ביאור:בבלי בבא מציעא דף קז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מיקל.' ^[1]?

אמר אביי: טעמא דרבן שמעון - כדמר ^[2], דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה ^[3]: ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב ^[4].

ולא אמרן אלא דלא כריב ותני ^[5], אבל כריב ותני - לית לן בה.

תבואה לא יזרענה קטנית [וכו’]:

מתני ליה רב יהודה לרבין ^[6]: 'תבואה יזרענה קטנית'.

אמר ליה: והא אנן תנן 'תבואה - לא יזרענה קטנית'!?

אמר ליה: לא קשיא: הא לן והא להו ^[7].

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי! הני תחלי דבי כיתנא ^[8] - אין בהן משום גזל ^[9]; ^[10] עומדות על גבולין ^[11] - יש בהן משום גזל ^[12]; ואם הוקשו לזרע ^[13] - אפילו דבי כיתנא נמי יש בהם משום גזל ^[14]; מאי טעמא? מאי דאפסיד אפסיד [כבר נגרם ההפסד, וכרישים יש להם ערך].

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: הני 'דילי דילך ודילך דילי ^[15]' נהוג בני מצרא: אילן הנוטה לכאן - לכאן והנוטה לכאן – לכאן ^[16], דאיתמר: אילן העומד על המיצר: אמר רב: הנוטה לכאן – לכאן, והנוטה לכאן – לכאן; ושמואל אמר: חולקין.

מיתיבי: 'אילן העומד על המיצר – יחלוקו' - תיובתא דרב!

תרגמא שמואל אליבא דרב: בממלא כל המיצר כולו ^[17]!

אי הכי - מאי למימרא?

לא, צריכא דתלי טוניה ^[18] לחד גיסא ^[19]. ואכתי מאי למימרא?

מהו דתימא דאמר ליה "פלוג הכי ^[20]" קא משמע לן דאמר ליה "מאי חזית דפלגת הכי - פלוג הכי ^[21]".

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: לא תזבין ארעא דסמיכא למתא ^[22], דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה ^[23].

איני!? והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי (דברים כח ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ^[24] ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך? ואמרו ליה: הכי אמר רב:

'ברוך אתה בעיר' - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת;

'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר ^[25];

'ברוך אתה בבואך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך;

'ברוך אתה בצאתך' - שיהו צאצאי מעיך כמותך.

ואמר להו ^[26]: רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא:

'ברוך אתה בעיר' - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך ^[27], אבל בית הכנסת ^[28] – לא ^[29];

ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר ^[30]: שכר פסיעות יש ^[31].

'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים ^[32];

'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם: מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.'

עמוד ב

לא קשיא ^[33]: הא דמהדר ליה שורא ורתקא ^[34] [ואז אין חשש מעין הרע], הא דלא מהדר ליה שורא ורתקא.

(דברים ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי [וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך]; אמר רב: זו עין ^[35].

רב לטעמיה: דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד ^[36], אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ.

ושמואל אמר: זה הרוח

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח ^[37].

ולשמואל - הא איכא הרוגי מלכות ^[38]?

הנך נמי: אי לאו זיקא ^[39] - עבדי להו סמא וחיי ^[40]

רבי חנינא אמר: זו צינה; דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים ^[41] בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

רבי יוסי בר חנינא אמר: זו צואה, דאמר מר: צואת החוטם וצואת האוזן - רובן קשה ומיעוטן יפה.

רבי אלעזר אמר: זו מרה.

תניא נמי הכי: 'מחלה' - זו מרה ^[42]; ולמה נקרא שמה 'מחלה'? שהיא מחלה [אולי צ"ל מכלה, מלשון כליון] כל גופו של אדם. דבר אחר 'מחלה': ששמונים ושלשה [גימטריא 'מחלה’] חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים ^[43] מבטלתן ^[44].

