאי איקוץ [70]? דאי ממתחי להו אשלייהו מסתגי להו [71],

הערות[עריכה]

  1. ^ אף על גב דמשני - לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה
  2. ^ רבה בר נחמני רביה דאביי, דרבה גידלו בביתו
  3. ^ שתעשה בוּרה: שלא יצמחו זרעוניה
  4. ^ הכי נמי פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה
  5. ^ חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע
  6. ^ במתניתין
  7. ^ מתניתין - בארץ ישראל קאי, שהיא מקום הרים, ואיכא למיחש לכחשא דארעא; אנן - השתא בבבל קיימינן, שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים, וליכא למיחש לכחשא דארעא; הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית; ורבי שמעון אוסר, כדאמרן
  8. ^ שחלים שקורין כרישין הגדילים בין הפשתן
  9. ^ לכל הבא ועוקרן, לפי שהוא משביח את הבעלים, שמפסידים פשתן יותר על דמיה
  10. ^ ואם
  11. ^ על גבול הערוגה: שאין עומדים בתוכה
  12. ^ דלא מפסדי
  13. ^ אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן
  14. ^ שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל
  15. ^ יש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי, ששדותינו זו לזו סמוכות, והמצרים גבוהים, ואילנות נטועין בהם: יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך, ויונקים משלך, ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי
  16. ^ נוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו
  17. ^ שנוטין שרשין לכאן ולכאן
  18. ^ משא פירותיו וענפיו נוטה
  19. ^ לצד האחד
  20. ^ טול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי
  21. ^ לעבר רוחב השדה חלוק האילן: אם עומדת השדה מזרח ומערב - יחלוק אותו האילן צפון ודרום
  22. ^ לא תקנה שדה הסמוכה לעיר, שעין בני האדם שולטת בה תמיד
  23. ^ שלא יפסידנה בעין הרע
  24. ^ פסוק ו
  25. ^ שלא יהא טורח להכניס פירות
  26. ^ רבי אבא
  27. ^ כלומר סמוך לביתך: שלא תצטרך להרחיק בשדות; והאי דנקט 'שולחנך': שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה, כדאמר בשבת (דף מא.), כדתניא: הנצרך לנקביו ואוכל - דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו; ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל, ואם יהא צריך להרחיק - פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן!
  28. ^ סמוך לביתו
  29. ^ לרבי יוחנן לאו מעליותא היא
  30. ^ במסכת סוטה (דף כב.)
  31. ^ דאמר: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה, שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש, אם יש בית הכנסת בשכונתי, ואני באה לבית מדרשך להתפלל?
  32. ^ שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים, ואין לוקה בתבואה; ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו, ותהי לו פליטה
  33. ^ דרב אדרב: [’לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה', ודברי רב לפי רבי אבא: 'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר]
  34. ^ חומה ורתוקת: גדר של נצרים כמו (איכה ב ח) 'חיל וחומה'
  35. ^ 'כל חלי' - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין עין רעה
  36. ^ יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו, אם בעין רעה
  37. ^ כל החלאים ותוצאות מיתה - על נשיבת הרוח באין הכל, לפי השעה והאדם: יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני
  38. ^ הרוגי חרב
  39. ^ שנכנס במכה
  40. ^ סם המחבר בשר חתוכה, ומן העשבים הוא, כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף עד:)
  41. ^ קור הנופח, ולאו היינו 'רוח' דקאמר שמואל, דשמואל - זיקא בלא צינה נמי מזקת
  42. ^ שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות
  43. ^ למי שאין לו יין
  44. ^ כדיליף לקמן מקראי
  45. ^ היינו 'רוח' דאמר שמואל
  46. ^ שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי
  47. ^ אם יש לו דין עם חבירו - דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין, להטעים
  48. ^ ללמוד וללמד מחמת ישוב הדעת
  49. ^ לבריות: שיש לו לב להטעימן
  50. ^ זיעה וזוהם
  51. ^ אם בעל הרהורים הוא, ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו, ובצאתו לשוק ורואה נשים - אינו מתאוה להן
  52. ^ תולעים
  53. ^ ואת התגר: שכשאין לבו טוב עליו - הוא נוח לכעוס
  54. ^ בערבי פסחים (קיב.), בדברים שצוה רבי לבניו
  55. ^ מודד קרקעות היה, בשכר, לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק
  56. ^ כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין
  57. ^ אמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה, ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות: שלא תתקלקל שפתה, ומודדין אותם כולם ביחד, ומציינים אותם: שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ
  58. ^ אל תדקדק בהן להרחיבן
  59. ^ אלא באומד הדעת תניחנו, כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות
  60. ^ אינו מזיק אלא יחידים, ויש בידן למחול
  61. ^ ומאן מחיל?
  62. ^ המוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר - יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה, והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה, שלא תמשכם הספינה למים; וכל כמות הצריך להלוכם - דינם לקוץ; ובשני עברי הנהר: שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן
  63. ^ כרוחב דרך רשות הרבים, כדתנן בבבא בתרא (דף צט:): דרך רשות הרבים: שש עשרה אמה'
  64. ^ שם העיר; והיער היה שלהן
  65. ^ הלקוהו
  66. ^ חבלים שלהן
  67. ^ יער
  68. ^ מי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים
  69. ^ אותן שלמטה ושלמעלה - לא של ישראל היה שיכול לקצוץ; אותו יער - של בית פרזק פחת פרסיים היה, וידוע הוא שלא יקוצו
  70. ^ ומה תועיל קציצה שלי
  71. ^ אם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה - ילכו