תנו רבנן: י"ג דברים נאמרו בפת שחרית:

1. מצלת מן החמה

2. ומן הצנה

3. ומן הזיקין ^[45]

4. ומן המזיקין

5. ומחכימת פתי ^[46]

6. וזוכה בדין ^[47]

7. ללמוד תורה

8. וללמד ^[48]

9. ודבריו נשמעין ^[49]

10. ותלמודו מתקיים בידו

11. ואין בשרו מעלה הבל ^[50]

12. ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת ^[51]

13. והורגת כינה שבבני מעים ^[52]

ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה ^[53] ומכניס את האהבה.

אמר ליה רבה לרבא בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי 'שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך', ואמרו רבנן ^[54]: 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה'?

אמר ליה: דכתיב (ישעיהו מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם]: 'לא יכם שרב ושמש' כיון ד'לא ירעבו ולא יצמאו'

אמר ליה: את אמרת לי מהתם, ואנא אמינא לך מהכא: (שמות כג כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]: 'ועבדתם את ה' אלהיכם' - זו קריאת שמע ותפלה; 'וברך את לחמך ואת מימיך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך'.

אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה ^[55]: לא תזלזל במישחתא: דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא ^[56].

א"ל רב יהודה לרב אדא משוחאה: ארבע אמות דאניגרא ^[57] זלזל בהו ^[58] דאנהרא - לא תמשחנהו כלל ^[59];

רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה: ארבע אמות דאניגרא - לבני אניגרא ^[60]; דאנהרא דכולי עלמא ^[61]!

מכריז רבי אמי: מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא - קוצו ^[62].

רב נתן בר הושעיא קץ שיתסר אמתא ^[63]. אתו עליה בני משרוניא ^[64], דפנוהו ^[65].

הוא סבר כרשות הרבים, ולא היא: התם בעינן כולי האי, הכא משום אמתוחי אשליהן ^[66] הוא: כמלא כתפי נגדי סגי.

רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא ^[67] אגודא דנהרא. אמרו ליה: "ניקוץ מר"!

אמר להו: "קוצו עילאי ותתאי ^[68], והדר ניקוץ אנא!"

היכי עביד הכי? והכתיב (צפניה ב א) התקוששו וקשו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!?

התם אבא דבי פרזק רופילא הוה ^[69] ואמר: "אי קייצו – קייצנא, ואי לא קייצו - אמאי איקוץ ^[70]? דאי ממתחי להו אשלייהו מסתגי להו ^[71],

הערות

^ אף על גב דמשני - לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה
^ רבה בר נחמני רביה דאביי, דרבה גידלו בביתו
^ שתעשה בוּרה: שלא יצמחו זרעוניה
^ הכי נמי פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה
^ חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע
^ במתניתין
^ מתניתין - בארץ ישראל קאי, שהיא מקום הרים, ואיכא למיחש לכחשא דארעא; אנן - השתא בבבל קיימינן, שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים, וליכא למיחש לכחשא דארעא; הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית; ורבי שמעון אוסר, כדאמרן
^ שחלים שקורין כרישין הגדילים בין הפשתן
^ לכל הבא ועוקרן, לפי שהוא משביח את הבעלים, שמפסידים פשתן יותר על דמיה
^ ואם
^ על גבול הערוגה: שאין עומדים בתוכה
^ דלא מפסדי
^ אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן
^ שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל
^ יש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי, ששדותינו זו לזו סמוכות, והמצרים גבוהים, ואילנות נטועין בהם: יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך, ויונקים משלך, ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי
^ נוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו
^ שנוטין שרשין לכאן ולכאן
^ משא פירותיו וענפיו נוטה
^ לצד האחד
^ טול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי
^ לעבר רוחב השדה חלוק האילן: אם עומדת השדה מזרח ומערב - יחלוק אותו האילן צפון ודרום
^ לא תקנה שדה הסמוכה לעיר, שעין בני האדם שולטת בה תמיד
^ שלא יפסידנה בעין הרע
^ פסוק ו
^ שלא יהא טורח להכניס פירות
^ רבי אבא
^ כלומר סמוך לביתך: שלא תצטרך להרחיק בשדות; והאי דנקט 'שולחנך': שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה, כדאמר בשבת (דף מא.), כדתניא: הנצרך לנקביו ואוכל - דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו; ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל, ואם יהא צריך להרחיק - פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן!
^ סמוך לביתו
^ לרבי יוחנן לאו מעליותא היא
^ במסכת סוטה (דף כב.)
^ דאמר: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה, שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש, אם יש בית הכנסת בשכונתי, ואני באה לבית מדרשך להתפלל?
^ שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים, ואין לוקה בתבואה; ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו, ותהי לו פליטה
^ דרב אדרב: [’לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה', ודברי רב לפי רבי אבא: 'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר]
^ חומה ורתוקת: גדר של נצרים כמו (איכה ב ח) 'חיל וחומה'
^ 'כל חלי' - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין עין רעה
^ יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו, אם בעין רעה
^ כל החלאים ותוצאות מיתה - על נשיבת הרוח באין הכל, לפי השעה והאדם: יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני
^ הרוגי חרב
^ שנכנס במכה
^ סם המחבר בשר חתוכה, ומן העשבים הוא, כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף עד:)
^ קור הנופח, ולאו היינו 'רוח' דקאמר שמואל, דשמואל - זיקא בלא צינה נמי מזקת
^ שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות
^ למי שאין לו יין
^ כדיליף לקמן מקראי
^ היינו 'רוח' דאמר שמואל
^ שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי
^ אם יש לו דין עם חבירו - דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין, להטעים
^ ללמוד וללמד מחמת ישוב הדעת
^ לבריות: שיש לו לב להטעימן
^ זיעה וזוהם
^ אם בעל הרהורים הוא, ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו, ובצאתו לשוק ורואה נשים - אינו מתאוה להן
^ תולעים
^ ואת התגר: שכשאין לבו טוב עליו - הוא נוח לכעוס
^ בערבי פסחים (קיב.), בדברים שצוה רבי לבניו
^ מודד קרקעות היה, בשכר, לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק
^ כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין
^ אמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה, ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות: שלא תתקלקל שפתה, ומודדין אותם כולם ביחד, ומציינים אותם: שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ
^ אל תדקדק בהן להרחיבן
^ אלא באומד הדעת תניחנו, כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות
^ אינו מזיק אלא יחידים, ויש בידן למחול
^ ומאן מחיל?
^ המוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר - יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה, והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה, שלא תמשכם הספינה למים; וכל כמות הצריך להלוכם - דינם לקוץ; ובשני עברי הנהר: שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן
^ כרוחב דרך רשות הרבים, כדתנן בבבא בתרא (דף צט:): דרך רשות הרבים: שש עשרה אמה'
^ שם העיר; והיער היה שלהן
^ הלקוהו
^ חבלים שלהן
^ יער
^ מי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים
^ אותן שלמטה ושלמעלה - לא של ישראל היה שיכול לקצוץ; אותו יער - של בית פרזק פחת פרסיים היה, וידוע הוא שלא יקוצו
^ ומה תועיל קציצה שלי
^ אם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה - ילכו

[1] אף על גב דמשני - לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה

[2] רבה בר נחמני רביה דאביי, דרבה גידלו בביתו

[3] שתעשה בוּרה: שלא יצמחו זרעוניה

[4] הכי נמי פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה

[5] חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע

[6] במתניתין

[7] מתניתין - בארץ ישראל קאי, שהיא מקום הרים, ואיכא למיחש לכחשא דארעא; אנן - השתא בבבל קיימינן, שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים, וליכא למיחש לכחשא דארעא; הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית; ורבי שמעון אוסר, כדאמרן

[8] שחלים שקורין כרישין הגדילים בין הפשתן

[9] לכל הבא ועוקרן, לפי שהוא משביח את הבעלים, שמפסידים פשתן יותר על דמיה

[10] ואם

[11] על גבול הערוגה: שאין עומדים בתוכה

[12] דלא מפסדי

[13] אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן

[14] שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל

[15] יש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי, ששדותינו זו לזו סמוכות, והמצרים גבוהים, ואילנות נטועין בהם: יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך, ויונקים משלך, ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי

[16] נוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו

[17] שנוטין שרשין לכאן ולכאן

[18] משא פירותיו וענפיו נוטה

[19] לצד האחד

[20] טול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי

[21] לעבר רוחב השדה חלוק האילן: אם עומדת השדה מזרח ומערב - יחלוק אותו האילן צפון ודרום

[22] לא תקנה שדה הסמוכה לעיר, שעין בני האדם שולטת בה תמיד

[23] שלא יפסידנה בעין הרע

[24] פסוק ו

[25] שלא יהא טורח להכניס פירות

[26] רבי אבא

[27] כלומר סמוך לביתך: שלא תצטרך להרחיק בשדות; והאי דנקט 'שולחנך': שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה, כדאמר בשבת (דף מא.), כדתניא: הנצרך לנקביו ואוכל - דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו; ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל, ואם יהא צריך להרחיק - פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן!

[28] סמוך לביתו

[29] לרבי יוחנן לאו מעליותא היא

[30] במסכת סוטה (דף כב.)

[31] דאמר: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה, שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש, אם יש בית הכנסת בשכונתי, ואני באה לבית מדרשך להתפלל?

[32] שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים, ואין לוקה בתבואה; ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו, ותהי לו פליטה

[33] דרב אדרב: [’לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה', ודברי רב לפי רבי אבא: 'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר]

[34] חומה ורתוקת: גדר של נצרים כמו (איכה ב ח) 'חיל וחומה'

[35] 'כל חלי' - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין עין רעה

[36] יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו, אם בעין רעה

[37] כל החלאים ותוצאות מיתה - על נשיבת הרוח באין הכל, לפי השעה והאדם: יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני

[38] הרוגי חרב

[39] שנכנס במכה

[40] סם המחבר בשר חתוכה, ומן העשבים הוא, כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף עד:)

[41] קור הנופח, ולאו היינו 'רוח' דקאמר שמואל, דשמואל - זיקא בלא צינה נמי מזקת

[42] שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות

[43] למי שאין לו יין

[44] כדיליף לקמן מקראי

[45] היינו 'רוח' דאמר שמואל

[46] שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי

[47] אם יש לו דין עם חבירו - דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין, להטעים

[48] ללמוד וללמד מחמת ישוב הדעת

[49] לבריות: שיש לו לב להטעימן

[50] זיעה וזוהם

[51] אם בעל הרהורים הוא, ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו, ובצאתו לשוק ורואה נשים - אינו מתאוה להן

[52] תולעים

[53] ואת התגר: שכשאין לבו טוב עליו - הוא נוח לכעוס

[54] בערבי פסחים (קיב.), בדברים שצוה רבי לבניו

[55] מודד קרקעות היה, בשכר, לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק

[56] כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין

[57] אמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה, ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות: שלא תתקלקל שפתה, ומודדין אותם כולם ביחד, ומציינים אותם: שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ

[58] אל תדקדק בהן להרחיבן

[59] אלא באומד הדעת תניחנו, כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות

[60] אינו מזיק אלא יחידים, ויש בידן למחול

[61] ומאן מחיל?

[62] המוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר - יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה, והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה, שלא תמשכם הספינה למים; וכל כמות הצריך להלוכם - דינם לקוץ; ובשני עברי הנהר: שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן

[63] כרוחב דרך רשות הרבים, כדתנן בבבא בתרא (דף צט:): דרך רשות הרבים: שש עשרה אמה'

[64] שם העיר; והיער היה שלהן

[65] הלקוהו

[66] חבלים שלהן

[67] יער

[68] מי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים

[69] אותן שלמטה ושלמעלה - לא של ישראל היה שיכול לקצוץ; אותו יער - של בית פרזק פחת פרסיים היה, וידוע הוא שלא יקוצו

[70] ומה תועיל קציצה שלי

[71] אם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה - ילכו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]